המשך פרק כ״ה – השכר של פנחס וציווי לנקמה במדיינים
השכר לפנחס (פסוקים י' – ט״ו)
ה׳ אומר למשה שבזכות מעשהו של פנחס שהצליח בקנאותו את קנאת ה' להשיב את כעס ה' ולהציל את בני ישראל מהשמדה, פנחס יקבל ברית שלום – מתנה טובה, המתנה היא שהוא וזרעו אחריו יהיו כהנים לעולם.
השם של האיש הישראלי שהוכה הוא זמרי בן סלוא, נשיא שבט שמעון,
שם האשה המדינית ההוא כזבי בת צור שהוא מחשובי מלכי מדין (כפי שכתבתי בפנחס, על פי התוספות ישנים, צור הוא בלק).
ציווי לנקום במדין (פסוקים ט״ז – י״ח)
ה׳ מצווה לשנוא וכשהוא יגיד, גם להכות את המדיינים, על שהחטיאו את ישראל, את מואב ה' לא ציוה להכות כי רות המואביה עתידה לצאת ממואב.
פרק כ״ו – ספירת בני ישראל אחרי המגיפה
המנין החדש בערבות מואב (פסוקים א' – נ״א)
לאחר המגפה ולפני שמשה נפרד מהם ה' מצווה אותו לספור יחד עם אלעזר בן אהרן הכהן את בני ישראל הנותרים, נספרים בני העשרים ומעלה.
הם סופרים ומונים את כל משפחות השבטים.
ה' מייחס את שמו על כל משפחה ומשפחה על מנת להעיד שכל ישראל כשרים וטהורים ולא התערב בהם מזרע המצרים.
הפסוק מזכיר את דתן ואבירם שמתו ונבלעו יחד עם קרח באדמה באותו זמן שאכלה האש במשכן את מאתיים וחמישים האנשים מקטירי הקטורת שנחלקו יחד איתם על משה ואהרן.
כמו כן מזכיר את צלפחד בן חפר בן גלעד בן מכיר בן מנשה עם חמשת בנותיו שידובר עליהן בהמשך הפרשה.
מנין בני ישראל הוא: (כולל השוואה לספירה הקודמת שנעשתה לפני 38 שנה)
שבט ראובן – 43,700 בספירה הקודמת - 46,500
שבט שמעון – 22,200 בספירה הקודמת - 59,300
שבט גד – 40,500 בספירה הקודמת - 45,650
שבט יהודה – 76,500 בספירה הקודמת - 74,600
שבט יששכר – 64,300 בספירה הקודמת - 54,400
שבט זבולון – 60,500 בספירה הקודמת - 57,400
שבט מנשה – 52,700 בספירה הקודמת - 32,200
שבט אפרים – 32,500 בספירה הקודמת - 40,500
שבט בנימין – 45,600 בספירה הקודמת - 35,400
שבט דן – 64,400 בספירה הקודמת - 62,700
שבט אשר – 53,400 בספירה הקודמת - 41,500
שבט נפתלי – 45,400 בספירה הקודמת - 53,400
כל השבטים - 601,730 בספירה הקודמת - 603,150
בכל האנשים שנספרו לא היה אחד מבין האנשים שנספרו בספירה הקודמת, מלבד יהושע בן נון וכלב בן יפונה כי ה' גזר על כולם שימותו במדבר.
חלוקת הארץ לשבטים (פסוקים נ״ב – נ״ו)
הארץ תתחלק לכל שבט על פי גודלו, מיקום החלק שיקבלו יהיה ע"י גורל.
החלוקה התבצעה בצורה הבאה:
הארץ חולקה ל - 601,730 חלקים שווים בשווי שלהם (לא דווקא בגודל) וכל אחד מבאי הארץ היה זכאי לחלק.
אבל – כל אחד העביר את חלקו לאביו, ואביו העבירו לאביו
עד שהגיע לראש המשפחה שיצא ממצרים.
לאחר שחישבנו כמה חלקים יש בידי ראש המשפחה (שנפטר כמובן) התחלקו בזה בניו בתורת ירושה, וכך אם לסבא היו 20 נכדים משני בנים, לבן אחד יש 15 בנים ולבן השני 5, הסבא קיבל את ה20, הוריש 10 לכל בן, וכל בן חילק את החלקים אצל בניו, ובדוגמא הזאת יצא שלחמשה מהנכדים יש שני חלקים בארץ ולשאר יש רק שני שליש מחלק.
מנין שבט לוי (פסוקים נ״ז – ס״ה)
הלויים נמנים בנפרד,
מספרם הוא – 23,000 זכרים מבן חודש ומעלה, בספירה הקודמת היו - 22,300
פרק כ״ז – בנות צלפחד, משה מתכונן למיתתו ומינוי יהושע
בנות צלפחד דורשות נחלה (פסוקים א' – ז')
הבנות של צלפחד באות אל פתח אהל מועד ומבקשות ממשה והסנהדרין את הנחלה של אביהן שמת בלא בנים.
הם מדגישות שהוא לא מת בין החוטאים שהחטיאו את הרבים אלא בחטא פרטי (הוא היה המקושש עצים או מהמעפילים) והם אמורות לקבל את הנחלה.
נעלמה ממשה ההלכה מה לעשות במקרה כזה למרות שה' כבר אמר לו אותה, וזה היה בגלל שאמר כל הדבר הקשה תביאון אלי, ולכן פנה לה' לשמוע ממנו מה ההלכה במקרה שכזה.
ה' אומר לו שבנות צלפחד אכן צודקות ומגיע להם את החלקים של אבא שלהם בארץ ישראל.
סדר הירושה (פסוקים ח' – י״א)
ה׳ מורה למשה את סדר הנחלות בשביל שיגיד אותו לבני ישראל.
1בן יורש, אם אין בן, יורשת 2הבת, אם אין בת, 3האבא יורש, אם הוא נפטר אז 4בניו כסדר הירושה, אם אין לאבא צאצאים חיים, אז הירושה עוברת 5לאביו 6ולצאצאיו, וכן הלאה.
ה' מורה למשה להתכונן למיתתו (פסוקים י״ב – י"ד)
משה חשב שמכיוון שנכנס לנחלת ישראל שכבשו בעבר הירדן אולי כבר התבטלה הגזירה שלא יכנס לארץ, אבל ה' אמר לו שהוא עומד לעלות אל הר העברים – ההר שדרכו עוברים לארץ ישראל ולהיפטר שם, וזה בגלל מה שעשו במי מריבה שלא עשו כמו שה' אמר ולכן מנעו קידוש ה' גדול, במקביל ה' גם מבשר לו שיזכה למות באותה סוג מיתה שמת אהרן ושכזאת מיתה חמד משה בזמנו.
מינוי יהושע תחת משה (פסוקים ט"ו – כ״ג)
משה מבקש מה' למנות מנהיג לבני ישראל, מישהו שידע להנהיג כל אחד לפי טבעו, ושיצא הוא בעצמו להילחם במלחמה, שהזכויות שלו יגרמו להם לצאת ולחזור בשלום מהמלחמות, ומשה ביקש שכמו שבנות צלפחד קיבלו את חלק אביהם, כך בניו ירשו את ההנהגה.
ה' מקבל חלקית את בקשת משה ואומר לו לקחת את יהושע בן נון שיש בו את המעלות שביקשת ושמגיע שכר על שהוא לא מש מתוך האוהל ושימש את משה.
ה' מורה למשה להעמיד את יהושע לפני אלעזר הכהן גדול ולפני כל הסנהדרין, לצוות אותו לעיניהם על הנהגת ישראל ולסמוך את ידו עליו, בסמיכה משה יעביר ליהושע מחכמתו וחלק מהאור שזרח בפנים של משה, כדי שכל ישראל יראו שאכן יהושע ראוי להנהיג.
ה' קיבל את בקשתו של משה ואכן אלעזר הכהן גדול האחיין של משה הוא זה שעל פיו יחליטו את ההחלטות כשישאלו אותו באורים ותומים, גם יהושע ישאל אותו מה לעשות וגם הסנהדרין יעשו על פיו.
משה עשה ככל אשר ה' ציווה עליו ואפילו סמכו בשתי ידיו כדי
למלאות אותו בחכמה ולמרות שה' לא דרש ממנו
אלא יד אחת בלבד.
פרק כ״ח – קרבנות התמיד והמועדים
קרבן התמיד והשבת (פסוקים א' – י')
שני כבשים ליום לתמיד – אחד בבוקר ואחד לקראת ערב,
ובשבת – שני כבשים נוספים.
קרבן ראש חודש (פסוקים י״א – ט״ו)
שני פרים, איל אחד, שבעה כבשים ושעיר עזים לחטאת.
קרבן חג המצות (פסוקים ט״ז – כ״ה)
שני פרים, איל אחד, שבעה כבשים ושעיר עזים לחטאת.
ובי"ד ניסן, ערב פסח מקריבים את קרבן הפסח.
קרבן חג השבועות (פסוקים כ״ו – ל״א)
שני פרים, איל אחד, שבעה כבשים ושעיר עזים לחטאת.
בנוסף יחד עם שתי הלחם מקריבים עוד 13 קורבנות.
המנחות והנסכים הם: (מסודר בטבלה בעמוד 12)
לכל פר שלושה עשרונים סולת, חצי הין שמן למנחה וחצי הין יין לנסכים.
לכל אייל שני עשרונים סולת, שליש הין שמן למנחה ושליש הין יין לנסכים.
לכל כבש עשרון אחד סולת, רבע הין שמן למנחה ורבע הין יין לנסכים.
מלבד הקורבנות של החגים מוסיפים תמיד – את קרבן התמיד, ואם זה שבת גם את של שבת.
פרק כ״ט – קרבנות ראש השנה, יום כיפור וסוכות
ראש השנה (פסוקים א' – ו')
יום תרועה וזיכרון.
הקורבנות – פר אחד, איל אחד, שבעה כבשים ושעיר עזים לחטאת.
בנוסף מקריבים גם את האחד עשר הקורבנות של ראש חודש.
יום הכיפורים (פסוקים ז' – י״א)
יום עינוי, וכפרה שאסורה בו כל מלאכה.
הקורבנות – פר אחד, איל אחד, שבעה כבשים ושעיר עזים לחטאת.
בנוסף מקריבים עוד ארבעה קורבנות – חטאת הכיפורים, פר ואיל של כהן גדול ושעיר לה' של ישראל.
חג הסוכות ושמיני עצרת (פסוקים י״ב – מ״ח)
בחג הסוכות מספר הקורבנות משתנה כל יום:
ביום הראשון – 13 פרים, שני אילים, ארבעה עשר כבשים ושעיר עזים לחטאת.
ביום השני – 12 פרים, שני אילים, ארבעה עשר כבשים ושעיר עזים לחטאת.
ביום השלישי מקריבים פר אחד פחות, וכן בימים הבאים – כל יום פחות פר.
ביום השמיני – עצרת תהיה לכם - הקורבנות – פר אחד, איל אחד, שבעה כבשים ושעיר עזים לחטאת.
המנחות והנסכים הם: (מסודר בטבלה בעמוד 12)
לכל פר שלושה עשרונים סולת, חצי הין שמן למנחה וחצי הין יין לנסכים.
לכל אייל שני עשרונים סולת, שליש הין שמן למנחה ושליש הין יין לנסכים.
לכל כבש עשרון אחד סולת, רבע הין שמן למנחה ורבע הין יין לנסכים.
מלבד הקורבנות של החגים מוסיפים תמיד – את קרבן התמיד, ואם זה שבת גם את של שבת.
פרק ל' – משה מצווה את העם את הלכות הקורבנות
משה קיים את דברי ה' (פסוק א')
משה אמר לעם ישראל את כל הלכות הקרבנות
שה' ציוה אותו לומר לעם ישראל.
השכר לפנחס (פסוקים י' – ט״ו)
ה׳ אומר למשה שבזכות מעשהו של פנחס שהצליח בקנאותו את קנאת ה' להשיב את כעס ה' ולהציל את בני ישראל מהשמדה, פנחס יקבל ברית שלום – מתנה טובה, המתנה היא שהוא וזרעו אחריו יהיו כהנים לעולם.
השם של האיש הישראלי שהוכה הוא זמרי בן סלוא, נשיא שבט שמעון,
שם האשה המדינית ההוא כזבי בת צור שהוא מחשובי מלכי מדין (כפי שכתבתי בפנחס, על פי התוספות ישנים, צור הוא בלק).
ציווי לנקום במדין (פסוקים ט״ז – י״ח)
ה׳ מצווה לשנוא וכשהוא יגיד, גם להכות את המדיינים, על שהחטיאו את ישראל, את מואב ה' לא ציוה להכות כי רות המואביה עתידה לצאת ממואב.
פרק כ״ו – ספירת בני ישראל אחרי המגיפה
המנין החדש בערבות מואב (פסוקים א' – נ״א)
לאחר המגפה ולפני שמשה נפרד מהם ה' מצווה אותו לספור יחד עם אלעזר בן אהרן הכהן את בני ישראל הנותרים, נספרים בני העשרים ומעלה.
הם סופרים ומונים את כל משפחות השבטים.
ה' מייחס את שמו על כל משפחה ומשפחה על מנת להעיד שכל ישראל כשרים וטהורים ולא התערב בהם מזרע המצרים.
הפסוק מזכיר את דתן ואבירם שמתו ונבלעו יחד עם קרח באדמה באותו זמן שאכלה האש במשכן את מאתיים וחמישים האנשים מקטירי הקטורת שנחלקו יחד איתם על משה ואהרן.
כמו כן מזכיר את צלפחד בן חפר בן גלעד בן מכיר בן מנשה עם חמשת בנותיו שידובר עליהן בהמשך הפרשה.
מנין בני ישראל הוא: (כולל השוואה לספירה הקודמת שנעשתה לפני 38 שנה)
שבט ראובן – 43,700 בספירה הקודמת - 46,500
שבט שמעון – 22,200 בספירה הקודמת - 59,300
שבט גד – 40,500 בספירה הקודמת - 45,650
שבט יהודה – 76,500 בספירה הקודמת - 74,600
שבט יששכר – 64,300 בספירה הקודמת - 54,400
שבט זבולון – 60,500 בספירה הקודמת - 57,400
שבט מנשה – 52,700 בספירה הקודמת - 32,200
שבט אפרים – 32,500 בספירה הקודמת - 40,500
שבט בנימין – 45,600 בספירה הקודמת - 35,400
שבט דן – 64,400 בספירה הקודמת - 62,700
שבט אשר – 53,400 בספירה הקודמת - 41,500
שבט נפתלי – 45,400 בספירה הקודמת - 53,400
כל השבטים - 601,730 בספירה הקודמת - 603,150
בכל האנשים שנספרו לא היה אחד מבין האנשים שנספרו בספירה הקודמת, מלבד יהושע בן נון וכלב בן יפונה כי ה' גזר על כולם שימותו במדבר.
חלוקת הארץ לשבטים (פסוקים נ״ב – נ״ו)
הארץ תתחלק לכל שבט על פי גודלו, מיקום החלק שיקבלו יהיה ע"י גורל.
החלוקה התבצעה בצורה הבאה:
הארץ חולקה ל - 601,730 חלקים שווים בשווי שלהם (לא דווקא בגודל) וכל אחד מבאי הארץ היה זכאי לחלק.
אבל – כל אחד העביר את חלקו לאביו, ואביו העבירו לאביו
עד שהגיע לראש המשפחה שיצא ממצרים.
לאחר שחישבנו כמה חלקים יש בידי ראש המשפחה (שנפטר כמובן) התחלקו בזה בניו בתורת ירושה, וכך אם לסבא היו 20 נכדים משני בנים, לבן אחד יש 15 בנים ולבן השני 5, הסבא קיבל את ה20, הוריש 10 לכל בן, וכל בן חילק את החלקים אצל בניו, ובדוגמא הזאת יצא שלחמשה מהנכדים יש שני חלקים בארץ ולשאר יש רק שני שליש מחלק.
מנין שבט לוי (פסוקים נ״ז – ס״ה)
הלויים נמנים בנפרד,
מספרם הוא – 23,000 זכרים מבן חודש ומעלה, בספירה הקודמת היו - 22,300
פרק כ״ז – בנות צלפחד, משה מתכונן למיתתו ומינוי יהושע
בנות צלפחד דורשות נחלה (פסוקים א' – ז')
הבנות של צלפחד באות אל פתח אהל מועד ומבקשות ממשה והסנהדרין את הנחלה של אביהן שמת בלא בנים.
הם מדגישות שהוא לא מת בין החוטאים שהחטיאו את הרבים אלא בחטא פרטי (הוא היה המקושש עצים או מהמעפילים) והם אמורות לקבל את הנחלה.
נעלמה ממשה ההלכה מה לעשות במקרה כזה למרות שה' כבר אמר לו אותה, וזה היה בגלל שאמר כל הדבר הקשה תביאון אלי, ולכן פנה לה' לשמוע ממנו מה ההלכה במקרה שכזה.
ה' אומר לו שבנות צלפחד אכן צודקות ומגיע להם את החלקים של אבא שלהם בארץ ישראל.
סדר הירושה (פסוקים ח' – י״א)
ה׳ מורה למשה את סדר הנחלות בשביל שיגיד אותו לבני ישראל.
1בן יורש, אם אין בן, יורשת 2הבת, אם אין בת, 3האבא יורש, אם הוא נפטר אז 4בניו כסדר הירושה, אם אין לאבא צאצאים חיים, אז הירושה עוברת 5לאביו 6ולצאצאיו, וכן הלאה.
ה' מורה למשה להתכונן למיתתו (פסוקים י״ב – י"ד)
משה חשב שמכיוון שנכנס לנחלת ישראל שכבשו בעבר הירדן אולי כבר התבטלה הגזירה שלא יכנס לארץ, אבל ה' אמר לו שהוא עומד לעלות אל הר העברים – ההר שדרכו עוברים לארץ ישראל ולהיפטר שם, וזה בגלל מה שעשו במי מריבה שלא עשו כמו שה' אמר ולכן מנעו קידוש ה' גדול, במקביל ה' גם מבשר לו שיזכה למות באותה סוג מיתה שמת אהרן ושכזאת מיתה חמד משה בזמנו.
מינוי יהושע תחת משה (פסוקים ט"ו – כ״ג)
משה מבקש מה' למנות מנהיג לבני ישראל, מישהו שידע להנהיג כל אחד לפי טבעו, ושיצא הוא בעצמו להילחם במלחמה, שהזכויות שלו יגרמו להם לצאת ולחזור בשלום מהמלחמות, ומשה ביקש שכמו שבנות צלפחד קיבלו את חלק אביהם, כך בניו ירשו את ההנהגה.
ה' מקבל חלקית את בקשת משה ואומר לו לקחת את יהושע בן נון שיש בו את המעלות שביקשת ושמגיע שכר על שהוא לא מש מתוך האוהל ושימש את משה.
ה' מורה למשה להעמיד את יהושע לפני אלעזר הכהן גדול ולפני כל הסנהדרין, לצוות אותו לעיניהם על הנהגת ישראל ולסמוך את ידו עליו, בסמיכה משה יעביר ליהושע מחכמתו וחלק מהאור שזרח בפנים של משה, כדי שכל ישראל יראו שאכן יהושע ראוי להנהיג.
ה' קיבל את בקשתו של משה ואכן אלעזר הכהן גדול האחיין של משה הוא זה שעל פיו יחליטו את ההחלטות כשישאלו אותו באורים ותומים, גם יהושע ישאל אותו מה לעשות וגם הסנהדרין יעשו על פיו.
משה עשה ככל אשר ה' ציווה עליו ואפילו סמכו בשתי ידיו כדי
למלאות אותו בחכמה ולמרות שה' לא דרש ממנו
אלא יד אחת בלבד.
פרק כ״ח – קרבנות התמיד והמועדים
קרבן התמיד והשבת (פסוקים א' – י')
שני כבשים ליום לתמיד – אחד בבוקר ואחד לקראת ערב,
ובשבת – שני כבשים נוספים.
קרבן ראש חודש (פסוקים י״א – ט״ו)
שני פרים, איל אחד, שבעה כבשים ושעיר עזים לחטאת.
קרבן חג המצות (פסוקים ט״ז – כ״ה)
שני פרים, איל אחד, שבעה כבשים ושעיר עזים לחטאת.
ובי"ד ניסן, ערב פסח מקריבים את קרבן הפסח.
קרבן חג השבועות (פסוקים כ״ו – ל״א)
שני פרים, איל אחד, שבעה כבשים ושעיר עזים לחטאת.
בנוסף יחד עם שתי הלחם מקריבים עוד 13 קורבנות.
המנחות והנסכים הם: (מסודר בטבלה בעמוד 12)
לכל פר שלושה עשרונים סולת, חצי הין שמן למנחה וחצי הין יין לנסכים.
לכל אייל שני עשרונים סולת, שליש הין שמן למנחה ושליש הין יין לנסכים.
לכל כבש עשרון אחד סולת, רבע הין שמן למנחה ורבע הין יין לנסכים.
מלבד הקורבנות של החגים מוסיפים תמיד – את קרבן התמיד, ואם זה שבת גם את של שבת.
פרק כ״ט – קרבנות ראש השנה, יום כיפור וסוכות
ראש השנה (פסוקים א' – ו')
יום תרועה וזיכרון.
הקורבנות – פר אחד, איל אחד, שבעה כבשים ושעיר עזים לחטאת.
בנוסף מקריבים גם את האחד עשר הקורבנות של ראש חודש.
יום הכיפורים (פסוקים ז' – י״א)
יום עינוי, וכפרה שאסורה בו כל מלאכה.
הקורבנות – פר אחד, איל אחד, שבעה כבשים ושעיר עזים לחטאת.
בנוסף מקריבים עוד ארבעה קורבנות – חטאת הכיפורים, פר ואיל של כהן גדול ושעיר לה' של ישראל.
חג הסוכות ושמיני עצרת (פסוקים י״ב – מ״ח)
בחג הסוכות מספר הקורבנות משתנה כל יום:
ביום הראשון – 13 פרים, שני אילים, ארבעה עשר כבשים ושעיר עזים לחטאת.
ביום השני – 12 פרים, שני אילים, ארבעה עשר כבשים ושעיר עזים לחטאת.
ביום השלישי מקריבים פר אחד פחות, וכן בימים הבאים – כל יום פחות פר.
ביום השמיני – עצרת תהיה לכם - הקורבנות – פר אחד, איל אחד, שבעה כבשים ושעיר עזים לחטאת.
המנחות והנסכים הם: (מסודר בטבלה בעמוד 12)
לכל פר שלושה עשרונים סולת, חצי הין שמן למנחה וחצי הין יין לנסכים.
לכל אייל שני עשרונים סולת, שליש הין שמן למנחה ושליש הין יין לנסכים.
לכל כבש עשרון אחד סולת, רבע הין שמן למנחה ורבע הין יין לנסכים.
מלבד הקורבנות של החגים מוסיפים תמיד – את קרבן התמיד, ואם זה שבת גם את של שבת.
פרק ל' – משה מצווה את העם את הלכות הקורבנות
משה קיים את דברי ה' (פסוק א')
משה אמר לעם ישראל את כל הלכות הקרבנות
שה' ציוה אותו לומר לעם ישראל.
- המאמר הבא בסדרה 'סיכום פרשיות ספר במדבר': סכום פרשת מטות
- מאמר קודם בסדרה 'סיכום פרשיות ספר במדבר': סיכום פרשת בלק
