- הודעות
- 4,791
- תודות
- 17,503
- נקודות
- 895
לא יודע עד כמה נדיר,
אני מכיר כמה בענייני טהרות קדשים ושאר מילי שאינם נוהגים בזה"ז
- מתחיל חוט התורה
- תאריך התחלה
אני מכיר כמה בענייני טהרות קדשים ושאר מילי שאינם נוהגים בזה"ז
לומדים בכולל קדשים או טהרות, כמו שיש לקארלין.
אני שואל כמה יש שמשקיעים מרצונם ושאיפתם על עניינים אלו ודומיהן?
אני חושב שהאברכים שלומדים בכוללים האלו, יכלו גם ללמוד בכוללים אחרים...
אבל מה המטרה שלהם? תורה לשמה?
תעיין במה שכתבתי למעלה.
ההיפך הגמור..
פעם בקושי היה אפשר למצוא ת"ח שבקיאין בקדשים זרעים וטהרות כאחד..
כיום אכשר דרא וכמות הלומדים סוגיות שאינם למעשה גדול ועצום שלא היה כדוגמתו מימות חזקיהו המלך..
שוב, אני לא מדבר על הידיעות.
כי היום לומדים לשם 'ידיעת התורה' (או לשם סיפוק...).
אני אומר שהיום חסרים מאוד אלו שלומדים תורה לשם קיום מצוות תלמוד ומתוך כך דייקא מגיעים לידענות מופלאה.
וכהוכחה לדברי טענתי שלא תמצאו אנשים המשקיעים ימים שלמים כדי להבין 'סתם' קטע ברי"ף וכדו'.
היינו הך.
הרבה יותר מפעם..
ואולי יותר מדי..
[כמובן יש את הידענים ויש את הלמדנים.. מי שבולט גם בלמדנותו זה קיים במינון הרבה יותר גבוה מפעם..
השמטת (אולי בכוונה) מה שהוספתי בסוגריים -
וד"ל.
והוא מתרץ לה -
אני מדבר על להתעמק בסוגיא מבלי להראות חכמתו לעין כל.
אה אתה מהאלה שכל מה שהיה פעם היה וורוד ונוצץ ומה שהיום הכל אפור וחשוך וגרוע..
ב"ה שחיים רק כמה עשרות שנים בשביל שנוכל לחלום ולדמיין עד אין סוף..
מכיוון שאינך חי מאות שנים הוויכוח שלנו ללא סימוכין וללא תימוכין..
[סיפורי הביוגרפיה החרדים המשוכתבים אינם ראיה לכלום ממש..
והרבה מהסיפורים שם באות מאותה הנחה של מר... ולא בהכרח נצמדים למה שראו עיניהם..]
צודק במאה אחוז, יש לי מה לכתוב על היסטוריה משוכתבת, אולי בהזדמנות.
ובכל זאת אני מדבר על המושגים הטהורים של פעם שנגוזו.
מניין לך שזה מה שהיה??
היו אז יחידים טהורים כמו היום..
שאר הכלל נגוע בכל מיני נגיעות וכל דור ונגיעותיו..
פעם לא אהבו להשוויץ על ידענות או הברקות??
אתה חושב שהמטרה של אברכים יר"ש שעוסקים בסוגיה זה "להראות חכמתו לעין כל"? ח"ו!!!! אתה לא מתבייש לחשוד כך ישראל קדושים ולהוציא עליהם ש"ר.
יש מצווה שנקראת "ידיעת התורה" , לידיעתך... אתה מערבב כאן מושגים במה זה לשמה, וזה כבר שייך לאשכול נפרד.
עיי' למשל ר"ן נדרים סב. ד"ה קשרם, שכתב וז"ל : "קשרם על אצבעותיך - כלומר לא תכוין להנאתך אלא כדי שיהיו שגורין בפיך".
כמה כוללים לטהרות קדשים זרעים יש? נגיד 30 (אני מניח שיותר...). נגיד שזה יוצא מינימום 3000 אברכים. כמה מהם אנחנו מכירים כידענים עצומים שפקיע שמייהו בעולם התורה? לא הרבה. כלומר, אף אחד לא לומד שם כדי לנסות להשוויץ בזה אח"כ...
העתקתי דברי הב"ח סי' מ"ז על 'תורה לשמה'. עיינו נא בזה ותמצאו נחת.
"ומ"ש דאמר רב יהודה אמר רב וכו' רבינא מביא ראיה מרב יודא אמר רב שהקב"ה מקפיד על לומדי תורה אפילו עוסקין בה טובא אם אינן זהירין לברך בתורה תחלה. ואיכא לתמוה טובא למה יצא כזאת מלפניו להענישם בעונש גדול ורם כזה על שלא ברכו בתורה תחלה שהוא לכאורה עבירה קלה ונראה דכונתו ית' מעולם היתה שנהיה עוסקים בתורה כדי שתתעצם נשמתינו בעצמות ורוחניות וקדושת מקור מוצא התורה ולכן נתן הקב"ה תורת אמת לישראל במתנה שלא תשתכח מאתנו כדי שתתדבק נשמתינו וגופינו רמ"ח איברים ושס"ה גידין ברמ"ח מ"ע ושס"ה לא תעשה שבתורה ואם היו עוסקים בתורה על הכוונה הזאת היו המה מרכבה והיכל לשכינתו יתברך שהיתה השכינה ממש בקרבם כי היכל ה' המה ובקרבם ממש היתה השכינה קובעת דירתה והארץ כולה היתה מאירה מכבודו ובזה יהיה קישור לפמליא של מעלה עם פמליא שלמטה והיה המשכן אחד.
אבל עתה שעברו חוק זה שלא עסקו בתורה כי אם לצורך הדברים הגשמיים להנאתם לידע הדינים לצורך משא ומתן גם להתגאות להראות חכמתם ולא נתכוונו להתעצם ולהתדבק בקדושת ורוחניות התורה ולהמשיך השכינה למטה בארץ כדי שתעלה נשמתם למדרגה גדולה אחרי מיתתם הנה בזה עשו פירוד שנסתלקה השכינה מן הארץ ועלה לה למעלה והארץ נשארה בגשמיותה בלי קדושה וזה היה גורם חורבנה ואבידתה והוא אמרו מי האיש החכם וגומר על מה אבדה הארץ וגומר ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם וגומר ואמר תורתי תורת אמת אשר נתתי במתנה שלא יהיו למדין ושוכחין וגם פירשתי להם טעם כל הדברים ופירושיהם וזהו אשר נתתי לפניהם כשלחן ערוך וכו' וכמ"ש רז"ל על פסוק ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם וכוונתי שיתקשרו בעצם קדושת תורתי תורת אמת והשכינה תהא שורה בקרבם והמה עזבו את תורתי ולא הלכו בה פירוש תחלת ההליכה ברוחניות התורה ממדרגה למדרגה כדי שתתדבק הנשמה בעצמות קדושת התורה לא הלכו בה דהיינו לא הלכו בה לשמה בשעה שבאו לפתוח בעסק התורה ולברך לפניו ית' ולהודות לו על נתינת התורה לעמו ישראל כדי שיהיו דבקים בקדושתה ובשכינה ית' והוא המכוון בברכת אשר בחר בנו על אשר קרבנו לפני הר סיני ונתן לנו תורתו הקדושה כלי חמדתו שהיה משתעשע בה בכל יום כדי שתתדבק נשמתינו בעצמות קדושת התורה ורוחניותה ולהוריד השכינה בקרבנו לא הלכו בה לעסוק בד"ת לשמה כי בזה נענשו שנסתלקה השכינה מן התחתונים ואז אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי עובר כלומר נחרבה ונשארה חומרית מבלי עובר שם קדושת השכינה כי נסתלקה השכינה לגמרי מן הארץ ועלה לה למעלה וכך היא גי' רב אלפס ולומדי תורתך לשמה וכזה ראוי להגיה בסדורים:"
שימו לב למה שכותב:
"אבל עתה שעברו חוק זה שלא עסקו בתורה כי אם לצורך הדברים הגשמיים להנאתם לידע הדינים לצורך משא ומתן גם להתגאות להראות חכמתם ולא נתכוונו להתעצם ולהתדבק בקדושת ורוחניות התורה".
הרי גם 'לידע הדינים לצורך משא ומתן' לא נחשב תורה לשמה! כ"ש ידיעת התורה בשביל לקנטר!!! (עיין תוס' פסחים נ').
"ומ"ש דאמר רב יהודה אמר רב וכו' רבינא מביא ראיה מרב יודא אמר רב שהקב"ה מקפיד על לומדי תורה אפילו עוסקין בה טובא אם אינן זהירין לברך בתורה תחלה. ואיכא לתמוה טובא למה יצא כזאת מלפניו להענישם בעונש גדול ורם כזה על שלא ברכו בתורה תחלה שהוא לכאורה עבירה קלה ונראה דכונתו ית' מעולם היתה שנהיה עוסקים בתורה כדי שתתעצם נשמתינו בעצמות ורוחניות וקדושת מקור מוצא התורה ולכן נתן הקב"ה תורת אמת לישראל במתנה שלא תשתכח מאתנו כדי שתתדבק נשמתינו וגופינו רמ"ח איברים ושס"ה גידין ברמ"ח מ"ע ושס"ה לא תעשה שבתורה ואם היו עוסקים בתורה על הכוונה הזאת היו המה מרכבה והיכל לשכינתו יתברך שהיתה השכינה ממש בקרבם כי היכל ה' המה ובקרבם ממש היתה השכינה קובעת דירתה והארץ כולה היתה מאירה מכבודו ובזה יהיה קישור לפמליא של מעלה עם פמליא שלמטה והיה המשכן אחד.
אבל עתה שעברו חוק זה שלא עסקו בתורה כי אם לצורך הדברים הגשמיים להנאתם לידע הדינים לצורך משא ומתן גם להתגאות להראות חכמתם ולא נתכוונו להתעצם ולהתדבק בקדושת ורוחניות התורה ולהמשיך השכינה למטה בארץ כדי שתעלה נשמתם למדרגה גדולה אחרי מיתתם הנה בזה עשו פירוד שנסתלקה השכינה מן הארץ ועלה לה למעלה והארץ נשארה בגשמיותה בלי קדושה וזה היה גורם חורבנה ואבידתה והוא אמרו מי האיש החכם וגומר על מה אבדה הארץ וגומר ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם וגומר ואמר תורתי תורת אמת אשר נתתי במתנה שלא יהיו למדין ושוכחין וגם פירשתי להם טעם כל הדברים ופירושיהם וזהו אשר נתתי לפניהם כשלחן ערוך וכו' וכמ"ש רז"ל על פסוק ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם וכוונתי שיתקשרו בעצם קדושת תורתי תורת אמת והשכינה תהא שורה בקרבם והמה עזבו את תורתי ולא הלכו בה פירוש תחלת ההליכה ברוחניות התורה ממדרגה למדרגה כדי שתתדבק הנשמה בעצמות קדושת התורה לא הלכו בה דהיינו לא הלכו בה לשמה בשעה שבאו לפתוח בעסק התורה ולברך לפניו ית' ולהודות לו על נתינת התורה לעמו ישראל כדי שיהיו דבקים בקדושתה ובשכינה ית' והוא המכוון בברכת אשר בחר בנו על אשר קרבנו לפני הר סיני ונתן לנו תורתו הקדושה כלי חמדתו שהיה משתעשע בה בכל יום כדי שתתדבק נשמתינו בעצמות קדושת התורה ורוחניותה ולהוריד השכינה בקרבנו לא הלכו בה לעסוק בד"ת לשמה כי בזה נענשו שנסתלקה השכינה מן התחתונים ואז אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי עובר כלומר נחרבה ונשארה חומרית מבלי עובר שם קדושת השכינה כי נסתלקה השכינה לגמרי מן הארץ ועלה לה למעלה וכך היא גי' רב אלפס ולומדי תורתך לשמה וכזה ראוי להגיה בסדורים:"
שימו לב למה שכותב:
"אבל עתה שעברו חוק זה שלא עסקו בתורה כי אם לצורך הדברים הגשמיים להנאתם לידע הדינים לצורך משא ומתן גם להתגאות להראות חכמתם ולא נתכוונו להתעצם ולהתדבק בקדושת ורוחניות התורה".
הרי גם 'לידע הדינים לצורך משא ומתן' לא נחשב תורה לשמה! כ"ש ידיעת התורה בשביל לקנטר!!! (עיין תוס' פסחים נ').
נערך לאחרונה:
במטותא ממך תסביר דברי הר"ן, 'שגורין בפיך' מבלי לכוין להנאה?
אולי יש מטרה אחרת נעלה למה צריך שיהיו שגורין בפיך ????
עיין בב"ח שהעתקתי.
פעם לא אהבו להשוויץ על ידענות או הברקות. נקודה.
זה היה הנורמה.
יכול להיות שהיו גם כאלו שכן, אבל היו מוקיעים אותו ולא היה מוצא מקומו, כך לפחות בחצרות החסידים.
בצעירותי (ועדיין) הייתי אוהב לדבר עם זקני החסידים על אוירת החיים של פעם, ואני לא מדבר רק על 'יושבים' שלא משו מאהלה של תורה, הייתי מדבר המון עם יהודי יקר ז"ל שהיה סוחר, היה מסתובב בעיירות הגדולות בפולין ועוסק עם הגויים, אבל היה קם כל יום ב3:00 לפנות בוקר לומד 6 שעות לפנה"ת.
והמדובר ביהודי פשוט מאוד, ולא מה"יחידים טהורים" כמ"ש, ובכל זאת קיננה בו אהבת תורה אמיתית וכובשת.
וכמוהו היו עוד הרבה!!
נערך לאחרונה:
זכיתי פעם אחת להבחן אצלו על מסכת, אין מה להוסיף, השליטה המוחלטת כקורא מתוך הכתב ממש.
מי שרוצה רבינו האדמו"ר מדזיקוב כותב מאמר שבועי, דברים ממש נפלאים (כ8 - 9) עמודים, יש אפשרות לקבל במייל (רק חלק מהמאמר נדפס בעלון "עשר עטרות").
יש גם אפשרות להגיב ולשאת ולתת בענייני המאמר עם האדמו"ר הגאון במייל זה.