לימוד התלמוד הירושלמי בצמוד לתלמוד בבלי (1 צופה)

[ישעיהו מנחלת דן]

אמרו בזוהר הכול תלוי במזל אפילו ספר תורה שבהיכל
וזכה התלמוד בבלי שנלמד במשך כל הדורות הדק היטב היטב הדק
ולעומתו חברו הקודם לו במעלה ובזמן (אך לא בשימור מלא של הסוגיות בבסדר ובדקדוק)
הלא הוא התלמוד ירושלמי נזנח ונעזב כמעט כלא היה בקושי השתמר בעור שיניו ובקושי הודפס
וזכה דורנו שהספרים מצויים בו בקלי קלות ויש לעורר ללמוד סוגיות התלמודים בצמוד
הנסיון מוכיח שהרבה מאוד חידושים בסוגיות עד להלכה למעשה יוצאים מלימוד בצורה כזו
ראשון העושים כך הוא רבינו ניסים גאון ואחריו רבינו חננאל בהביאם הירושלמי בצמוד לסוגיות הבבלי
אך הם קיצרו מאוד מאוד ובלימוד מעמיק בהרחבה בכל סוגיא וסוגיא אפשר לראות פלאים בעז''ה

 

[תיבת גמא]

וזכה דורנו שהספרים מצויים בו בקלי קלות ויש לעורר ללמוד סוגיות התלמודים בצמוד

לחץ כדי לכווץ...

כמדומה עדיין אין מי שאיחד הסוגיות זו לצד זו.
( חוץ ממראי מקום של היפה עינים (?) בסוף השס
ואדרבה אם יקומו ויעשו, ותעב'ט

 

[הצעיר שבחבורה]

אמרו בזוהר הכול תלוי במזל אפילו ספר תורה שבהיכל
וזכה התלמוד בבלי שנלמד במשך כל הדורות הדק היטב היטב הדק

לחץ כדי לכווץ...

אינו משום המזל, אלא משום איחורו וסמכותו של הבבלי ביחס לירושלמי, ומן הראוי לזכור זאת.

 

[ישעיהו מנחלת דן]

אינו משום המזל, אלא משום איחורו וסמכותו של הבבלי ביחס לירושלמי, ומן הראוי לזכור זאת.

לחץ כדי לכווץ...

דברים אלו הם דברי הרי''ף במסכת ערובין
אבל אינם מוסכמים וראשונים אחרים מרבים להביא ירושלמי כשהיה בידם ולדון ולהכריע לפעמים על פיו

 

[הצעיר שבחבורה]

אבל אינם מוסכמים וראשונים אחרים מרבים להביא ירושלמי כשהיה בידם ולדון ולהכריע לפעמים על פיו

לחץ כדי לכווץ...

אבל גם הם נקטו לעיקר את דברי הבבלי, ובוודאי שכך הוא על דרך הרוב

 

[ישעיהו מנחלת דן]

אבל גם הם נקטו לעיקר את דברי הבבלי, ובוודאי שכך הוא על דרך הרוב

לחץ כדי לכווץ...

וזאת הטענה, שלי לכל הפחות, שהיה זה מחמת חוסר מציאות הירושלמי אצלם כראוי, ואילולא זה היו מרבים הרבה יותר בפסיקתם ע''פ הירושלמי, כמובן שלא תמיד ולפי הענין

 

[הצעיר שבחבורה]

וזאת הטענה, שלי לכל הפחות, שהיה זה מחמת חוסר מציאות הירושלמי אצלם כראוי, ואילולא זה היו מרבים הרבה יותר בפסיקתם ע''פ הירושלמי, כמובן שלא תמיד ולפי הענין

לחץ כדי לכווץ...

כפי הנראה מתוך ספרי הראשונים, היה הירושלמי לפניהם, ולא היה זה מחמת חוסר המציאות.
ופשוט שעיקר התורה שנמסרה לנו היא מקבלת הגאונים.

כמובן שאין בכוונתי למנוע אנשים מלימוד הירושלמי, וע"כ אעצור במילין.

 

[ישעיהו מנחלת דן]

כפי הנראה מתוך ספרי הראשונים, היה הירושלמי לפניהם

לחץ כדי לכווץ...

בגירסא חלקית, כמבואר למעיין בדבריהם

ופשוט שעיקר התורה שנמסרה לנו היא מקבלת הגאונים.

לחץ כדי לכווץ...

כנראה כבודו ספרדי
כי חכמי אשכנז קבלו מחכמי א''י כנראה ולא דוקא מגאוני בבל

כמובן שאין בכוונתי למנוע אנשים מלימוד הירושלמי

לחץ כדי לכווץ...

אשריך !

 

[הצעיר שבחבורה]

כי חכמי אשכנז קבלו מחכמי א''י כנראה ולא דוקא מגאוני בבל

לחץ כדי לכווץ...

זה נושא לאשכול בפני עצמו, אאל"ט המהרש"ל כותב שרבינו גרשום למד אצל רב האי.
ואני סומך עליו יותר מאשר על דעות החוקרים.

בגירסא חלקית, כמבואר למעיין בדבריהם

לחץ כדי לכווץ...

גירסא שונה מזו שלפנינו, אך לא בהכרח חלקית, ופעמים רבות שהיה לנגד עיניהם דברים שלפנינו אינם

אך שוב, בל נטה את האשכול מעיקר מטרתו!

 

[ישעיהו מנחלת דן]

אאל"ט המהרש"ל כותב שרבינו גרשום למד אצל רב האי.

לחץ כדי לכווץ...

כמדומני שאתה טועה אא''כ תביא מקור ואשמח לחזור בי

בל נטה את האשכול מעיקר מטרתו!

לחץ כדי לכווץ...

אל דאגה
בעז''ה ריבוי ההודעות בהמשך יאפיל ...

 

[אברך מישיבת מיר]

אינו משום המזל, אלא משום איחורו וסמכותו של הבבלי ביחס לירושלמי, ומן הראוי לזכור זאת.

לחץ כדי לכווץ...

דברים אלו הם דברי הרי''ף במסכת ערובין
אבל אינם מוסכמים וראשונים אחרים מרבים להביא ירושלמי כשהיה בידם ולדון ולהכריע לפעמים על פיו

לחץ כדי לכווץ...

כתב יד מלאכי כללי הפוסקים כללי שני התלמודים אות ב
היכא דפליג גמרא דידן עם הירושלמי כגמרא דידן פסקינן שהוא בתרא, כ"כ הכנה"ג בכללי הפוסקים אות ג' בשם הרי"ף שלהי עירובין והרש"ך ומ"ץ ובנימין זאב.

ואני אוסיף על השמועה שמצאתי בש"מ על ב"מ דף מ"ה ב' שכתב וז"ל וכתב הר' יהונתן ז"ל וז"ל ואין אנו חוששין לגמרא דירושלמי דאותן רבנן בתראי שסדרו לנו התלמוד בבלי הביאו בו אותן סברות שהן כהלכה הנאמרות בתלמוד ירושלמי ורוב התלמוד בבלי מהן כגון דברי ר' יוחנן ור"ל וכל הנקראים בשם רבי ומה שראו שהוא שלא כהלכה הניחו אותו בתלמוד ירושלמי ע"כ.

 

[ישעיהו מנחלת דן]

כתב יד מלאכי כללי הפוסקים כללי שני התלמודים אות ב
היכא דפליג גמרא דידן עם הירושלמי כגמרא דידן פסקינן שהוא בתרא, כ"כ הכנה"ג בכללי הפוסקים אות ג' בשם הרי"ף שלהי עירובין והרש"ך ומ"ץ ובנימין זאב.

ואני אוסיף על השמועה שמצאתי בש"מ על ב"מ דף מ"ה ב' שכתב וז"ל וכתב הר' יהונתן ז"ל וז"ל ואין אנו חוששין לגמרא דירושלמי דאותן רבנן בתראי שסדרו לנו התלמוד בבלי הביאו בו אותן סברות שהן כהלכה הנאמרות בתלמוד ירושלמי ורוב התלמוד בבלי מהן כגון דברי ר' יוחנן ור"ל וכל הנקראים בשם רבי ומה שראו שהוא שלא כהלכה הניחו אותו בתלמוד ירושלמי ע"כ.

לחץ כדי לכווץ...

ודברים אלה מתמיהים ביותר וצ''ע טובא טובא כי להרגיל בלימוד התלמודים במקביל יוצא באופן ברור שלא הכירו תלמוד אחד את חברו מעולם אלא שחכמים מא''י ירדו לבבל בריבוי השמדות מאביי ורבא ואילך ולכך בהרבה מקומות הבבלי עיקר

 

[ישעיהו מנחלת דן]

גירסא שונה מזו שלפנינו, אך לא בהכרח חלקית, ופעמים רבות שהיה לנגד עיניהם דברים שלפנינו אינם

לחץ כדי לכווץ...

אכן פעמים כדבריך אך גם פעמים כדברי

 

[ישעיהו מנחלת דן]

בעז''ה ריבוי ההודעות בהמשך יאפיל ...

לחץ כדי לכווץ...

ןזה יצא ראשונה:
בגמרא בזבחים קב איתא שרב אמר שמועה במסכת טבול יום מר''א בן ר''ש שאמרה בבית הכסא והגמרא מקשה על זה הרי ר 'יוחנן אמר שאסור להרהר בדברי תורה בבית הכסא ומתרצת שלאנסו שאני
בירושלמי בברכות כמדומה פ''ג ה''ד מובא דיון מהו להרהר בדברי תורה בבית הכסא ומביא מחלוקת אמוראים האם מותר או אסור (השוה ברכות כ: על משנת בע''ק מהרהר מחלוקת אמוראים האם הרהור כדיבור או לא) ומביא הירושלמי שר''א בן ר''ש אמר שכל השמועות הקשות שלו במסכת טבול יום חשב עליהם בבית הכסא ומזה מוכח כדעה המקילה ומבואר שזה היה הנהגה קבועה של ר''א בן ר''ש לחשוב בבית הכסא בדברים הקשים המצריכים התבוננות ואין זה לאנסו ודלא כר' יוחנן אלא כחזקיה שמתיר בירושלמי וכפסק הפוסקים (שג''כ מתאים עם פ' הירושלמי שם למשנת בע''ק מהרהר ע''ש) שהרהור לאו כדיבור ואמנם הנהגת ריב''ז היתה שלא להרהר כמבואר בגמ' במגילה או בסוכה אבל אי''ז איסור מעיקר הדין כהכרעת ר''א בן ר''ש

 

[ישעיהו מנחלת דן]

דוגמא שניה : בתלמוד בבלי סוף פרק שישי איתא
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף מד עמוד ב
אמר רב יצחק בר אבדימי משום רבינו: על הביעא ועל מיני קופרא בתחלה מברך שהכל ולבסוף בורא נפשות רבות וכו'. אבל ירקא - לא; ורבי יצחק אמר: אפילו ירקא, אבל מיא - לא; ורב פפא אמר: אפילו מיא. מר זוטרא עביד כרב יצחק בר אבדימי, ורב שימי בר אשי עביד כרבי יצחק, וסימנך: חד כתרי ותרי כחד. אמר רב אשי: אנא זמנא דכי מדכרנא עבידנא ככולהו.
לעומת זאת בתלמוד ירושלמי תחילת פרק שישי איתא
תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק ו הלכה א
רבי אבא בר יעקב בשם רבי יצחק רובא ר' כשהוא אוכל בשר או ביצה היה אומר אשר ברא נפשות רבות להחיות בהם נפש כל חי בא"י חי העולמים. עד כדון בסוף .
לכאורה ר' יצחק רובא הוא ר' יצחק בר אבדימי ושניהם אומרים את אותו מימרא בשם רב ברכת נפשות לאחר אכילת ביצה ובשר ובכל זאת מספר הבדלים:
א. בבבלי הוא נראה חיוב ובירושלמי הנהגה של רב שלא בהכרח מחויבת וזה מסביר את הנהגת רב אשי שכשהוא זכר הוא עשה ככל השיטות ולפי הירושלמי ניתן לפרש שזה הולך גם על בשר וביצה שאי''ז חיוב גמור והראיה מברכת האורז שאמרו בברייתא (בירושלמי שם ובבבלי בדף לז כמדומה) ולא כלום שהוא כפשוטו שאין חיוב כלל וא''כ כ''ש לבשר וביצה שלא זייני כאורז.
ב. נוסח הברכה בבבלי ציינו בקיצור והכונה לנוסח הידוע שמובא במשנה בדברי ר' טרפון כברכה על מים וכמו שכותב רש''י בסוף הפרק שנהגו לברך כן לאחר שתית מים (כהנהגת רב אשי כשהוא זכר) וכנוסח המוכר בינינו שהוא ברכה על מה שברא ה' להחיות את נפשות בני אדם בכל מיני אופנים.
אבל בירושלמי פרשו הנוסח שהוא הולך דוקא על הבשר והביצה שהם נפשות ועליהם מברך שה' ברא הרבה נפשות להחיות בהם נפש כל חי.
ג. חתימת הברכה שמפורש בירושלמי החתימה והבבלי לא הזכיר אבל לכאורה הוא משום הקיצור וכנוסח וכו ואין סיבה שיהיה שונה מכל ברכה שלאחריה שחותמת בברוך.

 

[ישעיהו מנחלת דן]

דוגמא שלישית באותה סוגיא ממש :
בתלמוד ירושלמי שם המשיכו לגבי ביצה ובשר
תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק ו הלכה א
בתחילה אמר רבי חגי בורא מיני נפשות התיב רבי יוסי והא מתניתא פליגא על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא אומר שהכל נהיה בדברו והדין גוביי לא מין נפש הוא
נראה לכאורה שנדחו דברי רבי חגי שבתחילה מברך על בשר וביצה שהכול נהיה בדברו וכן בתלמוד בבלי
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף מ עמוד ב
תנו רבנן: על דבר שאין גדולו מן הארץ, כגון: בשר בהמות חיות ועופות ודגים, אומר שהכל נהיה בדברו; על החלב ועל הביצים ועל הגבינה אומר שהכל (יש נוסחאות שנכנס בגוף המשנה ומוכח מב' התלמודים שאינו נכון שהרי לא הקשו במפורש מהביצים שבמשנה ואת הברייתא שבבבלי לא הכירו כנראה)
אמנם יש לומר שתליא בפלוגתת ר' יהודה ורבנן בתחילת הפרק בברכת ירקות שלרבנן מברך בורא פרי האדמה ולר' יהודה בורא מיני דשאים ופ' בתלמוד בבלי
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף מ עמוד א
ואמר רבי זירא ואיתימא רבי חיננא בר פפא: מאי טעמא דרבי יהודה - אמר קרא: ברוך ה' יום יום, וכי ביום מברכין אותו ובלילה אין מברכין אותו? אלא לומר לך: כל יום ויום תן לו מעין ברכותיו; הכא נמי, כל מין ומין תן לו מעין ברכותיו.
ולפי זה ניחא הקושיא מגובאי שהרי ר' יהודה בלאו הכי פליג בגובאי שהוא מין קללה וממילא א''צ לחלוק בזה אבל לשיטת הירושלמי העיקר כר' יהודה (ובבבלי נחלקו הראשונים בגי' בגמ') כמבואר קודם לכן לגבי חיטים ואורז שמברך בורא מיני זרעונים וכן הוא בתוספתא ולא כברייתא שבבבלי בורא פרי האדמה ואם כן ניחא שלר' יהודה שלהירושלמי (ואולי גם להבבלי) הלכה כמותו יש לברך על בשר וביצה בורא מיני נפשות כדברי רבי חגי
ומבואר בסוגיא שם שבאורז משובח ביותר יש לברך בורא מיני מעדנים ולאחריו אשר ברא מיני מעדנים לעדן בהם נפש כל חי ברוך אתה ה' על הארץ ועל המעדנים וכך יש לפרש על מיני ממתקים המצוים כיום

 

[ישעיהו מנחלת דן]

דוגמא רביעית (בענין הנוגע למעשה בכל מצוה דרבנן)
תלמוד בבלי מסכת סוכה דף מו עמוד א
אמר רב יהודה אמר שמואל: מצות לולב כל שבעה. ורבי יהושע בן לוי אמר: יום ראשון מצות לולב, מכאן ואילך מצות זקנים. ורבי יצחק אמר: כל יומא מצות זקנים. ואפילו יום ראשון? - והא קיימא לן דיום ראשון דאורייתא! אימא: בר מיום ראשון. - אי הכי, היינו דרבי יהושע בן לוי! - אימא: וכן אמר רבי יצחק. ואף רב סבר כל שבעה מצות לולב. דאמר רבי חייא בר אשי אמר רב: המדליק נר של חנוכה צריך לברך, רבי ירמיה אמר: הרואה נר של חנוכה צריך לברך. מאי מברך? אמר רב יהודה: יום ראשון, המדליק מברך שלש, הרואה מברך שתים. מכאן ואילך, מדליק מברך שתים ורואה מברך אחת. ומאי מברך ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר (של) חנוכה. והיכן צונו? מלא תסור. ורב נחמן בר יצחק אמר: שאל אביך ויגדך. (מאי ממעט - זמן, אימא ממעט נס! - נס כל יומא איתיה). - רב נחמן בר יצחק מתני לה בהדיא, אמר רב: כל שבעה מצות לולב.
תלמוד ירושלמי מסכת סוכה פרק ג הלכה ד
כיצד מברכין על נר חנוכה רב אמר ברוך אקב"ו על מצות הדלקת נר חנוכה. הכל מודין בי"ט הראשון שהוא אומר על נטילת לולב מה פליגין בשאר כל הימים. ר' יוחנן אמר על נטילת לולב ריב"ל אמר על מצות זקני'. מה אמר רב בלולב מה אם חנוכה שהיא מדבריהן הוא אומר על מצות נר חנוכה לולב שהוא דבר תורה לא כל שכן. מה אמר רבי יהושע בן לוי בחנוכה מה אם לולב שהיא דבר תורה אומר על מצות זקינים חנוכה שהיא מדבריהן לא כל שכן. לא צורכא דילא מה א"ר יוחנן בחנוכה.
בבבלי הביו את דברי ריב''ל שמאחר וזה רק מצות זקנים ממילא א''צ ברכה כלל (רש''י) אבל בירושלמי מבואר שכונתו שיש לברך בנוסח על מצות זקנים במקום נוסח המצוה עצמה וטעמו מבואר מאחר וה' לא ציוה לעשות את המצוה עצמה אלא ציוה בכללות לשמוע דברי חכמים לכך ראוי לדעתו להדגיש את זה בנוסח הברכה והנה המנהג ע''פ הבבלי לברך על המצוה עצמה מאחר ולא נזכרה דעת ריב''ל אלא שלא לברך כלל ובזה נחלקו עליו רב ושמואל והלכה כרבים אבל להמבואר בירושלמי שלא עלה על דעת ריב''ל שלא לברך אלא לברך בנוסח כולל ומבואר שר' יוחנן לא ברור שחולק במצוה דרבנן מעיקרה (בשונה מלולב שעיקרו מן התורה) אפשר שהלכה כריב''ל כמבואר במגילה כז. שר' יוחנן וריב''ל הלכה כריב''ל וידוע שרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן וא''כ רב וריב''ל הלכה כריב''ל
ונפקא מינה לברכת על נטילת ידים וערוב (וחנוכה ומגילה) ונר שבת שעיקרם דרבנן

 

[ישעיהו מנחלת דן]

דוגמא חמישית
תלמוד בבלי מסכת שבת דף ו עמוד א
תנו רבנן, ארבע רשויות לשבת: רשות היחיד, ורשות הרבים, וכרמלית. ומקום פטור. ואיזו היא רשות היחיד - חריץ שהוא עמוק עשרה ורחב ארבעה, וכן גדר שהוא גבוה עשרה ורחב ארבעה - זו היא רשות היחיד גמורה. ואיזו היא רשות הרבים - סרטיא ופלטיא גדולה, ומבואות המפולשין זו היא רשות הרבים גמורה.
תלמוד בבלי מסכת שבת דף ו עמוד ב
ולחשוב נמי מדבר, דהא תניא: איזו היא רשות הרבים - סרטיא ופלטיא גדולה, ומבואות המפולשין, והמדבר! - אמר אביי: לא קשיא, כאן - בזמן שישראל שרויין במדבר, כאן - בזמן הזה.
תלמוד ירושלמי מסכת שבת פרק א הלכה א
ארבע רשויות לשבת. רשות היחיד. רה"ר. וכרמלית. ומבואות שאינן מפולשין. ואיזהו רה"י. חריץ שהוא עמוק עשרה ורחב ארבע. וגדר שהוא גבוה עשרה ורחב ארבע זו היא רשות היחיד גמורה. ואי זהו רשות הרבים גמורה. איסטרטייא ופלטיא ומדבר ומבואות המפולשין.
לכאורה אין הבדל משמעותי מלבד המיקום של תיבת מדבר שבתניא שבבבלי נמצא בסוף (ובת''ר איננו נמצא כלל) ובירושלמי נמצא באמצע
אבל נראה שההבדל משמעותי ביותר כי לפרש במדבר בזמן שהיו בו ישראל לא שייך לכאורה כשזה כתוב באמצא הברייתא ומבואות המפולשים נראה כהמשך לזה אז אמנם היה אפשר לומר בקלות שהנוסח בירושלמי נשתבש והעיקר כהנוסח שבבבלי אמנם גם בבבלי הוא דוחק שהברייתא תדבר על משהו שלא נוגע למעשה.
אלא שבספר העתים כתב בזה הלשון
ספר העיתים סימן רו
ובתשובות לגאון ד' רשיות לשבת מאי פירושה, כך אמרו חכמים פירושן ד' פנים של רשויות יש לשבת רה"י ורה"ר כרמלית ומקום פיטור, רה"י בדין היא שהיה צריך לומר בית של יחיד וחצר של יחיד למטה אמר חריץ עמוק יוד טפחים ורחב ד' אלא הללו שנים שיש לספקו בכרמלית ואצ"ל בית של יחיד וחצר של יחיד, ואיזו הוא רה"ר גמורה הי' לו מקום שיש בו ס' רבוא בני אדם שאין להם לא חומה ולא דלתות ונכנסין ויוצאין בלילה כמו ביום כדגלי המדבר זו רה"ר גמורה דכל מקום שאמרו חכמים רה"ר בדרך זה אמרו [ולא אמרו] סרטיא ופלטיא גדולה סרטיא שווקים גדולים שממלאין ופתוחין למקום שיש בו ס' רובא, פלטיא קורין אותו בלשון ישמעאל קיסר"א וחניות יש בה ושנו חכמים המוציא מחנות לפלטיא ומבואות המפולשין לרה"ר והם מקום שיש בו ס' רובא בנ"א
וזה מביא אותי לפרש את דברי הירושלמי והמדבר שהוא פרוש לסרטיא ופלטיא שבעינן כדגלי מדבר כל' הגאון בתשובה שהביא ספר העתים
וקצת כיוצא בזה בב''ק ד: כמדומה לגבי המבעה וההבער ואימא המבעה זה אש ואימא פרושי קמפרש ע''ש
וממילא אין צריך לדחוק דמיירי בזמן שהיו בו ישראל ומתקיים מנהגם של ישראל במשך הדורות שאין לנו רה''ר גמורה

 

[ישעיהו מנחלת דן]

דוגמא שישית
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יח עמוד ב
תנו רבנן: השמיט בה סופר אותיות או פסוקין, וקראן הקורא כמתורגמן המתרגם - יצא. מיתיבי: היו בה אותיות מטושטשות או מקורעות, אם רשומן ניכר - כשרה, ואם לאו - פסולה! - לא קשיא; הא בכולה, הא - במקצתה.
תלמוד ירושלמי מסכת מגילה פרק ב הלכה א
תני שמואל טעה והשמיט פסוק אחד ותירגמו המתרגם יצא אנן אמרין בכל לשון לא יצא ואת הכין שמואל כדעתיה ר' שמואל אמר היתה כתובה כהילכתה הלעוז יוצא בה בלעז.
לשונות הברייתות דומים אבל שונים בתכלית במסקנתם שבעוד בבבלי שנו השמיט הסופר וקראם הקורא כמתורגמן בירושלמי שנו השמיט הקורא וקראם המתורגמן ובבבלי נתקשו שזה סותר לברייתא אחרת שפוסלת השמטת אותיות ותרצו באופן מחודש ללא מקור מן הברייתא שיש חילוק בין מקצת לכל וזה קשה מאוד גם מהמקרה שהברייתא מדברת עליו שרחוק שתהיה כל המגילה כך ובדרך כלל המקרה שמיעוטה כך ואם כן צריכה להיות כשרה. ועוד קשה מה הענין להשוות למתורגמן ולא לומר בפשיטות וקראם בעל פה ואמנם התרגום הינו גם כן בעל פה מאחר והוא תורה שבע''פ אבל עדיין מיותרת קצת ההשוואה הזאת. אבל לגירסת הירושלמי הכול מיושב בפשיטות שבאמת לא גורסים השמיט הסופר אלא הקורא ולא מדובר במגילה שחסרים בה אותיות שזה פוסל אף במקצת כפשט דברי הברייתא שהובאה בבבלי של היו בה אותיות מטושטשות וקראם המתורגמן גרסינן ולא כמתורגמן וניחא שקראם המתורגמן מתוך המגילה בלשון לע''ז ויוצא בזה כדעת שמואל.

 

[ישעיהו מנחלת דן]

שביעית
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ב עמוד א
ואימא שיתסר ושיבסר! - ולא יעבור כתיב.
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ב עמוד ב
אשכחן עשייה, זכירה מנלן? - אמר קרא והימים האלה נזכרים ונעשים, איתקש זכירה לעשייה.
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ד עמוד ב
תניא נמי הכי: אף על פי שאמרו כפרים מקדימין ליום הכניסה - גובין בו ביום, ומחלקין בו ביום. - אף על פי שאמרו? אדרבה, משום דאמרו הוא! אלא: הואיל ואמרו שכפרים מקדימין ליום הכניסה - גובין בו ביום ומחלקין בו ביום, מפני שעיניהם של עניים נשואות במקרא מגילה. אבל שמחה אינה נוהגת אלא בזמנה.
תלמוד ירושלמי מסכת מגילה פרק א הלכה א
ואם ימים שהן סמוכין לימים אינן אלא ששה עשר ושבעה עשר לית יכיל דא"ר אבהו בשם רבי אלעזר [אסתר ט כז] לא יעבר ולא יעבר ר' יצחק בר נחמן בשם שמואל לא יעבר ולא יעבר תני בשם רבי נתן כל החדש כשר לקריאת המגילה מה טעמא [שם כב] והחדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה וגו' א"ר חלבו ובלבד עד חמשה עשר דא"ר אבהו בשם ר' לעזר לא יעבור ולא יעבור ר' יצחק בר נחמן בשם שמואל לא יעבר ולא יעבר הדא דאת אמר לקריאת המגילה אבל לעשות סעודה אינן עושין אלא בארבעה עשר ובחמשה עשר ואין מחלקין לעניים אלא בארבעה עשר ובחמשה עשר אין עיניהם של עניים תלויות אלא בארבעה עשר ובחמשה עשר ויהיו אלו לקריאה ואלו לסעודה ר' חלבו ר' חונה בשם רב [שם כח] והימים האלה נזכרים ונעשים נזכרים בקריאה ונעשים בסעודה.
לכאורה שוים שני התלמודים שא''א לאחר את הפורים לאחר ט''ו (ובירושלמי מבואר שהוא אפילו לרבי נתן שכשר מתחילת החודש) לא בקריאה ולא בסעודה אבל כידוע ישנו ירושלמי נוסף שממנו נוצר הפורים המשולש שנהגו אותו במוקפות שנה שעברה
תלמוד ירושלמי מסכת מגילה פרק א הלכה ד
קריאת מגילה ותרומת שקלים מקדימין ולא מאחרין סעודת ראש חדש וסעודת פורים מאחרין ולא מקדימין ולכאורה תמוה
וחשבתי לחדש שמדובר דוקא על י''ד שחל בשבת שאז מאחרים לט''ו אבל ט''ו שחל בשבת מקדימים לי''ד והברייתא דברה בסתמא על העירות והרי אמרו בירושלמי הכול יוצאים בי''ד שהוא זמן קריאתה והוקש זכירה לעשיה כמבואר בבבלי וצ''ע אמנם גם דברי מהרלב''ח הידועים שלהבבלי עושים בשבת הסעודה אינו נראה שהרי בירושלמי אמרו
תלמוד ירושלמי מסכת מגילה פרק א הלכה ד
ר' זעירה בעא קומי ר' אבהו ויעשו אותן שבת א"ל [אסתר ט כב] לעשות אותם ימי משתה ושמחה את ששמחתו תלויה בב"ד יצא זה ששמחתו תלויה בידי שמים
ואין נראה שהבבלי יחלוק על זה בלא טעם ודברי הבבלי שמחה אינה נוהגת אלא בזמנה יתפרש כדברי הירושלמי שרק בי''ד וט''ו ולא קודם אבל מאחרים לט''ו מפני שלא אפשר בשבת ומאחר והוקש זכירה לעשיה כמבואר בבבלי ממילא ניחא טעם האיסור לקרוא מגילה בשבת גם להירושלמי שבארנו מקודם דס''ל שרה''ר צריך ס' רבוא וא''כ אין מקום לגזירת שמא יעבירנו במילתא דלא שכיחא כמוש''כ הבאה''ל בריש הלכות עירובין (וטעמא דשופר פרשו בירושלמי משום זכרון תרועה ומדאורייתא ולולב מבואר בירושלמי שר' אבהו הנהיג שיטלו בשבת ודלא כהבבלי וניחא מאוד ולפי''ז הנוהגים לטלטל ברה''ר שאינו ס' רבוא צריכים ליטול לולב בשבת דהא בהא תליא) ובירושלמי אמרו טעם אחר לאיסור מגילה בשבת משום אין קוראים בכתבי הקודש אלא מן המנחה ולמעלה אמנם להבבלי אין איסור רק בזמן ביהמ''ד