ברגע שאתה מסכים שהמצווה לא חייבת להכתב במפורש, מ"ל אם היא מגיעה מהשכל או מהתבוננות בפסוקים ומעשי אבות?
קל יותר לומר שישבו חז"ל ותקנו לא לעבור לפני המתפלל מלומר שהיה טעם ברור שלכן אנו מחויבים לדין לגמרי כשזה כה רחוק מהשכל
ומעניין שעד כה לא הוזכר כאן הספר "עבד המלך".
?
 
בנוגע לשאלה בנוסח לעולם אל,
בשביל זה יש שולחן ערוך!, אל תשאל אותי מאיפה הוא יודע.
(דוגמא, "לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור שמו"ת" ,"לעולם ישליש אדם נכסיו שליש בקרקע וכו'" "לעולם ישליש אדם שליש במקרא שליש במשנה וכו', " על הראשון השו"ע אומר חיוב, את השני אף אחד לא מביא, ובשלישי דעת רוב הפוסקים שהוא המלצה.)
 
בנוגע לשאלה בנוסח לעולם אל,
בשביל זה יש שולחן ערוך!, אל תשאל אותי מאיפה הוא יודע.
(דוגמא, "לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור שמו"ת" ,"לעולם ישליש אדם נכסיו שליש בקרקע וכו'" "לעולם ישליש אדם שליש במקרא שליש במשנה וכו', " על הראשון השו"ע אומר חיוב, את השני אף אחד לא מביא, ובשלישי דעת רוב הפוסקים שהוא המלצה.)
גם אני רציתי לומר כך אבל שוב זה רק מחזק את הספק לגבי עוצמת הדין דהיינו האם זה נחשב ממש דרבנן כי השו"ע כך החליט או שמה שהשו"ע העתיק זה כי הוא חשב שזה דבר כדאי ואומנם מקובל לומר שכל מה שהשו"ע כותב שזה חיוב או איסור אז זה וודאי כך
ואומנם איני חושב כך שהרי בסימן קע כותב את הלכות דרך ארץ ולא יעלה על הדעתשהו חיוב גמור לכל אדם ועוד דברים רבים שקש/ה לומר שהם נחשבים מעיקר הדין אלא אם כן נאמר שעיקר הדין נמצא במקום אחר
 
אני מסכים שלא כל מה שכותב השו"ע זהו חיוב גמור (ריש השו"ע "שיהא הוא מעורר השחר" ראיה לזה),
אך ודאי אין מקום לצוטט עכשיו כל לעולם שבגמ',
אין לנו דרך להתחמק ובכל דבר צריך שכל, ואמנם יש אנשים שאין להם ואין לנו ברירה ואיך להתווכח איתם, אך מי שיש לו שכל, אמור להיות לו פרופורציות לכל דין לפי מה שהתחנך.
יש שו"ע וצריך לעשות מה שכתוב בו, באיזה רמה? אין אף אחד שיוכל לענות לך על זה.
הרי על כל סעיף בשו"ע אפשר לשאול מה יקרה למי שלא יעשה את זה, ובכל אופן כל אחד מבין שיש דברים חשובים יותר ויש דברים חשובים פחות. ומי שלא יטול ד ימין לפני יד שמאל, (ויותר מזה, שלא יטול את הספל ביד ימין ויעבירו ליד שמאל ויטול יד ימין וגו',) יכול להמשיך את היום בנחת, אך מי שלא יטול ידיים כלל הוא בבעיה רצינית., לא יכול להיות מדריך לזה, צריך שכל!
אך מה שאף בשו"ע לא נפסק, מקומו אחרי כל מה שכתוב בשו"ע.
 
אני מסכים שלא כל מה שכותב השו"ע זהו חיוב גמור (ריש השו"ע "שיהא הוא מעורר השחר" ראיה לזה),
אך ודאי אין מקום לצוטט עכשיו כל לעולם שבגמ',
אין לנו דרך להתחמק ובכל דבר צריך שכל, ואמנם יש אנשים שאין להם ואין לנו ברירה ואיך להתווכח איתם, אך מי שיש לו שכל, אמור להיות לו פרופורציות לכל דין לפי מה שהתחנך.
יש שו"ע וצריך לעשות מה שכתוב בו, באיזה רמה? אין אף אחד שיוכל לענות לך על זה.
הרי על כל סעיף בשו"ע אפשר לשאול מה יקרה למי שלא יעשה את זה, ובכל אופן כל אחד מבין שיש דברים חשובים יותר ויש דברים חשובים פחות. ומי שלא יטול ד ימין לפני יד שמאל, (ויותר מזה, שלא יטול את הספל ביד ימין ויעבירו ליד שמאל ויטול יד ימין וגו',) יכול להמשיך את היום בנחת, אך מי שלא יטול ידיים כלל הוא בבעיה רצינית., לא יכול להיות מדריך לזה, צריך שכל!
אך מה שאף בשו"ע לא נפסק, מקומו אחרי כל מה שכתוב בשו"ע.
אני חושב שזה לא נכון לכל דבר יש סיווג מדויק ודרגה ברורה
ופעם רציתי לכתוב על זה מאמר "כל התורה כולה על רגל אחת" אבל התיאשתי מכוח הכמות של דברים שאינם ברורים
אבל בכל אופן אני ישתף את הציבור בקטע ממה שכתבתי לחלק


ז' מקורות לדעת את ההלכה.

א' תורה שבכתב.
דהיינו "חמשה חומשי תורה" שלפי המסורת נכתב על ידי משה מפי ה'.
ב' תורה שבעל פה. דהיינו "משנה" שלפי המקובל תלמיד מרב כך מסר משה לישראל מפי ה'.
ג' תקנות וגזירות. דהיינו "גדר שגדרו חכמים" בכל דור ודור שלפי המקובל תלמיד מרב כך מסר משה לישראל מפי ה' שרצונו שיהיה כוח ביד בית הדין שבכל דור לגזור ולתקן.
ד' השכל הישר. דהיינו דעת חכמי התורה שמבארים לנו לפי שכלם שלפי השכל הישר כך רצון ה' שנשמע לדבריהן נאמין ונקבל.
ה' דרך ארץ. דהיינו דרך הארץ בעיני מוסר ונימוס שלפי ביאור חכמי התורה כך רצון ה'.
ו' מדת חסידות. דהיינו לפנים משורת הדין שלפי השכל הישר כך רצון ה'.
ז' מנהג. דהיינו

ה' קטגוריות להלכה היוצאת ממקורות אלו.

א' איסור והתר.
דהיינו מה שרצון ה' שלא נעשה הן על ידי פעולות הגוף והן על ידי המחשבה.
ב' חיוב ופטור. דהיינו מה שרצון ה' שנעשה הן על ידי פעולות הגוף והן על ידי המחשבה.
ג' חל ולא חל. דהיינו מה שרצון ה' שיחשב למצב מסוים.
ד' ביאור העניין. דהיינו מה שרצון ה' שיחשב לדבר מסוים.
ה' כללים. דהיינו מה שרצון ה' שיגדיר את האמור לעיל.
 
דווקא בגמ' שהבאת על רגל אחת כתוב עיקרון חשוב מאין כמוהו להחליט את החיים שלנו,
"רעך ורע אביך אל תעזוב" מאי דסני עלך לחברך לא תעביד,
כך אנו אמורים לקיים מצוות. (א"א להמשיך להתפלסף על זה, זה "על רגל אחת" היינו כלל אצבע, עיקרון פשוט!)
 
דווקא בגמ' שהבאת על רגל אחת כתוב עיקרון חשוב מאין כמוהו להחליט את החיים שלנו,
"רעך ורע אביך אל תעזוב" מאי דסני עלך לחברך לא תעביד,
כך אנו אמורים לקיים מצוות. (א"א להמשיך להתפלסף על זה, זה "על רגל אחת" היינו כלל אצבע, עיקרון פשוט!)
כשכתבתי "על רגל אחת" התכוונתי ליסודות שלה לא לכלל שכולל הכל
ואגב הפירוש במה דעלך סני היינו שאם זה יהיה הדרך שלך בחיים אתה תקיים את כל התורה כולה אבל כשאני אומר כל תורה אני מתכוון לכל היסודות\השתלשלות
 
קל יותר לומר שישבו חז"ל ותקנו לא לעבור לפני המתפלל מלומר שהיה טעם ברור שלכן אנו מחויבים לדין לגמרי כשזה כה רחוק מהשכל
כוונתי לומר, שלא כל איבור חייב להיות מפורש.
יש דין שצריך לעשות, כי הוא ראוי ונכון - וזה מה שמחייב אותך לעשותו, רצון ה' שתעשהו, ואם לא הוא יעניש אותך.
חז"ל למדו המון איסורים מעין אלו, או מלימודים מפסוקים או מעשי אבות, או מרוחב דעתם.
ר' שמואל הומינר חיבר ספר על החומש, שבו הוא לומד כמעט מכל פסוק מצוות או הנהגות.
יכול להמשיך את היום בנחת
ממש לא!
זה מה שנקרא ה ל כ ה.
אני מכיר אנשים שהיו נותנים לך סטירת לחי על משפט כזה...
 
ממש לא!
זה מה שנקרא ה ל כ ה.
אני מכיר אנשים שהיו נותנים לך סטירת לחי על משפט כזה...
לכן אמרתי שצריך שכל.
לא אמרתי שאין בזה עניין, פשוט שכל אחד צריך לשאוף להגיע גם לקיים את זה, אבל יש סדר והדרגה,
ומי שלא נטל קודם את הספל ביד ימין, ואז העבירו ליד שמאל, לא יכול להסתובב עם נקיפות מצפון. (כמובן שלא לפתוח מפלגה כזאת... כלומר זה לא צריך להיות על השולחן, אבל מה לעשות...)
 
הוא בהחלט יכול, ואני בהחלט מתוודה גם על זה.
אבל בכללי לא כדאי להסתובב 'עם נקיפות מצפון', גם למי שלא נטל בכלל.
גם מבחינה חינוכית אני חושב שהפליליות הזו אינה דרך לבן תורה.
כולנו גדלנו בבית המדרש, ויכול להיות דעות שונות.
מאז שגדלתי, אני משוכנע שמאוד כדאי לעשות כל מה שכתוב או מרומז במשנה ברורה, אך לכל דבר יש דרך, ואי אפשר לעשות הכל, ולכן אנחנו בדרך לשם, אבל עכשיו אני לא מסוגל לעשות את זה. אבל זה לא מוריד לי בתחושה שאני בסדר ואני מצוין.
(אני רק רוצה להדגיש שכמובן אסור לקחת דבר כזה כסמל, ואסור בכוונה לא לעשות. ומאז שדיברתי על זה באיזה מקום ונקטתי את הנט"י דוגמא, אני מקפיד על זה מאוד, כי בשום אופן אני לא עושה דווקא נגד. אבל אם יום אחד שכחתי, הכל בסדר.)
 
ואומר וכי הלכה היא למשה מסיני? וכי היה דור שעמדו החכמים ותיקנו או גזרו כל אלו התקנות? וכי מנהג היה? או דרבי קבלה?
ומצאתי ביד רמ"ה

ואע"ג דהני קראי ירמיה אמרינהו לבתר כמה דורות מדורו של דוד ויואב, כולהו גמרא הוו גמירי להו הלכה למשה מסיני ואתא ירמיה אסמכינהו אקראי,
 
ומצאתי ביד רמ"ה

ואע"ג דהני קראי ירמיה אמרינהו לבתר כמה דורות מדורו של דוד ויואב, כולהו גמרא הוו גמירי להו הלכה למשה מסיני ואתא ירמיה אסמכינהו אקראי,
לומר שכל כעין זה או הרבה כעין זה לכה למשה מסיני ישליך הרבה וכדלהלן:
א. יהיה חיוב גמור לעשות כמו דאורייתא בדיוק וספיקן לחומרא.
ב. אסור בשום פנים שיהיה מחלוקת שהר כל הלכה למשה מסיני שיש בה מחלוקת בידוע שאינה החכה למשה מסיני.
ג. הרמב"ם בהקדמתו למשנה מונה רשימה של הלכות למשה מסיני ואמר שכלל כמעט את כולם ואם כך זה לא יתכן.
ועוד
 
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף ל עמוד ב
כשם שחייב להשיאו אשה,
כך חייב ללמדו אומנות, אם תורה היא - כשם שחייב ללמדו תורה, כך חייב ללמדו אומנות.
ויש אומרים: אף להשיטו בנהר. מאי טעמא? חיותיה הוא.

ואם תאמר ומה בכך דהוי חיותיה וכי יתחייב על ידי כך מדאורייתא או מדרבנן ומאיזה דין [זה אולי נכלל במשהו אבל אם לא מאיזה דין חדש?]
מאותו פסוק שצריך ללמדו מלאכה ראה חיים עם אשה אשר אהבת כשם שצריך ללמדו תורה כך צריך ללמדו מלאכה ולשוט שזה חיים
 
א. יהיה חיוב גמור לעשות כמו דאורייתא בדיוק וספיקן לחומרא.
ומנלך שזה נידון כדרבנן?

אנקדוטה: בעבר, שוחחתי עם אחד מגדולי תלמידי החכמים בנוגע לדין מסויים הנלמד מדברי קבלה, ותוך כדי השיחה אמרתי לו שזה מדרבנן, והוא תיקן אותי שאין שייך לומר שזה דין מדרבנן, אלא שזה נלמד מדברי קבלה שכך הדין, אך לא ידוע לנו מה מקורו של דין זה.
 
אין לי דרך להוכיח אחרת אבל כך נראה לך?
ראשית, לגבי הדין המובא ביד רמ"ה שהוא הלכה למשה מסיני, הנך מסכים שעלינו לדונו כהלמ"מ?
שנית, שוב, יתכן שיהיו השלכות לכך שאין לנו ודאות גמורה שדין זה הוא מהלכה למשה מסיני, וכפי שהבאתי בהודעתי הקודמת.
 
ראשית, לגבי הדין המובא ביד רמ"ה שהוא הלכה למשה מסיני, הנך מסכים שעלינו לדונו כהלמ"מ?
שנית, שוב, יתכן שיהיו השלכות לכך שאין לנו ודאות גמורה שדין זה הוא מהלכה למשה מסיני, וכפי שהבאתי בהודעתי הקודמת.
אני לא יחלוק על היד רמה בפרט כשאני לא יודע על מה הוא מדבר אבל אולי הרמב"ם חולק עליו
ובכל אופן יש יותר מדי הלכות שמוטלות בספק האם נאמר שכולם ספק הלכה למשה מסיני הלוא היה לי צד לומר שזה אפילו לא חיוב ואם כן נצטרך להתחיל להקפיד לסוך את הראש תחילה והקפיד על כל הלכות סעודה
אבל אם זה האמת אין הכי נמי
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון