אקדים, שסברת החילוק בין אונס רגיל לאונס מיתה, כבר הובאה בגמ' בנדרים כז (וממנה הק' הרש"ש על רש"י בכתובות ג א עיי"ש) וייתכן שדוקא באונס מיתה לא מתייחס לעושה.
מי דיבר על חילוק כזה, לא כתבתי כאן שאונס שאינו של מיתה מגדיר אי התייחסות לעושה.
ובכל אופן שיהיה אנסה להבין- מדוע לגבי הכביכול קיום מצוות של הכופרים אין דנים בהם שהאונס לא יתייחס אליהם, והם נאנסים לעבוד את האדמה הקדושה של הארץ... ואילו לגבי העבירות והכפירה, שהם מודעים למעשיהם שם זה אונס גמור? אתמהה.
לא הבנתי, למה נאנסים? הם עושים את זה מתוך רצון. לגבי עצם השאלה (שלא ברורה כ"כ כאמור), אתפלא עליך, זה שליהודי יש שורש נשמתי - ויש סגולת ישראל, זה דבר ברור. משכך, קל להבין מדוע מעשה רע הוא חיצוני ליהודי, ומעשה טוב הוא מתאים לאופי הנשמתי העמוק המוטבע בו. זה חילוק שלא הראי"ה הוא שהמציאו.
כמדומה שעל שיטה כזו אמרה הגמ' בכתובות ג ב שאין דורשים לנשים דאונס שרי, כיון דאיכא פרוצות... וכך כאשר דרש אותו פלוני, וביסס על זה את שיטתו שאונס פטור, היו פריצי עמנו שהבינו את ההסכמה שבשתיקה לחטאים.
נפלא. עוד משהו?
לגוף דברי החמד"ש יעויי' במקור הדברים (שו"ת או"ח לח כד. וכן הוא בקוב"ש כתובות אות ח) שכ' בזה"ל "מ"מ י"ל דהיינו דוקא היכא דהוי לגמרי ע"י אונס, משא"כ בקישוי כיון דאינו אלא לדעת שפיר מקרי מעשה, וע"כ אף בדיעבד חייב והוי כמו לרפואה דחייב אפי' בדיעבד" (כנראה שהמלקט רק ראה את הדברים בקובץ יסודות ולא בדברים בייסודם...)
מה הקשר? ושוב, הסיסמאות שאתה זורק, כמו זו המגוחכת על קובץ יסודות ווחקירות, לא מגדלות את מעמדך.
ב"ה זכיתי ללמוד את הסוגיה הנפלאה הזו מבפנים, יותר מפ"א.
היינו שאם היה איזה רצון זה כבר לא אונס. [וזהו ענינא דיומא, באסתר שנבעלה לאחשורוש, והגמ' הוצרכה לתי' קרקע עולם, ולא אמרה שהיא אנוסה. ואע"פ שהיה לה סיבה מאוד טובה.... לפחות כמו ה"שפחה בישא"... ובכך יישב הקוב"ש (שם ט) שאלה זו. (והביא שהח"ח בכלל ה' תי' באופ"א שההליכה היתה ברצון)
ומ"מ בכל אופן לא אמרו שאין המעשה מתייחס לעושה אלא לענין העונש [ואפי' כרת] אבל הוא מוגדר פושע וכו', רק שעונשי התורה נאמרו על העושה, ואין ספק כלל שחמור עוונו מנשוא על כך שגרם לעשייה של חטא.
אתה משום מה, שוב פעם, מניח שכל הבסיס של דברי היה החמד"ש, כשבפועל זה ממש לא מה שאמרתי. זה שגרם לעשיה של חטא זה ברור, אך אין ספק שהיחס אל החוטא באונס הוא אחרת מהחוטא ברצון, כפי שכתב הראי"ה, כך שלא הבנתי מה שייך הנידון של כבודו לענייננו.
דרך אגב, האם השמטת דברי הקוב"ש (אות ו ומעלה) (והזכרת ר"י ענגיל בלבד) שגם ביאר עניין זה ואת דברי החמד"ש שהאונס לא מתייחס לעושה הוא בכוונה?
לא השמטתי שום דבר, ניכר מדברי מר כי כפי שאמרו חז"ל "כל הפוסל במומו פוסל", הקוב"ש לא אומר זאת מדנפשי', אלא מציין את דברי החמד"ש, אולי פספת את האות הקודמת (משום מה ציינת ו' ומעלה כשזה מתחיל בה', שם הוא מביא את החמד"ש). אני הבאתי את החמד"ש והמהר"י ענגיל כי בהם זה מוזכר כסברא שאמרו מעצמם (וכיוון בזה הר"י ענגיל לדברי החמד"ש), ופעם נוספת, אתה מעיד ע"ע בזעקה עד כמה אינך מכיר בגרם את הציבור שאתה מטיח בו גידופים - איזה בן תורה חרד"לי בימינו ישמיט את הגרא"ו בכוונה? נאותים לאורו ולאור דבריו הקדושים יום יום.
