זו ההקדמה לחוברת:
יסודות תורניים בבריאות הגוף
בריאות כמצווה: איתא (שבת פ"ב.) "אמר ליה רב הונא לרבה בריה: מאי טעמא לא שכיחת קמיה דרב חסדא דמחדדן שמעתיה? אמר ליה מאי איזיל לגביה, דכי אזילנא לגביה מותיב לי במילי דעלמא: אמר לי 'מאן דעייל לבית הכסא לא ליתיב בהדיא ולא ליטרח טפי... ואתי לידי סכנה', אמר ליה: הוא עסיק בחיי דברייתא ואת אמרת במילי דעלמא? כל שכן זיל לגביה", כלומר, רבה לא רצה ללכת ללמוד אצל רב חסדא כי שמע ממנו עצות בענייני בריאות ולא דברי תורה, והשיב אביו שהשמירה על הבריאות איננה 'מילי דעלמא' - ולכן לך אליו! למדנו מגמ' זו ש
ללמוד כיצד לשמור את הגוף איננה רק חכמה חיצונית אלא גם תורה של חיים – כיצד לשמור את הגוף ככלי לעבודת ה’,
וזה עצמו חלק מעבודת ה’, ונמצא שהתורה אינה מתעלמת מהחיים הגשמיים אלא מדריכה כיצד לחיותם נכון.
בריאות – מדרכי ה׳: כתב הרמב"ם (דעות ג' ג') ש
ישנה חשיבות לשמור על בריאות הגוף כדי שלא יחלה ולא יוכל לעבוד את השם "ואפילו בשעה שהוא ישן - אם ישן לדעת כדי שתנוח דעתו עליו וינוח גופו כדי שלא יחלה ולא יוכל לעבוד את ה' והוא חולה, נמצאת שינה שלו עבודה למקום ברוך הוא, ועל ענין זה צוו חכמים ואמרו וכל מעשיך יהיו לשם שמים, והוא שאמר שלמה בחכמתו בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך". ומבאר הרמב"ם (דעות ד' א') שיאכל מזון בריא ולא מזיק "הואיל ו
היות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה, לפיכך צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדין את הגוף, ולהנהיג עצמו בדברים המברין והמחלימים... יש מאכלות שהם רעים ביותר עד מאד וראוי לאדם שלא לאוכלן לעולם... ורוב החלאים שבאים על האדם אינם אלא או מפני מאכלים רעים, או מפני שהוא ממלא בטנו ואוכל אכילה גסה אפילו ממאכלים טובים" [במילים רפואיות עדכניות: מילוי יתר של הקיבה גורם לעלייה בלחץ תוך־בטני, ומכביד על הסרעפת והנשימה, ובכך מפחית חמצון ותפקוד תקין].
ההתעמלות – רפואה מונעת: הבריאות מושגת גם ע"י פעילות גופנית, כמ"ש הרמב"ם (דעות ד' י"ד) "ועוד כלל אחר אמרו בבריאות הגוף,
כל זמן שאדם מתעמל ויגע הרבה ואינו שבע ומעיו רפין
אין חולי בא עליו וכחו מתחזק, ואפילו אוכל מאכלות הרעים... וכל מי שהוא יושב לבטח ואינו מתעמל, או מי שמשהא נקביו, או מי שמעיו קשין, אפילו אכל מאכלות טובים ושמר עצמו על פי הרפואה, כל ימיו יהיו מכאובים וכחו תשש", וביאר הר"ח (שבת קמ"ז:) מה היא ההתעמלות "אבל לא מתעמלין [בשבת] - פי' פושטין ומקפלין זרועותיהם לפניהן ולאחריהן, וכן רגליהן ע"ג ירכותיהן, ומתחממין ומזיעין - והוא כמין מעשה רפואה ואסור [בשבת]".
ומבואר בגמ' (בבא מציעא פ"ד.) ש
חוזקו של ריש לקיש היה טריגר להצלחה בלימוד התורה "יומא חד הוה קא סחי רבי יוחנן בירדנא, חזייה ריש לקיש ושוור לירדנא אבתריה [ריש לקיש עבר את הירדן בקפיצה], אמר ליה חילך לאורייתא", ופירש"י "כמה כוחך יפה לסבול עול תורה".
כוח הגוף והעמקה בתורה: המהר"ל ביאר ש
אנשים בעלי גוף גדול וחזק יכולים להעמיק יותר בעיון [להבנתם שמֵן=מעיד על בריאות (שומן העיד על תזונה משופרת, וגם שימש כרזרבה לשנות רעב)]: "אמר רבא וחד מינן כי סליק להתם עדיף כתרי מינייהו - נראה, מפני שהיה כוחם לתורה יותר שהיו בעלי בשר יותר, ולפיכך כאשר עלו לארץ ישראל היו מעמיקים יותר בחכמה, כי אשר הם בא"י הם דקי הטבע ולא היו יכולים להעמיק כ"כ בחכמה - שאין כוחם על זה, ולכך אמר רבי יוחנן 'חילך לאורייתא', אבל בבל אינם דקי הטבע - ולפיכך היו יכולים להעמיק" (חידושי אגדות למהר"ל, כתובות ע"ה.).
המהרש"א (יומא פ"ו.)
הגדיר את האדם שאוכל ואינו מתעמל כעצל, שעליו נאמר (משלי כ"א כ"ה) תַּאֲוַת עָצֵל תְּמִיתֶנּוּ: "יש חולי בגוף מי שמתאוה לאכול, אבל מתוך שאינו מתעמל בשום מלאכה - יביא לו חולי הגוף, כמ"ש 'תַּאֲוַת עָצֵל תְּמִיתֶנּוּ - כִּי מֵאֲנוּ יָדָיו לַעֲשׂוֹת'".
