כיצד נוכל לסייע לבנינו ולתלמידינו לאחוז בעץ החיים גם כשהמחירים נעשים כבדים? המאמר עוסק באתגר החינוכי שמציבות הגזירות על בני הישיבות, ובצורך ליצור חיבור פנימי ועמוק לתורה ולמצוות, שיהווה עוגן איתן בחייהם מול סערות התקופה.
אנחנו נמצאים באחת התקופות הקשות והמאתגרות ביותר שידע ציבור יראי השם בארץ הקודש. הגזירה על בני הישיבות ועל אברכי הכוללים נושאת עמה השלכות רבות, הן כלפי חוץ והן כלפי פנים. המציאות שבה בני הישיבות ואברכי הכוללים הופכים, בהגדרה, מחוקיים לבלתי חוקיים, מעוררת שאלות החורגות הרבה מעבר להשלכות המעשיות ולסנקציות הנלוות לכך, ונוגעות גם לרבדים עמוקים בהרבה.אמנם, אנחנו מחשיבים את חוקי התורה מעל לכל, ואיננו מייחסים חשיבות מיוחדת לחוקי השלטונות כשלעצמם, ובכל זאת, למציאות שבה דרך החיים שלנו נחשבת בעולם שסביבנו לבלתי חוקית ולבלתי לגיטימית יש השלכות עמוקות, לא רק כלפי חוץ אלא גם כלפי פנים, על האופן שבו אנחנו תופסים את עצמנו ועל הדרך שבה אנחנו מתנהלים ומתמודדים עם המציאות המורכבת הזאת, מבלי שהמסר הזה יחלחל לתוכנו, ישפיע עלינו מבפנים ויגרום לנו לחשוב ולפעול בדרכים שסותרות את המהות שלנו.
כאשר אדם נמצא במצב של הישרדות, עצם ההתמודדות עם המציאות עלולה להשפיע על התודעה ועל ההתנהלות שלו, עד כדי טשטוש ערכים וגבולות שאמורים להיות יסודיים עבורו.
כמובן, את השאלות המעשיות הנוגעות לדרך ההתנהלות בתקופה הזאת יש להותיר להכרעתם של גדולי ישראל וראשי הישיבות, הם שיורו לנו כיצד לנהוג כלפי חוץ וכלפי פנים. ואולם, לצד זאת, נדמה שיש כאן נקודה חשובה נוספת, הנוגעת ישירות אלינו, כהורים וכמחנכים.
אחת ההשלכות של הגזירה הקשה היא המחיר הכבד שצעיר חרדי נדרש לשלם כדי להיות בן ישיבה, ועוד יותר מכך כדי להיות אברך כולל. אמנם, ההתמסרות המוחלטת ללימוד התורה מעולם לא הייתה קלה. תמיד היה צורך להתמודד עם דוחק ולהסתפק במועט, ואולם, בכל זאת, היה מהלך נורמלי ומסודר שאפשר לחיות במסגרתו חיים של התמסרות לתורה. מי שהתחתן ידע פחות או יותר כיצד יוכל לרכוש דירה ולנהל חיים סבירים של מסירות לתורה. אמנם, הדבר היה כרוך בקושי גדול ובהסתפקות במועט, אבל בכל זאת הייתה אפשרות לרכוש דירה, היו הנחות במעונות ובארנונה, ואפשר היה לקיים חיי תורה בלי לשלם מחירים בלתי נתפסים.
ואולם, היום, תחת מערכת הגזירות הנוראה, צעיר חרדי משלם מחיר כבד מאוד על הבחירה שלו להיות דבוק בתורה. הכול נעשה יקר ומסובך יותר, החל מקניית דירה וכלה בתשלומי הארנונה, המעונות והמטפלות. המציאות הזאת מכבידה מאוד על החיים ועל האפשרות לנהל חיי תורה ומצוות בצורה סבירה.
והכאב הגדול הוא, שבדרך הטבע, אין כיום דרך הנראית לעין לצאת מהמעגל הקשה הזה. חלק ניכר מהלחץ להכביד על בני התורה ולהצר את צעדיהם מגיע מאנשים שלכאורה נחשבים לשומרי תורה ומצוות. גם הם אימצו, לצערנו, תפיסה עוינת ומעוותת, המעניקה גיבוי ולגיטימציה לשלילת זכויותיהם של בני התורה.
כך שמעבר לשאלה העקרונית והמהותית, יש כאן גם קושי מעשי ממשי. ההתמודדות עם המציאות הזאת גובה מהצעיר החרדי מחיר כבד ובלתי נתפס, על הבחירה שלו להקדיש את חייו לתורה ולאחוז בעץ החיים.
ולכאורה, דווקא כאן מתחדד התפקיד שלנו כהורים וכמחנכים, ליצור אצל בנינו ותלמידינו חיבור אמיתי ופנימי לתורה ולמצוות, שיהווה עוגן איתן מול הקשיים והאתגרים הרבים העומדים לפתחם. חיבור כזה אינו אמור לעסוק רק בשאלה הנקודתית מדוע חשוב ללמוד תורה ולהיות דבוק בה, אלא בחיבור כללי ועמוק לחיי תורה ומצוות, עד שיהיה ברור ופשוט בעיניהם שכל המחירים הללו אינם שקולים כלל כנגד האפשרות לעזוב חלילה את עץ החיים.
וזאת משום שהשאלה העומדת על הפרק אינה רק עד כמה הם מבינים בשכלם את חשיבות לימוד התורה והדבקות בה, אלא השאלה העומדת על הפרק היא איזה מחיר הם נכונים ומסוגלים לשלם כדי להמשיך לדבוק בדרך הזאת. ולשם כך לא די בהסברים שכליים על חשיבות העניין, אלא נדרש חיבור עמוק ופנימי לתורה ולמצוות, שבזכותו בן הישיבה ואברך הכולל ירגישו שהתורה והמצוות הן העוגן של חייהם, ובלעדיהן יחסר להם חלק מהותי מהווייתם.
אמנם, התפקיד הזה מוטל עלינו תמיד, אבל במציאות שנוצרה כיום הוא מקבל משנה תוקף וחשיבות קריטית. עלינו לבנות אצל בני הנוער קשר עמוק לתורה ולמצוות, שיוכל לעמוד מול הקשיים והאתגרים ולתת להם כוח להמשיך בדרך הזאת גם כשהיא נעשית קשה ותובענית.
הדבר חיוני, כמובן, למי שעלול להחליט, חס ושלום, לעזוב את האחיזה בעץ החיים בעקבות הקשיים, אך הוא חשוב לא פחות גם למי שנמצא בתוך המעגל החזק של הציבור, מה שנקרא "המיינסטרים", שיישאר ספון באהלה של תורה בכל מחיר ובכל מצב. וזאת משום שיש לחיבור הזה משמעות מכרעת לא רק לשאלה האם אותו בחור או אותו אברך יישאר בסופו של דבר לאחוז בעץ החיים, אלא גם ליחס ולאופן שבו הוא יחווה את הקשר שלו לתורה ולמצוות. האם הוא ישקיע ויתאמץ מתוך רצון וחפץ לב, ומתוך תחושה שהוא בוחר בדבר הנכון והאמיתי שטוב לו, או שהוא יעשה את זה רק מתוך אילוץ, תסכול וחוסר חיבור, שעלול חלילה לפגוע בקשר העמוק שלו לתורה ולמצוות, שהוא הלב הפועם של קיומן.
נמצא שהתפקיד המוטל עלינו הוא לפלס דרך אל ליבותיהם של בנינו ותלמידינו, ולא להסתפק בהסברה כללית על חשיבות לימוד התורה והדבקות בה. משום ששום "הסברה" לא תועיל כאשר אין חיבור אמיתי ופנימי לתורה ולמצוות, בשעה שעל הכף השנייה של המאזניים מונחים הקושי והאתגר הגדול הכרוכים בניהול חיים של דבקות בתורה.
אבל כאשר התורה והמצוות תופסות מקום פנימי ומהותי בחייו, הוא מבין שההשתייכות לציבור יראי ה' ולומדי התורה אינה מעלה גרידא או מותרות שאפשר לוותר עליהם בשעת הדחק, אלא היא חלק בלתי נפרד מזהותו ומעצם חייו. וממילא, הקשיים והמחירים, כבדים ככל שיהיו, לא יביאו אותו לוותר בקלות על מה שהוא תופס כחלק מהותי מהווייתו, כשם שאדם אינו מוותר על עצם החיים רק מפני שהם כרוכים בקשיים ובאתגרים.
בעזרת ה', במאמרים הבאים נשתדל לעסוק בשאלה כיצד ניתן לפלס דרך אל ליבותיהם של בנינו ותלמידינו, וליצור אצלם, חיבור פנימי ואמיתי לחיי תורה ומצוות.
