לא ראיתי שההתייחסות היא רק על מעשה המצוות.
והקב"ה בעצמו אמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים. ובנים אתם לה' אלקיכם.
כל דבריך נכונים לעניין הגוף אך לא לענין הנשמה שהיא חלק אלוקי ממעל.
אה"נ, גם על זה שקרבנו אליו.
אך האדם לא נהיה יותר שוה אם הוא רוחני יותר.
 
פחד מחטא.
פחד מחטא יכול להתבטא בב' אופנים.
א' פחד שמביא לפרוש מהחטא.
ב' פחד שמשתק את האדם.
וממילא באם יפול בחטא זה יכול לשתק אותו מלעשות תשובה ולתקן דרכו, אמנם מצד שני אם יחליש את הפחד עשוי לעבור עבירות בנקל.
וא"כ נשאלת השאלה מה הצורה הראויה לפחוד מחטא.
יראת שמים היא מדרגה רוחנית ולא רגשות בעלמא לכן הפחד הרצוי אמור לבוא ע"י תחושה של שייכות לבורא ואינו יכול לשתק.
 
אני אולי יפרט את מה שהוא אומר שהנה פשוט שהמושג ענווה זה לא להקטין את עצמו ולהגיד אני אפס אני כלום שזה הדבר הכי גרוע שיש וגורם חלילה להגיע לידי עבירות וכל אדם צריך להכיר את מעלתו ורק לא לתהגאות על בני אדם ופה מגיע גדלות האדם ואומרת שמתוך ההכרה שאתה גדול אתה צריך להתנהג בהתאם וכיאה למעמדך ובלי קשר לגאווה (וכמו שמצינו שאסור לת"ח שימצא רבב על בגדו וחייב מיתה הובא בגמ' וכן במשנ"ב בסימן ב' עיי"ש שזה כיאה למעמדו) ופה מגיע הנקודה שמחמת רוב מעלתי אני לא יכול לחטוא
ואני לא מבין את שיטה זו ללא קשר למה זה חטא ותראה בתגובה הקודמת שלי
הענווה, אין פירושו שלא להתגאות על הזולת, על אף שבאמת אני כן יותר ממנו, (נראה קצת כהצגה או שטיפת מח),
אלא להכיר באמת הפשוטה שאתה לא יותר מהשני.
יכול להיות שאתה מרים עכשיו גבה, מה? לא יתכן שאחד יותר מהשני?
אז יכול להיות. אך תזכור את דברי הגמרא כמדומני בפסחים, על זה שראה "עליונים למטה ותחתונים למעלה".
וההסבר היא שככל שהאדם עסוק יותר ב'לעשות נח"ר לבוית"ש'. ולא בהתקדמותו האישית ברוחניות. (שים לב להבדל הדק). אז מכיר בכך שאין שוויות אמיתית מלבד דבקות בה', ובזה, מי אומר שאתה יותר ממנו, הרי הדבקות לא ניתן למדידה.
 
אתה מתכוון שהמעלה שלך נמדדת בדביקות שלך להקב"ה?
לא.
כי העובד את ה'' מפנימיות לבבו - אם המטרה שלו זה שיהיה לה' כמה שיותר נח"ר - אז אינו חושב בכלל שהוא כבר דבוק לה', כי הערך שלו זה שיהיה נח"ר לה', לא שהוא יהיה זה שנותן לו. (כמובן שמה בתחום השיפוט שלו, הוא ידאג שהכל יהיה פיקס).
רק המעלה היא בזה שהוא בחר בנו. ותו לא.
 
שאלה לחידודי:
אם פספסת תפילה בזמנה או קריא"ש, או כל דבר שגורם לך לכאב והרהור תשובה.
אם המטרה שלך זה בשביל הקב"ה, אז תחשוב רגע, האם כשחברך מפספס תפילה ג"כ כואב לך על כך שאין להקב"ה נח"ר???
אז אולי המטרה שלנו בקיום המצוות זה לא 'לעשות נחת רוח להבוית"ש', אלא 'לעשות נח"ר לעצמינו'. (עפ"י 'יסוד ושורש העבודה' לא זוכר איפה).
הדברים נוקבים.
ולכן לפי דרך החסידות אין מושג חשיבות אחד כלפי השני, כי חשיבות לא נמדדת במעשים ובכוונות, אלא במטרה שלך.
 
עיין בגיטין דף נ"ה ע"ב ברש"י ובתוס' שם.........
ויועיין בבמדבר רבה בחקת פר' י"ט סי' ל"ב
עיין במסילת ישרים בפרק כ"ד
וכפי שכבר הבאנו (ללא הלשון)
 
ז"ל שם
ויפנו ויעלו, יש אומרים מלחמת סיחון עשו באלול ועשו את הרגל בתשרי ואחר הרגל מלחמות עוג כמה דאת אמר (דברים טז) ופנית בבקר והלכת לאהליך ויצא עוג מלך הבשן שכנסן הקדוש ברוך הוא לפניהם למוסרן בידם ויאמר ה' אליו אל תירא אותו כי בידך נתתי אותו זש"ה (משלי כח) אשרי אדם מפחד תמיד וכן הוא מדת הצדיקים אף על פי שהקב"ה מבטיחן אין פורקים ביראה וכן ביעקב (בראשית לב) ויירא יעקב למה נתיירא אמר שמא נתלכלכתי אצל לבן בכלום וכתיב (דברים כג) ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך והניחני הקדוש ברוך הוא ואף משה תפש את היראה כנגד אביו ולמה נתיירא אמר שמא מעלו ישראל במלחמת סיחון או נתלכלכו בעבירה אמר לו הקדוש ברוך הוא אל תירא כולן השלימו בצדק אל תירא אותו שלא עמד גבור בעולם קשה הימנו שנא' (שם /דברים/ ג) כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים.... ע"ש עוד בהמשך
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון