הרשב"א ביאר בתשובתיו שטעם נטילת ידים בקימת הבוקר, הוא דומיא דעבודת הכהנים, שעליהם מוטלת עבודת המקדש, וצריכים הם לקדש קודם העבודה ידיהם ורגליהם מן הכיור, כך האדם בקומו בבוקר צריך ליטול ידיו. וזל"ק: "לפי שבשחר אנו נעשים כבריה חדשה דכתיב (איכה ג) חדשים לבקרים רבה אמונתך וכמו שבא להם ז"ל במדרש. וצריכין אנו להודות לו יתברך על שבראנו לכבודו לשרתו ולברך בשמו. ועל דבר זה תקנו בשחר כל אותן ברכות שאנו מברכין בכל בוקר ובוקר. ולפיכך אנו צריכין להתקדש בקדושתו וליטול ידינו מן הכלי ככהן שמקדש ידיו מן הכיור קודם עבודתו." (שו"ת הרשב"א חלק א סימן קצא (ועפ"י זה נתחדשו כמה הלכות לדינא.
על האדם להכיר בערך עבודתו יתברך היומיומית, כאילו היה עובד בבית מקדשנו.
ישנם עוד מקורות רבים לעניין זה שכך הוא האדם, כבית מקדש בזעיר אנפין. כבר אמרו "ושכנתי בתוכם- בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, בתוך כאו"א" (ראה אלשיך שמות כה ח)
וירמיה הנביא הוכיח את עמ"י "אל תבטחו לכם אל דברי השקר לאמר. אל תאמרו, כי היכל ה' הוא היכל ה', ר"ל אל תחשבו שמצד שהוא היכל ה' ונבנה לשם ה' עי"כ הוא היכלו, ר"ל שעי"כ ישכן בו, לא כן, כי היכל ה' המה, ר"ל דרכיכם ומעלליכם הטובים (הנזכר בכתוב הקודם) הם היכל ה', ועל ידם ישכן שם בקדש,"(מלבי"ם ירמיה ז ד) ועוד אמרו: יומא עא א "הרוצה לנסך יין על גבי המזבח - ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין, שנאמר אליכם אישים אקרא."
כמה דבר זה מחייב אותנו, כשאנו ניגשים לחיינו, לעצם קדושת החיים. כשאנחנו מתבוננים מהי מטרתנו בעולמנו. הלוא כל שנה ושנה אנו סופדים מספד חדש, על בית המקדש אשר הורס והודש.
אמנם בשעת פטירתו של אדם, לא תמיד היחס הוא כאל בית מקדש אשר נחרב.
נאמר ראש השנה יח ב ש"שקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלהינו." ולכאורה לפי מה שהוכחנו בשורות לעיל, כל אדם הרי הוא כבית מקדש, ולאו דוקא הצדיקים, ומדוע אם כן רק סילוקן של צדיקים שקול כשריפת בית קדשנו?
ועל חורבן הבית הוא אומר, למרות כל העבירות שעברו בו, ופריצי עמנו שבאו בו וחללוהו, כמבואר בארוכה בגמרא ובמדרשים, יעויין באגדות החורבן על מעשי ג' חמורות שעשו פושעים בהיכל. ועל כולנה הלוא נאמר "אריא קטילא קטלת קרתא יקידתא יקידת קמחא טחינא טחנת". ועדיין אנו יושבים ומתאבלים בכל שנה, ביום שריפת בית קדשנו ותפארתנו. והאדם שהינו היכל ה', לא נעשה היכל ולא שקול כמקדש.
כי גוף האדם מצד עצמו הינו תכלית החומר, הבל הבלים שאין בו ממש. אמנם בהיותו מקדש עצמו מלמטה, קוראים לו קדוש מלמעלה. אם כשיקום בבוקר, יטול ידיו לקראת עבודת היום, יעשה מעשי צדק, ילך בדרך ה'. או אז יוכל להעשות משכן לשכינה.