סוכות, שמח"ת ושמ"ע כמה ספיקות בסוכה הכשרה מדין מגו (1 צופה)

[נדיב לב]

בגמ' ז. אמר רבא וכן לשבת מגו דהויא דופן לענין סוכה הויא דופן לענין שבת.
וחידוש דין זה נוגע לשני עניינים. א. להתיר טלטול מהסוכה והחוצה אף שהסוכה בנויה משתי דפנות וטפח, וליתא ג' דפנות ב. אף בתוך ג' מחיצות אסור לטלטל מדרבנן אבל בשבת סוכות התירו משום מצווה סוכה. עיין במ"ב סימן תר"ל ס"ק לב.

והסתפקתי השבת בכמה ספיקות.

א. מה הדין בסוכה שנפסלה בגלל דבר חיצוני, לדוגמה כשהניח בה קדירות האם זה גם אוסר בטלטול או מכיון ובכניסת שבת זו הייתה סוכה כשירה בפרט שמדובר בפסול חיצוני שאפשר להתיר בקלות על ידי הסרתו ממילא לא פקע שם רשות היחיד?

ב. כמו כן יש לדון לאדם שסובר שהסוכה פסולה בגלל ענין מסוים שתלוי במחלוקת הפוסקים וכדומה, האם מכיון וסוף סוף כלפי הבעלים זה נחשב לסוכה זה מתיר לו לטלטל, בפרט דהוי ספק דרבנן?

ג. האם זה מתיר גם לאישה? וסיבת הספק מכיון וכל ההיתר הוא משום "מצוות סוכה" אבל אישה שאינה מחוייבת יש מקום לומר שכלפיה לא נחשב הסוכה כרשות היחיד?

ד. לשיטת הרי"ף דסוכה ו' על ו' כשרה מהתורה ורבנן הוא שפסלוה. האם מכיון וטלטול לא נאסר אלא מדרבנן ולא מהתורה ממילא לגבי זה הסוכה מתירה?

כמו כן יש לדון באופן שסיכך על גבי מבוי שיש לו לחי, דמבואר בגמ' שם שהסוכה כשירה בשבת (אף שהלחי פחות משיעור טפח ואין בו שיעור דופן מצרפים את שתי דפנות המבוי והלחי לדופן שלישית) והטעם מפני שאומרים מיגו דהוי דופן לענין שבת הוי דופן לענין סוכה עיי"ש. וכך נפסק בשו"ע סימן תרל סעיף ז' עיי"ש.

ה. ולפי זה הסתפקתי מה הדין בבין השמשות לשיטה דלא גזרו על שבות בבין השמשות וממילא אין צורך בלחי להתיר הטלטול ועל כן גם אינו מכשיר הסוכה לדופן שלישית או שנימא שאף שלא גזרו אבל כל דיני שבת נוהגים בביהש"מ וממילא גם לענין הכשר הסוכה?

ו. לשיטת הרי"ף דסוכה ו' על ו' כשרה מהתורה ורבנן הוא שפסלוה. מה הדין בסכך על גבי מבוי ו' על ו' האם אמרינן מיגו דהוי דופן לענין מבוי (הלחי), הוי דופן גם לסוכה.

ז. מה הדין אם ראובן ושמעון יושבים באותה סוכה, ראובן מכניס שבת מאוחר יותר האם יכול להוציא יד"ח את חבירו שמקדים?