על התרבות העסק בענייני אגדה [מחשבה] בציבור התורני

[משתוקק לקרבתך]

הגר”נ למד בכולל אצל הגרמ”ש (כך מבואר בהמכלול) וכן שמעתי באוזני שהוא מזכיר בשיעור אחד ר‘ משה

לחץ כדי לכווץ...

אולי אבל ודאי שרוב תורתו היא מהגרי"ש ושמעתי אותו כמה פעמים מזכיר אותו בוועדים

 

[יהודי]

הגר”נ למד בכולל אצל הגרמ”ש (כך מבואר בהמכלול) וכן שמעתי באוזני שהוא מזכיר בשיעור אחד ר‘ משה

לחץ כדי לכווץ...

לדעתי דרך הניתוח של אגדות חז"ל של הגר"נ רוטמן מגיעה מר' משה שפירא שלא מצאנו כמותה אצל שאר תלמידי הגריש"ז

 

[משתוקק לקרבתך]

פליאה דעת ממני...
אחזור ואומר את אשר אמרתי גם בהקשר להודעות אחרות.

1. עיסוק בדברי אגדה הוא עיסוק בדברי תורה לכל דבר, ואשע"כ החלוקה ביניהם מעידה על חוסר הבנה בסיסי במהות העניין, ועל גישה מוטעת ביסודה [שמן הסתם משליכה על העיסוק עצמו].
2. אחזור ואומר, גם אם אמת הוא שהעיסוק בד"ת מדביק ומקרב וכו', אי"ז סותר שהחלק המיועד לכך הוא חלק האגדה וכדברי המדרש, ולו מהסיבה הפשוטה שחלק זה עוסק ישירות בדרכי הנהגת ה' בעולם.

לחץ כדי לכווץ...

1. יש הבדל בין לימוד הסוגיות ושקיעה בהם לבין שמיעת וועדים, עיון בספרי מחשבה שהם פחות לימוד אך אם אתה לומד בדרך של לימוד ועיון בגמ' או בכל דבר אחר אשרי חלקך וזכית לתפוס את ב' הענינים
2. תגובתי הייתה לטענתך זו

ושלא כדברי המדרש.
לפי דעתי אין השוואה בכלל לחיבור שניתן להתחבר על ידי ידיעת דרכי ההנהגה האלוקית, לחיבור סגולי שנעשה על ידי עיסוק בשנים אוחזין [וידוק כ"א בעצמו אם אכן מתחבר דרך זה להיכן שהוא, או שרק נהנה מן החכמה המופלאה שבתורה כאשר היה נהנה מעיסוק בחכמות אחרות.]

לחץ כדי לכווץ...

שעולה ממנה שאין חבור בסוגית שניים אוחזין או כל סוגיא אחרת אלא רק באופן סגולי וגם היא באופן מועט

 

[משתוקק לקרבתך]

לדעתי דרך הניתוח של אגדות חז"ל של הגר"נ רוטמן מגיעה מר' משה שפירא שלא מצאנו כמותה אצל שאר תלמידי הגריש"ז

לחץ כדי לכווץ...

הן אמת שהגר"נ יותר מחדש משאר תלמידי הגרי"ש שיותר צמודים אל הגאון והרמח"ל אך נראה לי שזה מחמת גנונו העצמי ורוב כשרונתיו

 

[אספקט]

ראשית כל יישר כח על האשכול הנהדר שפתחת.

לגוש"ד ובלת"ק, קשה לשים אצבע על דמות אחת שחוללה את המהפך. אבל בלי יותר מדי לחפור בדברי הימים, אציע כמו כולם את התזה שלי.
לדעתי, התופעה הזו התפתחה באמצעות שלבים רבים, החל מבעלי המוסר ועד דורנו, דור המהר"ל, הרמח"ל והמחשבה בכללותה.

בעלי המוסר, בשונה ממה שחושבים, לא רק שמו דגש על לימוד המוסר, אלא עשו מהפכה שלמה בצורת החשיבה, ובהבדלי המעמדות האופיינית במשך כל הדורות. הלמדן, מול העובד אלוקים. החסידות בדרכה שלה, אמנם הקדימה אותה בכמה דורות, אבל לא הצליחה לחדור ליהודי ליטא. (וידוע מה שאמר ר' שלמה ולבה בהספד שנשא על אחד מאדמור"י גור, שהחסידות והמוסר הם בעצם אחיות!).

וכאן מגיע ר' ישראל ותלמידיו הגדולים, שהציבו או יותר נכון לומר הדהדו תורה שלמה, שעד אותו הזמן אמנם הייתה קיימת, אבל בעיקר מסורה למגידים ומטיפים שהרביצו מוסר ויראה בפני ההמון בלשון חריפה וקודרת, פחות התבוננות עמוקה ויותר דברי מוסר מאימים בלי נסיון לדרבן את העם להגות בה. לעומתם, הרבנים והצורבים באותו הזמן, לא ראו מקום להכשיר את עצמם באגדות חז"ל ובמחשבת ישראל, אותן השאירו להמון העם - חלקו נבער מכדי לקלוט תורות עמוקות, ואילו בעיניהם היוקרה והגדולה התבטאו בהיקף תורני, הלכתי, ולא זולתו.

נקודה נוספת שנכנסת למשוואה, זו דור ההשכלה, שהחל לעסוק בהגות ומחשבה, וזלזל בהלכות ובמצוות, בעיני אותם מסכילים ה"תורה הרבנית", נחשבה לחכמה עתיקה, מיושנת ופרימיטיבית לעומת "החכמה" שמצאו בין הקתדרלות של אומות העולם.

אבל למרות ההשכלה, והקיבעון ששרר באותה תקופה, שתורה וגדולה נמצאת בין קפלי חידושים הלכתיים מסעירים, ר' ישראל לא האמין בדרך הזו משלל סיבות, ולכן התווה בפני תלמידיו, שגדולת התורה, מתבטאת בין היתר, במוסר והליכות ובחלקים נוספים שטמונים בה וכמעט שנשכחו.
לא רק פלפול הלכתי, אלא גם התבוננות עמוקה באגדות חז"ל, שבאה לידי ביטוי עז, בתלמידו הגדול ר' שמחה מקלם, הסבא הגדול, שנטע בחניכיו הקלמאיים, את תורת המחשבה, את ההתבוננות העמוקה והדקה, וממשיך דרכו הסבא מסלבודקה, וביתר עוז, בתלמידים ר' ירוחם והמהרי"ל בלוך. אנשי מחשבה מן השורה הראשונה. אנשי הגות, שתלמידיהם הרבים הפיצו לדורות הבאים את תורות המוסר המחשבה וההגות.

ואז כשהגלגל הראשוני כבר סיבב את היוצרות, קבע מושגים חדשים בתוה"ק, ממשיכי הדרך בני דורנינו, המשיכו לטפח ולפתח עוד ועוד, בלי קרבות ומלחמות ששררו באותה העת.

לחץ כדי לכווץ...

לעניות דעתי הפרשנות הזו אינה מתכתבת עם ההיסטוריה, עד לפני שנים ספורות העיסוק בדברי אגדה לא היה נפוץ כלל למעט דוגמאות ממש חריגות [המהרי"ל בלוך אכן דוגמא מצויינת], גם אותם שכן עסקו בתחומים שאינם הלכה היו בעלי אופי שונה מאוד מזה המוכר לנו כיום, ר' ירוחם, תלמידי הגרי"ס האחרים וכו' יותר עסקו בהגדרות עמוקות של חובות מוסריות וכוחות נפש.

העיסוק בתחומי האגדה כפי שהוא מופיע בתקופתינו מתאפיין יותר בהפשטה של מושגים קבליים [כן, גם למי שלא מודע], יותר בביאור נושאים כללים יהודיים כמו מועדים וכדו' ופחות עוסק בכוחות הנפש וכו'.

זאת הסיבה שאני רואה את מבשרי הבשורה באישים שציינתי למעלה, שהם בהחלט עונים על הקריטריונים הנ"ל ומתאימים עם הנתונים ההיסטורים, יתכן שהפרשנות שלך למושג "אגדה" היא מקיפה יותר וכוללת בתוכה גם את חלקי התורה הנ"ל, ובכך אתה חובר לעוד כמה מחו"ר הפורום שסברו כן, ולדעתי בטעות.

 

[נדיב לב]

לעניות דעתי הפרשנות הזו אינה מתכתבת עם ההיסטוריה, עד לפני שנים ספורות העיסוק בדברי אגדה לא היה נפוץ כלל למעט דוגמאות ממש חריגות [המהרי"ל בלוך אכן דוגמא מצויינת], גם אותם שכן עסקו בתחומים שאינם הלכה היו בעלי אופי שונה מאוד מזה המוכר לנו כיום, ר' ירוחם, תלמידי הגרי"ס האחרים וכו' יותר עסקו בהגדרות עמוקות של חובות מוסריות וכוחות נפש.

העיסוק בתחומי האגדה כפי שהוא מופיע בתקופתינו מתאפיין יותר בהפשטה של מושגים קבליים [כן, גם למי שלא מודע], יותר בביאור נושאים כללים יהודיים כמו מועדים וכדו' ופחות עוסק בכוחות הנפש וכו'.

זאת הסיבה שאני רואה את מבשרי הבשורה באישים שציינתי למעלה, שהם בהחלט עונים על הקריטריונים הנ"ל ומתאימים עם הנתונים ההיסטורים, יתכן שהפרשנות שלך למושג "אגדה" היא מקיפה יותר וכוללת בתוכה גם את חלקי התורה הנ"ל, ובכך אתה חובר לעוד כמה מחו"ר הפורום שסברו כן, ולדעתי בטעות.

לחץ כדי לכווץ...

אני לא בהכרח חולק על מה שכתבת. רק לדעתי, המהפך השורשי נעוץ בתקופות קודמות כפי שנסיתי להסביר. מכאן זה רק המשך והתפתחות נוספת של תלמידי תלמידיהם.

 

[אספקט]

1. יש הבדל בין לימוד הסוגיות ושקיעה בהם לבין שמיעת וועדים, עיון בספרי מחשבה שהם פחות לימוד אך אם אתה לומד בדרך של לימוד ועיון בגמ' או בכל דבר אחר אשרי חלקך וזכית לתפוס את ב' הענינים

לחץ כדי לכווץ...

לא זכיתי להבין יסוד החילוק, אטו תלמיד היושב בפני רבו אינו חשוב עוסק בד"ת, ומה בכך שגלי הקול של רבו הומרו לאותות אלקטרונים ומושמעים לתוך אוזניו בשפופרות?

2. תגובתי הייתה לטענתך זו
שעולה ממנה שאין חבור בסוגית שניים אוחזין או כל סוגיא אחרת אלא רק באופן סגולי וגם היא באופן מועט

לחץ כדי לכווץ...

ועל כך בדיוק השיבותי שזהו החלק המיועד לכך, ואף מתחילה לזאת הייתה כוונתי .
וראוי לציין כאן לדבריו הנפלאים של @אברך מעמיק והא לך מהם כלשונם:

רק אציין לדברי הגר"א שכתב (אינני זוכר כרגע מקומו) כי לימוד ההלכה הוא כנגד יצר הכעס, ולימוד האגדה כנגד יצר התאווה.
ובמילים אחרות, כל לימוד פועל כנגד כח אחר בנפש, ואין ספק כי הכנסת האדם לתוך 'עול' עבדות ה' מגיע בעיקר מהלכה, ולעומת זאת האגדה משפיעה חיבור ואהבה, הכרה ושייכות, מה שמשלים דברים שיש פחות בהלכה.

לחץ כדי לכווץ...

 

[צעיר שבכהונה]

לעניות דעתי הפרשנות הזו אינה מתכתבת עם ההיסטוריה, עד לפני שנים ספורות העיסוק בדברי אגדה לא היה נפוץ כלל למעט דוגמאות ממש חריגות [המהרי"ל בלוך אכן דוגמא מצויינת], גם אותם שכן עסקו בתחומים שאינם הלכה היו בעלי אופי שונה מאוד מזה המוכר לנו כיום, ר' ירוחם, תלמידי הגרי"ס האחרים וכו' יותר עסקו בהגדרות עמוקות של חובות מוסריות וכוחות נפש.

העיסוק בתחומי האגדה כפי שהוא מופיע בתקופתינו מתאפיין יותר בהפשטה של מושגים קבליים [כן, גם למי שלא מודע], יותר בביאור נושאים כללים יהודיים כמו מועדים וכדו' ופחות עוסק בכוחות הנפש וכו'.

זאת הסיבה שאני רואה את מבשרי הבשורה באישים שציינתי למעלה, שהם בהחלט עונים על הקריטריונים הנ"ל ומתאימים עם הנתונים ההיסטורים, יתכן שהפרשנות שלך למושג "אגדה" היא מקיפה יותר וכוללת בתוכה גם את חלקי התורה הנ"ל, ובכך אתה חובר לעוד כמה מחו"ר הפורום שסברו כן, ולדעתי בטעות.

לחץ כדי לכווץ...

ספר נפש החיים הוא ספר יסוד אצל בעלי המוסר, לפחות בבית מדרש של קלם, ולפחות בדור של ר' ירוחם והלאה,
וכולו מלא קבלה מריש ועד גמירא.
אכן, בעלי המוסר לקחו את האגדה למקום תובעני ומוסרי ולא כמו בעלי המחשבה שלקחו זאת לקבלה עצמה.

אבל עצם העיסוק בתורת המחשבה, אגדה, קבלה, חזלי"ם, או כל הגדרה אחרת שנרצה להגדיר זאת - שורשו הוא בתורת המוסר.

 

[אספקט]

אגדה, להגדרתי, היא עיסוק באגדות חז"ל הכוללים תנ"ך ותלמוד, עיון בהם, העמקה בהם ולימוד יסודות מהן.
זה מה שעומד ביסוד תנועת המוסר, לא מה שהיה מקובל מימים ימימה אלא מה שיסד מרנא אור ישראל מסלנט.
אלא שהוא לא השאיר את היסודות הללו כיסודות, אלא הוריד אותן לתביעות קונקרטיות בנוגע לתורה ועבודה ומידות.

לחץ כדי לכווץ...

אגדה הגדרתה בקצרה ומבלי למנות את כל מרכיביה - שזאת איננה הגדרה- היא לימוד דרכי הנהגת ה' בעולם.
ועל כן, כל עיסוק בדבר שאיננו דרכי הנהגת ה' בעולם, כמו למשל עיסוק בחובות המוסר וכוחות הנפש אינו בכלל הגדרה זאת.

האם טעיתי?

לחץ כדי לכווץ...

תחליט לבד...

 

[צעיר שבכהונה]

אגדה הגדרתה בקצרה ומבלי למנות את כל מרכיביה - שזאת איננה הגדרה- היא לימוד דרכי הנהגת ה' בעולם.
ועל כן, כל עיסוק בדבר שאיננו דרכי הנהגת ה' בעולם, כמו למשל עיסוק בחובות המוסר וכוחות הנפש אינו בכלל הגדרה זאת.

לחץ כדי לכווץ...

לא אמרתי כוחות נפש ולא אמרתי חובות המוסר.
אמרתי דיבורים אחרים, עיי"ש.

 

[אספקט]

ספר נפש החיים הוא ספר יסוד אצל בעלי המוסר, לפחות בבית מדרש של קלם, ולפחות בדור של ר' ירוחם והלאה,
וכולו מלא קבלה מריש ועד גמירא.

לחץ כדי לכווץ...

אכן, אפשר להוציא מספר נפש החיים גם כלים מוסריים ועצות פרקטיות [למשל, מהי הצורה של כוונה בתפילה], אך אין זה הופך את הספר לספר מוסר, תעיד על כך כאלף עדים מורת חיבור הספר - למי שיודע - שבא כאנטיתזה ליסוד ושורש העבודה ותניא.אכן, בעלי המוסר לקחו את האגדה למקום תובעני ומוסרי?

אכן, בעלי המוסר לקחו את האגדה למקום תובעני ומוסרי ולא כמו בעלי המחשבה שלקחו זאת לקבלה עצמה.

לחץ כדי לכווץ...

זכותם לקחת את מה שהם רוצים לאן שהם רוצים, זה לא הופך את זה לאגדה.

אבל עצם העיסוק בתורת המחשבה, אגדה, קבלה, חזלי"ם, או כל הגדרה אחרת שנרצה להגדיר זאת - שורשו הוא בתורת המוסר.

לחץ כדי לכווץ...

מה הקשר בין השניים?
זכותם של בעלי המוסר [הגדרה שלך] לעסוק באגדות חז"ל, וזכותם של בעלי המחשבה [שוב הגדרה שלך] להיצמד לדרך המקורית של העיסוק בתחום זה.

 

[אספקט]

לא אמרתי כוחות נפש ולא אמרתי חובות המוסר.
אמרתי דיבורים אחרים, עיי"ש.

לחץ כדי לכווץ...

לא אמרת כלום...
כלומר, לא הגדרת מהי אגדה רק מנית את מה שצריך ללמוד מכלל העיסוק בה.
[זאת, דרך אגב, לדעתי שורש הטעות שלך - להבנתי כמובן, אתה מדמה שוב ושוב את לימוד האגדה לעיסוק מוסרי אך ורק מפני שלפעמים הם מכילים מרכיבים דומים, ולמרות שהמטרות של שניהם שונות בתכלית.]

 

[צעיר שבכהונה]

אגדה הגדרתה בקצרה ומבלי למנות את כל מרכיביה - שזאת איננה הגדרה- היא לימוד דרכי הנהגת ה' בעולם.
ועל כן, כל עיסוק בדבר שאיננו דרכי הנהגת ה' בעולם, כמו למשל עיסוק בחובות המוסר וכוחות הנפש אינו בכלל הגדרה זאת.

לחץ כדי לכווץ...

למשל - אמונה, מלכות, עבדות, דבקות, ייחוד (צמצום), נס וטבע.
אלו נושאים שהסבא קדישא מקלם עמד עליהם ויסד בהם יסודות נפלאים.

אכן, אפשר להוציא מספר נפש החיים גם כלים מוסריים ועצות פרקטיות [למשל, מהי הצורה של כוונה בתפילה], אך אין זה הופך את הספר לספר מוסר, תעיד על כך כאלף עדים מורת חיבור הספר - למי שיודע - שבא כאנטיתזה ליסוד ושורש העבודה ותניא.אכן, בעלי המוסר לקחו את האגדה למקום תובעני ומוסרי?

לחץ כדי לכווץ...

זה גופא מה שאני אומר.
בעלי המוסר לא לקחו מנפש החיים רק את הכוונה בתפילה.
הם לקחו משם את הייחוד בשמע ישראל, את נר"ן לעומת מעשה דיבור ומחשבה, את כללות נשמות ישראל, את 'מעת שעולה על טוהר מחשבתו... נעשה רישומה למעלה',
ואת היסודות הללו הם הורידו לתביעות מוסריות.

 

[נראה לפשוט]

כמדומה שר"נ רוטמן איננו תלמידו של ר' משה שפירא ולא תלמיד דתלמיד אלא הוא תלמידו דר' יצחק שלמה שגם לו יש הרבה תלמידים שהכניסו לישיבות את המחשבה והוא ממש לא רק קבלה אלא בעיקר תורת הגר"א והרמח"ל

לחץ כדי לכווץ...

שטויות והבלים.

 

[אספקט]

למשל - אמונה, מלכות, עבדות, דבקות, ייחוד (צמצום), נס וטבע.
אלו נושאים שהסבא קדישא מקלם עמד עליהם ויסד בהם יסודות נפלאים.

לחץ כדי לכווץ...

ראשית כל מי קבע שהסבא מקלם עסק רק במוסר.
שנית, ישנו הבדל בצורה שבה הסבא מקלם ודומיו התעסקו בנושאים אלו - והם אכן לקחו את הדברים למקום יותר מעשי, ובדיוק משום כך זה לא נחשב לדברי אגדה - ועי' לעיל שכבר דנו בזה.

נ.ב. נראה לי שהסוגריים המכילים את המושג צמצום לאחר המילה יחוד אינם במקום כ"כ, והם די "מצמצמים" את המושג, ואכמ"ל.

זה גופא מה שאני אומר.
בעלי המוסר לא לקחו מנפש החיים רק את הכוונה בתפילה.
הם לקחו משם את הייחוד בשמע ישראל, את נר"ן לעומת מעשה דיבור ומחשבה, את כללות נשמות ישראל, את 'מעת שעולה על טוהר מחשבתו... נעשה רישומה למעלה',
ואת היסודות הללו הם הורידו לתביעות מוסריות.

לחץ כדי לכווץ...

איך בדיוק זה הופך לתביעה מוסרית??
מלבד זאת, כבר אמרתי את דעתי מספר פעמים רב מידי שאין קשר בין המקורות עליהם נשענו בעלי המוסר לבין המטרה שלשמה הם התכנסו.

 

[צעיר שבכהונה]

ראשית כל מי קבע שהסבא מקלם עסק רק במוסר.
שנית, ישנו הבדל בצורה שבה הסבא מקלם ודומיו התעסקו בנושאים אלו - והם אכן לקחו את הדברים למקום יותר מעשי, ובדיוק משום כך זה לא נחשב לדברי אגדה - ועי' לעיל שכבר דנו בזה.

לחץ כדי לכווץ...

בקיצור, ההבדל הוא במטרה. לא בעיסוק.
גם אני אמרתי שהם לקחו זאת למקום אחר, דיברתי על עצם העיסוק.

נ.ב. נראה לי שהסוגריים המכילים את המושג צמצום לאחר המילה יחוד אינם במקום כ"כ, והם די "מצמצמים" את המושג, ואכמ"ל.

לחץ כדי לכווץ...

ודאי שהצמצום כולל הרבה יותר,
אך בשביל המוסר הספיק לקחת את תורת הייחוד שכוללת את שני ההנהגות של הבורא כפי שפי' הנפה"ח את הצמצום.

איך בדיוק זה הופך לתביעה מוסרית??

לחץ כדי לכווץ...

בשביל זה צריך ללמוד מוסר....

 

[אספקט]

בקיצור, ההבדל הוא במטרה. לא בעיסוק.
גם אני אמרתי שהם לקחו זאת למקום אחר, דיברתי על עצם העיסוק.

לחץ כדי לכווץ...

המטרה היא זאת שקובעת במה אתה מתעסק, עצם השיוך בין שני הנושאים נראה לי בלתי קשור ממדרגה ראשונה, וזה מה שאני מנסה לטעון מהתחלה.

ודאי שהצמצום כולל הרבה יותר,
אך בשביל המוסר הספיק לקחת את תורת הייחוד שכוללת את שני ההנהגות של הבורא כפי שפי' הנפה"ח את הצמצום.

לחץ כדי לכווץ...

כפי שאמרתי, אין כאן מקומו, אך לדעתי צמצמת במקביל גם את המושג יחוד בעצמו, ואין להאריך בזה.

בשביל זה צריך ללמוד מוסר....

לחץ כדי לכווץ...

ואז זה הופך לתביעה מוסרית...
[בנתיים נראה שבשביל לקבל תביעות מוסריות צריך לשוחח איתך...]

 

[חם ליבי]

כמדומני שהגר"נ רוטמן, מבוסס כל כולו על דרכו של הגר"א, גם בנגלה וגם בנסתר, וזה מה שבעיקר קיבל מרבו ר' יצחק שלמה, שכידוע בדק כל דרך בעבודת ה' באופן יסודי ומעמיק, ומסקנתו הייתה שזו הדרך הנכונה בעבדות ה' וכו'.

 

[לולא דמסתפינא]

יש לחלק בין 'מחשבה' שהיא למידה לשם לדעת, (כמו שלומדים נשים נזיקין), שהשקעה בחלק הזה בתורה הוא על חשבון חלקים אחרים. לבין המחשבה היום (ר' נתן רוטמן וכו') שבעיקר עניינה היא לחבר את האדם לעבודת ה'. לדעתי זה יותר דומה ללימוד המוסר, שהוא לימוד בשביל מטרה חיצונית מהמידע עצמו.
מההתרשמות שלי עיקר המטרה של ר' נתן רוטמן היא לא לתת את המידע, אלא לחבר ריגשית את האדם לעבודת ה'.

 

[יהודי]

הן אמת שהגר"נ יותר מחדש משאר תלמידי הגרי"ש שיותר צמודים אל הגאון והרמח"ל אך נראה לי שזה מחמת גנונו העצמי ורוב כשרונתיו

לחץ כדי לכווץ...

כמדומני שהגר"נ רוטמן, מבוסס כל כולו על דרכו של הגר"א, גם בנגלה וגם בנסתר, וזה מה שבעיקר קיבל מרבו ר' יצחק שלמה, שכידוע בדק כל דרך בעבודת ה' באופן יסודי ומעמיק, ומסקנתו הייתה שזו הדרך הנכונה בעבדות ה' וכו'.

לחץ כדי לכווץ...

היסודות על מה בנויים דברי הגר"נ רוטמן בעיקר על דברי הגר"א והרמח"ל, ותפיסת המציאות של התורה שלו (לדוגמא בנושא ארץ ישראל) קיבל בעיקר מהגריש"ז.
אך דרך הניתוח העמוקה שלו בדברי חז"ל יש בה דמיון לדרכו של ר' משה שפירא, וגם אם הוא לא קיבל ממנו הרבה, נראה שיש השפעה וזה לא רק מכשרונתיו.