פסול נוגע.

[מרגניתא טבא]

מצינו בכל הש"ס דכל מקום שיש נגיעה בעדות הרי הוא פסול לעדות,
ונח' באחרו' שי' הש"ך כמו הפשטות דזהו משום חשש משקר, דהיינו דכיון דיש לו נגיעה בעדות הרי חיישינן דהוא משקר, וא"כ הרי שזה פסול בעדות שאינה מתקבלת, ולפ"ז אם יהיה שני עדים אמרי' עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה משום דחשיב כפסול בעדות,
שי' הלבוש דזהו משום בעל דבר דהיינו דכיון דיש לו נגיעה הרי שהוא בכלל לא עד דהרי הוא בע"ד.
ולא נתברר לי כדי הצורך מה החי' בין שני השי' אשמח אם תוכלו לעזור לי'.

 

[מבקש תורה]

קצוה"ח ל"ז- לחובתו, אי מחמת שהוא קרוב אף לחובתו אינו נאמן אי מחמחת חשש שקר נאמן
קצוה"ח ל"ד בשם מהריב"ל- בנוטל שכר להעיד
עוד בקצוה"ח ל"ד לעניין הודאת בע"ד עיי"ש.
וע"ע נתיה"מ ל"ז
ועוד הרבה.

 

[מרגניתא טבא]

נפק"מ אני יודע,
שאלתי מה החי' בסברות,
דהא בגמ' בב"ב כט,א מק' דשכורין לא יכולים להעיד לטובת המשכיר כיון שיש להם נגיעה [ועיי' שם בראשו' שבי' דהנגיעה היא משום שקשה גזל הנאכל וטירחה היא להוציא את הכסף שכבר שילמו מהמשכיר] והק' בתוס' שם מדוע הם נוגעים הלה יש להם מיגו שיכולים ומר שפרעו למר"ק,
ואתמהה דבשלמא אם פסול נוגע היינו חשש משקר כיון דאיכא מיגו הרי שלא חיישינן שמשקרים דהלה יכלו להיפטר בטענה יותר טובה, אולם אי נימא דפסול נוגע הוא בע"ד א"כ מאי מהני להו מיגו סו"ס הרי הם בע"ד ולא נאמנים,
אלא בהכרח דבעי' רווח מהעדות עצמה, דהיינו דכל מה דחשיבי כבע"ד דווקא איפה שהרווח מגיע להם מהעדות הזו דווקא אבל היכא שיכלו להרוויח אותו הדבר מקום אחר הרי שלא חשיבי כבע"ד, ולכך במקום שיש להם מיגו נאמנים משום דלא חשיב כרווח מהעדות הזו,
וא"כ דכל מה דחשיב כבע"ד זה דווקא שהרווח מהעדות עצמה א"כ כבר נחשוש לשקר ומדוע אמרי' דנאמנים הם אלא שהם כלל לא עדים,

 

[מרגניתא טבא]

נפק"מ,
א. קרובים,
ב, בטלה מקצתה,
ג, נוטל שכר,
ד, מעיד בחובתו,
ה, תחילתו בכשרות וסופו בפסול.
ועיי' בחידושי הגרש"ר ב"ב.

 

[לחושבי שמו]

באמת רציתי לדעת בזה,
דלכאורה קרוב זה גם מדין חשש משקר, ונפק''מ בכונת הגמ' ב''ב קסב' ב' שחוששים שיביא עדים קרובים במקום העדים האמיתים שצריך להביא [יש כבר עדים כשרים וכל הנידון הוא שאולי אמר כולכם], ולכאו' כל חידוש התורה זה שיש גדר לחשש הזה וכל קרוב פסול ואפי' משה ואהרון,

וממילא הנידון בנוגע זה בסך הכל אם היה גדר הדין או שזה חשש כל פעם,

ולענ''ד יש להוכיח דהא כל קרוב יושב על הפסוק לא יומתו אבות על בנים, ולכאו' [לפו''ר] יש בזה גם נוגע, וע''כ דנוגע זה רק חשש, ובפסוק מבואר דזה ממש דין,