סוכות, שמח"ת ושמ"ע שו"ת שמחת תורה

[שיח יצחק]

"עליות" הילדים

שאלה: בני אינו יודע לקרוא בסידור, אך אם אעמוד לידו ואומר לו את ברכות קריאת התורה, הוא יחזור אחרי יפה מאד. האם להעלותו לתורה?

תשובה: בהחלט. כתוב במפורש ב"שערי אפרים" (שהוא הספר הבר סמכא לענייני קריאת התורה וקדושים. ובכתבי הגרא"י וועסטהיים שליט"א כותב שמרן ה"מנחת יצחק" זצ"ל אמר לו שבהלכות אלו קובעת דעתו של ה"שערי אפרים" אף יותר מפסיקות ה"משנה ברורה", כי הוא היה ה"מרא דשמעתתא" בדינים אלו), שניתן לילדים קטנים להעלות לתורה ועומד אדם ומקריא להם את הברכה והם עונים אחריו מילה במילה. ומנהג זה, של עליית הילדים הקטנים לקריאת התורה של "וזאת הברכה", מובא בכף החיים, וכך נהגו בקהילות ישראל. ומאיזה גיל עולים הילדים לתורה? ב"פתחי שערים" (שעל ספר "שערי אפרים") הביא את דברי ה"שלמי חגיגה" שגם ילדים בני 6-7 יכולים לעלות לתורה, וכך כתבו בספרים נוספים. אמנם מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל הקפיד שלא יעלו לתורה אלא קטנים שכבר התחילו ללמוד גמרא, באזור גיל תשע, והם יודעים כבר אל נכון את חשיבות קריאת התורה והעליות. אך לפני גיל זה בערך, כדאי להעלותם רק לעליית "כל הנערים".

 

[שיח יצחק]

"המלאך הגואל" ב"כל הנערים"

שאלה: בבית הכנסת הקודם בו התפללתי, קראו את פסוקי "המלאך הגואל" שלאחר "כל הנערים" לפני שהעולה לתורה בירך את ברכת "אשר נתן לנו תורת אמת", ואילו בבית הכנסת בו אני מתפלל כעת אומרים "המלאך הגואל" לאחר שהעולה בירך את הברכה. מי צודק?

תשובה: שתי האפשרויות צודקות. ה"משנה ברורה" מביא בשם הפוסקים שאומרים "המלאך הגואל" לפני ברכתו האחר של העולה לתורה, וביאר ה"ביכורי יעקב" שאין זה הפסק בין הקריאה לברכה, כיוון ש"המלאך הגואל" הוא פסוק מהתורה, אותו ניתן לקרוא בעל פה, כפי שהכהן הגדול היה קורא ביום כיפור פסוק בעל פה לפני ברכת התורה שלו. ואילו בחלק מקהילות אשכנז וגרמניה (כמו ב"מנהגי ברלין") נהגו לומר "המלאך הגואל" לאחר הברכה.–ומדוע אומרים "המלאך הגואל"? אנו מברכים אותם בפסוק זה שבכל הנערים כולם שהגיעו לכאן, לא ישלוט עין הרע (ליקוטי מהרי"ח).

 

[שיח יצחק]

הגבהה הפוכה

שאלה: מדוע משנים בהגבהת ספר התורה והופכים את הקלף והכתב לכיוון הציבור, ולא עושים "הגבהה" כרגיל בכל ימות השנה?

תשובה: כבר ב"שערי אפרים" כתב שהמנהג אינו נכון. אך עצם צורת הגבהה זו היא היא ההגבהה הנכונה בכל ימות השנה לדעת "בעל העיטור" (ראה ב"י סימן קמ"ז). רק שאנו לא נוהגים כך כיום. והאשל אברהם מבוטשאטש זצ"ל הסביר את המנהג בכך שאנו מציינים ומרמזים שעל תורתנו הקדושה נאמר "הפוך בה והפוך בה דכולא בה", וגם משום שנשיא אפרים הקריב קרבן ביום השמיני ויעקב הרי שיכל את ידיו בהגיעו לברכת אפרים, וגם מפני הרמז ש"אפילו אומר לך על ימין שהוא שמא ושמאל שהוא ימין"…

 

[שיח יצחק]

הקפות שניות

שאלה: "הקפות שניות" מה הם?

תשובה: האריז"ל הקפיד מאד לשמוח ולעלוז ולהקיף הקפות גם במוצאי שמחת תורה והקפיד לערוך 7 הקפות שלמות, ובספרי תלמידיו וחכמי המקובלים כתבו שיש "רזין עילאין" בהקפות אלו. וכך מובא גם בכף החיים ובבן איש חי ובשו"ת זרע אמת, ועוד.

 

[נהר מעדן]

והעידו על האריז"ל, שאמר שהמעלה העליונה שהשיג, באה לו על ידי שהיה משמח בכל עוז בשמחה של מצווה

לחץ כדי לכווץ...

עיין במאמרי אדמו"ר האמצעי דרושי חתונה עמ' תנז: אבל שמחה של מצוה זו מגעת למעלה גם מתענוג הפשוט, והוא בבחי' שמחה שבעצמותו ית' שמגיע ברוממו' העצמיו' ממש (שלמעל' גם משעשועי' העצמי' שמאיר בעוה''ב משכר מעשה המצות כנ''ל וד''ל). וראי' לזה ממה שמצינו בכתבי האריז''ל שכל מה שהגיע האריז''ל למדריגה גילוי אליהו ורוה''ק בגילוי סודות הקבלה האמיתית הכל מן שמחה של מצוה בלבד, שזהו רק מה שהי' שמח בשמחה של מצוה כפשוטו דוקא, והוא רק לעשות נח''ר ליוצרו שעשה רצונו אף שלא הי' יודע עדיין בטוב טעם סוד ה' במצות כלל והי' עושה שלא בכוונה פנימי' רק עכ''ז הי' שמח שמחה גדולה כאיש פחות הערך ששמח בשמחה של מצוה, לפי שבשמחה כזו הכל שוין ממש כקטן כגדול ממש מאחר שזהו שמחת הנפש בעצמו שמגיע למעלה מן העונג והרצון שמגיע למעלה בשמחה שבעצמותו ממש שהכל שוין שם להיות למעלה מן התו' והמצות רק ממה שאמר ונעשה רצונו שהוא למעלה גם מתענוג הפשוט שבעצמו' במצות כמו בעוה''ב כנ''ל, וע''כ השמחה ש''מ כולל ממילא גם כל מה שיש במצות בחי' תענוג הפשוט שהוא בחי' הסוד וטעם הגנוז ונעלם בבחי' העונג הנעלם דעוה''ב שנק' טעמי מצוות בכלל וד''ל. [טל] ולהבין עד היכן מגיע כחה של שמחה ש''מ אפי' בע''ה שלא ידע מה שעושה רק מצד עוצם התמימות שמח לעשות נח''ר ליוצרו בדבר זה שמדמה שנח''ר הוא לבורא כמו שנמצא בס' משנת חכמי' בע''ה ששמע דרשת הרב במצות לחם הפנים, והי' סבור שלחם הפנים הוא לאכילה לפני ה' שאוכלם כמו שאוכל אדם, ועשה שתי לחם בשמח' גדולה הוא ואשתו לבושים בבגדי שבת אחר חצי יום עש''ק להטמינם בארון בבהכ''נ, ולמחר לא מצאם בארון, סבר שאכלם הבורא ושמח הוא ואשתו שמחה גדולה ועשו כן כמה פעמים בכל ע''ש, ושמש בהכ''נ הי' לוקחם בכל שבת בבוקר לסעודתו, ונשמע הדבר להרב וגער עליו ונתבטל ונענש הרב ומת באותה שנה, ואמרו לו שמזמן בהמ''ק ראשון ובימי משה במשכן לא הי' שמח' לפני ה' בלחה''פ כמו ממעשה לחה''פ שעשה זה העני בתום לבב בשמחה וטוב לבב הוא ואשתו שעשה נח''ר ליוצרו שאכל לחם זה כמביא לפני מלך כו'.