עונה היא מצוה שעושה להנאת גופו - בפריה ורביה כדי שיהיה מעשה על מה לברך אתה מצרף את המעשה לתוצאה דהיינו הלידה, אבל הברכה על עצם התוצאהזה המעשה היחיד שנעשה מצידו לקיום מצוה זו.
כך נראה לי בדבריו כפי האמור מעלה
למה זה סותר
אכן, הרשב"א בתשו' ח"א סי' י"ח מביא דבריו
כנראה תשובה אחרת של הרשב''א
אין ברכה על תוצאה נעדרת מעשה.עונה היא מצוה שעושה להנאת גופו - בפריה ורביה כדי שיהיה מעשה על מה לברך אתה מצרף את המעשה לתוצאה דהיינו הלידה, אבל הברכה על עצם התוצאה
אין ספק מוציא מידי ודאי, הדברים מפורשים בתשובתו הנ"ל ואשר אייתי' לעיל.
מעיד אני בודאות ששמעתי כן מהגרד''ל בעצמו שאמר הלשון הזאתאין ספק מוציא מידי ודאי, הדברים מפורשים בתשובתו הנ"ל ואשר אייתי' לעיל.
הפשטות לענ''ד שכל מצוה טעונה ברכה
תביא סימוכין, מקורות, שנוכל לדון בהם
בדיוק לכך נאמרו דברי רבותינו ובראשם הרשב"א.
ברוך ה' נמצאה האבדה (ע''י סיעתא דשמיא שמישהו אחר מצא לי את זה)
נדרים טו:אשמח לציטוט כי בירושלמי בכתובות מפורש שהתנה עמה לא שאר לא כסות לא עונה (וכמובן הכונה שהסכימה) אינו חיב לה כלום
מדוע ?
כי רק כשהיא מוחלת ועל דעת כן הייתה הקידושין אין מצוה
שומע
אבל המצוה היא רק בשבילה "עונתה" דייקא - ושימח את אשתו - (משמחה בדבר מצוה) וכשהיא אינה רוצה בזה אין כאן מצוה (רק היא עוברת עבירה כשהיא מונעת ממנו)שומע
ועדיין אומר אני שמצוה שיש בה את כללי לאו להנות א''א למחול עליה בשום צורה כי מצות ה' היא
לא מצינו כמדומה בכל התורה מצוה שתלויה ברצון האדם ולכן ל' מצוה שנאמר בגמ' הוא לא מצוה גמורה אלא ענין ורצון ה' להיטיב עם ברואיו או כהכשר לפו''ר כמוש''כ התוס' בריש כתובות או שניהםאבל המצוה היא רק בשבילה "עונתה" דייקא - ושימח את אשתו - (משמחה בדבר מצוה) וכשהיא אינה רוצה בזה אין כאן מצוה (רק היא עוברת עבירה כשהיא מונעת ממנו)
איה מקום הירושלמי ?לא מצינו כמדומה בכל התורה מצוה שתלויה ברצון האדם ולכן ל' מצוה שנאמר בגמ' הוא לא מצוה גמורה אלא ענין ורצון ה' להיטיב עם ברואיו או כהכשר לפו''ר כמוש''כ התוס' בריש כתובות או שניהם
לכאורה עונה ופריה ורביה הם שני מצוות נפרדותלא מצינו כמדומה בכל התורה מצוה שתלויה ברצון האדם ולכן ל' מצוה שנאמר בגמ' הוא לא מצוה גמורה אלא ענין ורצון ה' להיטיב עם ברואיו או כהכשר לפו''ר כמוש''כ התוס' בריש כתובות או שניהם
אמת
כן ויש ענין של מזה ומזה אל תנח ידך כמבואר בסוגיא ביבמות ובמדרש קהלת
לא מצוה במובן של בין אדם למקום אלא חובה של בין אדם לחברו של עונה להיות לה תומך ועוזר בעת מצוקההרי עיקר חיוב המצוה היא כשהיא משתוקקת לזה (ראיתי באיזה מקום באגרו"מ) ומסיבה זאת התירו גם סמוך לוסת ביוצא לדרך,
ישר כח על הדוג' ועדיין אין לדמות כי מורא רב ומורא אב הושוה למורא המקום ואין כן מצות עונה על דרך הפשטהחיוב של כיבוד רבו במקום שרבו מוחל הדין הוא שכבודו מחול משא"כ במלך, למרות שכיבוד רבו מצוה, וכן כיבוד אב ואם
ברכות ניתקנו על עשיית מצוות וסמוך לעשייתןיש לעיין למה לא מצינו שמברכים בלידת בן לאחר בת או להיפך ברכת המצוות על קיום מ''ע דאורייתא של פו''ר ???
השאלה היא יכולה להיות כללית על הרבה מצוות שלא מצינו בהם ברכה וידוע תשובת ר''י אבן פלט בענין ושמעתי את מרן הגרד''ל מצטט את תשובת הרשב''א על זה שתשובת הר''י אבן פלט היא קו תוהו על אבני בוהו
למעשה מצינו ברכות שלא נזכרו בתלמוד ומברכים אותם כמו להדליק נר של שבת והשאלה נשאלת אולי באמת יש לברך ?
לענ''ד עצם מציאות הבן היא המעשה הכי גדול שיכול להיות ומאחר וזה בא מכוחך הרי שכעת זה המשך מעשיך ושפיר תברךברכות ניתקנו על עשיית מצוות וסמוך לעשייתן
ובשעת לידת הבן ליכא כאן מעשה שאפשר לברך עליו
המשך מעשיך אינה עשיה בפועללענ''ד עצם מציאות הבן היא המעשה הכי גדול שיכול להיות ומאחר וזה בא מכוחך הרי שכעת זה המשך מעשיך...