- הודעות
- 605
- תודות
- 1,978
- נקודות
- 126
בכל איסור וחיוב על פי התורה, יש שתי מרכיבים א' כוונה ב' מעשה.
כמו שנאמר "וְהוֹדַעְתָּ֣ לָהֶ֗ם אֶת־הַדֶּ֙רֶךְ֙ יֵ֣לְכוּ בָ֔הּ וְאֶת־הַֽמַּעֲשֶׂ֖ה אֲשֶׁ֥ר יַעֲשֽׂוּן" דהיינו שיש דרך שזו הכוונה, ויש מעשה.
ומפני מה ה' חפץ במעשה ולמה לא תועיל הכוונה בלבד ולמה לא ידבק בבורא אך על ידי כוונה אומר החינוך "דַּע כִּי הָאָדָם נִפְעָל כְּפִי פְּעֻלּוֹתָיו וְלִבּוֹ וְכָל מַחְשְׁבֹתָיו תָּמִיד אַחַר מַעֲשָׂיו שֶׁהוּא עוֹסֵק בָּהֶם אִם טוֹב וְאִם רָע".
וזה טעם מה שאמר בכוזרי "כַּוָּנָתְךָ רְצוּיָה אֵצֶל הַבּוֹרֶא אֲבָל מַעַשְׂךָ אֵינָנּוּ רָצוּי"
שרק על ידי המעשים נוכל לזקק את הנפש כדי לזכות להדבק בו יתעלה
בדיני אדם את רוב המקום תופס המעשה
כמו שמבואר בגמרא שעל אף שהמקושש חילל שבת מתוך כוונה טובה הוא נענש
כך גם בדיני כפיה שקיימא לן שכופין על המצוות אבל לא כופים על המחשבה העומדת מאחורי המצוות
וכך גם בכל המעשים שהתורה מחיבת לעשות כמו ציצית תפילין שבת פסח סוכות הכוונה של טעם המצווה אינו מעכב
ובדיני שמים את רוב המקום תופס הכוונה
הלא ידוע שכל המצוות אינם אלא אמצעי להשגת השלמות שעליה אמר המס"י כי השלמות האמיתי הוא רק הדבקות בו יתברך
ואם כך הם פני הדברים הרי שהלובש ציצית ואינו מכוון כדי שנזכור כל מצותיו לעשותם הרי שאת המטרה שבלבישת ציצית לא קיים והרי רצון הבורא זה הדבקות שעל ידי קיום המצווה
כמו שמגיל י"ג מענישים את האדם בדיני אדם וה' לא מעניש עד גיל כ' והיינו שתחת גיל י"ג נחשב לקטן שהוא אנוס אבל לאחר י"ג אינו אנוס אבל כוונתו אינה כוונה זדונית לא משובת נעורים
בנביא רואים אנו התיחסות מיוחדת לטעמי המצוות והתנגדות בולטת לעשיה בלבד
כנבואות ישעיהו:
"למה־לי רב־זבחיכם יאמר יהוה שבעתי עלות אילים וחלב מריאים ודם פרים וכבשים ועתודים לא חפצתי"
"הן לריב ומצה תצומו ולהכות באגרף רשע לא־תצומו כיום להשמיע במרום קולכם הכזה יהיה צום אבחרהו יום ענות אדם נפשו הלכף כאגמן ראשו ושק ואפר יציע הלזה תקרא־צום ויום רצון ליהוה"
"ויאמר אדני יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אתי מצות אנשים מלומדה"
כמו שנאמר "וְהוֹדַעְתָּ֣ לָהֶ֗ם אֶת־הַדֶּ֙רֶךְ֙ יֵ֣לְכוּ בָ֔הּ וְאֶת־הַֽמַּעֲשֶׂ֖ה אֲשֶׁ֥ר יַעֲשֽׂוּן" דהיינו שיש דרך שזו הכוונה, ויש מעשה.
ומפני מה ה' חפץ במעשה ולמה לא תועיל הכוונה בלבד ולמה לא ידבק בבורא אך על ידי כוונה אומר החינוך "דַּע כִּי הָאָדָם נִפְעָל כְּפִי פְּעֻלּוֹתָיו וְלִבּוֹ וְכָל מַחְשְׁבֹתָיו תָּמִיד אַחַר מַעֲשָׂיו שֶׁהוּא עוֹסֵק בָּהֶם אִם טוֹב וְאִם רָע".
וזה טעם מה שאמר בכוזרי "כַּוָּנָתְךָ רְצוּיָה אֵצֶל הַבּוֹרֶא אֲבָל מַעַשְׂךָ אֵינָנּוּ רָצוּי"
שרק על ידי המעשים נוכל לזקק את הנפש כדי לזכות להדבק בו יתעלה
בדיני אדם את רוב המקום תופס המעשה
כמו שמבואר בגמרא שעל אף שהמקושש חילל שבת מתוך כוונה טובה הוא נענש
כך גם בדיני כפיה שקיימא לן שכופין על המצוות אבל לא כופים על המחשבה העומדת מאחורי המצוות
וכך גם בכל המעשים שהתורה מחיבת לעשות כמו ציצית תפילין שבת פסח סוכות הכוונה של טעם המצווה אינו מעכב
ובדיני שמים את רוב המקום תופס הכוונה
הלא ידוע שכל המצוות אינם אלא אמצעי להשגת השלמות שעליה אמר המס"י כי השלמות האמיתי הוא רק הדבקות בו יתברך
ואם כך הם פני הדברים הרי שהלובש ציצית ואינו מכוון כדי שנזכור כל מצותיו לעשותם הרי שאת המטרה שבלבישת ציצית לא קיים והרי רצון הבורא זה הדבקות שעל ידי קיום המצווה
כמו שמגיל י"ג מענישים את האדם בדיני אדם וה' לא מעניש עד גיל כ' והיינו שתחת גיל י"ג נחשב לקטן שהוא אנוס אבל לאחר י"ג אינו אנוס אבל כוונתו אינה כוונה זדונית לא משובת נעורים
בנביא רואים אנו התיחסות מיוחדת לטעמי המצוות והתנגדות בולטת לעשיה בלבד
כנבואות ישעיהו:
"למה־לי רב־זבחיכם יאמר יהוה שבעתי עלות אילים וחלב מריאים ודם פרים וכבשים ועתודים לא חפצתי"
"הן לריב ומצה תצומו ולהכות באגרף רשע לא־תצומו כיום להשמיע במרום קולכם הכזה יהיה צום אבחרהו יום ענות אדם נפשו הלכף כאגמן ראשו ושק ואפר יציע הלזה תקרא־צום ויום רצון ליהוה"
"ויאמר אדני יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אתי מצות אנשים מלומדה"