סוכות, שמח"ת ושמ"ע ערבות - הידור לעומת חיוב (1 צופה)

[נדיב לב]

כתב המגן אברהם (סימן תרנח ס"ק י"ב) לענין אתרוג וז"ל: אדם שיש לו אתרוג מיוחד ובעיר אחרת אין להם כלל מוטב שישלחנו לשם והוא יברך על של הקהל. מט"מ הג"ה במהרא"ק מ"צ עכ"ל. והובא במ"ב שם ס"ק מב. וכן כתב במגן אברהם (סימן תרעא ס"ק א) לגבי נר חנוכה. והובא במ"ב שם ס"ק ו.
אמנם בשערי תשובה (סימן תרנח אות יב) הביא בזה פלוגתא בין האחרונים. בספר בית יעקב כתב שליחיד הדר בכפר אין מחויב להלוות אף שהוא יכול לברך בעיר על אתרוג של חבירו אין חיוב עליו לשלחו והאליה רבה השיג עליו ומסיק דאף משום יחיד הדר בישוב כיון דאין לו אתרוג ראוי לשלחו והוא יברך על אחר ובלבד שאותו יחיד לא פשע דומיא דעירוב תבשילין עיין שם.

ונסתפקתי בכמה ספיקות לפי המג"א האליה רבה והחולקים.
א. מה הדין כשיש בידו אתרוג ספק מורכב ולחבירו אין כלל אתרוג, האם חייב להביא לחבירו או דילמא מכיון שיש ספק אם בכלל יצא חבירו יד"ח לא מחוייב.

ב. מה הדין כשיש ביד חבירו אתרוג ספק מורכב האם מחוייב להביא לו את אתרוגו הוודאי כשר א. ביום השני שבדיעבד לכמה מהשיטות יצא ב. גם ביום הראשון אפשר של"צ להביא לו דסו"ס אפשר דיצא ואינו חייב בערבות מדין ספק.

ג. ידוע מה שנהג ר' חיים מבריסק כשהיו לפניו ב' אתרוגים האחד מהודר וספק מורכב והשני ודאי שאינו מורכב אבל אינו מהודר כ"כ, שנטל תחילה את המהודר המסופק בכשרותו ואחר כך את הודאי כשר שאינו מהודר, ונימוקו, שאם יטול קודם את הכשר שאינו מהודר, שוב לא יוכל לקיים את המצוה בהידור מכיון שכבר יצא יד"ח, אבל כעת שנטל את המסופק המהודר, אפשר שלא יצא וממילא יכול שוב ליטול את הכשר הודאי שאינו מהודר כ"כ, ושכרו בצדו שיש צד שנטל אתרוג מהודר. והנה יש להסתפק לפ"ז כשיש לו שני אתרוגים אחד כשר ולא מהודר והשני מהודר וספק מורכב, ולחבירו יש אתרוג כשר ואינו מהודר, האם צריך להביא לחבירו את האתרוג המהודר וספק מורכב, בשביל שינענע בהידור. וזה שאלה כללית האם יש דין ערבות כלפי הידור.

ד. הסתפקתי מה הדין אם חבירו נוהג להוסיף מין אחר על ד' מינים או הדס שוטה (ואינו מכון בהדיא לשם מצות לולב) שאליבא דהנותן אסור לעשות כך. וכמו שפסק בב"י שאסור אף כשלא מתכוין.

ה. הסתפקתי מה יהיה הדין כשחבירו קטן, ואת"ל חייב, כשיש ספק אם הגיע לגיל חינוך.

ו. הסתפקתי מה הדין, כשיש לחבירו אתרוג אלא ששויא נפשיה חתיכה דאיסורא מאיזה טעם, וממילא כעת אין לחבירו אתרוג, האם בכה"ג חבירו צריך ליתן לו או דילמא כיון שאם צריך ליתן לו ומפסיד ליטול אתרוגו ולקחת מאדם אחר, מעיקרא לא מהני כאן השוויא נפשיה, לפמש"כ האחרונים [שב שמעתתא ש"ו פ"ט ובספר ישועות יעקב אבהע"ז סי' יא ועוד רבים מהאחרונים] למדו בדברי התורי"ד והר"ן, שכל היכן שמחמת דבריו מפסיד לאדם אחר אינו נאמן בדבריו גם לא מדין שויא אנפשיה. ובכלל יש לדון כשחבירו אשוויה נפשיה לאסור אתרוג שבידו, ומחמת כך אין לו במה לנענע, האם צריך חבירו ליתן לו, דסו"ס כיון שדין אשוויה נפשיה אינו עדות גמורה אלא נאמנות ואיסור עצמי [מדין נדר או נאמנות כפי' התרומת כרי] שצריך להתנהג כך, אבל לבני העולם לא הוי עדות כלל אם כן יכול לטעון לו תנענע באתרוג שיש לך. [ואמנם לכאורה זה פשוט שצריך ליתן לו, אבל יש להתבונן בדבר.]

 

[גבעוניסט]

הסתפקתי מה הדין אם חבירו נוהג להוסיף מין אחר על ד' מינים או הדס שוטה (ואינו מכון בהדיא לשם מצות לולב) שאליבא דהנותן אסור לעשות כך. וכמו שפסק בב"י שאסור אף כשלא מתכוין.

לחץ כדי לכווץ...

אתה בא לדון מדין לאפרושי מאיסורא

 

[נדיב לב]

אתה בא לדון מדין לאפרושי מאיסורא

לחץ כדי לכווץ...

אם לא יביא לו אתרוגו ממילא לא יעבור על איסור אף שאפשר ובכך יבטל מ"ע. ואיסור חמיר טפי מביטול מ"ע בפרט שיכול לקבל ממישהו אחר כמוהו שלא חש לזה. (כמו כן ראה בא"ר שם שהתנה מה שצריך להביא לו דווקא שלא פשע עיין שם. אמנם שם מיירי לגבי קניית האתרוג ולא עצם הנטילה וי"ל).