חנוכה 10 ספיקות בדינא דהמג"א כשיש לו שמן בצמצום ולחבירו אין (2 צופים)

[נדיב לב]

אפשר לדלג על קריאת המקורות כלשונם ולגשת תיכף ומיד לסיכום.
כתב במגן אברהם (סימן תרעא ס"ק א) וז"ל: מוסיף והולך. נ"ל דמי וכו' ואם יש לו שמן בצמצום ולחבירו אין לו כלל מוטב שידליק בכל לילה אחד ויתן גם לחבירו דהא מדינא א"צ אלא אחד עכ"ל. והובא במ"ב שם ס"ק ו. וכן כתב המגן אברהם (סימן תרנח ס"ק יב) לענין אתרוג וז"ל: אדם שיש לו אתרוג מיוחד ובעיר אחרת אין להם כלל מוטב שישלחנו לשם והוא יברך על של הקהל. מט"מ הג"ה במהרא"ק מ"צ עכ"ל. והובא במ"ב שם ס"ק מב. [ומדכתב כן המג"א גם לגבי אתרוג, חזינן שמה שצריך להביא לחבירו בנרות חנוכה אינו משום פרסומי ניסא, אלא דכל דקיים עיקר הדין מחוייב ליתן לחבירו אף שמפסיד בכך את ההידור].
אמנם ראיתי בשערי תשובה (סימן תרנח אות יב) הביא פלוגתא בזה בין האליה רבה לספר בית יעקב וז"ל: כתקנה - עבה"ט, ועיין שם בבית יעקב שליחיד הדר בכפר אין מחויב להלוות אף שהוא יכול לברך בעיר על אתרוג של חבירו אין חיוב עליו לשלחו ועיין מ"ש לעיל סימן י"ד לענין טלית בבה"ט וש"ת. ובא"ר השיג עליו ומסיק דאף משום יחיד הדר בישוב כיון דאין לו אתרוג ראוי לשלחו והוא יברך על אחר ובלבד שאותו יחיד לא פשע דומיא דעירוב תבשילין עיין שם מה שהרחיב.

סיכום: המג"א כותב לדינא שאם יש לו שמן בצמצום ולחבירו אין כלל, עדיף שידליק בכל לילה נר אחד, ויתן גם לחבירו, שמעיקר הדין יוצא יד"ח בנר אחד. וכ"כ גם לגבי לגבי אתרוג. אמנם בשערי תשובה התבאר שיש בזה דעות חלוקות. [ובלי להכנס לעצם חידוש המג"א, מנין מקורו, שמוטל על האדם לוותר על הידור במצותו בכדי שחבירו יקיים מצוה.]


ונסתפקתי בכמה ספיקות לפי המג"א והחולקים. [חלקם פשוטים וחלקם מורכבים, אבל להגדיל תורה ולהאדירה לא הנחתי מלכתוב כל ספק שעלה בראשי].

א. מה יהיה הדין ביום השני, שלחבירו יש נר אחד אבל צריך להדליק בשני פתחים מפני החשד וכעת חסר לו עוד נר, האם צריך ליתן לו, ותלוי בגדר מפני החשד.

ב. מה יהיה הדין אם יש לו ארבע נרות ביום השלישי, האם צריך להביא לחבירו שתי נרות או נר אחד, דסו"ס לגבי ההידור קיים קצת כמו שכתב האבי עזרי, אבל חבירו בנר אחד שיקבל, לא קיים מידי מההידור.

ג. מה הדין, כשנפל ספק לשניהם האם היום השלישי או הרביעי, ויש לאחד מהם חמש נרות, האם צריך להדליק ארבע ולחבירו יתן אחד או דילמא ידליק שלוש ולחבירו יתן שניים. [אמנם המג"א מיירי ליתן לחבירו שיקיים עיקר הדין וי"ל.]

ד. מה יהיה הדין כשחבירו הוא קטן, ואת"ל חייב, כשיש ספק אם הגיע לגיל חינוך.

ה. מה הדין, כשיש לו שתי נרות, וחבירו יש לו נר אחד, אלא ששויא נפשיה חתיכה דאיסורא על השמן שבנר, וממילא כעת אין לו, האם בכה"ג חבירו צריך ליתן לו או דילמא כיון שאם צריך ליתן לו ומפסיד ההידור, מעיקרא לא מהני כאן השוויא נפשיה, לפמש"כ האחרונים [שב שמעתתא ש"ו פ"ט ובספר ישועות יעקב אבהע"ז סי' יא ועוד רבים מהאחרונים] למדו בדברי התורי"ד והר"ן, שכל היכן שמחמת דבריו מפסיד לאדם אחר אינו נאמן בדבריו גם לא מדין שויא אנפשיה.

ו. ובכלל יש לדון כשחבירו אשוויה נפשיה לאסור שמן הנרות שלו עצמו, ומחמת כך אין לו במה להדליק, האם צריך חבירו ליתן לו, דסו"ס כיון שדין אשוויה נפשיה אינו עדות גמורה אלא נאמנות ואיסור עצמי [מדין נדר או נאמנות כפי' התרומת כרי] שצריך להתנהג כך, אבל לבני העולם לא הוי עדות כלל אם כן יכול לטעון לו תדליק בנר שיש לך. [ואמנם לכאורה זה פשוט שצריך ליתן לו, אבל יש להתבונן בדבר.]

ז. מה הדין כשחבירו נוהג כשי' הרמ"א שמצוה נר איש וביתו, ויש לו להדליק ביום השני נר אחד, אבל בשביל אחד מבני ביתו אין כלל, ואילו הנותן נוהג כשיטת המחבר שאחד מדליק לכל בה"ב, האם צריך ליתן לחבירו את הנר השני.

ח. לפי האחרונים שכתבו במקרה שהיה לו ביום השני נר אחד והדליקו, ושוב נזדמן לו נר נוסף שמדליקו בברכה, וגם לסוברים שאין מברך על השני, אבל בגוונא שלא בירך על הראשון מברך על השני, האם באופן כזה צריך להביא לחבירו שאין לו, ולהפסיד את ברכתו.

ט. הסתפקתי מה הדין אם כבתה לו שאינו זקוק לה כמבואר בסימן תרעג סעיף ב, אבל במ"ב שם כתב בשם האחרונים דראוי לחזור ולהדליקה, האם צריך ליתן לו כיון שהוא הנר שמחוייב בו מדינא, אמנם לכאורה זה פשוט שלא גרע ממהדרין שצריך ליתן, ומצאתי שכ"כ בהדיא שם המג"א בשם המהרש"ל, אמנם לשיטות הסוברות שאין צריך לוותר על הידורו יש לעיין מה הדין בכבתה בכה"ג.

י. הסתפקתי מה הדין אם חבירו מדליק בערב שבת מאוחר [זמן ר"ת] שאליבא דהנותן כבר נכנסה השבת.

בגוף דברי המגן אברהם, תמיד הייתי סבור שטעמו מצד דין ערבות. ואכן מצאתי כעת שכך נקטו מאחרוני זמנינו. ולפ"ז יש לדון מה שורש פלוגתת המג"א והאחרונים שנחלקו על דינו.​