בהר פולמוס מרתק: האומנם אנשים לא יוצאים מביתם בלילי רביעיות?

[התורה]

מדוע המילים 'בלילי רביעיות' מוקפות בסוגריים בפירושו של רש"י על הכתוב 'ונתתי גשמיכם בעתם'?​

פרשת בחוקותי נפתחת בברכה ובהבטחה (ויקרא כו, ג-ד) אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וגו'. מבאר רש"י: 'בעתם - בשעה שאין דרך בני אדם לצאת, כגון [בלילי רביעיות ו]בלילי שבתות.

בחלק מהחומשים הנדפסים לא מופיעות כלל המילים 'בלילי רביעיות', ובחלק מהחומשים הכניסו את המילים 'בלילי רביעיות' בתוך סוגריים וציינו שמילים אלו הן מ'רש"י-ישן', ולעומת זאת בחלק מהחומשים כתבו מילים אלו כחלק בלתי נפרד מפירוש רש"י.

נבקש אפוא להבין מה מסתתר מאחורי מילים אלו, ומה העניין לגרוס אותן או שלא.​

גמרא מפורשת​

בנוסחאות של פירוש רש"י על התורה, שהיו מצויות בידיהם של כל מפרשי רש"י, הופיעו רק המילים 'בלילי שבתות', ולכן תמהו המפרשים מדוע באמת לא כתב רש"י גם לילי רביעיות, הרי מקור דברי רש"י הוא בגמרא מסכת תענית (כג, א), ושם מפורש: 'בעתם - בלילי רביעיות ובלילי שבתות, שכן מצינו בימי שמעון בן שטח, שירדו להם גשמים בלילי רביעיות ובלילי שבתות, עד שנעשו חטים ככליות ושעורים כגרעיני זיתים ועדשים כדינרי זהב'.

והנה שם במסכת תענית מבאר רש"י, שבלילי רביעיות ובלילי שבתות אין הגשמים מפריעים לבני אדם, כי אינם הולכים לדרכים בלילי רביעיות, מפני שאמרו במסכת פסחים (קיב, ב) 'לא יצא יחידי בלילה לא בלילי רביעיות ולא בלילי שבתות, מפני שאגרת בת מחלת, היא ושמונה עשרה רבוא של מלאכי חבלה יוצאין, וכל אחד ואחד יש לו רשות לחבל בפני עצמו'.

אם כן, תמהים מפרשי רש"י, מדוע הזכיר בפירושו על התורה רק לילי שבתות ולא לילי רביעיות.​

טעות הסופרים​

ואכן בספר הזכרון, מציע לומר שיש כאן בפרשתנו טעות הסופרים, שחשבו שהטעם שאין בני אדם הולכים בדרכים בלילי שבתות הוא משום שהם בטלים ממלאכה, ולכן לא התיישב להם מדוע אין הולכים בדרכים בלילי רביעיות, ומחקו אותו מרש"י, והמה לא ידעו שמה שאין בני אדם הולכים בדרכים בלילי רביעיות ושבתות, אינו מטעם ביטול מלאכה, אלא משום המזיקים המשוטטים אז.

אולם שאר מפרשי רש"י נקטו שאין זו טעות, אלא רש"י בכוונה תחילה נקט רק לילי שבתות ולא לילי רביעיות, וביארו זאת בכמה אופנים, ולהלן נביא את עיקרי דבריהם.​

בפרשת עקב​

נקדים תחילה לציין שרש"י בפרשת עקב על הכתוב (דברים יא, יד) ונתתי מטר ארצכם בעתו, כותב 'בעתו - בלילי שבתות שהכל מצויין בבתיהם', עכ"ל. ושם הנוסחא בכל החומשים הוא רק לילי שבתות, ולא לילי רביעיות, וגם שם צריך ביאור מדוע לא נזכר לילי רביעיות כמו במסכת תענית.​

סכנה רק ביחיד​

בנחלת יעקב כתב ליישב, שרש"י לא נקט כדעת הגמרא במסכת תענית, אלא כגירסת חז"ל ב'ספרי' בפרשת עקב, ששם נזכר רק לילי שבתות ולא לילי רביעיות, ובהכרח שסברו שהטעם שאין דרך בני אדם לצאת בשבת, אינו משום חשש מזיקין, כי חשש מזיקין הוא רק ביחיד, אבל שנים או שלשה אנשים יחד יכולים לצאת בלי חשש מזיקין, אלא מפני ביטול מלאכה ששייך רק בשבת.​

שנה שחונה​

בסגנון אחר כתב בגור אריה, שבשנה פשוטה, שאינה שנת בצורת, די בכך שירדו גשמים רק פעם אחת בשבוע בליל שבת, שאז – בגלל ביטול המלאכה - אין יוצאים כלל מהבית אפילו שנים או שלשה אנשים, אבל בשנה שחונה שצריך מטר פעמיים בשבוע, על כך אמרו בגמרא שירדו גשמים גם בליל רביעי, כי לכל הפחות היחידים אין יוצאים מביתם בגלל חשש מזיקין, אף שיוצאים יחד כמה אנשים.​

ביטלו את המזיקים​

מהלך נוסף כתבו כמה מפרשים (מהרש"א תענית שם; נחלת יעקב, משכיל לדוד, באר בשדה) שהרי מבואר במסכת פסחים שם, שתחילה היו המזיקים שכיחים כל יום, עד שגזר עליהם רבי חנינא בן דוסא שיהיו רק בלילי שבתות ולילי רביעיות, ואחר כך גזר עליהם אביי לבטלם לגמרי שלא יעברו ביישוב לעולם. ולכן סובר רש"י שדברי הגמרא במסכת תענית, נאמרו רק בתקופה שהיו המזיקים שכיחים בלילי רביעיות, אבל לאחר שכבר התבטלו המזיקים לגמרי, בהכרח שכל הטעם שאין יוצאים בדרכים בליל שבת הוא רק משום שבטלים ממלאכה, וזה שייך רק בליל שבת ולא בליל רביעי, ולכן בחר בגירסת ה'ספרי' ששם נזכר רק לילי שבתות. וב'באר בשדה' הוסיף עוד, שגם בימי משה במדבר לא היו שכיחים המזיקים הללו במדבר, ולכן פירש רש"י לפי מה שדיבר הכתוב בימים ההם, שהיו יוצאים בלילי רביעיות.​

לשון יחיד​

במשכיל לדוד, מוסיף עוד, שרש"י דקדק מלשון הכתוב 'בעתם' לשון יחיד, רק על לילה אחד – ליל שבת, ואילו היו כאן שני לילות, גם ליל רביעי, היה הכתוב צריך לומר בלשון רבים 'בעתותיהם'.

תורה שבכתב​