ממעטין בשמחה
ואני כצאצא לקהילות פולין תלמידי הרמ''א נוהג כמנהג רבנן דטבריה שהכריעו לנהוג כמנהג רבנן דצפורין שנהגו חדשה דהיינו להחמיר מראש חודש אב שלא לספר ולכבס (כמבואר בירושלמי סוף תענית וגלא כהכרעת הבבלי ובני ספרד נהגו כהבבלי ומצינו כן בכמה מקומות) והוסיפו עליהם הראשונים מנהג אסור רחיצה בשר ויין וכבר רבו המתפרצים להתיר מפני הדוחק ולצורך סעודת מצוה ואף שפעמים הדין עמהם אך פעמים הוא רק תרוץ למנוע הרגשת האבלות הנצרכת על חורבן בית אלהינו.
ובאשר יעדתי בפוסט על אבלות להמשיך הענין והוא דבר בעתו וכן ראיתי שנתחבטו בדבר חברי הפורום שליט''א הרי שאנסה לברר הנושא כראוי ממעמקי רגשי ליבי בעזר ה' יתברך
אמנם רובנו ככולנו אינם חשים צער ממשי ביומיום על חורבן בית המקדש הרחוק מאתנו אלפי שנים ולא ידענו לא שמענו ולא ראינו טיבו ענינו ומהותו כי אם ממרחק רב איזה ניצוצות
אבל אמשול משל ידוע בשפה שלנו שמבוסס על דברי חז''ל ודברי בעל 'אז נדברו' בכתביו הידועים ולי לפחות עזר הדבר מאוד להכנס לענין היטב בשלוב שאר לימודים עיונים והמחשות
וכך הוא המשל משפחה מפוארת חיה לה בטוב ובנעימים אב אהוב ומסור משקיע ומעניק רב טוב עד אין קץ אם נעימה לבבית וחמימה כל נשמתה משוקעת בטיפוח הבית ושגשוגו הילדים פרחים אחד אחד מתנהגים למופת צומחים וגדלים לתפארת הלואי על כל עם ישראל כל אחד לפי טבעו ומסלולו מכבדים אחד את השני מעריכים אחד את השני - תענוג צרוף
אותה משפחה מופלאה זכתה לגור בעיר נפלאה ממלכה של ממש ארמונות מפוארים לכל בני העיר תשתיות וכל צרכי העיר מסודרים על הצד היותר טוב ובמרכזה הארמון של המשפחה שממנו מתנהלים כל צרכי העיר כאשר אותה עיר היא מרכז האזור כולו וממנה מתנהלים שאר ערים וארצות כאשר הכול למדים ממנה ארחות חיים לשם ולתהילה.
ויהי היום ויבואו אנשי בליעל ריב ומדון ויקנאו בהצלחת העיר והאזור ויטילו שנאה וריב קשה עד למאוד בין בני המשפחה לאביהם ובין אביהם לאמם ויתרה האב במשפחתו שוב ושוב ושוב וימאנו לשמוע עד אשר לא עצר עוד האב ברוחו וישלח את אשתו מעל פניו ואת בניו פיזר לקצות מרחקים ויהרוס את ביתו המפואר ואת העיר שיבר וכל האזור נתקלקל
ויבואו אחרי כן בני האב אל מקום ההרס והחורבן ויקוננו עליו קינה בבכי ללא מעצורים אבינו אַיֵֵכָּה אמנו אנה הלכת משפחתנו המפוארת איכה נתפרקה עירנו הנהדרת איכה נהרסה הישוב כולו איכה נתקלקל וביחוד בכה יבכו על הקשר הנפלא מחמד כל נפש ותקות כל נשמה שהיה משוש חייהם שנעלם לבלי שוב והכול באשמתם הנלוזה יען נתפתו בעצת אנשי הבליעל אשר נתקנאו בהם וילכו שבי אחרי קנטוריהם.
ואף אנו נאמר כי אין צורך להכביר במילים על הנמשל אלא שנבין שמשפחתנו היא משפחת עם ישראל כולו אשר גדל לתפארת בארמון שנקרא שמו בית המקדש שם שכן אבינו הקדוש ברוך הוא ואמנו כנסת ישראל ואנו הילדים גדלנו לתפארת בהצלחה בשגשוג בירושלים ובכל ארץ ישראל בקשר חם אדיר אוהב ומשובח ומפואר שכל משפחה מתקנאת בו ומשם השפענו לכל העולם ובאשר אנו מתבוננים על מצב עמנו כיום הרי שהמשפחה מפורקת הבית הרוס הקשר נעלם אבינו איננו אמנו איננה ואיך לא נבכה בכי תמרורים ???
ואני כצאצא לקהילות פולין תלמידי הרמ''א נוהג כמנהג רבנן דטבריה שהכריעו לנהוג כמנהג רבנן דצפורין שנהגו חדשה דהיינו להחמיר מראש חודש אב שלא לספר ולכבס (כמבואר בירושלמי סוף תענית וגלא כהכרעת הבבלי ובני ספרד נהגו כהבבלי ומצינו כן בכמה מקומות) והוסיפו עליהם הראשונים מנהג אסור רחיצה בשר ויין וכבר רבו המתפרצים להתיר מפני הדוחק ולצורך סעודת מצוה ואף שפעמים הדין עמהם אך פעמים הוא רק תרוץ למנוע הרגשת האבלות הנצרכת על חורבן בית אלהינו.
ובאשר יעדתי בפוסט על אבלות להמשיך הענין והוא דבר בעתו וכן ראיתי שנתחבטו בדבר חברי הפורום שליט''א הרי שאנסה לברר הנושא כראוי ממעמקי רגשי ליבי בעזר ה' יתברך
אמנם רובנו ככולנו אינם חשים צער ממשי ביומיום על חורבן בית המקדש הרחוק מאתנו אלפי שנים ולא ידענו לא שמענו ולא ראינו טיבו ענינו ומהותו כי אם ממרחק רב איזה ניצוצות
אבל אמשול משל ידוע בשפה שלנו שמבוסס על דברי חז''ל ודברי בעל 'אז נדברו' בכתביו הידועים ולי לפחות עזר הדבר מאוד להכנס לענין היטב בשלוב שאר לימודים עיונים והמחשות
וכך הוא המשל משפחה מפוארת חיה לה בטוב ובנעימים אב אהוב ומסור משקיע ומעניק רב טוב עד אין קץ אם נעימה לבבית וחמימה כל נשמתה משוקעת בטיפוח הבית ושגשוגו הילדים פרחים אחד אחד מתנהגים למופת צומחים וגדלים לתפארת הלואי על כל עם ישראל כל אחד לפי טבעו ומסלולו מכבדים אחד את השני מעריכים אחד את השני - תענוג צרוף
אותה משפחה מופלאה זכתה לגור בעיר נפלאה ממלכה של ממש ארמונות מפוארים לכל בני העיר תשתיות וכל צרכי העיר מסודרים על הצד היותר טוב ובמרכזה הארמון של המשפחה שממנו מתנהלים כל צרכי העיר כאשר אותה עיר היא מרכז האזור כולו וממנה מתנהלים שאר ערים וארצות כאשר הכול למדים ממנה ארחות חיים לשם ולתהילה.
ויהי היום ויבואו אנשי בליעל ריב ומדון ויקנאו בהצלחת העיר והאזור ויטילו שנאה וריב קשה עד למאוד בין בני המשפחה לאביהם ובין אביהם לאמם ויתרה האב במשפחתו שוב ושוב ושוב וימאנו לשמוע עד אשר לא עצר עוד האב ברוחו וישלח את אשתו מעל פניו ואת בניו פיזר לקצות מרחקים ויהרוס את ביתו המפואר ואת העיר שיבר וכל האזור נתקלקל
ויבואו אחרי כן בני האב אל מקום ההרס והחורבן ויקוננו עליו קינה בבכי ללא מעצורים אבינו אַיֵֵכָּה אמנו אנה הלכת משפחתנו המפוארת איכה נתפרקה עירנו הנהדרת איכה נהרסה הישוב כולו איכה נתקלקל וביחוד בכה יבכו על הקשר הנפלא מחמד כל נפש ותקות כל נשמה שהיה משוש חייהם שנעלם לבלי שוב והכול באשמתם הנלוזה יען נתפתו בעצת אנשי הבליעל אשר נתקנאו בהם וילכו שבי אחרי קנטוריהם.
ואף אנו נאמר כי אין צורך להכביר במילים על הנמשל אלא שנבין שמשפחתנו היא משפחת עם ישראל כולו אשר גדל לתפארת בארמון שנקרא שמו בית המקדש שם שכן אבינו הקדוש ברוך הוא ואמנו כנסת ישראל ואנו הילדים גדלנו לתפארת בהצלחה בשגשוג בירושלים ובכל ארץ ישראל בקשר חם אדיר אוהב ומשובח ומפואר שכל משפחה מתקנאת בו ומשם השפענו לכל העולם ובאשר אנו מתבוננים על מצב עמנו כיום הרי שהמשפחה מפורקת הבית הרוס הקשר נעלם אבינו איננו אמנו איננה ואיך לא נבכה בכי תמרורים ???