שמירת הגוף מסכנות
התורה מצווה אותנו לשמור על גופנו: "השמר לך ושמור את נפשך" (דברים ד, ט). הרדב"ז (על רמב"ם הל' סנהדרין יח, ו) נימק זאת: "שאין נפשו של אדם קניינו, אלא קניין הקב"ה שנאמר 'הנפשות לי הנה' (יחזקאל יח, ד)".
אדם נדרש לפעול על מנת שהוא ואחרים לא יהיו במצב סכנה: "כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך כי יפֹל הנֹפל ממנו" (דברים כב, ח). אמנם יש מצבים גבוליים בהם יש סיכון גבוה יותר מהמקובל ובכל זאת יהיה מותר להסתכן, כמו לצרכי פרנסה וכד'. מאידך, יש חובת זהירות גדולה יותר כשאדם מכניס עצמו למצבי סכנה לשם הנאה ואתגר.
א. להישמר מסכנות
1. רמב"ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק יא הלכות א, ד
א. מצות עשה לעשות אדם מעקה לגגו, שנאמר: "ועשית מעקה לגגך" (דברים כב, ח), והוא שיהיה בית דירה...
ד. אחד הגג ואחד כל דבר שיש בו סכנה וראוי שיכשל בו אדם וימות, כגון שהיתה לו באר או בור בחצרו, בין שיש בהן מים בין שאין בהן מים – חייב לעשות להן חוליה גבוהה עשרה טפחים או לעשות לה כסוי כדי שלא ייפול בו אדם וימות. וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות – מצות עשה להסירו ולהישמר ממנו ולהיזהר בדבר יפה יפה, שנאמר: "השמר לך ושמור נפשך" (דברים ד, ט). ואם לא הסיר, והניח המכשולות המביאים לידי סכנה, ביטל מצות עשה ועבר על: "ולא תשים דמים" (דברים כב, ח).
2. הרב משה חיים לוצאטו, הרמח"ל, ספר מסילת ישרים פרק ט
מצינו שחייבו חכמים בכל מקום שישמור האדם את עצמו שמירה מעולה, ולא ישים עצמו בסכנה אפילו הוא צדיק ובעל מעשים, ואמרו: "הכל בידי שמים חוץ מצינים פחים" [הצטננות מקור, ומכשולים ע"פ משלי כב, ה] (כתובות ל ע"א), ומקרא כתוב: "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" (דברים ד, טו), הרי שאין להחליט הביטחון הזה על כל- פנים. והתם אמרו, ואפילו לדבר מצוה.
דע כי יש יראה ויש יראה: יש יראה ראויה ויש יראה שוטה, יש בטחון ויש הוללות. כי הנה האדון ברוך הוא עשה את האדם בעל שכל נכון וסברא נכוחה לשינהג עצמו על דרך טוב וישמר מן הדברים המזיקים אשר נבראו לענוש את הרשעים, ומי שירצה שלא ינהג עצמו בדרך החכמה ויפקיר עצמו לסכנות, הנה אין זה בטחון אלא הוללות. והנה הוא חוטא במה שהוא נגד רצון הבורא יתברך שמו, שרוצה שישמור האדם את עצמו. ונמצא שמלבד הסכנה המוטבעת בדבר, אשר הוא עלול אליה מפני חסרון שמירתו, הנה עוד הוא מתחייב בנפשו בקום עשה, בחטא אשר הוא חוטא, ונמצא החטא עצמו מביאו ליענש. ואולם השמירה הזאת, וזאת היראה המיוסדת על הנהגת החכמה והשכל, היא הראויה, שעליה נאמר: "ערום ראה רעה ונסתר ופתיים עברו ונענשו" (משלי כב, ג). אך היראה השוטה היא, שיהיה האדם רוצה להוסיף שמירות על שמירות ויראה על יראה, ועושה משמרת למשמרתו באופן שיגיע מזה ביטול לתורה ולעבודה.
ב. צייד, שתייה לשכרות, טיולים מסוכנים, עישון, סמים
3. הרב יחזקאל לנדא, שו"ת נודע ביהודה, מהדורה תנינא - יורה דעה סימן י
...ושורש שאלתו: איש אחד אשר זיכהו השם בנחלה רחבה ויש לו כפרים ויערות אשר בהיערות "תרמוש כל חיתו יער" (תהילים קד, כ), אם מותר לו לילך בעצמו לירות בקנה שריפה (=רובה) לצוד ציד, או אם אסור לישראל לעשות דבר זה. אי משום צער בעלי חיים, אי משום בל תשחית...
ואמנם מאד אני תמה על גוף הדבר, ולא מצינו איש ציד רק בנמרוד ובעשו, ואין זה דרכי בני אברהם יצחק ויעקב...
ועד כאן דברתי מצד יושר ההנהגה, שראוי לאדם להרחיק מזה. ועכשיו אני אומר אפילו איסורא איכא, שהרי כל העוסקים בזה צריכין להיכנס ביערות, ולהכניס עצמם בסכנות גדולות במקום גדודי חיות, ורחמנא אמר: "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" (דברים ד, טו). ומי לנו גדול ואומן בקי בצידה יותר מעשו, שהכתוב העיד עליו "ויהי עשו איש יודע ציד" (בראשית כה, כז). ופוק חזי מה אמר הוא על עצמו: "הנה אנכי הולך למות" (שם, לב), ואין מקרא יוצא מידי פשוטו, שהיינו שהוא מסתכן בכל יום בין גדודי חיות, וכן פירשו הרמב"ן. ומעתה איך יכניס עצמו איש יהודי למקום גדודי חיות רעות? ואף גם בזה מי שהוא עני ועושה זו למחייתו, לזה התורה התירה, כמו כל סוחרי ימים מעבר לים, שכל מה שהוא לצורך מחייתו ופרנסתו אין ברירה, והתורה אמרה: ואליו הוא נושא את נפשו" (דברים כד, טו), ואמרו רז"ל: "מפני מה זה עלה בכבש, ונתלה באילן, ומסר עצמו למיתה, לא על שכרו?" (בבא מציעא קיב ע"א), אבל מי שאין עיקר כוונתו למחייתו, ומתאוות לבו הוא הולך אל מקום גדודי חיות ומכניס עצמו בסכנה, הרי זה עובר על "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם".
4. הרב שלמה לוריא, ים של שלמה בבא קמא פרק ג סימן ג
והשיכור, אפילו הגיע יותר משכרותו של לוט, מכל מקום מחייב בתשלומים על כל הזיקות... דאדם מועד לעולם, בין שוגג בין מזיד, בין ער בין ישן, בין אונס בין רצון. דאם לא כן לא שבקת חיי [=לא השארת חיים לאף אדם], דכל שונא ישתה וישתכר על חבירו להזיקו, ויפטור. ואפילו בפורים דמחוייב להשתכר, מ"מ אין כוונת רבותינו כדי שישתגע. רק כמו שכתב הרמב"ם (ה' מגילה פ"ב הט"ו) צריך להשתכר להיות נרדם בשכרותו.
5. שו"ת יחווה דעת חלק ה סימן לט
מה טוב ומה נעים להימנע מעישון סיגריות בכלל בכל ימות השנה, לאחר שנתפרסם ברבים שלפי דעת גדולי הרפואה והמדע בזמנינו, העישון מזיק ומסוכן מאוד, ועלול להביא למחלות נוראות ולסכן בריאותו של האדם. שומר נפשו ירחק ממנו. וכבר הזהירה התורה "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם". ושומע לנו ישכון בטח. והמשנה ברורה בספרו ליקוטי אמרים (פרק יג) כתב, שהמרגיל עצמו בעישון סיגריות, עובר על "ונשמרתם מאד לנפשותיכם", ועתיד הוא ליתן את הדין, כי הרופאים גזרו אומר שהעישון מחליש כוחותיו של האדם, ולפעמים נוגע הדבר גם בנפשו וכו'. ע"ש. וכל שכן בזמנינו שהוברר הדבר על ידי הרופאים שיש סכנה בעישון סיגריות. ולכן פסק בשו"ת השבי"ט חלק ג' (דף קלד ע"ב) לאסור בהחלט העישון. ע"ש. ועל כל פנים בודאי שיש להיזהר בזה. ויש להזהיר גם את הגדולים על הקטנים. ובפרט המשגיחים בישיבות, שומרי משמרת הקודש, עליהם לפקוח עיניהם על תלמידי הישיבות לבל ירגילו עצמם בכך, וכמו שכתב הרמב"ם (ריש פרק ד' מהלכות דעות): "הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי עבודת ה' הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר בידיעת הבורא והוא חולה, לפיכך צריך האדם להרחיק עצמו מדברים המאבדים והמזיקים את הגוף, ולהנהיג עצמו בדברים המבריאים והמחלימים".
6. שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ג סימן לה
איסור עישון סמים
בע"ה. ב' דר"ח אייר תשל"ג.
הנה בדבר אשר התחילו איזה בחורים מהישיבה לעשן חשיש, פשוט שהוא דבר אסור מכמה עיקרי דינים שבתורה. [א] חדא שהוא מקלקל ומכלה את הגוף, [ב] ואף אם נמצאו אנשים בריאים שלא מזיק להם כל כך אבל מקלקל הוא את הדעת ואינם יכולים להבין דבר לאשורו שזה עוד יותר חמור, שלבד שמונע עצמו מלימוד התורה כראוי הוא מניעה גם מתפילה וממצוות התורה, שעשייה בלא דעת הראוי הוא כלא קיימם. [ג] ועוד שהוא גורם תאווה גדולה אשר הוא יותר מתאוות אכילה וכדומה הצריכים להאדם לחיותו, ויש שלא יוכלו לצמצם ולהעביר תאוותם... [ד] ועוד שהאב והאם של אלו שמעשנין זה מצטערים מאד אשר עוברין על מצות כבוד אב ואם. [ה] ועוד איכא איסור העשה דקדושים תהיו כפירוש הרמב"ן בחומש. וגם הם גורמים לאיסורים הרבה אחרים לבד זה. סוף דבר הוא פשוט וברור שהוא מאיסורים חמורים וצריך להשתדל בכל היכולת להעביר טומאה זו מכל בני ישראל ובפרט מאלו שלומדין בישיבות. והנני ידידו מוקירו, משה פיינשטיין.
א. להישמר מסכנות
רמב"ם
לפי הרמב"ם יש מצוַת עשה להסיר כל מכשול שיש בו סכנת נפשות ולהישמר ממנו, ומצוַת לא תעשה שלא להניח מכשול כזה שאדם יסיר כל מכשול שיש בו סכנת נפשות ויישמר ממנו. הדוגמא בתורה היא לעשות מעקה לגג, אך הרמב"ם למד מהאמור בפסוק: "ולא תשים דמים", שאדם מצווה שלא יגרם נזק (דמים) שיכול היה למנוע מראש. הרמב"ם ציין מספר דוגמאות לנזקים אפשריים כאלה, אך כמובן לא ניתן למנות את כל המצבים האפשריים, ועל כל אחד מוטלת האחריות לפקוח את העיניים ולשים לב שאין מכשולים כלשהם שעלולים להזיק לו או לאחרים.
הרמח"ל
הרמח"ל מבחין בין זהירות נצרכת ("יראה ראויה") לבין זהירות יתר ("יראה שוטה"). כמו כן הוא מבדיל בין ביטחון אמיתי בקב"ה לבין הפקרה עצמית.
כל אדם צריך להישמר מסכנות שכיחות, בצורה סבירה והגיונית, ולא לסמוך על כך שהקב"ה יעזור לו ויציל אותו מלהינזק. אדרבה, אם יכניס עצמו לסכנה, הרי הוא עובר על צו הבורא לשמור על הבריאות, וחטא זה עצמו עלול לגרום לו להיענש בכך שהסכנה אכן תפגע בו.
מאידך, זהירות יתר עלולה לגרום לאדם שלא למלא את חובותיו וייעודו, מתוך חששות מוגזמים, ופחדי שווא מפני תרחישים לא סבירים שעלולים לקרות.
ב. ציד, טיולים מסוכנים, עישון, סמים, שתיית אלכוהול
נודע ביהודה
הנודע ביהודה נשאל ע"י יהודי בעל אחוזה גדולה ובה יערות, האם רשאי הוא לצוד חיות ביער להנאתו. הוא דן בשאלה זו מכמה היבטים: צער בעלי חיים, חוסר הערכיות שבציד, בל תשחית והאיסור להכניס עצמו לסכנה.
בדבריו הבחין הנודע ביהודה בין כניסה לסכנה לצורך פרנסה שהיא מותרת עד רמה מסוימת של סכנה וכפי שמקובל אצל סוחרים ובעלי מלאכה, לבין כניסה לסכנה לשם הנאה ותחביב שהיא אסורה מכל וכל. בנוסף, העיסוק בציד כתחביב, לא מתאים ליהודים.
ים של שלמה
עיקר תשובתו של המהרש"ל היא על חובת תשלום ופיצוי ששיכור חייב לשלם למי שהוא הזיק לו. (הרמב"ם הל' חובל ומזיק א, יא כתב במפורש על אחריותו של שיכור: "אדם מועד לעולם, בין שוגג בין מזיד, בין ער בין ישן, בין שיכור, אם חבל בחבירו או הזיק ממון חבירו משלם מן היפה שבנכסיו"). אך שיכור צריך להיזהר גם מלהזיק לעצמו. האזהרות הרבות בתקשורת שאין לנהוג בשכרות, מעלות את רמת המודעות של הנהגים להיזהר מכך. ולא רק בעת נהיגה. שכרות נהוגה בפורים וגם כן במגבלה גדולה, אך בודאי לא כדרך חיים גם כשמדובר בבילוי.
הרב עובדיה יוסף
הרב עובדיה יוסף קיבל את ממצאי המחקר שהעישון מזיק לבריאות, ופסק שיש להימנע מעישון.
הרב משה פיינשטיין
הרב פיינשטיין נשאל (בשנת תשל"ג) על עישון סמים בסמוך לתקופה בה החל העניין להיות נפוץ בקרב צעירים באמריקה, והחל לחדור גם לחברת הצעירים היהודים. הוא אוסר עישון סמים ממספר סיבות. פגיעה בגוף, פגיעה בכושר הרכוז ללמוד תורה ולהתפלל, מגביר התאווה ללא יכולת לשלוט על הגוף- התמכרות, מצער את הוריו, ובאופן כללי אין זו התנהגות ששואפת לקדושה.
נראה שאי היכולת להימנע ולהפסיק מהרגלי העישון הוא מפני "שהוא גורם תאוה גדולה"- התמכרות. הנזק נהיה גדול יותר.
א. גוף ונפש- הם אינם ברשותנו לעשות בהם מה שאנו רוצים. מחובתנו לשמור על בריאותינו. ניתן לפתח דיון בנושא שחובת השמירה על הגוף, והאיסור לחבול ולהזיק לו היא צו אלוקי, והגוף שלנו הוא בעצם לא שלנו.
ב. מודעות לסכנות- בגיל הנעורים קיימת לפעמים תופעה של כניסה לסיכונים- טיולים מסוכנים, שתיית אלכוהול ונהיגה בשכרות, סמים ועוד. לעיתים הדבר נובע מחוסר מודעות לסכנות הטמונות בפעולות מסוימות או מחוסר אחריות לחשוב מראש איך להיערך ולהתכונן כראוי בצורה שתמנע אותן. יש שמסתכנים כסוג של חוויה, וחיפוש אחר ריגוש. לעיתים הכניסה לסכנה היא עצמה המטרה! בגיל ההתבגרות הנער בודק גבולות: גבולות יכולת, גבולות הנורמה, גבולות האסור והמותר ועוד. במסגרת בדיקה זו הוא עלול להסתכן במודע. בנוסף לכך קיימת גם סקרנות טבעית המושכת אותו למעשה המסוכן. לפעמים האתגר שבמשימה מושך אותו: האם אצליח לבצע את המשימה מבלי להיפגע?
בהקשר זה עלולים תלמידים לנסות: אלכוהול, נרגילה, סיגריות, סמים, נהיגה פרועה, נהיגה בשכרות, גניבות קלות, מסעות מסוכנים, משחקי רולטות מסכני חיים למיניהם, התערבויות לביצוע מעשים מסוכנים ועוד ועוד.
יש לשוחח על דוגמאות אלו או אחרות, על פי המאפיינים של התלמידים בכיתה. יש לחדד את ההבדל בין הסתכנות לצרכי פרנסה שמותרת עד רמה מסוימת, לבין הסתכנות לשם הנאה, אתגר, וחיפוש אחר ריגוש שאסורה. ניתן לדון מה הרווחים ומה ההפסדים שעלולים להיגרם בכניסה לסכנות שונות. האם כדאי לסכן את החיים או את בריאות הגוף – על כל המשמעות העתידית הכרוכה בדבר – רק בשביל לבדוק מה קורה אם... או בשביל להוכיח לעצמך או לחבר את יכולותיך?!
ג. התמכרות- תשובתו של הרב פיינשטיין אודות האיסור להשתמש בסמים וההתמכרות להם פותחת אפשרות לדיון נוסף על התמכרויות אחרות. לעישון, לאלכוהול, לצפייה בטלוויזיה ולאינטרנט, למכשיר האייפון ודומיו. התמכרות היא היכולת של הסיגריה או המשקה לשלוט על האדם ועל רצונותיו, בעוד שהאדם הוא זה שצריך לשלוט על יצריו והליכותיו. התמכרות היא איבוד שליטה, והיא פוגעת בבטחון האישי, בנפשו של האדם (ובמקרים מסויימים גם בגוף).
ד. "תרבות" שתיית האלכוהול- זה המקום לשוחח גם על תרבות בילוי של שתית אלכוהול לשם שכרות. גם במקומותינו אנו שומעים על תרבות בילוי כזו. לצערנו התופעה מתרחבת והולכת. הזמן לא מנוצל לעשייה חיובית ומקדמת, אלא לחוויה, לאיבוד שליטה, לבריחה מהחיים עצמם.
זה המקום לשוחח ברגישות ובחכמה על הענין. מומלץ לקרוא חומר מקצועי, כדי להבין מה עומד מאחורי "תרבות" זו.
ה. טיולים מסוכנים- בהקשר לזה יש לעורר את הנקודות הבאות:
1. החשיבות לצאת לטיול רק בתנאי בטיחות טובים- שתיה מספיקה, שבילים מסומנים, חישוב נכון של המרחק והזמן כדי שלא להיתקע בלילה בשטח, ידיעת המסלול וכן הלאה.
2. שחיה בים, במעין או בבריכה- רק מי שיודע לשחות, נוכחות מציל, רק במקום שמותר לרחוץ, לא לקפוץ ממקומות מסוכנים וכו'.
3. נסיעה בטרמפים- רק בזוגות, רק מי שמכירים, וכדו'.
4. סנפלינג, באנג'י- רק ע"פ כללי הבטיחות, רק מי שהוכשר לכך וכדו'.
מקורות להרחבה:
הרב יהודה עמיחי, "יציאה לטיול מסוכן", אמונת עתיך, 18 (תשנ"ז),
הרב שלמה כהן דורס, "סיכון עצמי למטרות ספורט", תחומין כב, עמ' 126-120.
הרב משה פיינשטיין, שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ב סימן נט ; חושן משפט חלק ב סימן עו
הרב אליעזר וולדינברג, שו"ת ציץ אליעזר חלק ט סימן יז - קונטרס רפואה בשבת פרק ה; חלק י
סימן כה פרקים ז, כא חלק יב סימן נז; חלק יג סימן ק; חלק טו סימן לז; חלק יז סימנים ב, ח; חלק כא סימן ח
הרב שמואל וואזנר, שו"ת שבט הלוי חלק ו סימן קיא; חלק ח סימן רנא
הרב עובדיה יוסף, שו"ת יחווה דעת חלק ד סימן יד