וְהָיָ֞ה כִּ֥י יְבִיאֲךָ.... לָ֣תֶת לָ֑ךְ עָרִ֛ים גְּדֹלֹ֥ת וְטֹבֹ֖ת אֲשֶׁ֥ר לֹא־בָנִֽיתָ: וּבָ֨תִּ֜ים מְלֵאִ֣ים כָּל־טוּב֘ אֲשֶׁ֣ר לֹא־מִלֵּאתָ֒ וּבֹרֹ֤ת חֲצוּבִים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־חָצַ֔בְתָּ כְּרָמִ֥ים וְזֵיתִ֖ים אֲשֶׁ֣ר לֹא־נָטָ֑עְתָּ וְאָכַלְתָּ֖ וְשָׂבָֽעְתָּ:
הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֔ פֶּן־תִּשְׁכַּ֖ח....
לֹ֣א תֵֽלְכ֔וּן אַחֲרֵ֖י אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים מֵאֱלֹהֵי֙ הָֽעַמִּ֔ים אֲשֶׁ֖ר סְבִיבוֹתֵיכֶֽם...
והדברים טעונים ביאור, כיצד פרשה זו מתבארת ומה בין תחלתה לסופה?
ומדוע ההדגשה החוזרת על עצמה שוב ושוב... "אשר לא בנית" "אשר לא מלאת" "אשר לא חצבת" ו"אשר לא נטעת"?
ומדוע מחמת זה יש לחשוש ש"תשכח את ה' אשר הוציאך ממצרים מבית עבדים"? ו"תלכון אחרי אלהים אחרים מאלהי העמים אשר סביבותיכם"?
ונראה לבאר את הכתובים בביאור נכון, ואם כי לא מצאתי לי חבר בביאור זה, אציע ביאור זה בפני החכמים, שמא ייטב ביאורי זה בעיניהם.
הנה בני ישראל בבואם אל הארץ, מצאו בה "ערים גדולות וטובות" "בתים מלאים כל טוב" "בורות חצובים" ו"כרמים וזיתים".
וכל שפע זה נמצא בארץ ביד העמים אשר גרו בה לפני בני ישראל, אשר עבדו ל"אלהי העמים אשר סביבותיכם".
ואם כן, מתעורר החשש, שמא יאמרו בני ישראל, והרי אלהי העמים הם שהשפיעו שפע זה לעובדיהם, וא"כ הרי יש לנו לעובדם בכדי שיימשך השפע הזה גם אצלנו, ועל ידי זה "תשכח את ה' אשר הוציאך מארץ מצרים מבית עבדים" ו"תלכון אחרי אלהי העמים אשר סביבותיכם".
ומצאנו באמציהו, אחרי שהכה את האדומים בגיא מלח, "וַיְהִ֗י אַחֲרֵ֨י ב֤וֹא אֲמַצְיָ֙הוּ֙ מֵֽהַכּ֣וֹת אֶת־אֲדוֹמִ֔ים וַיָּבֵ֗א אֶת־אֱלֹהֵי֙ בְּנֵ֣י שֵׂעִ֔יר וַיַּֽעֲמִידֵ֥ם ל֖וֹ לֵאלֹהִ֑ים וְלִפְנֵיהֶ֥ם יִֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה וְלָהֶ֥ם יְקַטֵּֽר".
ומבאר הספורנו (שמות פרק כג פסוק כד) שהזהיר על כך הכתוב "לֹֽא־תִשְׁתַּחֲוֶ֤ה לֵאלֹֽהֵיהֶם֙ וְלֹ֣א תָֽעָבְדֵ֔ם וְלֹ֥א תַעֲשֶׂ֖ה כְּמַֽעֲשֵׂיהֶ֑ם" וזה לשונו "שלא תעשה כמו שעשה אמציהו אחר שכבש את שעיר, ויבא את אלהי בני שעיר ולפניהם השתחוה, שאולי חשב לרצותם שלא יקצפו עליו על שהרג את עובדיהם", וכן מבאר המלבי"ם (שם פרק כג) "ולכן אני מצוך שלא תשתחוה לאלהיהם, כמו שעשה אמציה כשכבש את שעיר הביא אתו את אלהי שעיר לעבדו, בחשבו שעי"כ יכפר רוגז אלהי הארץ על שהרג את עובדיו".
והמלבי"ם מוסיף לבאר את הסיבה מדוע לא תעשה כן, מלבד החטא שבעבודת אלילים זו, "כי הלא אכחיד גם שרם ממעל שהם עובדים להם".
ועל פי זה יתכן לומר שאף כאן הזהיר הכתוב שלא תעבוד את אלהי העמים באמרך הרי הם שהטיבו עם עובדיהם, ואם כן יש לי לעבוד אותם שתמשיך הטבתם זו ולא ימנעו ממני הטבה זו אחרי שהשמדתי את עובדיהם.
ויתכן שזהו שאמר הכתוב "כִּ֥י יְבִיאֲךָ׀ ה' אלוקיך אֶל־הָאָ֜רֶץ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֧ע לַאֲבֹתֶ֛יךָ לְאַבְרָהָ֛ם לְיִצְחָ֥ק וּֽלְיַעֲקֹ֖ב לָ֣תֶת לָ֑ךְ", שהטבה זו אשר לא בנית אינה מכח אלהי העמים, אלא עשה זאת ה' אלוקיך בשביל לתת לך "ערים גדולות וטובות" "בתים מלאים כל טוב" "בורות חצובים" ו"כרמים וזיתים".
הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֔ פֶּן־תִּשְׁכַּ֖ח....
לֹ֣א תֵֽלְכ֔וּן אַחֲרֵ֖י אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים מֵאֱלֹהֵי֙ הָֽעַמִּ֔ים אֲשֶׁ֖ר סְבִיבוֹתֵיכֶֽם...
והדברים טעונים ביאור, כיצד פרשה זו מתבארת ומה בין תחלתה לסופה?
ומדוע ההדגשה החוזרת על עצמה שוב ושוב... "אשר לא בנית" "אשר לא מלאת" "אשר לא חצבת" ו"אשר לא נטעת"?
ומדוע מחמת זה יש לחשוש ש"תשכח את ה' אשר הוציאך ממצרים מבית עבדים"? ו"תלכון אחרי אלהים אחרים מאלהי העמים אשר סביבותיכם"?
ונראה לבאר את הכתובים בביאור נכון, ואם כי לא מצאתי לי חבר בביאור זה, אציע ביאור זה בפני החכמים, שמא ייטב ביאורי זה בעיניהם.
הנה בני ישראל בבואם אל הארץ, מצאו בה "ערים גדולות וטובות" "בתים מלאים כל טוב" "בורות חצובים" ו"כרמים וזיתים".
וכל שפע זה נמצא בארץ ביד העמים אשר גרו בה לפני בני ישראל, אשר עבדו ל"אלהי העמים אשר סביבותיכם".
ואם כן, מתעורר החשש, שמא יאמרו בני ישראל, והרי אלהי העמים הם שהשפיעו שפע זה לעובדיהם, וא"כ הרי יש לנו לעובדם בכדי שיימשך השפע הזה גם אצלנו, ועל ידי זה "תשכח את ה' אשר הוציאך מארץ מצרים מבית עבדים" ו"תלכון אחרי אלהי העמים אשר סביבותיכם".
ומצאנו באמציהו, אחרי שהכה את האדומים בגיא מלח, "וַיְהִ֗י אַחֲרֵ֨י ב֤וֹא אֲמַצְיָ֙הוּ֙ מֵֽהַכּ֣וֹת אֶת־אֲדוֹמִ֔ים וַיָּבֵ֗א אֶת־אֱלֹהֵי֙ בְּנֵ֣י שֵׂעִ֔יר וַיַּֽעֲמִידֵ֥ם ל֖וֹ לֵאלֹהִ֑ים וְלִפְנֵיהֶ֥ם יִֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה וְלָהֶ֥ם יְקַטֵּֽר".
ומבאר הספורנו (שמות פרק כג פסוק כד) שהזהיר על כך הכתוב "לֹֽא־תִשְׁתַּחֲוֶ֤ה לֵאלֹֽהֵיהֶם֙ וְלֹ֣א תָֽעָבְדֵ֔ם וְלֹ֥א תַעֲשֶׂ֖ה כְּמַֽעֲשֵׂיהֶ֑ם" וזה לשונו "שלא תעשה כמו שעשה אמציהו אחר שכבש את שעיר, ויבא את אלהי בני שעיר ולפניהם השתחוה, שאולי חשב לרצותם שלא יקצפו עליו על שהרג את עובדיהם", וכן מבאר המלבי"ם (שם פרק כג) "ולכן אני מצוך שלא תשתחוה לאלהיהם, כמו שעשה אמציה כשכבש את שעיר הביא אתו את אלהי שעיר לעבדו, בחשבו שעי"כ יכפר רוגז אלהי הארץ על שהרג את עובדיו".
והמלבי"ם מוסיף לבאר את הסיבה מדוע לא תעשה כן, מלבד החטא שבעבודת אלילים זו, "כי הלא אכחיד גם שרם ממעל שהם עובדים להם".
ועל פי זה יתכן לומר שאף כאן הזהיר הכתוב שלא תעבוד את אלהי העמים באמרך הרי הם שהטיבו עם עובדיהם, ואם כן יש לי לעבוד אותם שתמשיך הטבתם זו ולא ימנעו ממני הטבה זו אחרי שהשמדתי את עובדיהם.
ויתכן שזהו שאמר הכתוב "כִּ֥י יְבִיאֲךָ׀ ה' אלוקיך אֶל־הָאָ֜רֶץ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֧ע לַאֲבֹתֶ֛יךָ לְאַבְרָהָ֛ם לְיִצְחָ֥ק וּֽלְיַעֲקֹ֖ב לָ֣תֶת לָ֑ךְ", שהטבה זו אשר לא בנית אינה מכח אלהי העמים, אלא עשה זאת ה' אלוקיך בשביל לתת לך "ערים גדולות וטובות" "בתים מלאים כל טוב" "בורות חצובים" ו"כרמים וזיתים".