ספר עמק המלך - הקדמה שניה - פרק ג
פרק שלישי:
השלשה כתות אשר זכרנו עתה, נבטל סברותם בקיצור מופלג, הכת הראשונה הם אותם שיתרחקו ממנו באומרם כי אין הכרח להאמין בנעלם התורה וסודותיה. והאלהים טח עיניהם מראות ואזניהם משמוע, וכל זה ימשוך בדבקם בפילוסופיא הכוזבת, ויספיקו עצמם מילדי הנכרים [ישעיהו ב' ו' הרד"ק], ומעמידים סברות אריסטו וחביריו בתורתינו הקדושה, אוי להם ואבוי להם. ואין עתה להאריך בסברות המזוייפות, הלוא תראה בפירוש התורה להחכם השלם אברבנאל בפרשת כי תצא [מהדורת תשכ"ד רל"א רל"ד] , הוא סותר דבריהם המכחישים סוד הגלגול. ובעונותינו הרבים ראיתי קונטריס אחד שכתב חכם אחד מארץ איטליא, ואומר שכל מי שהוא מאמין בסוד הגלגול שהוא מין. ועונו גדול מנשוא, לא יהיה לחטאתו כפרה, כי דבר סרה על התנא הקדוש האלהי רשב"י זלה"ה, האומר בספר הזוהר בכמה מקומות מסוד הגלגול. כגון בסבא פרשת משפטים, ובפרט בפרשת כי תצא, בזוהר חדש דף ק"ז עמוד א' וזה לשונו, 'רבי שמעון אמר, נפשא דהיא משפעא דיסודא עילאה, כד איהי חבת, אשא דלעילא שלטא עליה זן בזיניה'. רצה לומר גיהנם של מעלה פועל לפי הכלל של מין במינו, 'ובגופא שלטא עליה אשא דלרע', רצה לומר של מטה, 'ושלמא על כל ישראל', 'ומאן דאמר, דמאן דאזיל בהאי עלמא בלא בנין, דאתי זמנא אחריתי לעלמא (דאתי) הדין, אמר קשוט'. "ועוד, אינון חייביא דשאטין באוירא עד דמרצי חובייהו, ובתר נכנסין פעם שנייה בגוף כדי לצרף אותו, ואם יצדק שוב אינו נכנס פעם אחרת, ואם לאו פעם שלישית. שנאמר, 'הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר' [איוב ל"ג כ"ט]:
והנה החכם הזה היה בעל תלמוד וחשוב מאוד בפוסקים ודינים, ואמר בעצמו שלא עלתה ארוכה בידו להבין רזי תעלומות, וגם לא היה לו ממי ללמוד, כאשר כתב בעצמו. ונמשך מזה היותו רך הלבב לכתוב נגד המינים ואפיקורסים האלה, החולקים על דברי התנא הגדול והקדוש רשב"י זלה"ה, כאשר עשה האברבנאל ז"ל בפרשת כי תצא הנ"ל, שכתב עליהם ביד רמה. שנמשכו אחרי ספרי אריסטו וחביריו, ואחרי סברותיהם, ושם התיר קשריהם וספיקותיהם, שהקשו על סוד הגלגול. ואין ספק החולק על דברי התנא הזה, בודאי ראוי הוא לקרותו מין:
ספר עמק המלך - שער א - פרק א
ועוד הפרק הזה נותן הבנה נכונה, 'לתת לפתאים ערמה' [משלי א' ד'], הם החמורים הטפשים אריסטו וחביריו, האומרים בספריהם שהעולם הוא קדמון, ובודאי כסיל בחושך הולך. ונאמר, 'וימנע מרשעים אורם' [איוב ל"ח ט"ו] כי אור, ורז הקבלה האמיתיית, חושבנא דדין כחושבניה דדין, שאינם יודעים אריסטו וחבריו שאור עצמותו היה ממלא מקום הראוי להבראות בתוכו העולמות, ואם לא היה פונה מקום לעולמות, לא היה יכול להיות מצב להעמיד בתוכו העולמות. ונמצא פניית המקום היתה הבריאה ראשונה, כנדרש בכתוב, 'הנה מקום אתי, הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו' [בראשית רבה ס"ח], ואיך יעלה על לב האדם להיות העולם קדמון, אחר שלא היה מקום פנוי, ועל זה נאמר, 'מי פתי יסור הנה' [משלי ט' ד'] 'לתת לפתאים ערמה' [כדלעיל]. ואין לך דבר שאינו מרומז בתורתנו הקדושה, וזהו הסוד שנקרא הקב"ה 'המקום', ועליו נאמר 'ברוך המקום', והמבין יבין. והנה 'אל י"י', יאיר עינינו בתורתו הקדושה 'יגל יעקב ישמח ישראל'. ברוך י"י לעולם אמן ואמן:
ספר עמק המלך - שער ה - פרק נה
ולכן חכמי יון עשו ספרי חכמת הפילוסופיא, שרוצים להכריח בדרך החקירה, מציאות אלהות ומציאות העולם, אבל עם כל זה סברותיהם הוא מן הקליפה של נוגה ופסולת. שמגשימים הנסים וענייני התורה, אשר הם עולים על הטבע והגשמיות, כיון שהניסים באים מן העולמות שאין בהם גשמיות, על ידי הדבור של השמות המבוארים בעולמות בי"ע, בסייעתא דקב"ה ושכינתיה, וזהו דווקא בספרי הפילוסופיא האלהיית. אבל אריסטו וחביריו טעו במינות הרבה מאוד, שהוא קליפת עבודה זרה ממש, באומרו שהעולם הוא קדמון חס וחלילה, והחמורים הטפשים הללו לא היו יודעים סוד הפסוק, 'הנה מקום אתי' [שמות ל"ג כ"א] שעליו אמרו רז"ל הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו [בראשית רבה ס"ח י]. ואם לא היה פונה מקום לעולמות לא היה נברא העולם, ואיך יהיה העולם קדמון, וכל השגה שלהם באה מן השפע שמשיגה קליפת יון, בזמן שהטיקלא היא בטומאה, והם סברות נכריות מזויפות, ואין כאן מקומו. ונחזור לענינינו, בשנת של"ב לאלף הששי נפטר האר"י זלה"ה בעונותינו הרבים, וב' שנים למד בא"י עם תלמידיו אחר שבא ממצרים לא"י, דהיינו שנת של"א ושל"ב, ואלמלא היה קיים בחיים עד שנת של"ה, והם השתי שנים שאמר בצערו 'ואלמלא הייתי קיים ה' שנים בא"י הייתי מביא הגאולה'. וזאת היתה העת רצון שאמר דניאל, "אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה" [דניאל י"ב י"ב] רצה לומר, ימים הם שנים, ודוגמתו הרבה במקרא. ומספר האלף שנים הם שנות אלף החמישי של הוד שנאמר, 'כל היום דוה' הוא אותיות הוד, וכן הוא אומר בזוהר בלק, 'לא ישלטו עממין בישראל, יתיר מאלף שנין'. ואותן הקע"ב שנים של אלף הרביעי הוא כנגד נצח, שהוא ה עקב ימין של יעקב, שהוא ז"א שאחזו החיצונים בקצתו ולא בכולו, שנאמר 'וגם נצח ישראל לא ישקר' [שמואל א' ט"ו כ"ט ב] כולו, שהוא רק קע"ב של אל
