בבואנו לדבר בגודל מעלת קדושת ימי החנוכה ראוי שנפתח בסיפור הידוע שפעם באו חסידים להרה"ק החוזה מלובלין להתלונן על מוסר אחד שממרר חייהם ואמר להם מה אתם רוצים אני רואה אותו מאיר בכל העולמות ולאחר זמן נתברר שבאותו הזמן הדליק נרות חנוכה.

ונראה ביאורו שע"י מצוות חנוכה מאירה הנקודה הפנימית שבכל יהודי שהוא מצד עצם מציאותו מאיר בכל העולמות ואשר על כן ראה החוזה שהאיר בכל העולמות

והענין בזה כי עיקר קליפת יון הכחישה כל מה שאינו מובן בשכל, ועל כן נלחמו בבנ"י שמעלתם למעלה מכל השגה ועיקר רצונם הטמא היה שלא יבינו בנ"י גודל מעלתם אשר גדלה מעל השמים כי ידעו שעי"כ יפלו בידם, ולכן גזרו על שבת חודש ומילה אשר בהם ניכר מעלת בנ"י ורצונו יתברך במעשה התחתונים.

כי בשבת מבואר במדרש הנעלם שכביכול השי"ת נכסף למעשה ידיו, ואפשר שזהו ביאור הקרא ד'ויכלו' דהוא מלשון כלות הנפש, וכן השי"ת משתוקק לברואי מטה, והיינו שבשבת מתגלה רצונו יתברך בתחתונים ולכן יש להם עלייה ולכן מצווה להרבות באכילה ושתיה בשבת כי ע"י קדושת שבת אפשר לבררם ולהעלותם לקדושה, וכן כתוב בשבת "לדעת כי אני ה' מקדשכם" היינו ששבת מסוגל לדעת בהכרה ברורה שה' יתברך מקדשו, ולכן גוי ששבת חייב מיתה כי מה למצורע ומוכה שחין בבית המלך.

וכן בקידוש החודש ע"י בי"ד ניכר ג"כ מעלת ישראל שבידם לקבוע סדר הזמנים וכמ"ש אתם אפי' שוגגין אתם אפי' מוטעין, ואפי' מזידין נקבע החודש על פיהם (ועד"ר רומז שאפי' הם במצב שפל שעוברין עבירות רח"ל במזיד הכל בידם (לטב או למוטב) וגם אז בידם להתחדש כמו הלבנה), וכמו שאנו אומרים ביום טוב מקדש ישראל והזמנים.

וכן במצות מילה כמו ששאל טורנסרופוס הרשע את ר"ע אם אין השי"ת חפץ בערלה מדוע לא נולדים התינוקות מהולים עיי"ש, וגם בזה הטעם כי חפץ ה' במעשינו שנעשה זאת אנחנו ומה גם שמצווה זו מיוחדת לישראל (כי לבני ישמעאל וקטורה לא ניתן מצוות פריעה), והוא כריתת הברית בין ישראל לאביהן שבשמיים, ועל כן אף שמאוסה הערלה השי"ת רוצה שאנו ע"י מעשינו נכרית אותה.

ולכן גזרו היוונים על ג' מצוות אלו ובפרט על מצוות לימוד התורה הכל כדי שלא יכירו בנ"י במעלתם הרמה וע"י זה תהיה להם שליטה עליהם.

וזה ביאור מאמר חז"ל חושך זו מלכות יוון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהם שגזרו עליהם כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלוקי ישראל, פירוש שבזה שאמרו כן גרמו שלא ישמחו בתורתם ומצוותם וזה החשיכו עיניהם שלא ילכו עם עינים מאירות מאושר על הזכות להיות יהודים ולקיים תורה ומצוות,

ומדוע דווקא על קרן השור שמעתי פעם שהקרניים עשו אז בקבוקים לתינוקות ולהנ"ל רצו לטפטף להם מקטנות איך הם גארנישט מיט נישט (כלום) ולא ידעו גודל מעלתם וכתוב במדרש שרצו שיחקקו כן בדלתות הבתים, שהוא ענין נוסף שבו אנו רואים את חיבת ומעלת כלל ישראל בעיני השי"ת שמנהגו של עולם מלך מבפנים ועבדיו משמרין אותו מבחוץ, ואילו אנו השי"ת משמר אותנו מכל צרה וצוקה, וע"ד הרמז שרמזו שכשהם בבחינת דלות ושפלות אין להם חלק בה' ח"ו.

וטמאו כל השמנים ע"ד מבואר במדרש ששמן רומז על מעלת ישראל כמו ששמן צף על המים כן ישראל למעלה מכל העולמות והם טמאו מלשון אטימה שאטמו אצלם ידיעה זו.

וכשגברו בית חשמונאי ונצחום לא מצאו שמן להדליק עד שמצאו לבסוף פך חתום בחותמו של כה"ג והיה בו ליום אחד ודלק לשמונה ימים, וידוע הקושיא שהרי היה שמן ליום הראשון, ותירצו הספרים שיום הראשון עשו נס על כך שלא התייאשו, וטעמא לזה שכיון שידעו שה' חפץ במצוותיהם לכן התאמצו לחפש השמן ולכן זכו שה' גילה חיבתו למצותיהם ועשה נס שידלק שמונה ימים שיזכו לקיים המצווה.

וחביבות זו מתגלה בכל שנה ושנה בימי החנוכה איך שה' חפץ בנו ואפי' נהיה במצב השפל ביותר וכבר אמרו הצדיקים שאף ששכינה לא ירדה למטה מי' אך בחנוכה, היא יורדת בשביל להעלות כל נפש בישראל, וכל יהודי יכול ליקח מכך חיזוק לעבודתו יתברך כי ימים אלו מגלים האור הגנוז בבריאה בכלל ובבנ"י בפרט.

וזה הרמז שצריך להיות למטה מעשרה כי ביום זה מתגלה אורו יתברך אף על מי שלא תיקן י' בחינותיו, וגם כי רומז שאפי' כשנפלו עודם מאירים כל העולמות ובידם לקום מנפילתם אף לא יהיה למטה מג' כי שם הוא כארעא סמיכתא הרמז שגם אם יהודי נפל אינו מגיע לארץ "כי יפל לא יוטל כי ה' סומך ידו".

וטעם שאינו יוצא במדורה כי ימים אלו באים להראות כוח היחיד שהוא לבדו מאיר כל העולמות ובשבילו נברא העולם.

ודווקא משתשקע החמה כי שרגא בטיהרא מאי אהני הרי כל עיקר עבודתינו להאיר הפינות החשוכות, ורגל מן השוק היינו רגלא דתרמודאי לשון תרדמה כי בהשגותו גודל פעילתו לא ינוח לרגע מעבדותו יתברך בכל כוחותיו וחושיו ויהיה בחיות ושמחה ולא בעצלות וכבדות.

וכן מה שפרצו יונים י"ג פרצות בסורג הוא כי במקום זה ניכר מעלת כלל ישראל, דעד שם היו יכולים להיכנס ומשם והלאה לא יכולין להיכנס.

יה"ר שנזכה לנועם אור הגנוז ולהדליק המנורה בבית המקדש במהרה בימינו אמן.