ישנה קושיא עצומה שאיני מוצא לה מזור.
הדברים נודעים וידועים משמיה דהקצה"ח רמו, ב והשער"י ג, כה ועוד שנימקו החילוק בין 'נהנה' ל'משתרשי' [לגבי החילוקים כגון: הייתי מתענה, מעשיו, ממון שאין לו תובעים, גובה התשלום, חסרון, הנאת נוי וריח וכיוצ"ב אשכחן רבים] שבנהנה החיוב הוא על עצם קורת הרוח וההנאה שנסובה להאדם, ובדיוק על כך הוא זקוק לשלם, ולכן בין היתר הוא לא יכול לומר שהיה מתענה, הואיל ואינו צריך לשלם על מה שבסיבת חברו - קיים לו ממון מסוים, אלא הוא צריך לשלם על גוף קורת הרוח וההנאה שקורה אצלו בפועל.
אלא שמה תמהתי בראותי כו"כ סוגיות בש"ס שעוסקות בחיוב 'נהנה' ישירות, ומטילות עליו אך תשלומי הדבר בזול, וכגון אשה שהתארסה וחזרה בה, שצריכה לשלם דמי מאכליה בזול כדאי' בב"ב קמו, ב וב"ק כ, ב מצינו כשאכלה מתוך הרחבה משלמת דמי שעורים או עמיר אבל בתשלום הזול ביותר, וכך בכתובות לד, ב גבי הניח להם אביהם פרה שאולה שחטוה ואכלוה דמשלמין דמי בשר בזול ועוד, ונימקו המפרשים בכל מקום כמקומו, שכיון שהאדם אינו נזקק לאכול את הדבר מיוחד, ומספיק לו סעודה מוקטנת בהרבה אזי אינו צריך לשלם אלא את מה שנחסך בפועל, ועל כן בכ"מ הוזקק לשלם אך את דמי הדבר בזול.
והתמיהה קמה וניצבה, שהלא אותו הטעם שמורה שלא שייך טעמא ד'הייתי מתענה' הואיל והחיוב הוא על עצם קורת הרוח וההנאה בפועל, אזי הוא גופא יחייב את היתומים אוכלי הבשר לשלם על ההנאה שנסובה להם באמצעות הבשר היקר - והכיצד ישלמוהו בזול?
הדברים נודעים וידועים משמיה דהקצה"ח רמו, ב והשער"י ג, כה ועוד שנימקו החילוק בין 'נהנה' ל'משתרשי' [לגבי החילוקים כגון: הייתי מתענה, מעשיו, ממון שאין לו תובעים, גובה התשלום, חסרון, הנאת נוי וריח וכיוצ"ב אשכחן רבים] שבנהנה החיוב הוא על עצם קורת הרוח וההנאה שנסובה להאדם, ובדיוק על כך הוא זקוק לשלם, ולכן בין היתר הוא לא יכול לומר שהיה מתענה, הואיל ואינו צריך לשלם על מה שבסיבת חברו - קיים לו ממון מסוים, אלא הוא צריך לשלם על גוף קורת הרוח וההנאה שקורה אצלו בפועל.
אלא שמה תמהתי בראותי כו"כ סוגיות בש"ס שעוסקות בחיוב 'נהנה' ישירות, ומטילות עליו אך תשלומי הדבר בזול, וכגון אשה שהתארסה וחזרה בה, שצריכה לשלם דמי מאכליה בזול כדאי' בב"ב קמו, ב וב"ק כ, ב מצינו כשאכלה מתוך הרחבה משלמת דמי שעורים או עמיר אבל בתשלום הזול ביותר, וכך בכתובות לד, ב גבי הניח להם אביהם פרה שאולה שחטוה ואכלוה דמשלמין דמי בשר בזול ועוד, ונימקו המפרשים בכל מקום כמקומו, שכיון שהאדם אינו נזקק לאכול את הדבר מיוחד, ומספיק לו סעודה מוקטנת בהרבה אזי אינו צריך לשלם אלא את מה שנחסך בפועל, ועל כן בכ"מ הוזקק לשלם אך את דמי הדבר בזול.
והתמיהה קמה וניצבה, שהלא אותו הטעם שמורה שלא שייך טעמא ד'הייתי מתענה' הואיל והחיוב הוא על עצם קורת הרוח וההנאה בפועל, אזי הוא גופא יחייב את היתומים אוכלי הבשר לשלם על ההנאה שנסובה להם באמצעות הבשר היקר - והכיצד ישלמוהו בזול?