ובנותן טעם בהתייחס לנקודה האחרונה לקשר ולצרף מה שכתב ר' איסר זלמן באבן האזל חלק ג' הלכות קנין בהקדמה.

אבן האזל קנין הקדמה 11.png

ויש להשוות למה שאמר עליו רבו הגר"ח (הועלה באשכול אחר ע"י @ספרייה תורנית ) והדברים עולים בקנה אחד.
%D7%A8%D7%91%D7%99-%D7%90%D7%99%D7%A1%D7%A8-%D7%A8%D7%91%D7%99-%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-jpg.8105
 
 
את הנושא הזה צריך לבחון במבט מעמיק, ובהקדם להסתכל קצת על דרכי הבניין של כל הסברות וההלכות.
דבר ברור הוא כי הכללים מועטים והפרטים מרובים, כלומר, לכל עיקרון ישנו הרבה פרטים היוצאים ממנו, ולכל קבוצת פרטים ישנו כלל יחיד שמאחד אותם.
ניקח דוגמא, יש דין שצריך לא לצער את החבר (לא תונו) יש דין שצריך לא להכות את החבר (בל יוסיף) יש דין שאסור לגזול את החבר (לא תגנוב) וכו'
עכשיו, אפשר להביט על כל הדינים האלו כענינים סתמיים, פרטים בלי קשר ושייכות ביניהם, אך כיון שהעולם בנוי על כללים מושכלים יחידים, ועל פרטים מרובים, בהכרח כי יש כלל מאחד לכולם. על כן 'אמר רבי עקיבא ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה' כי כל המצוות התורה הם מצוות שבין אדם לחבירו, ושורשם מן הנחת היסוד שעלינו לאהוב לרענו כמונו.
וכאן חשוב להדגיש, העיקרון הזה לא מגיע מתוך סברא אנושית של התבוננות במציאות ומתוך ריבוי הפרטים מבינים כי יש כלל. כי מי אמר?
אולי באמת אין שום כלל מאחד לכל הפרטים, אולי באמת העולם מורכב מענפים רבים בלא שורש.
הענין הוא בדיוק להיפך, מתוך ידיעה כי הבורא אחד, והתכלית אחת, והיא וככל שאנו עוסקים בעולם שכלי יותר כך העקרונות מתאחדים יותר ויותר,
דבר שכמובן מורגש גם מצד המציאות, אך מוכרח ובסיסי מצד המהות של קב"ה ואורייתא וישראל חד הוא.
אפשר כמובן להרחיב בזה הרבה, אבל זה עיקרון שלדעתי קיים בכל התורה ובכל המציאות.
עכשיו כאן מגיע השאלה הנוגעת לעניננו, מדוע דווקא שלושה דברים מוכיחים את זה ולא שנים או ארבע?
והנה מלבד כי יש לזה ראיות מהא דשוטה הישן בבית הקברות וכו', יש בזה גם נקודה השייכת לעולם המחשבה יותר, ולא לעולם המורגשות.
הנה, העולם כולו בהיותו אחד בשורשו, וריבוי בחיצוניותו, יוצר סתירה מסוימת בין הפנים הרוחני לגילוי החיצוני, סתירה מהותית השייכת בין המספר אחד למספר שתים, העולם הרוחני הוא במהותו אחד, והעולם הגשמי במהותו שתים, ניגוד וסתירה.
אבל יש גם תשובה לסתירה הזו, וזה הענין של המספר שלוש, שהוא בניית מכנה משותף המתחשב בקיומם של הפרטים, אך גם מוצא את הנקודה המאחדת שבהם. השלוש היא קומה יחידה שאינה מבטלת את הסתירה ומתרוממת ממנה, אלא מגדירה את קו האמצע שבה.
הדוגמא הבולטת לזה היא אב ואם ובן. האב הוא אחד, בודד בלא יכולת ריבוי, האם היא שניה ומקבילה כנגד האב, יוצרת שינוי וסתירה למהותו. אך על ידי הבן - השלישי - מתגשמת המטרה היחידה, ומאחדת את כולם למשפחה אחת.
זה גם הרעיון של המושג שלום, שאינו מבטל את הכוחות המתנגדים בעולם אלא מוצא להם מכנה משותף, ומאפשר לכל אחד להביע את עצמו בתוך מכלול גדול הכולל את כולם. [ועל כן גם השורש שלוש והשורש שלום שייכים אחד לשני ואכמ"ל].
אחר כל האריכות הזו, הרעיון של השלוש שאלות מקבל הארה חדשה.
אני חייב לסיים עכשיו, אבל אני רוצה בהמשך להסביר בדיוק איך זה שייך ליסוד הנידון בעז"ה.
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון