לדעתי אין סיבה להניח שלא
החזון איש (שביעית סי' ז' סקט"ז) מסתפק לעניין מעשרות בתפו"ז ולימון וחברותיהן שמשקים אותם כמו אתרוג, וכ"כ בשביעית (סי' ט' סקי"ז) "וקרוב הדבר דפירות לימון ותפו"ז הן מינא דאתרוג".
ודברי הרמב''ם לא סותרים לדברי ודברי החזו''א מחזקים אותם.
נכון, לכן כתבתי רק לציין את דברי הרמב"ם, ציון בעלמא. אבל מה דעתך על עצם החילוק שאפשר שהם אותו מין לגבי דינים מסויימים כמעשרות וכדו' שהם שווים בכללי ההלכה כגון הגדל על כל מים וכו' אבל אינם ממש אותו פרי?
גם מרוקואי ותימני וישראלי אינם ממש אותו פרי כידוע ואעפ''כ כולם אתרוג ולכן נראה לי שגם תפוז ולימון וחבריהם אף אם אינם אתרוג ממש מ''מ הם בכלל פרי עץ הדר לכתחילה לברכה ליו''ט ראשון
מה הקשר? גם תימני או מרוקאי הם פרי האתרוג רק בווריאציות שונות, אבל הם אותו פרי, משא"כ תפוז הוא פרי אחר מאתרוג רק שבגדרי ההלכה לגבי מעשרות וכלאים מסתפק החזו"א שמא הם נחשבים לאותו מין אבל לא לאותו פרי.
אכן, ולכן דייקתי וכתבתי שהעיקר כאן הוא אותו פרי עץ הדר ולאו דוקא אותו פרי ממש
אין דרך לדעת על סמך מה ולמה חז''ל קבעו שזה אתרוג דוקא
מתי החלו להתפשט התפוזים והלימונים ? שאפשר להוכיח שיש מסורת לא להכשירם?
הערת אגב, מבדיקה קצרה במכלול, נראה שדעת החוקרים כי הלימון עצמו הוא הרכבה של אתרוג (שהוא פרי מקורי) עם פרי החושחש (סוג של תפוז מר).
בכל מקרה לא נראה נ''מ לנדון כלל כי התורה אמרה פרי עץ הדר ולא אתרוג וחכמים קבלו ופרשו את הפרי המתאים לתואר זה במדויק ואין מניעה שיהיה עוד פרות כאלה כמו תפוז למשל שדומה לאתרוג (בשל או תימני לא לאתרוג מצוי שלנו שהוא בוסר יחסית) לכאורה במראה וטעם
לכן כתבתי הערת אגב, כי זה באמת לא קשור ישירות, (רק שאכן כן יכול להיות בזה נפק"מ מסוימת בהקשר לנושא הרחב הזה לכן הזכרתי).
לפי מה אתה קובע מה נחשב אותו פרי ומה הוא רק אותו מין?
היו כמובן, ודעת ספר הפרדס לתלמידי רש''י שלאור הנר חיב בציצית
ודאי שלא, מחוסר כסף ונוחות, ואין שום השואה לחשמל הנפוץ כיום בצורה קלה זולה ונעימה
אי אפשר לקחת שיטה דחויה בראשונים ולעשות אותה הלכה
