אשמח לכל הערה ודירוג
פרק ל״ג – מסעי בני ישראל
רשימת ארבעים ושניים מסעות (פסוקים א' – מ״ט)
התורה מפרטת את ארבעים ושניים המסעות שנסעו בני ישראל, משה כתב את המסעות לאורך כל הארבעים שנה וסיכם אותם פה על פי ה'
עם ישראל יצא לדרכו כעם ממצרים בט"ו ניסן בשנת ב' אלפים תמ"ח לאחר שכולם התקבצו ברעמסס יום אחרי שהקריבו את קרבן הפסח, בזמן שהם יצאו מצרים היו עסוקים בלהתאבל על הבכורות והאלהים שלהם.
רשימת המסעות היא:
ה' מצווה את משה שיזהיר את ישראל שכשיכנסו לארץ יהרגו ויסלקו את כל האומות שחיות בארץ על מנת שלא נלמד מהם, וכן להשמיד לנתץ ולהרוס את כל העבודה זרה שלהם, הפסלים, המזבחות, המצבות, הבמות וכל מה שקשור אליה.
אם עם ישראל יעשה את זה הוא יזכה לשבת בארץ בשלווה, אבל אם לא. הוא יסבול מהאומות האלה כל ימי שבתו על הארץ ובנוסף ה' יעשה לעם את מה שהוא תכנן לעשות לגויים ויגרש את עם ישראל מארץ ישראל.
כמו כן אם אכן יגרשו את כולם יוכלו להנחיל את הארץ ברווח לכולם ע"י הגורל כי יהיה מספיק מקום לכולם
פרק ל״ד – גבולות הארץ ונשיאי החלוקה
גבולות הארץ המובטחת (פסוקים א' – ט״ו)
ה' אומר למשה לצוות את בני ישראל על גבולות ארץ ישראל על מנת שידעו איפה חלות המצוות שנוהגות רק בארץ ישראל ועל מנת שידעו את מה לחלק בין כל השבטים
גבול נגב (דרום) – הגבול נמצא בצד מדבר צין ואדום:
הגבול מתחיל בפינה הדרומית-מזרחית וממשיך לכיוון מערב -
מתחיל בקצה הדרומי מזרחי של ים המלח
ממשיך לכיוון מערב ועובר מדרום מעלה עקרבים
ממשיך לכיוון מערב ועובר בתוך העיר צנה
ממשיך לכיוון מערב ומגיע לקדש ברנע
פונה מקדש ברנע לכיוון דרום מערב לכיוון חצר אדר
ממשיך לכיוון דרום מערב עד שמגיע אל תוך עצמונה
פונה מעצמונה לכיוון מעבר עד לנחל מצרים
ממשיך בנחל עד שמגיע לים התיכון ושם הוא מסתיים
גבול ים (מערב)
הגבול עובר בים
הגבול מתחיל בחיבור של נחל מצרים והים
משם הוא ממשיך בקו ישר עד שמסתיים בחוף הים שנמצא בתחתית הר ההר,
הר ההר נמצא בצד צפון מערב של הארץ
גבול צפון
הגבול מתחיל בשפת הים של הר ההר
ממשיך לכיוון מזרח אל הדרך המוביל לחמת
ממשיך לכיוון מזרח עד לעיר צדד
פונה מצדד לכיוון צפון מזרח ועובר בזיפרון
ממשיך לכיוון צפון מזרח עד שמגיע לחצר עינן ושם הוא מסתיים
גבול קדמה (מזרח)
הגבול מתחיל בצפון-מזרח ויורד דרומה עד ים המלח:
הגבול מתחיל בחצר עינן
ממשיך לכיוון דרום אל העיר שפם
ממשיך לכיוון דרום אל רבלה
ממשיך לכיוון דרוך ועובר מצד מזרח של עין
משם ממשיך ישר עד שמגיע לכינרת
ממשיך לאורך כל החוף המזרחי של הכינרת עד שמגיע לירדן
ממשיך לאורך הירדן עד שמגיע לים המלח
ממשיך לאורך כל החוף המזרחי של ים המלח עד שמגיע לסופו.
נשיאי השבטים המחלקים (פסוקים ט״ז – כ״ט)
מכיוון שבשביל להנחיל את הארץ צריך שיהיה בנוסף למלך והכהן גדול גם נשיא ה' אומר למשה למנות נשיאים לכל השבטים שעומדים לנחול בתוך הארץ
לשבט יהודה כלב בן יפנה
לשבט שמעון שמואל בן עמיהוד
לשבט בנימין אלידד בן כסלון
לשבט דן בקי בן יגלי
לשבט מנשה חניאל בן אפד
לשבט אפרים קמואל בן שפטן
לשבט זבולן אליצפן בן פרנך
לשבט יששכר פלטיאל בן עזן
לשבט אשר אחיהוד בן שלומי
לשבט נפתלי פדהאל בן עמיהוד
הם יהיו ממונים לעזור ליהושע ולאלעזר לחלק את הארץ.
פרק ל״ה – ערי הלווים וערי המקלט
ערי הלווים (פסוקים א' – ח')
ה' מצווה את משה שיאמר לבני ישראל להפריש לשבט לוי, שלא קיבל נחלה בארץ ישראל, ארבעים ושמונה ערים למגורים כולל מגרשים מסביב לערים.
הערים צריכות להיות בנויות כבר, על מנת שהלווים לא יתבטלו מלימוד התורה.
המגרש הוא שטח פתוח וריק שנועד ליופי והוא מסביב לעיר ברוחב אלף אמה שמתחיל מהצד החיצוני של חומת העיר, אסור לבנות בו בתים והוא נועד למקום מרעה לבהמות, בשביל להניח שם חפצים ובשביל שאר צרכי הלווים.
בנוסף מקבלים הלווים מסביב למגרש עוד אלף אמה על מנת שישמש לשדות וכרמים לתושבי העיר, כך שסך הכל שייך להם הקף של אלפיים אמה מסביב לכל העיר.
מתוך ארבעים ושמונה הערים נקבע כי שש ערים ישמשו כערי מקלט.
ערי מקלט, רצח במזיד ושגגה, אין לקחת כופר (פסוקים ט' – ל״ד)
ה' אומר למשה שכשיעברו את הירדן יקימו את ששת ערי המקלט - שלוש ערים בעבר הירדן ושלוש בארץ.
הערים ישמשו מקלט לרוצח בשגגה. הרוצח בשגגה יברח לעיר המקלט כדי להגן על עצמו מפני גואל הדם, שם ימתין עד שיעמוד למשפט מול העדה. הערים מיועדים לישראל ולגרים וכן לגר תושב שהרג גר תושב.
הגדרת רצח האם הוא במזיד או בשגגה
רוצח במזיד
אם אדם הכה את חבירו בכלי ברזל בכל גודל שהוא והרג אותו, אפילו אם הוא טוען שלא התכוון להורגו דנים אותו כרוצח במזיד כי ברזל הורג אפילו בכל שהוא.
אם אדם הכה את חבירו באבן שאוחז בידו או בכלי עץ, והאבן או העץ הם בגודל שיכולים להרוג בן אדם והרג אותו, אפילו אם הוא טוען שלא התכוון להורגו דנים אותו כרוצח במזיד כי הוא הכה אותו עם משהו שיכול להרוג.
יש מצווה לגואל הדם להרוג את הרוצח אחרי שנפסק דינו בבית דין ואפילו אם הרוצח ברח לתוך עיר מקלט.
כמו כן אם אדם דחף מישהו שהוא שונא ממקום גבוה והרג אותו
או שנפל עליו ממקום גבוה אחרי שהתחבא וחיכה לו והוא נהרג
או שהוא הכה אותו בידו מתוך שנאה, והוא מת
בכל המקרים האלה אנו דנים אותו כרוצח במזיד
אפילו אם טוען אחרת,
הוא מתחייב מיתה, וגואל הדם יכול להורגו.
רוצח בשוגג
אבל אם אדם דחף מישהו ללא שום שנאה
או שהוא זרק עליו כלי ללא שהתכוון להרוג אותו,
או שזרק עליו אבן בלי לדעת שהוא שם, והוא לא שונא אותו או רוצה שהוא ימות.
הוא בורח לעיר מקלט והסנהדרין דנים את הרוצח אם אכן הוא מוגדר כרוצח בשגגה, הסנהדרין דואגים להחזירו לעיר המקלט שבה היה ומגינים עליו שגואל הדם לא יהרגנו בדרך.
הרוצח צריך לשבת בעיר מקלט עד שהכהן גדול שהיה בזמן שנפסק דינו ימות, וזה מידה כנגד מידה כי כנראה שהכהן גדול לא התפלל מספיק ולכן האדם נהרג, ולכן עכשיו הרוצח מתפלל שהכהן גדול ימות על מנת שיצא.
אסור לו לצאת מהעיר והוא חייב לשבת שם לכפר על הרצח שעשה עד שהכהן גדול ימות ואז מיתת הכהן גדול תהיה כפרתו.
אם הרוצח יוצא מהעיר מקלט מותר לגואל הדם להורגו, וזה נחשב כאילו הוא הר מישהו שכבר מת.
גואל הדם יכול להרוג רוצח רק אם יש עדים והתראה, ולעד אחד אסור להעיד בדיני נפשות כלל.
איסור לקיחת כופר
גם אם רוצח במזיד רוצה לשלם כופר לקרובי המשפחה של הנרצח ולהיפטר מעונש המיתה, אסור לקחת ממנו כופר כי הרי הוא הורשע בבית דין וחייב מיתה.
כמו כן אסור לקחת כופר מרוצח בשוגג שמעוניין לשלם כופר על מנת לא לשבת בעיר מקלט, אלא הוא צריך להישאר שם עד מיתת הכהן גדול.
אם אכן תקחו כופר תגרמו לארץ ישראל להכיל יותר רשעים ורוצחים וזה יטמא אותה, ומכיוון שה' שוכן בתוכה אנחנו מחללים גם את כבודו.
כי שום מיתה לא מתכפרת ללא הריגת הרוצח שהרג את הנרצח, והדם של הנרצח מחכה ודורש את הנקמה הזאת.
פרק ל״ו – בנות צלפחד והירושה בשבטים
ירושת השבטים והנישואין (פסוקים א' – י"ב)
ראשי משפחות מנשה פונים אל משה וטוענים שמכיוון שהוא הורה שנחלת צלפחד שייכת לבנותיו, אם הם יתחתנו עם אנשים משבטים אחרים, הנחלה תעבור אחרי מיתתם להיות נחלת השבט האחר ואפילו ביובל זה לא יחזור.
וזה יכול לגרום שאכן הנחלה שלהם תקטן וחלק ממנה יעבור לשבט אחר.
ה׳ מצווה שאכן הם צודקים ולכן בנות צלפחד תנשאנה למי שהן רוצות אבל רק בתוך שבט מנשה.
כמו כן כל בת שיורשת נחלה ומעוניינת להתחתן, יכולה להתחתן רק אם מישהו מהשבט שלה.
הדין הזה חל רק עד סיום חלוקת הארץ, ולאחר מכן הותרו להתחתן עם שבטים אחרים.
בנות צלפחד אכן עושות כדבר ה׳ ונישאות לקרובי משפחתן.
סיום החומש (פסוק י"ג)
התורה אומרת שכל המצוות שנכתבו מאמצע פרשת פנחס נאמרו למשה בערבות מואב ליד הירדן בחלק שמול יריחו.
"אלה המצוות והמשפטים אשר ציווה ה׳ ביד משה אל בני ישראל בערבות מואב על ירדן יריחו"
פרק ל״ג – מסעי בני ישראל
רשימת ארבעים ושניים מסעות (פסוקים א' – מ״ט)
התורה מפרטת את ארבעים ושניים המסעות שנסעו בני ישראל, משה כתב את המסעות לאורך כל הארבעים שנה וסיכם אותם פה על פי ה'
עם ישראל יצא לדרכו כעם ממצרים בט"ו ניסן בשנת ב' אלפים תמ"ח לאחר שכולם התקבצו ברעמסס יום אחרי שהקריבו את קרבן הפסח, בזמן שהם יצאו מצרים היו עסוקים בלהתאבל על הבכורות והאלהים שלהם.
רשימת המסעות היא:
- אל רעמסס
- אל סכת
- אל אתם שנמצאת בתחילת המדבר
- אל פי החירת שנמצא מול הע"ז האחרונה של מצרים -בעל צפון.
- קריעת ים סוף
- אל מרה – שם משה המתיק את המים
- אל אילם – שם היו 70 עצי דקל ו12 מעיינות
- אל ים סוף
- אל מדבר סין
- אל דפקה
- אל אלוש
- אל רפידים - שם קיבלו את בארה של מרים
- אל מדבר סיני
- מתן תורה
- אל קברת התאווה – התעכבו חודש ומתו המתאוים.
- אל חצרות – התעכבו שבוע בשביל מרים
- אל רתמה – משם נשלחו המרגלים ושם נגזרה בכיה לדורות
- אל רמון פרץ
- אל לבנה
- אל רסה
- אל קהלתה
- אל הר שפר
- אל חרדה
- אל מקהלת
- אל תחת
- אל תרח
- אל מתקה
- אל חשמנה
- אל מסרות – כאן נלחמו בני לוי בבני ישראל שברחו מהר ההר חזרה.
- אל בני יעקן
- אל חור הגדגד
- אל יטבתה
- אל עברנה
- אל עציון גבר
- אל מדבר צן (היא קדש)
- אל הר ההר – מיתת אהרן, מלחמת עמלק, בריחת ישראל אחורה.
- אל צלמנה
- אל פונון
- אל אבת
- אל עיי העברים
- אל דיבן גד
- אל אלמן דבלתימה
- אל הרי העברים (לפני נבו)
- אל ערבת מואב (על ירדן יריחו)
ה' מצווה את משה שיזהיר את ישראל שכשיכנסו לארץ יהרגו ויסלקו את כל האומות שחיות בארץ על מנת שלא נלמד מהם, וכן להשמיד לנתץ ולהרוס את כל העבודה זרה שלהם, הפסלים, המזבחות, המצבות, הבמות וכל מה שקשור אליה.
אם עם ישראל יעשה את זה הוא יזכה לשבת בארץ בשלווה, אבל אם לא. הוא יסבול מהאומות האלה כל ימי שבתו על הארץ ובנוסף ה' יעשה לעם את מה שהוא תכנן לעשות לגויים ויגרש את עם ישראל מארץ ישראל.
כמו כן אם אכן יגרשו את כולם יוכלו להנחיל את הארץ ברווח לכולם ע"י הגורל כי יהיה מספיק מקום לכולם
פרק ל״ד – גבולות הארץ ונשיאי החלוקה
גבולות הארץ המובטחת (פסוקים א' – ט״ו)
ה' אומר למשה לצוות את בני ישראל על גבולות ארץ ישראל על מנת שידעו איפה חלות המצוות שנוהגות רק בארץ ישראל ועל מנת שידעו את מה לחלק בין כל השבטים
גבול נגב (דרום) – הגבול נמצא בצד מדבר צין ואדום:
הגבול מתחיל בפינה הדרומית-מזרחית וממשיך לכיוון מערב -
מתחיל בקצה הדרומי מזרחי של ים המלח
ממשיך לכיוון מערב ועובר מדרום מעלה עקרבים
ממשיך לכיוון מערב ועובר בתוך העיר צנה
ממשיך לכיוון מערב ומגיע לקדש ברנע
פונה מקדש ברנע לכיוון דרום מערב לכיוון חצר אדר
ממשיך לכיוון דרום מערב עד שמגיע אל תוך עצמונה
פונה מעצמונה לכיוון מעבר עד לנחל מצרים
ממשיך בנחל עד שמגיע לים התיכון ושם הוא מסתיים
גבול ים (מערב)
הגבול עובר בים
הגבול מתחיל בחיבור של נחל מצרים והים
משם הוא ממשיך בקו ישר עד שמסתיים בחוף הים שנמצא בתחתית הר ההר,
הר ההר נמצא בצד צפון מערב של הארץ
גבול צפון
הגבול מתחיל בשפת הים של הר ההר
ממשיך לכיוון מזרח אל הדרך המוביל לחמת
ממשיך לכיוון מזרח עד לעיר צדד
פונה מצדד לכיוון צפון מזרח ועובר בזיפרון
ממשיך לכיוון צפון מזרח עד שמגיע לחצר עינן ושם הוא מסתיים
גבול קדמה (מזרח)
הגבול מתחיל בצפון-מזרח ויורד דרומה עד ים המלח:
הגבול מתחיל בחצר עינן
ממשיך לכיוון דרום אל העיר שפם
ממשיך לכיוון דרום אל רבלה
ממשיך לכיוון דרוך ועובר מצד מזרח של עין
משם ממשיך ישר עד שמגיע לכינרת
ממשיך לאורך כל החוף המזרחי של הכינרת עד שמגיע לירדן
ממשיך לאורך הירדן עד שמגיע לים המלח
ממשיך לאורך כל החוף המזרחי של ים המלח עד שמגיע לסופו.
נשיאי השבטים המחלקים (פסוקים ט״ז – כ״ט)
מכיוון שבשביל להנחיל את הארץ צריך שיהיה בנוסף למלך והכהן גדול גם נשיא ה' אומר למשה למנות נשיאים לכל השבטים שעומדים לנחול בתוך הארץ
לשבט יהודה כלב בן יפנה
לשבט שמעון שמואל בן עמיהוד
לשבט בנימין אלידד בן כסלון
לשבט דן בקי בן יגלי
לשבט מנשה חניאל בן אפד
לשבט אפרים קמואל בן שפטן
לשבט זבולן אליצפן בן פרנך
לשבט יששכר פלטיאל בן עזן
לשבט אשר אחיהוד בן שלומי
לשבט נפתלי פדהאל בן עמיהוד
הם יהיו ממונים לעזור ליהושע ולאלעזר לחלק את הארץ.
פרק ל״ה – ערי הלווים וערי המקלט
ערי הלווים (פסוקים א' – ח')
ה' מצווה את משה שיאמר לבני ישראל להפריש לשבט לוי, שלא קיבל נחלה בארץ ישראל, ארבעים ושמונה ערים למגורים כולל מגרשים מסביב לערים.
הערים צריכות להיות בנויות כבר, על מנת שהלווים לא יתבטלו מלימוד התורה.
המגרש הוא שטח פתוח וריק שנועד ליופי והוא מסביב לעיר ברוחב אלף אמה שמתחיל מהצד החיצוני של חומת העיר, אסור לבנות בו בתים והוא נועד למקום מרעה לבהמות, בשביל להניח שם חפצים ובשביל שאר צרכי הלווים.
בנוסף מקבלים הלווים מסביב למגרש עוד אלף אמה על מנת שישמש לשדות וכרמים לתושבי העיר, כך שסך הכל שייך להם הקף של אלפיים אמה מסביב לכל העיר.
מתוך ארבעים ושמונה הערים נקבע כי שש ערים ישמשו כערי מקלט.
ערי מקלט, רצח במזיד ושגגה, אין לקחת כופר (פסוקים ט' – ל״ד)
ה' אומר למשה שכשיעברו את הירדן יקימו את ששת ערי המקלט - שלוש ערים בעבר הירדן ושלוש בארץ.
הערים ישמשו מקלט לרוצח בשגגה. הרוצח בשגגה יברח לעיר המקלט כדי להגן על עצמו מפני גואל הדם, שם ימתין עד שיעמוד למשפט מול העדה. הערים מיועדים לישראל ולגרים וכן לגר תושב שהרג גר תושב.
הגדרת רצח האם הוא במזיד או בשגגה
רוצח במזיד
אם אדם הכה את חבירו בכלי ברזל בכל גודל שהוא והרג אותו, אפילו אם הוא טוען שלא התכוון להורגו דנים אותו כרוצח במזיד כי ברזל הורג אפילו בכל שהוא.
אם אדם הכה את חבירו באבן שאוחז בידו או בכלי עץ, והאבן או העץ הם בגודל שיכולים להרוג בן אדם והרג אותו, אפילו אם הוא טוען שלא התכוון להורגו דנים אותו כרוצח במזיד כי הוא הכה אותו עם משהו שיכול להרוג.
יש מצווה לגואל הדם להרוג את הרוצח אחרי שנפסק דינו בבית דין ואפילו אם הרוצח ברח לתוך עיר מקלט.
כמו כן אם אדם דחף מישהו שהוא שונא ממקום גבוה והרג אותו
או שנפל עליו ממקום גבוה אחרי שהתחבא וחיכה לו והוא נהרג
או שהוא הכה אותו בידו מתוך שנאה, והוא מת
בכל המקרים האלה אנו דנים אותו כרוצח במזיד
אפילו אם טוען אחרת,
הוא מתחייב מיתה, וגואל הדם יכול להורגו.
רוצח בשוגג
אבל אם אדם דחף מישהו ללא שום שנאה
או שהוא זרק עליו כלי ללא שהתכוון להרוג אותו,
או שזרק עליו אבן בלי לדעת שהוא שם, והוא לא שונא אותו או רוצה שהוא ימות.
הוא בורח לעיר מקלט והסנהדרין דנים את הרוצח אם אכן הוא מוגדר כרוצח בשגגה, הסנהדרין דואגים להחזירו לעיר המקלט שבה היה ומגינים עליו שגואל הדם לא יהרגנו בדרך.
הרוצח צריך לשבת בעיר מקלט עד שהכהן גדול שהיה בזמן שנפסק דינו ימות, וזה מידה כנגד מידה כי כנראה שהכהן גדול לא התפלל מספיק ולכן האדם נהרג, ולכן עכשיו הרוצח מתפלל שהכהן גדול ימות על מנת שיצא.
אסור לו לצאת מהעיר והוא חייב לשבת שם לכפר על הרצח שעשה עד שהכהן גדול ימות ואז מיתת הכהן גדול תהיה כפרתו.
אם הרוצח יוצא מהעיר מקלט מותר לגואל הדם להורגו, וזה נחשב כאילו הוא הר מישהו שכבר מת.
גואל הדם יכול להרוג רוצח רק אם יש עדים והתראה, ולעד אחד אסור להעיד בדיני נפשות כלל.
איסור לקיחת כופר
גם אם רוצח במזיד רוצה לשלם כופר לקרובי המשפחה של הנרצח ולהיפטר מעונש המיתה, אסור לקחת ממנו כופר כי הרי הוא הורשע בבית דין וחייב מיתה.
כמו כן אסור לקחת כופר מרוצח בשוגג שמעוניין לשלם כופר על מנת לא לשבת בעיר מקלט, אלא הוא צריך להישאר שם עד מיתת הכהן גדול.
אם אכן תקחו כופר תגרמו לארץ ישראל להכיל יותר רשעים ורוצחים וזה יטמא אותה, ומכיוון שה' שוכן בתוכה אנחנו מחללים גם את כבודו.
כי שום מיתה לא מתכפרת ללא הריגת הרוצח שהרג את הנרצח, והדם של הנרצח מחכה ודורש את הנקמה הזאת.
פרק ל״ו – בנות צלפחד והירושה בשבטים
ירושת השבטים והנישואין (פסוקים א' – י"ב)
ראשי משפחות מנשה פונים אל משה וטוענים שמכיוון שהוא הורה שנחלת צלפחד שייכת לבנותיו, אם הם יתחתנו עם אנשים משבטים אחרים, הנחלה תעבור אחרי מיתתם להיות נחלת השבט האחר ואפילו ביובל זה לא יחזור.
וזה יכול לגרום שאכן הנחלה שלהם תקטן וחלק ממנה יעבור לשבט אחר.
ה׳ מצווה שאכן הם צודקים ולכן בנות צלפחד תנשאנה למי שהן רוצות אבל רק בתוך שבט מנשה.
כמו כן כל בת שיורשת נחלה ומעוניינת להתחתן, יכולה להתחתן רק אם מישהו מהשבט שלה.
הדין הזה חל רק עד סיום חלוקת הארץ, ולאחר מכן הותרו להתחתן עם שבטים אחרים.
בנות צלפחד אכן עושות כדבר ה׳ ונישאות לקרובי משפחתן.
סיום החומש (פסוק י"ג)
התורה אומרת שכל המצוות שנכתבו מאמצע פרשת פנחס נאמרו למשה בערבות מואב ליד הירדן בחלק שמול יריחו.
"אלה המצוות והמשפטים אשר ציווה ה׳ ביד משה אל בני ישראל בערבות מואב על ירדן יריחו"
- מאמר קודם בסדרה 'סיכום פרשיות ספר במדבר': סכום פרשת מטות
