אם החפץ שעליו הספק צ"ל קבוע או הדבר שעל ידו נפשט הספק: יל"ע אם דין קבוע תלוי אם הדבר שאנו מסתפקים מה דינו הוא קבוע, או שתלוי אם הדבר שמכוחו אנו באים לפשוט את הספק הוא קבוע. [לדוגמא בט' חנויות האם דין קבוע הוא משום שהבשר הטרף הוא קבוע או או משום שהחתיכה הנמצאת היא קבועה]. ולכאורה נחלקו בזה בעלי התוס', שהתוס' בכתובות טו. (ד"ה דילמא) נקטו שתלוי באשה שנתקדשה לשליח, וזה הדבר הגורם את הדין, ובתוס' בנזיר יב. (ד"ה בשוקא) משמע שתלוי באשה שבא לקדש בעצמו, וזה הדבר שמסתפקים עליו. (וכ"כ בשער"י ד, א). וע' בנזיר יב. בפי' הרא"ש (שעל הגליון) שכתב להדיא שתלוי באוסר ולא בנאסר כדעת התוס' בכתובות. ולדעת התוס' בכתובות והרא"ש צ"ע בט' חנויות מ"ש אם החתיכה פירשה או לא. וע' חי' הגרש"ש (בכתובות סי' טו).
האם המיעוט הקבוע נחשב כמחצה או שאין דין ללכת אחר הרוב בקבוע אבל בעצם הוי רוב: נחלקו האחרונים השער"י (ד, ג) סובר שהקבוע נחשב כמחצה, והקוב"ש (כתובות אות מ) סובר שאין דין ללכת אחר הרוב, וכתב שהסכים לזה הגר"ח. ונפק"מ במה שסומכים על רוב בחתיכה שפרשה כאשר ט' חנויות כשרות וא' טריפה, דלצד א' אין רוב חתיכות כשרות והרוב במקרה זה הוא רוב פרישות, ולצד ב' לענין החתיכה שפרשה מועיל רוב החתיכות.
מה נחשב קבוע: יל"ע מה נחשב קבוע, דא"א לפרש שהדבר לא זז, דא"כ מה ההבדל אם אזלא איהי לגבה או איהו לגבה (בכתובות טו.), וכ"כ בבינת אדם (שער הקבוע סי' ח) שאף בהולכים נקרא קבוע, (וע"ע בבינת אדם שם סי' כב בשם התבואות שור). ואין לפרש שהדבר נמצא במקומו הרגיל שהרי בזורק אבן לגו (בכתובות טו) אינם במקומם הרגיל, וכן בט' צפרדעים ושרץ (בכתובות טו) לא נראה דמיירי במקומם הרגיל. וע' חזו"א אה"ע ז, ב.
מדוע ב'נמצא' (שנאמר בט' חנויות – כתובות טו) הולכים אחר הרוב ולא נחשב קבוע: משום שלא נולד הספק במקום הקביעות. (תוס' פסחים ט: ד"ה היינו, וחולין צה. ד"ה הכא). ורש"י (בפסחים ט: ד"ה סיפא) כתב שלא נטל ממקום קבועו, ונראה דגם הוא סובר כתוס' אלא שהמקום שנטל ממנו שם נולד הספק, ולכן תלוי מהיכן נטל. וכן משמע בתורת הבית (בית ד שער א) שתלוי היכן נולד הספק. אמנם בשער"י (ד, ג) לא פי' כן.
באיסור שלא ניכר: תוס' (בפסחים ט: ד"ה היינו וחולין צה. ד"ה ספיקו ועוד) כתבו של"א קבוע אם האיסור לא ניכר. וכ"כ בספר כריתות בסוף הספר (לשון לימודים ח"ה קצט-ר). [וע"ש בהע' נג שציין לעוד מקומות בתוס' שכתבו כן, וע"ע שם.] אמנם ברוקח (תסז) משמע שלא סובר כן מדהקשה מדוע אין דין קבוע בביטול ברוב, ובתשו' הרי"ד (סז) כתב דזה לק"מ דאינו ניכר.
מדוע אין דין קבוע בביטול ברוב: ברוקח (תסז) תי' משום שאין דין קבוע אלא בדבר חשוב או בריה. ובתשו' הרי"ד (סז) תי' שבאינו ניכר אין דין קבוע. וכ"כ תוס' בחולין צה. ד"ה ספיקו.
מדוע לא אמרינן דין קבוע בב"ד: ע' מרדכי (פ"ק דחולין תקצג), ורוקח (תסז), ותשו' הרי"ד (סז) וספר כריתות בסוף הספר (לשון לימודים ח"ה קצט).
אם ספק קבוע לקולא: בתוס' בכתובות (טו. ד"ה דלמא) מוכח לכאורה שספק קבוע לקולא, ממש"כ בנזיר יב. ה"נ בשוקא אשכחה, ולדעת התוס' בכתובות תלוי באשה שקידש השליח וא"א לדעת אם היה בשוק, וע"כ צ"ל שספק קבוע לקולא. (ואולי תלוי בגירסאות בכתובות טו. אם גורסים אי דקאזלא או איכא דקאזלא, ע"ש בהגהה שעל הגליון.)
האם המיעוט הקבוע נחשב כמחצה או שאין דין ללכת אחר הרוב בקבוע אבל בעצם הוי רוב: נחלקו האחרונים השער"י (ד, ג) סובר שהקבוע נחשב כמחצה, והקוב"ש (כתובות אות מ) סובר שאין דין ללכת אחר הרוב, וכתב שהסכים לזה הגר"ח. ונפק"מ במה שסומכים על רוב בחתיכה שפרשה כאשר ט' חנויות כשרות וא' טריפה, דלצד א' אין רוב חתיכות כשרות והרוב במקרה זה הוא רוב פרישות, ולצד ב' לענין החתיכה שפרשה מועיל רוב החתיכות.
מה נחשב קבוע: יל"ע מה נחשב קבוע, דא"א לפרש שהדבר לא זז, דא"כ מה ההבדל אם אזלא איהי לגבה או איהו לגבה (בכתובות טו.), וכ"כ בבינת אדם (שער הקבוע סי' ח) שאף בהולכים נקרא קבוע, (וע"ע בבינת אדם שם סי' כב בשם התבואות שור). ואין לפרש שהדבר נמצא במקומו הרגיל שהרי בזורק אבן לגו (בכתובות טו) אינם במקומם הרגיל, וכן בט' צפרדעים ושרץ (בכתובות טו) לא נראה דמיירי במקומם הרגיל. וע' חזו"א אה"ע ז, ב.
מדוע ב'נמצא' (שנאמר בט' חנויות – כתובות טו) הולכים אחר הרוב ולא נחשב קבוע: משום שלא נולד הספק במקום הקביעות. (תוס' פסחים ט: ד"ה היינו, וחולין צה. ד"ה הכא). ורש"י (בפסחים ט: ד"ה סיפא) כתב שלא נטל ממקום קבועו, ונראה דגם הוא סובר כתוס' אלא שהמקום שנטל ממנו שם נולד הספק, ולכן תלוי מהיכן נטל. וכן משמע בתורת הבית (בית ד שער א) שתלוי היכן נולד הספק. אמנם בשער"י (ד, ג) לא פי' כן.
באיסור שלא ניכר: תוס' (בפסחים ט: ד"ה היינו וחולין צה. ד"ה ספיקו ועוד) כתבו של"א קבוע אם האיסור לא ניכר. וכ"כ בספר כריתות בסוף הספר (לשון לימודים ח"ה קצט-ר). [וע"ש בהע' נג שציין לעוד מקומות בתוס' שכתבו כן, וע"ע שם.] אמנם ברוקח (תסז) משמע שלא סובר כן מדהקשה מדוע אין דין קבוע בביטול ברוב, ובתשו' הרי"ד (סז) כתב דזה לק"מ דאינו ניכר.
מדוע אין דין קבוע בביטול ברוב: ברוקח (תסז) תי' משום שאין דין קבוע אלא בדבר חשוב או בריה. ובתשו' הרי"ד (סז) תי' שבאינו ניכר אין דין קבוע. וכ"כ תוס' בחולין צה. ד"ה ספיקו.
מדוע לא אמרינן דין קבוע בב"ד: ע' מרדכי (פ"ק דחולין תקצג), ורוקח (תסז), ותשו' הרי"ד (סז) וספר כריתות בסוף הספר (לשון לימודים ח"ה קצט).
אם ספק קבוע לקולא: בתוס' בכתובות (טו. ד"ה דלמא) מוכח לכאורה שספק קבוע לקולא, ממש"כ בנזיר יב. ה"נ בשוקא אשכחה, ולדעת התוס' בכתובות תלוי באשה שקידש השליח וא"א לדעת אם היה בשוק, וע"כ צ"ל שספק קבוע לקולא. (ואולי תלוי בגירסאות בכתובות טו. אם גורסים אי דקאזלא או איכא דקאזלא, ע"ש בהגהה שעל הגליון.)