- הודעות
- 168
- תודות
- 537
- נקודות
- 106
בדורות אחרונים נשתרש המושג "מצווה קיומית" ורבים מייחסים המושג למרנא הגר"א שאמר שאכילת מצה כל שבעה מצוה היא אבל קיומית ולא חיובית.
ומעודי תמהתי על זה, והרי אין לך סתירה מיניה וביה יותר מזה, דענין המצוה הוא ציווי אלוקי, ואיך שייך לקיים ציווי בלי שנצטווה עליה. כמו שתאמר חיוב פטורי.
ניסיתי לחפש במאגרים תורניים ולא עלה לי רק מדורות אחרונים. לענ"ד מושג זה טעון בירור משורשו. אשמח לשמוע חו"ד חברי הפורום בזה. והאם מצאנו להדיא ענין זה בקדמונים.
ומה שאמר הגר"א שאכילת מצה מצוה היא ולא חיוב כבר נתבאר באשכול זה: חמשה עשר חמשה עשר לגזירה שווה ששבעת ימים מצות תאכלו מצוה היא לכל דבר. רק שקיומה לרוב הפוסקים הוא בהעדר אכילת חמץ, והגר"א חידש שקיומה הוא גם בכל אכילת מצה. הגם שאינו מחויב באכילת מצה שהרי אפשר שלא יאכל כלל פת, אבל כל זמן שאוכל פת מחויב הוא לאכולה מצה ולא חמץ.
ומעודי תמהתי על זה, והרי אין לך סתירה מיניה וביה יותר מזה, דענין המצוה הוא ציווי אלוקי, ואיך שייך לקיים ציווי בלי שנצטווה עליה. כמו שתאמר חיוב פטורי.
ניסיתי לחפש במאגרים תורניים ולא עלה לי רק מדורות אחרונים. לענ"ד מושג זה טעון בירור משורשו. אשמח לשמוע חו"ד חברי הפורום בזה. והאם מצאנו להדיא ענין זה בקדמונים.
ומה שאמר הגר"א שאכילת מצה מצוה היא ולא חיוב כבר נתבאר באשכול זה: חמשה עשר חמשה עשר לגזירה שווה ששבעת ימים מצות תאכלו מצוה היא לכל דבר. רק שקיומה לרוב הפוסקים הוא בהעדר אכילת חמץ, והגר"א חידש שקיומה הוא גם בכל אכילת מצה. הגם שאינו מחויב באכילת מצה שהרי אפשר שלא יאכל כלל פת, אבל כל זמן שאוכל פת מחויב הוא לאכולה מצה ולא חמץ.
