הלכות יום טוב - תוספת יו"ט לשמחת תורה - חידוש הט"ז | הלכה ומנהג הלכות יום טוב - תוספת יו"ט לשמחת תורה - חידוש הט"ז | הלכה ומנהג

התורה

משתמש רגיל
gemgemgem
פרסם מאמר
הודעות
141
תודות
200
נקודות
80
בט"ז (או"ח תרס"ח) מצינו דבר חידוש,

שמי שקיבל עליו קדושת החג של שמיני עצרת מבעוד יום, הרי זה עליו כעצם יום שמיני עצרת, ויכול לאכול בסוכה בלא ברכת 'לישב בסוכה',

והוא משום דאזלא מיניה חיוב הברכה כמו בשיני עצרת גופיה, דיתובי יתבינן ביה בסוכה אך ברכה לא מברכינן,

(והוא דלא כהרש"ל בשו"ת (סי' ס"ח), האוסר לאכול עד הלילה).

וצ"ע, מהא דקיי"ל (או"ח תע"ב, א') שאין יוצא ממצות עשה דאכילת מצה עד שתשחך ויהיה ודאי לילה,

והכי איתא נמי ברמ"א (תרל"ט, ג') דלא יאכל בליה ראשונה של סוכות עד שיהיה ודאי לילה, דילפי' לה ממצה, ע"ש.

הרי דאף ע"י שקיבל עליו תוספת קדושת יו"ט לא הוי עי"ז כעצם היו"ט, ואיך כתב הט"ז דע"י קבלתו פקעה מיניה חיוב סוכה, והוי כעצם היו"ט,

(ועיי' במ"ב (שם) שהשיג ע"ד הט"ז מכמה אחרונים, אך לא זכר שר מהנ"ל).
 
וצ"ע, מהא דקיי"ל (או"ח תע"ב, א') שאין יוצא ממצות עשה דאכילת מצה עד שתשחך ויהיה ודאי לילה,

והכי איתא נמי ברמ"א (תרל"ט, ג') דלא יאכל בליה ראשונה של סוכות עד שיהיה ודאי לילה, דילפי' לה ממצה, ע"ש.

הרי דאף ע"י שקיבל עליו תוספת קדושת יו"ט לא הוי עי"ז כעצם היו"ט, ואיך כתב הט"ז דע"י קבלתו פקעה מיניה חיוב סוכה, והוי כעצם היו"ט,

(ועיי' במ"ב (שם) שהשיג ע"ד הט"ז מכמה אחרונים, אך לא זכר שר מהנ"ל).
הוא מדבר על כזית חובה שנאמר בו דין לילה דילפינן ממצה
 
שאלה מפורסמת. וכמו כן קשה על דבריו מהגמ' בסוכה מו: לגבי מה דאמר סוכה בשמיני אסורה עיין שם. וכן מקשים מכמה דינים לגבי תוספת שבת, אמנם בזה ידוע מה שכתבו לבאר בדברי הט"ז דאין כוונתו שמחשבים ממש כאילו הגיע היום הבא אלא שאם נפגשים שתי קדושות הסותרות זו את זו אמרינן שאחת מפקיעה את השניה וממילא כשמקבל על עצמו קדושת שמיני עצרת הרי שמיני עצרת זמנו מיד אחרי סוכות, והוי שני סוגי קדושות הסותרות זא"ז כמו שכתב הט"ז שם בעצמו, ולכן בכה"ג אמרינן שפקע ממנו קדושת סוכות ופטור מסוכה, משא"כ באופנים שאינם סותרים.

אמנם הט"ז שם התייחס לזה בסוף דבריו הארוכים שם.
וז"ל: ובאמת סברא שבנה הרב עליו הוא אינו קיום כלל דודאי מי שמוסיף מחול על הקודש הוא עושה ע"פ צווי תורתינו כבר חלף והלך ממנו חובת היום מה שהיה עליו קודם זה והוה כמו בלילה ומחר ממש ומ"ש הרב לסתור זה מההיא דרב צלי של שבת בע"ש והיה ממתין עם ק"ש עד הלילה וכן בעומר תמהתי על גברא רבא דעימיה שרי נהורא מה חשב בזה דלא קרב זא"ז דק"ש ועומר זמנם בלילה ולמה יקדים מבע"י ולעשות שלא כדינם בשביל מה שקיבל שבת עליו ומה יהיה חסר לו באם ימתין בדברים אלו ולא לסמוך על קבלתו שבת מבע"י וכי לא סגי בלא"ה משא"כ בחיוב סוכה שלפנינו הן מצד הכניסה הן מצד האכילה ע"כ היא נמנעת ממנו בשעה שקיבל קדושת י"ט של ש"ע שבו סותר מצות סוכה ויש לו יכולת לעשות כן פשיטא שתכף נכנס לגדר יתובי יתבי' ברוכי לא מברכי' והוה כמו בלילה דהפה הקדוש יתעלה ב"ה שצוה עליו מצוה סוכה ביום ההוא הוא הפה הקדוש שהתיר לו אחר שקיבל עליו ש"ע נמצא שכל מ"ש רש"ל מרי"ף והר"ן לאו ראייה היא דאין חילוק כלל בין אחר קבלת ש"ע מבע"י ליום המחרת ומאן יהיב לן משופרי שופרי ואכלינן באותו שעה בסוכה רק שאין מברכים לישב בסוכה כנלע"ד ברור:
 
שאלה מפורסמת. וכמו כן קשה על דבריו מהגמ' בסוכה מו: לגבי מה דאמר סוכה בשמיני אסורה עיין שם. וכן מקשים מכמה דינים לגבי תוספת שבת, אמנם בזה ידוע מה שכתבו לבאר בדברי הט"ז דאין כוונתו שמחשבים ממש כאילו הגיע היום הבא אלא שאם נפגשים שתי קדושות הסותרות זו את זו אמרינן שאחת מפקיעה את השניה וממילא כשמקבל על עצמו קדושת שמיני עצרת הרי שמיני עצרת זמנו מיד אחרי סוכות, והוי שני סוגי קדושות הסותרות זא"ז כמו שכתב הט"ז שם בעצמו, ולכן בכה"ג אמרינן שפקע ממנו קדושת סוכות ופטור מסוכה, משא"כ באופנים שאינם סותרים.

אמנם הט"ז שם התייחס לזה בסוף דבריו הארוכים שם.
וז"ל: ובאמת סברא שבנה הרב עליו הוא אינו קיום כלל דודאי מי שמוסיף מחול על הקודש הוא עושה ע"פ צווי תורתינו כבר חלף והלך ממנו חובת היום מה שהיה עליו קודם זה והוה כמו בלילה ומחר ממש ומ"ש הרב לסתור זה מההיא דרב צלי של שבת בע"ש והיה ממתין עם ק"ש עד הלילה וכן בעומר תמהתי על גברא רבא דעימיה שרי נהורא מה חשב בזה דלא קרב זא"ז דק"ש ועומר זמנם בלילה ולמה יקדים מבע"י ולעשות שלא כדינם בשביל מה שקיבל שבת עליו ומה יהיה חסר לו באם ימתין בדברים אלו ולא לסמוך על קבלתו שבת מבע"י וכי לא סגי בלא"ה משא"כ בחיוב סוכה שלפנינו הן מצד הכניסה הן מצד האכילה ע"כ היא נמנעת ממנו בשעה שקיבל קדושת י"ט של ש"ע שבו סותר מצות סוכה ויש לו יכולת לעשות כן פשיטא שתכף נכנס לגדר יתובי יתבי' ברוכי לא מברכי' והוה כמו בלילה דהפה הקדוש יתעלה ב"ה שצוה עליו מצוה סוכה ביום ההוא הוא הפה הקדוש שהתיר לו אחר שקיבל עליו ש"ע נמצא שכל מ"ש רש"ל מרי"ף והר"ן לאו ראייה היא דאין חילוק כלל בין אחר קבלת ש"ע מבע"י ליום המחרת ומאן יהיב לן משופרי שופרי ואכלינן באותו שעה בסוכה רק שאין מברכים לישב בסוכה כנלע"ד ברור:
סו"ס אין בדבריו בכדי ליישב ולפרנס דבריו מן הקושיא המובאת בריש דברינו
 
סו"ס אין בדבריו בכדי ליישב ולפרנס דבריו מן הקושיא המובאת בריש דברינו
האם הדינים הנ"ל אליבא דהט"ז הם אפילו בדיעבד (כפשטות ד' הרמ"א) או רק לכתחילה כמו שנראה מדברי הט"ז (במודגש)?
 
אבל זה מביא את השפעת הלילה, וחשיב לכמה דינים כלילה
זה לא מביא את השפעת הלילה אלא מביא את השפעת התאריך
דהוי כאילו התאריך הגיע והתאריך מורכב מיום ולילה והתוספת לא מתייחס לזה
כי תוספת הוא חיבור לתאריך ולא חיבור ללילה כי תוספת לא הופך יום ללילה
 
זה לא מביא את השפעת הלילה אלא מביא את השפעת התאריך
דהוי כאילו התאריך הגיע והתאריך מורכב מיום ולילה והתוספת לא מתייחס לזה
כי תוספת הוא חיבור לתאריך ולא חיבור ללילה כי תוספת לא הופך יום ללילה
אם כן מדוע ע"י תוספת שבת ויו"ט ניתן לומר נוסח קידוש ותפילה של לילה,

הרי זה מביא את התאריך אך זה יומו ולא לילו.
 
אם כן מדוע ע"י תוספת שבת ויו"ט ניתן לומר נוסח קידוש ותפילה של לילה,

הרי זה מביא את התאריך אך זה יומו ולא לילו
נוסח של יום מתפללים רק כאשר היום בא אחרי הלילה
אבל יום שקודם ללילה מתפללין נוסח של הלילה
 

הודעות מומלצות

כתב הביאור הלכה (סימן תרנז ד"ה כדי) וז"ל: כדי...

משתמשים שצופים באשכול הזה

  • חזור
    חלק עליון