לא זכיתי להבין,
זו תשובת רבינו הרשב"א, מישהו חולק בעניין ?
 
זה המעשה היחיד שנעשה מצידו לקיום מצוה זו.

כך נראה לי בדבריו כפי האמור מעלה

למה זה סותר

אכן, הרשב"א בתשו' ח"א סי' י"ח מביא דבריו
עונה היא מצוה שעושה להנאת גופו - בפריה ורביה כדי שיהיה מעשה על מה לברך אתה מצרף את המעשה לתוצאה דהיינו הלידה, אבל הברכה על עצם התוצאה
 
עונה היא מצוה שעושה להנאת גופו - בפריה ורביה כדי שיהיה מעשה על מה לברך אתה מצרף את המעשה לתוצאה דהיינו הלידה, אבל הברכה על עצם התוצאה
אין ברכה על תוצאה נעדרת מעשה.
כנראה תשובה אחרת של הרשב''א
וצריך חיפוש
אין ספק מוציא מידי ודאי, הדברים מפורשים בתשובתו הנ"ל ואשר אייתי' לעיל.
וקיי"ל המוציא מן הפשטות עליו הראיה
 
אין ספק מוציא מידי ודאי, הדברים מפורשים בתשובתו הנ"ל ואשר אייתי' לעיל.
מעיד אני בודאות ששמעתי כן מהגרד''ל בעצמו שאמר הלשון הזאת
אולי לא מהרשב''א אלא מראשון אחר
וקיי"ל המוציא מן הפשטות עליו הראיה
הפשטות לענ''ד שכל מצוה טעונה ברכה
 
מעיד אני בודאות ששמעתי כן מהגרד''ל בעצמו שאמר הלשון הזאת
תביא סימוכין, מקורות, שנוכל לדון בהם
הפשטות לענ''ד שכל מצוה טעונה ברכה
בדיוק לכך נאמרו דברי רבותינו ובראשם הרשב"א.
ולענ"ד רוב המצוות הם ללא ברכה.
 
תביא סימוכין, מקורות, שנוכל לדון בהם
ברוך ה' נמצאה האבדה (ע''י סיעתא דשמיא שמישהו אחר מצא לי את זה)
ספר הפרדס (נביו) שער המעשה
וקבלתי מפי החכם ר' יהודה נ"ר שקיבל מפי הרב ר' שלמה בן אדרת ז"ל אביו שאין שום כלל בעולם מזה הענין שאין [בו] כמה פקפוקין וכמה קושיות. ואין אחד מהם עולה כהוגן. הלכך אין לנו לטרוח ולדקדק אחר הכללים, אלא הברכה שתקנו לנו רבותינו ז"ל בעל מברכין בעל והברכה שתקנו לנו בלמ"ד אין מברכין אלא בלמ"ד. וגם כן אותם כללים דכיילינן על איזו מצוה חייב אדם לברך ועל איזו מצוה פטור אדם מלברך כולם הם אבני תוהו על אבני בוהו.
 
אשמח לציטוט כי בירושלמי בכתובות מפורש שהתנה עמה לא שאר לא כסות לא עונה (וכמובן הכונה שהסכימה) אינו חיב לה כלום
נדרים טו:
האומר לאשתו קונם שאיני משמשך: אף דמשועבד לה והו"ל כאוסר פירות חבירו על חבירו. י"ל דמיירי באמר הנאת תשמישך עלי, שאין מאכילין לאדם דבר האסור לו, ואע"ג דמצות לאו להנות נתנו, היינו דקיום המצוה לא הוה כהנאה, אבל במתהני גם גופו, שפיר מחשב הנאה [ר"ן].
ועדיין ליכא סתירה מהירושלמי.
 
שומע
ועדיין אומר אני שמצוה שיש בה את כללי לאו להנות א''א למחול עליה בשום צורה כי מצות ה' היא
אבל המצוה היא רק בשבילה "עונתה" דייקא - ושימח את אשתו - (משמחה בדבר מצוה) וכשהיא אינה רוצה בזה אין כאן מצוה (רק היא עוברת עבירה כשהיא מונעת ממנו)
 
אבל המצוה היא רק בשבילה "עונתה" דייקא - ושימח את אשתו - (משמחה בדבר מצוה) וכשהיא אינה רוצה בזה אין כאן מצוה (רק היא עוברת עבירה כשהיא מונעת ממנו)
לא מצינו כמדומה בכל התורה מצוה שתלויה ברצון האדם ולכן ל' מצוה שנאמר בגמ' הוא לא מצוה גמורה אלא ענין ורצון ה' להיטיב עם ברואיו או כהכשר לפו''ר כמוש''כ התוס' בריש כתובות או שניהם
 
לא מצינו כמדומה בכל התורה מצוה שתלויה ברצון האדם ולכן ל' מצוה שנאמר בגמ' הוא לא מצוה גמורה אלא ענין ורצון ה' להיטיב עם ברואיו או כהכשר לפו''ר כמוש''כ התוס' בריש כתובות או שניהם
לכאורה עונה ופריה ורביה הם שני מצוות נפרדות
כשנולדים בן ובת פקע המצוה ?
הרי עיקר חיוב המצוה היא כשהיא משתוקקת לזה (ראיתי באיזה מקום באגרו"מ) ומסיבה זאת התירו גם סמוך לוסת ביוצא לדרך,
החיוב של כיבוד רבו במקום שרבו מוחל הדין הוא שכבודו מחול משא"כ במלך, למרות שכיבוד רבו מצוה, וכן כיבוד אב ואם
 
לכאורה עונה ופריה ורביה הם שני מצוות נפרדות
אמת
כשנולדים בן ובת פקע המצוה ?
כן ויש ענין של מזה ומזה אל תנח ידך כמבואר בסוגיא ביבמות ובמדרש קהלת
הרי עיקר חיוב המצוה היא כשהיא משתוקקת לזה (ראיתי באיזה מקום באגרו"מ) ומסיבה זאת התירו גם סמוך לוסת ביוצא לדרך,
לא מצוה במובן של בין אדם למקום אלא חובה של בין אדם לחברו של עונה להיות לה תומך ועוזר בעת מצוקה
החיוב של כיבוד רבו במקום שרבו מוחל הדין הוא שכבודו מחול משא"כ במלך, למרות שכיבוד רבו מצוה, וכן כיבוד אב ואם
ישר כח על הדוג' ועדיין אין לדמות כי מורא רב ומורא אב הושוה למורא המקום ואין כן מצות עונה על דרך הפשט
 
יש לעיין למה לא מצינו שמברכים בלידת בן לאחר בת או להיפך ברכת המצוות על קיום מ''ע דאורייתא של פו''ר ???
השאלה היא יכולה להיות כללית על הרבה מצוות שלא מצינו בהם ברכה וידוע תשובת ר''י אבן פלט בענין ושמעתי את מרן הגרד''ל מצטט את תשובת הרשב''א על זה שתשובת הר''י אבן פלט היא קו תוהו על אבני בוהו
למעשה מצינו ברכות שלא נזכרו בתלמוד ומברכים אותם כמו להדליק נר של שבת והשאלה נשאלת אולי באמת יש לברך ?
ברכות ניתקנו על עשיית מצוות וסמוך לעשייתן
ובשעת לידת הבן ליכא כאן מעשה שאפשר לברך עליו
 
ברכות ניתקנו על עשיית מצוות וסמוך לעשייתן
ובשעת לידת הבן ליכא כאן מעשה שאפשר לברך עליו
לענ''ד עצם מציאות הבן היא המעשה הכי גדול שיכול להיות ומאחר וזה בא מכוחך הרי שכעת זה המשך מעשיך ושפיר תברך
וכן נהגתי בעצמי כעת שזכיתי וילדה אשתי זכר בשעטו''מ לאחר שנולד לי בת בעבר וברכתי אשר קדשנו ושהחינו
ברוך אדני אלהינו שזיכה אותי ויהי רצון מלפניו שירבו שמחות בישראל
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון