בענין חנית והילוך הדגלים במדבר
סדר חנית הדגלים מפורש בכתוב בס' במדבר פ"ב, יהודה קדמה מזרחה ועליו מטות יששכר וזבולון, ראובן בדרום ועליו שמעון וגד, אפרים למערב ועליו מנשה ובנימין, ודן במזרח ועליו אשר ונפתלי, והמשכן ושבט לוי באמצע.א. יש לברר חנית כל דגל אם הוא ראש הדגל באמצע והנלוים מימינו ושמאלו, או"ד הוא ראשון והם אחריו.
וראיתי באבן עזרא במדבר ב,ה והחונים עליו וכו', דכ' והחונים עליו כמו עמו והם אחריו וקודם השלישי. ופי' דבריו שראש הדגל ראשון, והשני סמוך לו וע"כ נכתב 'החונים עליו', ואח"כ נמנה השבט השלישי ובו לא נזכר שהוא חונה על ראש הדגל, מפני שהוא שלישי ואינו סמוך לו.
ב. עוד יש לברר אם חנייתם באופן שכולם פניהם לאמצע כלפי המשכן, כזה: , או"ד כולם חונים כלפי כיוון אחד, ואם נניח שכולם למזרח דרך משל, אזי דגל יהודה ודגל אפרים כל ששת השבטים יש להם גבול עם האמצע כלפי המשכן, אבל דגל ראובן ודגל דן רק אחד יהיה לו גבול לאמצע, כזה: , וגם זה אפשר לקוראו 'סביב למשכן יחנו'.
ונראה לפשוט מדברי המדרש במדבר רבה ב,ח שהביא רש"י עה"כ במדבר ב,ב באותות לבית אבותם, שסדר השבטים הוא כפי הסדר שציוום יעקב אביהם לשאת מיטתו, ובוודאי כל אחד מהשבטים היו פניו למיטה שנשא הארון, ואף כאן כל השבטים פונים אל המשכן, כצד א' הנ"ל.
ג. בסדר הילוכן נחלקו בירושלמי עירובין א,ה, אי כתיבה, פי' כסדר חניתן כך הילוכן, אי כקורה פי' שהיו מהלכין זה אחר זה. ומפרשינן דמ"ד כתיבה למדו מדאמרינן כאשר יחנו כן יסעו, ומ"ד כקורה מפרש האי קרא מה חניתן ע"פ ה' כך הילוכן. מ"ד כקורה למדו מדכתיב גבי דן מאסף לכל המחנות ומ"ד כתיבה מפרש האי קרא לפי שהיה שבטו של דן מרובה באוכלוסין היה נוסע באחרונה. וכל מי שהיה מאבד דבר היה מחזירו לו.
והנה זה מפורש בקרא במדבר י,יד ויסע דגל מחנה בני יהודה ראשונה, שהוא היוצא ראשונה למסע. ויש להסתפק למ"ד כתיבה, האם בהילוכן היו משמרים הצדדים כלומר יהודה במזרח ואפרים במערב וכו', רק שהיו יהודה מקדימים לצאת אבל אחר יציאתם כולם חזרו והסתדרו כל דגל ברוח שלו, ולפי"ז כשהלכו צפונה היה דגל דן מהלך בראש המסע, או"ד יהודה לעולם בראש המחנה, וכשהלכו לצפון אז היה יהודה בצפון ראובן במזרח אפרים בדרום ודן במערב.
ד. עוד יש להבין למ"ד כתיבה מהו שהיה דן 'מחזיר לישראל אבידתן', הרי דרך משל כשהילכו למזרח לא היה שבט דן מהלך בשטח שחנו בו שאר הדגלים כלל, שהוא הולך מצפון ולדרומו מהלכים דגל יהודה ודגל אפרים ולדרומם דגל ראובן. ואולי היו הנערים יוצאים לשוטט במקום חניית שאר דגלים שכבר יצאו לדרכם עד שיקרא דגלם לצאת.
וביאור מאסף לכל המחנות על דרך פשט ראה בדעת זקנים שכל מי שהיה מתאחר משאר שבטים לצאת לדרכו לא היו ממתינים עליו אלא היה נאסף לדגל דן ויוצא עמהם שלא ישאר יחידי. וכ"פ ר"י בכור שור ועוד.
ה. עוד יש לברר בין למ"ד בתיבה ובין למ"ד כקורה, אחר שחניתן היו פונים כל שבט ושבט אל המשכן, מה היתה צורת הליכת מי שחנה עד עתה לרוחב כיוון הליכתם עתה, האם הסתדרו מחדש זה בצד זה בכיוון ההליכה, או"ד היו מהלכין זה אחר זה אבל כל דגל היה סדרו כסדר חנייתו, ונמצא שחלק מהדגלים היו מהלכים השבטים שבהם זה בצד זה, וחלק זה אחר זה.
ו. אמנם זה גופא יל"ע למ"ד כקורה אם ר"ל שהלכו דגל אחר דגל, אבל כל דגל היו מהלכים זה בצד זה (ונמצאת הקורה 4 דגלים שבכל אחד מהם ג' שבטים זה בצד זה), או"ד שהיו מהלכים שבט אחר שבט. ואי נימא כצד הב', אזי קושיא זו ליתא למ"ד כקורה.
ואי נימא שמהלכים הדגלים זה בצד זה אזי ניחא שדן הוא המאסף, לפי שהוא מרובה באוכלוסיו כפליים משאר דגלו, ונמצא חצי השבט מהלך אחרי שאר כל השבטים.
ובאבן עזרא כתב מאסף לפי הדגלים כי נפתלי הוא באחרונה. הרי דפשיטא ליה דשבט נפתלי הילך אחרי שאר דגלו [ומש"א שדן מאסף היינו דגל דן]. והנה למה שפירש הוא עצמו (כנ"ל אות א') שראש הדגל אינו אמצעי, היה מסתבר לומר שראש הדגל בימין והשאר משמאלו, ולפי"ז דן הוא המערבי מהשבטים שבצפון והוא המאסף ולא נפתלי. ואם כוונתו כמ"ד כקורה, אזי יתבאר דס"ל שהלכו שבט אחר שבט ולא דגל אחר דגל וכל דגל ג' שבטים זה בצד זה.
ז. חזקוני במדבר י,כה מאסף לכל המחנת, פרש"י לפי שהיה שבטו של דן מרובה באוכלוסין היה נוסע באחרונה וכל מי שהיה אובד דבר היה מחזירו לו, אתיא כמאן דאמר כתיבה היו מהלכין. כלומר הוא הולך ברוח צפון שהיה קבוע לו ומתוך שהיה מרובה באוכלוסין היו אוכלוסין מפוזרין אף על פני כל רוח מערב ומתוך כך היה מאסף, עכ"ל. וכ"כ בפי' ריב"א.
וכ"כ בשפתי חכמים, והוסיף דכיון שהיו מהלכים כתיבה נמצא שהיה על דן להתפשט אחורי המחנה ברוחב שני דגלים (ר"ל שני דגלים נוספים על דגלו) כדי להחזיר להם אבדותיהם, ולזה הוצרך לומר שהוא מפני שהוא היה מרובה באוכלוסין, ואם כמ"ד כקורה א"צ שיהיה מרובה באוכלוסין. המעיין בדבריו במנין שהזכיר יראה שלמד שדגל דן הוא המרובה אוכלוסין, ולא דווקא שבט דן. יש להעיר על זה עפ"ש סוף אות ד' שגם למ"ד כקורה אם היו מהלכין שבטי הדגל זה בצד זה עדיין יהיה שבט דן עצמו אחרון מפני שהוא מרובה אוכלוסין.
ואם נאמר שלמ"ד כקורה מ"מ כל דגל היה מהלך כדרך חניתו מול המשכן, ונניח שהחניה היתה באופן שכל השבטים פונים למשכן, ונניח שראש הדגל היה מימין ולא מהאמצע, אזי לעולם שבט דן הוא אחרון.
ח. מ"מ מתוך דבריהם מתפרש דסדר הילוכן לעולם יהודה מלפנים ודן משמאלו, והיה מתפשט והולך על פני כל אחורי המחנה, ורוחות ההילוך משתנות.
וכן פשיטא לגרשיח"ק בטעד"ק דברים ב,ג, וז"ל, קדמה מזרחה, הטעם שהוצרך לכתוב שניהם י״ל דהנה זה הסדר רק כשהולכים לצד מזרח אבל כשהלכו לצד צפון (עי׳ תוס׳ ערכין ט״ו א׳ ד״ה כשם) ישתנה כל הסדר והי׳ מוכרח להיות יהודא לצפון כדי שיהי׳ הראשון ולכך כתיב כאן קדמה דרק כשהולכין קדמה אז יהודא מזרחה.
ט. כ' הגר"י קמנצקי באמת ליעקב במדבר י,כה, פירש"י וז"ל: תלמוד ירושלמי לפי שהיה שבטו של דן מרובה באוכלוסין היה נוסע באחרונה וכו'. ועיין ברא"ם וגו"א שהקשו על זה דלכאורה בני יהודה היו מרובים טפי משבטו של דן וכו'. ופי' בשפתי חכמים את קושיתם: דשבט יהודה היה קפ"ו אלפים וד' מאות ושבט של דן לא היו כי אם קנ"ז אלף ושש מאות וכו', עיין שם. ומשמע מדבריו שהוא מפרש דהמאסף לכל המחנות היה כל דגל דן, דמספרים אלו שהוא מונה הוא סכום הכולל של כל דגל יהודה וכל דגל דן. אבל עיין ביהושע [ו' פ"ט]: המאסף הלך אחר הארון וגו', שתרגם המתרגם שהמאסף היה "שבטא דבית דן", משמע דקאי על השבט ולא על הדגל. וכן מוכח מהרד"ק שם, שהוסיף: לפי שהוא היה אחרון בדגלים כמו שנאמר עליו מאסף לכל המחנות עכ"ל, וביארתי בחידושי ליהושע שם שבהכרח א"א לומר שכוון לומר שהם היו מהלכין על סדר הדגלים, דהרי הרד"ק עצמו שם פירש ששבט מנשה עבר עם ראובן ועם גד - והרי לא היה שבט מנשה עם אותו דגל של ראובן וגד, וע"כ התכוון הרד"ק לומר שדן היה השבט האחרון בדגלו, הרי דהמאסף קאי על השבט ולא על הדגל, וכל זה דלא כשפתי חכמים הכא, עכ"ל.
וראה לעיל דד' האבן עזרא בהדיא שהדגל היה מאסף, ונפתלי באחרונה.
י. ידידי הרב ישראל לינדלפלד שליט"א הראני רש"י בזבחים סא,א, עי"ש, ואפשר שדבריו דווקא למ"ד כקורה, עיי"ב.
