- הודעות
- 1,817
- תודות
- 5,184
- נקודות
- 355
שמינית
סוגית ק''ש ותפילה של ערבית
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ד עמוד ב
תניא: חכמים עשו סייג לדבריהם, כדי שלא יהא אדם בא מן השדה בערב ואומר: אלך לביתי ואוכל קימעא ואשתה קימעא ואישן קימעא, ואחר כך אקרא קריאת שמע ואתפלל. וחוטפתו שינה ונמצא ישן כל הלילה; אבל אדם בא מן השדה בערב, נכנס לבית הכנסת, אם רגיל לקרות קורא, ואם רגיל לשנות שונה, וקורא קריאת שמע ומתפלל, ואוכל פתו ומברך; וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה. מאי שנא בכל דוכתא דלא קתני חייב מיתה, ומאי שנא הכא דקתני חייב מיתה? איבעית אימא: משום דאיכא אונס שינה; ואיבעית אימא: לאפוקי ממאן דאמר תפלת ערבית רשות, קא משמע לן דחובה.
אמר מר: קורא קריאת שמע ומתפלל. מסייע ליה לרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן: איזהו בן העולם הבא? - זה הסומך גאולה לתפלה של ערבית. רבי יהושע בן לוי אומר: תפלות באמצע תקנום.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ד עמוד ב
אמר רבי יהושע בן לוי: אף על פי שקרא אדם קריאת שמע בבית הכנסת, מצוה לקרותו על מטתו. אמר רבי יוסי: מאי קרא - רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודמו סלה. אמר רב נחמן אם תלמיד חכם הוא אין צריך. אמר אביי: אף תלמיד חכם מיבעי ליה למימר חד פסוקא דרחמי, כגון בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי ה' אל אמת.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ח עמוד ב
רבן גמליאל אומר וכו'. אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבן גמליאל.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף יב עמוד א
אמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב: כל שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית - לא יצא ידי חובתו, שנאמר: להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כז עמוד ב
תפלת הערב אין לה קבע. מאי אין לה קבע? אילימא דאי בעי מצלי כוליה ליליא - ליתני תפלת הערב כל הלילה! אלא מאי אין לה קבע? כמאן דאמר: תפלת ערבית רשות. דאמר רב יהודה אמר שמואל: תפלת ערבית, רבן גמליאל אומר: חובה, רבי יהושע אומר: רשות. אמר אביי: הלכה כדברי האומר חובה. ורבא אמר: הלכה כדברי האומר רשות.
תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק א הלכה א
רבי יסא בשם ר' יוחנן הלכה כחכמים רבי יסא מפקד לחברייא אין בעיתון מתעסקא באוריתא אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין מילתיה אמרה שהלכה כחכמים מילתיה אמרה שאמר דברים אחר אמת ויציב. תני הקורא את שמע בבית הכנסת בשחר יצא ידי חובתו בערב לא יצא ידי חובתו מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית ר' הונא בשם רב יוסף מה טעם אמרו אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב [דף ו עמוד א] בשביל להבריח את המזיקין. מילתיה אמרה שאין אמר דברים אחר אמת ויציב. מילתיה דר' שמואל בר נחמני אמר כן ר' שמואל בר נחמני כד הוה נחית לעיבורה הוה מקבל גבי ר' יעקב גרוסה והוה ר' זעירא מטמר ביני קופייא משמענא היך הוה קרי שמע והוה קרי וחזר וקרי עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה ומאי טעמא ר' אחא ור' תחליפתא חמוי בשם ר' שמואל בר נחמן [תהילים ד ה] רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה. מילתיה דר' יהושע בן לוי פליגא דר' יהושע בן לוי קרי מזמורים בתרה והא תני אין אומר דברים אחר אמת ויציב פתר לה באמת ויציב של שחרית.
תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק ד הלכה א
נעילה מהו שתפטר את של ערב ר' אבא ורב הונא בשם רב נעילה פוטרת את של ערב א"ל ר' אבא לרב הונא היאך הוא מזכיר של הבדלה אמר ר' יונה לרבי אבא היאך יהא שבע פוטרת שמונה עשרה א"ל ולא כבר איתתבת א"ל בגין דאיתתבת תיבטל [דף לא עמוד ב] אמר ר' יוסי מה דאקשי ר' אבא קשי יאות מה דאקשי ר' יונה לא קשי יאות קל הקילו עליו משום תעניתו שיהו שבע פוטרות שמונה עשרה רבי אבא בר ממל אמר לחברייא מריי מן כולכון שמעית שאין נעילה פוטרת של ערב ר' סימון בשם ריב"ל אין נעילה פוטרת של ערב א"ר יוסי ב"ר בון ותני ר"ח בכל יום אדם מתפלל שמונה עשרה במ"ש ובמוצאי יה"כ ובמוצאי תענית ציבור.
תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק ד הלכה א
דבית רבי ינאי אמרין [דף לב עמוד ב] עלה אדם על מטתו אין מטריחין אותו לירד אמר ר"ז כל מאן דהוינא עביד כן הוינא מפחד בליליא לית לך אלא כהדא דרבי מפקד לאבדן אמוריה אכריז קומי ציבורא מאן דמצלי יצלי דרמשא עד יומא קאים רבי חייא בר ווא מפקד לאמוריה מאן דמצלי יצלי דרמשא עד יומא קאים: אמר רבי יעקב בר אחא תניא תמן תפילת הערב מהו ר"ג אומר חובה רבי יהושע אומר רשות אמר ר"ח אתיין אילין פלגוותא כאינון פלגוותא מ"ד חובה אין נעילה פוטרת של ערב ומ"ד רשות נעילה פוטרת של ערב.
בענין הלכה במחלוקת התנאים במשנה בסוף זמן ק''ש של לילה מסתימת הגמרא הבבלית נראה שהלכה ברבן גמליאל לגמרי ולא חישינן לקרוא עד חצות אף לכתחילה ויש ראשונים שפרשו כמדומה שהלכה כמותו שיש לקרוא בדיעבד אף לרבנן ובירושלמי מפורש בשם ר' יוחנן שהלכה כחכמים וקיי''ל רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן ורב ושמואל הלכה כרב באיסורי וא''כ לכאורה הלכה כר' יוחנן (ומ''מ בזמננו נראה שלא שייך החשש כלל כי לא הולכים לישן בתחילת הלילה ואין החצות מונע את השינה כל הלילה אבל אם תחזור המציאות הטבעית שישנו בתחילת הלילה נ''מ).
לגבי זמן ק''ש של ערבית האם לפני התפילה או לאחריה בבבלי נחלקו בזה ריב''ל ור''י והכלל במגילה כז. שהלכה כריב''ל אלא שמבואר בברייתא כר''י וא''כ הלכה כמותו וכ''כ התוס' וכן המנהג אמנם הברייתא אמרו בגמ' באיבעית אימא שהיא כמ''ד תפילת ערבית חובה ודרך הראשונים או הגאונים לפסוק כאיבעית אימא ולכאורה מסתברא טפי שהחמירו בל' חיב מיתה משום כך ולא רק משום אונס שינה וא''כ הרי ענין זה תליא בפלוגתא דתנאי ואמוראי כמבואר בסוגיא במקומה בבבלי ובירושלמי ולרבא דהלכתא כוותיה לגבי אביי וכן לדיוק הגמרא מהמשנה שהלכה כמותה הרי תפילת ערבית רשות וכן המנהג כמוש''כ הגאונים שלכך מפסיקים בקדיש להודיע שהתפילה רשות וא''כ בלאה''כ אין אנו נוהגים לסמוך גאולה לתפילה שהרי מפסיקים בקדיש באמצע וא''כ למה לא ננהג לגמרי כריב''ל ונאמר הק''ש וברכותיה לאחר התפילה (בברכו בתרא).
לגבי ק''ש של המיטה בבבלי הביאו בשם ריב''ל שהוא מצוה נפרדת ואילו בירושלמי נראה שפרשו שיקרא את הק''ש המחויבת סמוך לשינה שהרי הביאו את מנהג ריב''ל לקרוא אח''כ מזמורים ואמרו שש''מ שמותר לדבר אחר ברכת אמת ויציב שלאחר ק''ש.
עוד אמרו שריב''ל פ' את הברייתא של אין אומר דברים אחר אמת ויציב באמת ויציב של שחרית אע''פ שנראה שאמוראים אחרים פרשו את זה גם בערבית ואילו בבבלי רב אומר שבערבית אומרים אמת ואמונה והמשנה לא יצא יד''ח וניחא עם אוקימתת ריב''ל בברייתא.
מקרה חריג לכאורה שהביאו בירושלמי מימרא בשם רב יוסף שנראה כרב יוסף המוכר בבבלי שהרי בבבלי אמרו בשמו טעם למימרת ריב''ל מקרא והנוסח לפנינו רבי יוסי ונראה להגיה רב יוסף ובירושלמי הובא הקרא הזה בשם רב שמואל בר נחמן ובבבלי הטעם מובן מדברי רב נחמן ואביי שהובאו אח''כ.
סוגית ק''ש ותפילה של ערבית
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ד עמוד ב
תניא: חכמים עשו סייג לדבריהם, כדי שלא יהא אדם בא מן השדה בערב ואומר: אלך לביתי ואוכל קימעא ואשתה קימעא ואישן קימעא, ואחר כך אקרא קריאת שמע ואתפלל. וחוטפתו שינה ונמצא ישן כל הלילה; אבל אדם בא מן השדה בערב, נכנס לבית הכנסת, אם רגיל לקרות קורא, ואם רגיל לשנות שונה, וקורא קריאת שמע ומתפלל, ואוכל פתו ומברך; וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה. מאי שנא בכל דוכתא דלא קתני חייב מיתה, ומאי שנא הכא דקתני חייב מיתה? איבעית אימא: משום דאיכא אונס שינה; ואיבעית אימא: לאפוקי ממאן דאמר תפלת ערבית רשות, קא משמע לן דחובה.
אמר מר: קורא קריאת שמע ומתפלל. מסייע ליה לרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן: איזהו בן העולם הבא? - זה הסומך גאולה לתפלה של ערבית. רבי יהושע בן לוי אומר: תפלות באמצע תקנום.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ד עמוד ב
אמר רבי יהושע בן לוי: אף על פי שקרא אדם קריאת שמע בבית הכנסת, מצוה לקרותו על מטתו. אמר רבי יוסי: מאי קרא - רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודמו סלה. אמר רב נחמן אם תלמיד חכם הוא אין צריך. אמר אביי: אף תלמיד חכם מיבעי ליה למימר חד פסוקא דרחמי, כגון בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי ה' אל אמת.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ח עמוד ב
רבן גמליאל אומר וכו'. אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבן גמליאל.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף יב עמוד א
אמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב: כל שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית - לא יצא ידי חובתו, שנאמר: להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כז עמוד ב
תפלת הערב אין לה קבע. מאי אין לה קבע? אילימא דאי בעי מצלי כוליה ליליא - ליתני תפלת הערב כל הלילה! אלא מאי אין לה קבע? כמאן דאמר: תפלת ערבית רשות. דאמר רב יהודה אמר שמואל: תפלת ערבית, רבן גמליאל אומר: חובה, רבי יהושע אומר: רשות. אמר אביי: הלכה כדברי האומר חובה. ורבא אמר: הלכה כדברי האומר רשות.
תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק א הלכה א
רבי יסא בשם ר' יוחנן הלכה כחכמים רבי יסא מפקד לחברייא אין בעיתון מתעסקא באוריתא אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין מילתיה אמרה שהלכה כחכמים מילתיה אמרה שאמר דברים אחר אמת ויציב. תני הקורא את שמע בבית הכנסת בשחר יצא ידי חובתו בערב לא יצא ידי חובתו מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית ר' הונא בשם רב יוסף מה טעם אמרו אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב [דף ו עמוד א] בשביל להבריח את המזיקין. מילתיה אמרה שאין אמר דברים אחר אמת ויציב. מילתיה דר' שמואל בר נחמני אמר כן ר' שמואל בר נחמני כד הוה נחית לעיבורה הוה מקבל גבי ר' יעקב גרוסה והוה ר' זעירא מטמר ביני קופייא משמענא היך הוה קרי שמע והוה קרי וחזר וקרי עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה ומאי טעמא ר' אחא ור' תחליפתא חמוי בשם ר' שמואל בר נחמן [תהילים ד ה] רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה. מילתיה דר' יהושע בן לוי פליגא דר' יהושע בן לוי קרי מזמורים בתרה והא תני אין אומר דברים אחר אמת ויציב פתר לה באמת ויציב של שחרית.
תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק ד הלכה א
נעילה מהו שתפטר את של ערב ר' אבא ורב הונא בשם רב נעילה פוטרת את של ערב א"ל ר' אבא לרב הונא היאך הוא מזכיר של הבדלה אמר ר' יונה לרבי אבא היאך יהא שבע פוטרת שמונה עשרה א"ל ולא כבר איתתבת א"ל בגין דאיתתבת תיבטל [דף לא עמוד ב] אמר ר' יוסי מה דאקשי ר' אבא קשי יאות מה דאקשי ר' יונה לא קשי יאות קל הקילו עליו משום תעניתו שיהו שבע פוטרות שמונה עשרה רבי אבא בר ממל אמר לחברייא מריי מן כולכון שמעית שאין נעילה פוטרת של ערב ר' סימון בשם ריב"ל אין נעילה פוטרת של ערב א"ר יוסי ב"ר בון ותני ר"ח בכל יום אדם מתפלל שמונה עשרה במ"ש ובמוצאי יה"כ ובמוצאי תענית ציבור.
תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק ד הלכה א
דבית רבי ינאי אמרין [דף לב עמוד ב] עלה אדם על מטתו אין מטריחין אותו לירד אמר ר"ז כל מאן דהוינא עביד כן הוינא מפחד בליליא לית לך אלא כהדא דרבי מפקד לאבדן אמוריה אכריז קומי ציבורא מאן דמצלי יצלי דרמשא עד יומא קאים רבי חייא בר ווא מפקד לאמוריה מאן דמצלי יצלי דרמשא עד יומא קאים: אמר רבי יעקב בר אחא תניא תמן תפילת הערב מהו ר"ג אומר חובה רבי יהושע אומר רשות אמר ר"ח אתיין אילין פלגוותא כאינון פלגוותא מ"ד חובה אין נעילה פוטרת של ערב ומ"ד רשות נעילה פוטרת של ערב.
בענין הלכה במחלוקת התנאים במשנה בסוף זמן ק''ש של לילה מסתימת הגמרא הבבלית נראה שהלכה ברבן גמליאל לגמרי ולא חישינן לקרוא עד חצות אף לכתחילה ויש ראשונים שפרשו כמדומה שהלכה כמותו שיש לקרוא בדיעבד אף לרבנן ובירושלמי מפורש בשם ר' יוחנן שהלכה כחכמים וקיי''ל רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן ורב ושמואל הלכה כרב באיסורי וא''כ לכאורה הלכה כר' יוחנן (ומ''מ בזמננו נראה שלא שייך החשש כלל כי לא הולכים לישן בתחילת הלילה ואין החצות מונע את השינה כל הלילה אבל אם תחזור המציאות הטבעית שישנו בתחילת הלילה נ''מ).
לגבי זמן ק''ש של ערבית האם לפני התפילה או לאחריה בבבלי נחלקו בזה ריב''ל ור''י והכלל במגילה כז. שהלכה כריב''ל אלא שמבואר בברייתא כר''י וא''כ הלכה כמותו וכ''כ התוס' וכן המנהג אמנם הברייתא אמרו בגמ' באיבעית אימא שהיא כמ''ד תפילת ערבית חובה ודרך הראשונים או הגאונים לפסוק כאיבעית אימא ולכאורה מסתברא טפי שהחמירו בל' חיב מיתה משום כך ולא רק משום אונס שינה וא''כ הרי ענין זה תליא בפלוגתא דתנאי ואמוראי כמבואר בסוגיא במקומה בבבלי ובירושלמי ולרבא דהלכתא כוותיה לגבי אביי וכן לדיוק הגמרא מהמשנה שהלכה כמותה הרי תפילת ערבית רשות וכן המנהג כמוש''כ הגאונים שלכך מפסיקים בקדיש להודיע שהתפילה רשות וא''כ בלאה''כ אין אנו נוהגים לסמוך גאולה לתפילה שהרי מפסיקים בקדיש באמצע וא''כ למה לא ננהג לגמרי כריב''ל ונאמר הק''ש וברכותיה לאחר התפילה (בברכו בתרא).
לגבי ק''ש של המיטה בבבלי הביאו בשם ריב''ל שהוא מצוה נפרדת ואילו בירושלמי נראה שפרשו שיקרא את הק''ש המחויבת סמוך לשינה שהרי הביאו את מנהג ריב''ל לקרוא אח''כ מזמורים ואמרו שש''מ שמותר לדבר אחר ברכת אמת ויציב שלאחר ק''ש.
עוד אמרו שריב''ל פ' את הברייתא של אין אומר דברים אחר אמת ויציב באמת ויציב של שחרית אע''פ שנראה שאמוראים אחרים פרשו את זה גם בערבית ואילו בבבלי רב אומר שבערבית אומרים אמת ואמונה והמשנה לא יצא יד''ח וניחא עם אוקימתת ריב''ל בברייתא.
מקרה חריג לכאורה שהביאו בירושלמי מימרא בשם רב יוסף שנראה כרב יוסף המוכר בבבלי שהרי בבבלי אמרו בשמו טעם למימרת ריב''ל מקרא והנוסח לפנינו רבי יוסי ונראה להגיה רב יוסף ובירושלמי הובא הקרא הזה בשם רב שמואל בר נחמן ובבבלי הטעם מובן מדברי רב נחמן ואביי שהובאו אח''כ.