תוכן מומלץ

בדין סמיכת גאולה לתפילה - חלק ט' 'האם מותר לענות לקדיש ולקדושה בין גאולה לתפילה' כתבו התוס' בברכות דף יג: וז"ל: היינו שתוס' אומר שאסור להפסיק בין גאולה לתפילה כדי לענות לקדיש ולקדושה. ותוס' אומר שכך משמע בברכות דף לא. בפרק אין עומדין. אך זהו פלא, שאין שם שום הוכחה שאסור להפסיק בקדיש וקדושה בין גאולה לתפילה. וכבר הרגיש בזה התרומת הדשן, וז"ל (שאלה י"ב): ועוד מקשה התרומת הדשן, וז"ל: היינו שתוס' מוכיח שאין להפסיק באמצע שמונה עשרה מהא שמוכח שאסור להפסיק בין גאולה לתפילה. וזהו פלא, כי...

רובא וחזקה מי עדיף תוס' הק' "וא''ת כיון דאמרינן זיל בתר חזקה כ''ש בתר רובא, דרובא וחזקה רובא עדיף, וי''ל דלרב אחא בר יעקב בעי דלא קים ליה חזקה מקרא, ולמאי דמפרש רבינו חיים דהא דרובא עדיף מחזקה לא מסברא, אלא ילפינן מפרה אדומה דאזלינן בתר רובא אע''ג דאיכא חזקה כנגד הרוב, דאוקי גברא שמזין עליו בחזקת טמא אתי שפיר הכא." ע"כ. ומקושית תוס' נראה דהבין דיש סברא שאזלינן בתר רוב, וסברת חזקה היא סברא יותר טובה, דרובא וחזקה רובא עדיף, וע"כ מקשה דאי אזלינן בתר חזקה כש"כ שניזל בתר רוב, והק' הרשב"א הובא...

בגודל מעלת תפילה בציבור או עכ"פ בשעה שהציבור מתפללין – חלק ג' א. שו"ע סימן צ' סעי' ט' ישתדל אדם להתפלל בבית הכנסת עם הציבור, ואם הוא אנוס שאינו יכול לבוא לבית הכנסת יכוין להתפלל בשעה שהציבור מתפללים כו', וכן אם נאנס ולא התפלל בשעה שהתפללו הציבור והוא מתפלל ביחיד אעפ"כ יתפלל בבית הכנסת. ג' מעלות לפנינו: א. תפילה בבית הכנסת עם הציבור. ב. תפילה בבית בשעה שהציבור מתפללין. ג. תפילה ביחידות בבית הכנסת. וציין הגר"א ז"ל את ג' המקורות לג' המעלות שלפנינו: המקור למעלת תפילה בציבור: הוא לשון...

שמחת התורה "יתברך שמו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שבחר בישראל משבעים אומות וכו' ונתן לנו את התורה בכתב רישומו ברמז צפונות וסתומות, ופרשום בתורה שבע"פ, וגילה אותה לישראל וכו'. 'העם ההולכים בחושך ראו אור גדול' [ישעיה ט'] אלו בעלי התלמוד שראו אור גדול, שהקב"ה מאיר עיניהם באיסור והיתר, בטמא ובטהור וכו'. ואף הקב"ה כרת ברית עם ישראל שלא תשתכח תורה שבע"פ מפיהם ומפי זרעם עד סוף כל הדורות וכו', ולפיכך קבע הקב"ה שתי ישיבות לישראל שיהיו הוגין בתורה יומם ולילה וכו' ונושאין ונותנין במלחמתה של תורה...

ערך לימוד התורה בעמל ובעיון - מתיקות התורה בגמרא שבת פח: איתא אמר רב חננאל בר פפא מאי דכתיב שמעו כי נגידים אדבר למה נמשלו דברי תורה כנגיד לומר לך מה נגיד זה יש בו להמית ולהחיות אף דברי תורה יש בם להמית ולהחיות היינו דאמר רבא למיימינין בה סמא דחיי למשמאילים בה סמא דמותא ע"כ. ופירש שם רש"י (ד"ה למיימינים) וז"ל: למיימינים - עסוקים בכל כחם, וטרודים לדעת סודה, כאדם המשתמש ביד ימינו שהיא עיקר ע"כ. רש"י בלשונו הזהב מבאר לנו מהם הדרישות המחייבות בעסק ולימוד תורה א. לעסוק בכל הכח ב. להיות טרוד...

אם יש בעיה בלימוד נ"ך, משום ביטול תורה באיכות חידוש הבית אפרים הנה, ידועים בבי מדרשא החידוש של רבי אפרים זלמן מרגליות [מחבר הספרים מטה אפרים הידוע לכולנו מימים הנוראים, וכן שו"ת בית אפרים, יד אפרים, ועוד ספרים נפלאים - נולד בשבת תקכ"ב, נפטר בשנת תקפ"ח] בענין ביטול תורה באיכות שהוא ג"כ בכלל ביטול תורה. אבל לענ"ד נראה הדבר כחידוש גדול, ואין אני ח"ו חולק עליו, מי אני שאחלוק על גדול כזה, אלא רק באתי לעורר לב הלומד, שאין הדבר כ"כ פשוט כפי שמצוטט כ"כ הרבה, שנראה שקיבלו את הדבר בפשיטות. חידושו של...

הנה מצינו ב' סוגי רוב, רובא דאיתא קמן ורובא דליתא קמן, ויש לברר, מה יותר חשוב וחזק, ונביא אי''ה המקורות לכאן ולכאן, וננסה לבארם בס''ד. מקורות שרובא דאיתא קמן יותר חשוב א. בשמעתא דרוב במס' חולין דף יא. תחילת הסוגיא היא, מנא הא מילתא דאמור רבנן זיל בתר רובא, ואמרי' שם דאמנם שמענו מקרא דאחרי רבים להטות דין רובא דאיתא קמן כגון ט' חנויות וסנהדרין, אבל אכתי לא שמענו דין רובא דליתא קמן, ולזה מייתי התם עשרה מקורות לזה דאזלי' גם בתר רובא דליתא קמן, מבו' דאף אחר ששמענו דאזלי' בתר רובא דאיתא קמן א"א...

בענין עירוב חצירות בערב פסח שחל בשבת א. בערב פסח שחל בשבת ישנה בעיה לעשות עירוב חצירות שהרי יש לעשותו בפת וכתב הב"י בסי' שנ"ד והו"ד ברמ"א סי' שס"ח ס"ה שנהגו לעשות עירוב חצירות במצה משום שאינה ממהרת להתעפש ובער"פ שחל בשבת א"א לכאו' לערב במצה משום שאסורה לכו"ע באכילה משעה עשירית וכדאיתא בירושלמי שכל האוכל מצה בער"פ כאילו בועל ארוסתו בבית חמיו וכן קיי"ל וכמו שפסק הרמב"ם פ"ו מהלכות חמץ והמ"מ שם וכ"פ הרמ"א סי' שע"א ב'. ויש מקום להתיר משום ב' טעמים ובס"ד נדון בהם לדינא א. שאפשר לערב אם מצה מכיון...

המשך מכאן בדין מניח עירובו בעיר שאינה מוקפת מחיצות כהלכתה. בדין המניח עירובו בעיר כתב הרמב"ם (עירובין פ"ו ה"ד) וז"ל המניח עירובו ברשות היחיד אפילו היתה מדינה גדולה כנינוה ואפילו עיר חריבה או מערה הראויה לדיורין מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח עכ"ל, וכ"כ השו"ע (תח ב) בזה"ל, ומסתימת דבריהם נראה דדוקא ברשות היחיד הוא דמהלך את כולה אבל בעיר שאינה מוקפת מחיצות כהלכתן ואינה רה"י אינו מהלך את כולה אלא יש לו ארבע אמות במקומו ואלפים אמה לכל רוח. דעות הראשונים בזה מפשטות דברי התוס' (מז ב...

מבוא לאחר חתימת התלמוד הבבלי, עמד עם ישראל בפני אתגר עצום איך לשמר את התורה שבעל פה ולהעבירה לדורות, בלי סנהדרין, בלי נבואה, ועם קהילות יהודיות המפוזרות ברחבי הגלות. התשובה לכך הייתה תקופה מזהירה וייחודית - תקופת הגאונים. תקופה בת כ-450 שנה, בה עמדו בראש הישיבות שבבבל – סורא ופומבדיתא – מנהיגי הדור שנקראו גאונים, ועצבו את ההנהגה ההלכתית, הפסיקה, והקשר בין הקהילות. תקופת הגאונים לפי המסורת, תקופה זו נמשכה בערך משנת ד'ק"ל (589 למניינם), עם ראשית כהונת רב חנינא גאון, ועד בערך לשנת ד'תקס"ד...

השאלה - בידוד קרפף בצוה"פ א ❋ זרעים ושטח שהוצף אוסרים את הטלטול א ❋ התרת כלאים ושבת בד' קונדסין ב ❋ הקפת שיירא שחנתה בבקעה במחיצות ב ❋ הרמב"ם הצריך תמיד כמה מחיצות ממשיות ג ❋ הרמב"ם וביאור הר"ח לד' קונדסין ד ❋ הגדרת ההיקף הנצרך לשדה שבתוך העיר ד ❋ הבדל במטרת צוה"פ ה ❋ מטרת צוה"פ בהפרדת הכלאים ו ❋ הסתייגות החזו"א מהיתר כלאים רק בצוה"פ ז ❋ מנחת שלמה - צוה"פ רק מגדירה רשות ז ❋ קדמון הסובר שצוה"פ מועילה לכלאי זרעים ח ❋ השמטת הרמב"ם להיתר צוה"פ ח ❋ סיכום עמדת הרמב"ם לגבי צוה"פ בהפרדה בין זרעים ט...

איתא בקידושין דף י"ד ע"ב: היינו שהגמ' מבארת שאי אפשר ללמוד מעבד עברי הנמכר לגוי - שמבואר בו שנקנה בכסף – לשאר עבדים (עבד הנמכר לישראל, מכרוהו בית דין, וכן אמה עבריה) שגם הם יוכלו להיקנות בכסף, כי אפשר לדחות ששאני גוי שכל קניינו בכסף. ומבאר ברש"י שגוי בכל מקום קניינו רק בכסף ולא במשיכה שנאמר בו 'עמיתך' ולכך גוי אינו בתורת משיכה כלל, וז"ל: אמנם תוס' בד"ה הואיל וכו' מקשה, וז"ל: היינו שתוס' מקשה, שזהו רק שיטת ריש לקיש שדורש 'מיד עמיתך – עד שימשוך מיד ליד'. אבל רב יוחנן פליג עליה וס"ל...

ב"ה הקניין בקידושין כתב הרמב"ם בריש הל' אישות: "קודם מתן תורה הי' אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא לישא אותה מכניסה לתוך ביתו ובועלה בינו לבין עצמו ותהי' לו לאשה. כיון שנתנה תורה נצטוו ישראל שאם ירצה האיש לישא אשה יקנה אותה תחלה בפני עדים ואח"כ תהי' לו לאשה שנאמר כי יקח איש אשה ובא אלי'". והק' בלקו"ש חל"ט ". . לכאורה צ"ע, למה הקדים הרמב"ם כאן תיאור גדר האישות שקודם מ"ת, ולא התחיל בדין אישות שלאחר מ"ת: "אם ירצה האיש לישא אשה צריך לקנות אותה תחלה כו' ואח"כ תהי' לו לאשה כו'"?" ולאחר שדחה...

קיי"ל עד אחד נאמן באיסורים, ואפי' הפסולים לעדות נאמנים, ומקור דין זה כ' רש"י גיטין ב' ע"ב "שהרי האמינה תורה כל אחד ואחד מישראל על הפרשת תרומה ועל השחיטה ועל ניקור הגיד והחלב", וברש"י חולין י' כ' מדכתיב ושחט את בן הבקר ואכלי כהנים על ידו ולא הזקיקו הכתוב להעמיד עדים, וברש"י יבמות פ"ח כ' דאי לאו הכי אין לך אדם אוכל משל חבירו ואין לך אדם סומך על בני ביתו, והראשונים כתבו דכעין דברי רש"י איתא בירושלמי כלאים, אך התוס' בגיטין שם כתבו דמקור הדין דעד אחד נאמן באיסורים הוא מנדה דכתיב וספרה לה, ודרשינן...

בעניין האם האשה קנויה לבעלה ככל חפציו ונעשה עליה בעלים, וא"כ מהו קנין זה. מצינו בכמה ראשונים שכתבו להדיא דאין האשה ממונו של בעל (הרמב"ן, הר"ן ועו"ר קידושין ט). והרשב"א (ו: ד"ה אילימא) כ' שאין בקידושין משום ריבית משום דגופא ממש לא קני ליה, ומכל זה היה משמע שאין קנין לבעל באשתו. אלא שאי אפשר לומר כן, דהנה מכמה מקומות מוכח שיש קנין לבעל באשתו. וכלשון מתני' 'האשה נקנית' [וזהו לישנא דאורייתא - כדאמרינן בגמ' ב:] ונלמד משדה עפרון, וקרויה קנין כספו [אף אם קנאה בביאה] דמשו"ה אוכלת בתרומה, ועי'...

בסוגייא גיררה חולדה, ובסברת אין לדבר סוף בדברי המהרש"א פסחים ט. משנה אין חוששין שמא גיררה חולדה מבית לבית וממקום למקום דאם כן מחצר לחצר ומעיר לעיר אין לדבר סוף: ובגמרא מדיק' טעמא דלא חזינא דשקל הא חזינא דשקל חיישינן ובעי בדיקה ואמאי נימא אכלתיה וכו'. והעיר המהרש"א שם (ד"ה גמ' טעמא דלא חזינא) וז"ל ואגופא דמתני' בלא חזינא דשקל דקתני ביה טעמא דא"כ אין לדבר סוף לא קשיא ליה בלאו האי טעמא נמי לא לבעי בדיקה דנימא אכלתו מי לא תנן כו'. ומתרץ המהרש"א בזה"ל: י"ל דודאי האי טעמא אין לדבר סוף לא שייך...

בדין דקא פסקת לחיותי א. ב"ב כ"א ב' אמר רב הונא בר מבוי יכול לעכב על חברו לשים שם ריחים מפני שאומר לו קא פסקת לחיותי והקשתה הגמ' מדגים ותירצה שדגים שונה כיון דיהבי סיהרא והקשתה מחנוני שמחלק קליות ואגוזים ותירצה ששם יכול לומר כמו שאני מחלק תחלק גם אתה אבל פה קא פסקת לחיותי ולדינא דנה הגמ' האם בן מבוי יכול לעכב לבן מבוי אחר ולאותו מבוי ועוד דנה הגמ' ביום שוק וכו' ב. ובב"י קנ"ו הוכיח מהא דבת"ח יכול לאקבועי שהני דיני הם מדרבנן ומפני תיקון העולם שהרי מדאורייתא אין סברא שיהיה הבדל בין דרבנן...

א. נחלקו בש"ס בדוכתי טובא אם איסור חל על איסור, או דילמא מאחר והדבר כבר אסור- אין האיסור השני חל עליו, יען מהות איסור היא לאסור את המותר ולא את האסור כבר. מפוזרת הסוגיא בפסחים לו, קידושין עז, יבמות לג ,חולין קא ועוד. למעשה קיי"ל שאין איסור חל על איסור כ"א באחד משלושה אופנים: או באיסור מוסיף או באיסור כולל או ששני האיסורים חלים בבת אחת בפש' הגדרת איסור מוסיף היא שנתווסף בדבר הנאסר עוד תוספת של איסור -למשל איסור הנאה [-ויש בזה אריכות בעניין המבשל חלב בהמה ביחד עם חלב ואכמ"ל]או למשל חתיכת...

א. דעת רש"י בגדר דהפשא"ס ובביאור הסוגיות דפשא"ס לדעתו: ג' סוגיות דפשא"ס | גדר פשא"ס לדעת רש"י ובעניין דע"פ אנו חיים | בסוגיא דקיום שטרות, בביאור אמאי הוצרכו לפשא"ס ובעניין כיון שהגיד | בסוגיא דאיסורי אשת איש קושיית הגמ' "מנין לפשא"ס" ובעניין שאחד"א | הצריכותא לג' הסוגיות דפשא"ס פתיחה הסוגיות דפשא"ס: מצינו במסכת כתובות ג' סוגיות שנאמנותם היא מכח נאמנות הפה שאסר הוא הפה שהתיר. א. (דף טו ע"ב) "שדה זו של אביך היתה, ולקחתיה" דנאמן משום נאמנות דהפה שאסר הוא הפה שהתיר. ב. גבי קיום שטרות (דף יח...

ביסוד הדין דל"א מיגו להוציא, ועיקר מעלת המיגו אי מטעם כח הטענה או מטעם נאמנות במתני' ב"מ [ב' א'] אמרינן ז"א כולה שלי וז"א חציה שלי האומר כולה שלי ישבע שאין לו בה פחות משלשה חלקים והאומר חציה שלי ישבע שאין לו בה פחות מרביע, זה נוטל שלשה חלקים וזה נוטל רביע, ע"כ, ובתוס' שם [תוד"ה וזה נוטל רביע] הק' וז"ל וא"ת יהא נאמן דחציו שלו מיגו דאי בעי אמר כולה שלי כדאמרי' בגמ' האי מיגו גופיה לפטרו משבועה אי לא משום דאיערומי קמערים, ע"כ, והיינו דאמאי אינו נאמן במיגו דהיה טוען כולה שלי דהיה מקבל החצי, וא"כ...