עמוסיך

משתמש מוביל
gemgemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
פרסם 15 מאמרים!
הודעות
1,193
תודות
6,282
נקודות
443
וכתב [הרמב"ם] עליו [אריסטו] שהגיע הכי קרוב למדרגת הנבואה
אפשר לומר שזה לא רק בא משיכלו אלא גם מאורח חייו. הרמב"ם מאד אחז ממידת הסתפקות וניתוק הגשם מהרוח, ורואים כן בכמה וכמה מקומות כשמדבר על חסידים, וכו'. וראה עוד בסו"ס קמג בשו"ת פאה"ד
אריסטו כנודע היה חי בצמצום מופלג כיוון שמאס בחיי העולם והקדיש את כל כולו לדעת (כמובא ב'מאירת עיניים'), ומשכך היה מקום להעריצו לכאורה.
אלא שרבינו בחיי כתב בחובו"ה - ונראה כי רמז על זה - בשער עבודת האלוקים פ"ב כשהוא כותב על מלחמת השכל והגוף וכותב שכמה שתילחם, הגוף קדם לשכל שנים רבות, וממילא חזק הוא יותר [בתת המודע] ולכן לא מספיק שכל אלא תורה "אשר הורה בהם האל ברואיו דרך עבודתו" וכו'
ומפורש כן בזוה"ק שמות רסז: עיי"ש

כלומר - שגם אם יצליח האדם ויבטש בהמיותו עד שלא יהיה נצרך אל העולם הזה, כאשר יבא לו משהו שהוא מעל לכל זה - דהיינו יצר הרע, אם לא יהיה לו תורה - היא התבלין, לא יעמוד בזה!

וזה ממש מתחבר למה שמובא בכ"מ החל מסדה"ד וכלה ביערו"ד (א ד"ג) ובבני יששכר (מא' חודש סיוון מא' ה) וכו' שיום אחד איתרמי לאריסטו בטעות אשת תלמידו - אלכסנדר הגדול... איך ייתכן? התשובה בחובו"ה דנן
 
מה שאני מכיר זה שראוהו עושה מעשה מגונה ואמר שכעת אינו אריסטו
זה גם ידוע - אך לא נראה אמיתי בכלל
אך מה שהבאתי היה חידוש לי לפני כמה שנים, והבאתי את זה כדוגמא
אני שמעתי על החכם סוקרטס שהיה בהנהגותיו מגונה ביותר בכמה עניינים
אגב ידוע למר המובא בחוות יאיר (ריש ס"ט) "...כתב ראש הפילסופים היוני [כלומר אריסטו] אהוב סקראט [הוא כסוקרטס] אהוב אפלטון - רק האמת אהוב יותר"
 
נערך לאחרונה:
ולפניו בהקדמת הרז''ה לבעל המאור אאל''ט
כעת ראיתי בחוו"י רי שם הוסיף "ובכה"ג שלימים וכן רבים כתבו כזה" אולי כיוון לרבינו זרחיה הלוי

ואכן מצאתי בהקדמתו "...כמו שכתב החכם המורה אבן גנא"ח בהשיבו על המורה הגדול בעל הדקדוק רבי יהודה ז"ל הזכיר דברי הפילוסוף שהשיב על רבו ואמר ריב לאמת עם אפלטון, ושניהם אוהבנו, אך האמת אהוב יותר ואמר עוד אני לא באתי לגרוע מעלת האיש הזה ולהשפילה אך להפליאה ולהגדילה...".
 
וזה ממש מתחבר למה שמובא בכ"מ החל מסדה"ד וכלה ביערו"ד (א ד"ג) ובבני יששכר (מא' חודש סיוון מא' ה) וכו' שיום אחד איתרמי לאריסטו בטעות אשת תלמידו - אלכסנדר הגדול... איך ייתכן? התשובה בחובו"ה דנן
וזה צריך עיון גדול, כיוון שאלכסנדר למד אצלו בעודו נער, וכבר בגיל 17 עזב את יוון ויצא וכבש כל העולם ולא הספיק לשוב עד שמת בגיל 20, והוא נשא אשה רק אחר שעזב רק בפרס את בת דריווש ועוד בת מושל אחד באזור אפגניסטן. ואפשר שהיה המעשה בתלמיד אחר ששמו אלכסנדר ובטעות שייכוהו אחר כך לאלכסנדר הגדול. וצ"ע.
 
וזה צריך עיון גדול, כיוון שאלכסנדר למד אצלו בעודו נער, וכבר בגיל 17 עזב את יוון ויצא וכבש כל העולם ולא הספיק לשוב עד שמת בגיל 20, והוא נשא אשה רק אחר שעזב רק בפרס את בת דריווש ועוד בת מושל אחד באזור אפגניסטן. ואפשר שהיה המעשה בתלמיד אחר ששמו אלכסנדר ובטעות שייכוהו אחר כך לאלכסנדר הגדול. וצ"ע.
מחילה מר אבל מאיפה הבאת את זה? הוא לא מת בגיל 20, אלכסנדר מת לפי השיטות היותר מחמירות בגיל 32 בידי שר משקהו (סדה"ד ג"א תכ"ג וכן בתנ"ד)
סתם כך נראה לך שכבש את כל העולם בשלש שנים?!
נקודת המוצא של מר פשוט מוטעת מהיסוד, כי גם אלכסנדר החל למלוך רק בגיל 19 [שנת תמ"ב וכעבור 6 שנים תמ"ח עם התחזקותו בשל מותו של דרייוש הפרסי [נחלקו אם בידו הדבר או שרק תרם לעניין] אז מלך בעוז וכו'
 
מחילה מר אבל מאיפה הבאת את זה? הוא לא מת בגיל 20, אלכסנדר מת לפי השיטות היותר מחמירות בגיל 32 בידי שר משקהו (סדה"ד ג"א תכ"ג וכן בתנ"ד)
סתם כך נראה לך שכבש את כל העולם בשלש שנים?!
נקודת המוצא של מר פשוט מוטעת מהיסוד, כי גם אלכסנדר החל למלוך רק בגיל 19 [שנת תמ"ב וכעבור 6 שנים תמ"ח עם התחזקותו בשל מותו של דרייוש הפרסי [נחלקו אם בידו הדבר או שרק תרם לעניין] אז מלך בעוז וכו'
אכן טעיתי והוא מת בגיל 32 וגם עזב את יוון בגיל 23. אבל עיקר טענתי עדיין קיימת שמאז שעזב את יוון ולא הספיק לשוב אליה ועל פי כל כותבי קורותיו לא נשא אשה רק במהלך כיבושיו באסיה.
 
הרמב"ם כתב על אריסטו שהגיע לתכלית החכמה שאדם יכול להגיע, מלבד דרגת הנביאים. ראה במו"נ ח"ב פ"כב. שהעריך מאד את חכמתו.

גם החובת הלבבות הזכירו. וחסידים מספרים, שבנו של רבי פינחס מקוריץ שאל אותו למה מביא החוה"ל מדברי אריסטו, ור' פינחס היסה אותו ואמר לו: אם החוה"ל עשה כן, הרי שכך צריך להיות.

אאל"ט גם רבינו יונה באבות מזכיר אותו.

ובספר כתר ראש מובא שהגר"א אמר שהוא מוכן להביא את אריסטו אל שולחנו ולהוריד למקום את כל צבא השמים וע"י זה להוכיח לו את טעותו.

בספר שיחות רבי דוד שמשון פינקוס על חנוכה עמ' קכ הביא בשם הסבא מקלם שאמר על אריסטו "אני יותר חכם ממנו".
 
אגרת שבע נתיבות התורה
ואמנם באמת שהלמוד המסודר הוא הראוי לכל מבקש ההצלחה. וכבר אמר הרב ז"ל בסוף הפרקים הארבעה הראשונים שבמדע, שאין ראוי להטייל בפרדס אלא מי שמילא כריסו מלחם ובשר, ושמם משל לידיעת האסור והמותר וכך הוא באמת שראוי להקדימם. וכשהתחזקו יעלה הלומד מהם אל מה שהוא יותר קרוב מהם אל ידיעת מהותם ומהות סבתם, ומשם יסעו ויחנו ויסעו ויחנו. עד הגיעם אל התכלית האחרונה המכוונת בבריאת האדם בצלם אלהים ובדמותו:
והנה אברהם נביא בצלם אלהים כי בצלם אלהים עשה את האדם:
ואומר אחר זה ההגיון שחבר בו אריסטוטלוס הספרים השמונה שהם המאמרות והמליצה וההיקש והמופת וההטעאה והדרש והניצוח והשיר. אשר כבר עברנו על כולם בעיון, הוא ענין המלאכה. ואינה חכמה כמו שקורין אותה מלאכת ההגיון, ונאמר עליה שערכה אל השכל כערך מלאכת הדקדוק אל הלשון. קל וחומר שדרך ידיעת צירוף האותיות דרך מעולה הימנה, ואמתתה התבארה מפירושי ספר יצירה הנודעים בקבלה לא זולת זה:
ואני למדתי עליו יב' פירושין זה מעולה מזה, קצתם על דרך פילוסופית וקצתם דרך נבואות. וזה היה אחרי למדי מקצת ספרי אריסטו בטבעיות ובאלהיות. כי מן הלימודיות מעט למדתי מפני שלא מצאתים מועתקים בלשוננו שהוא לשון קודש לבדה והן זולתה קודש כי אם חול. וברוך המבדיל בין קדש לחול. ואחרי למדי מורה הנבוכים פעמים רבות מאד עד שהבנתי ממנו איך נקשר קצתו בקצתו. כי השבתי פרקיו זה על זה, והמופת על זאת חכמת הצירוף ומלאכתו המחשבית מעולה ממלאכת ההגיון, הוא שהיא חכמת ההגיון הפנימיי העליון וזאת היא להגיון והחיצוני והתחתון במעלה מן התיכון. וכמו שהאישיות (הפרטיות) והסתומות והסתירות בשני מיניהם, וההפכיות ומה שתחת ההפכיות קצתם מחלקות האמת והשקר בכל החמרים תמיד, קצתם כוזבות יחד וקצתם צודקות יחד וקצתם זאת צודקות וזאת כוזבות. ולהן ארבעה מיני הדורשים שם מחייב כולל, ומחייב חלקיי, ושולל חלקיי, ולה כ"ג תכניות. ההיקש י"ד מינים שלימים להוליד תולדות אמיתיות והם ענינים נסדרים לחלוק ולישא וליתן בם, עד שיצא מהם מופת מושכל לפי מחשבת האנושית. כן ההקדמות המקובלות מסודרות בתמונות ידועות עד שעם המשא ומתן במחשבת הצירוף שהוא גלגול האותיות החוזר פנים ואחור, מחלקי האמת והשקר הנמצאים בכח הנפש המחשבת בחשבונות תחילה, והמדמה הדמיונות והמציירת הנמצא לנמצא והנעדר לנעדר הנמצא לנעדר והנעדרת לנמצא, עד שאם זכתה הנפש בחזק מחשבתה אחר קבלה דרך השמירה מן ההטעאות הדמיוניות, מתעדנת ומתענגת במה שמוציאה תחת קליפות. והדבור והמספר הנקראים בספר יצירה ספר וספר וסיפור מן הפירות המחיות הנשמות והזנות אותן עד שנהנין מזיו השכינה ונכתרין בכתר שמחת עולם שנאמר "ושמחת עולם על ראשם" (ישעיה נא' יא'):

ידוע וברור שהפילסופים אומרים כי אם הלשונות והכתיבות המחשבות באמונות הנעלמות מתחלפות ומשתנות הענינים אשר בנפש כל אדם אינם כי אם דבר אחד לכל בטבע. וכבר זכר זה אריסטו בראש ספר ארמאניוס שהוא ספר המליצה אשר נמצא אתנו ממנו, הוא ביאור אבן רשד מועתק ללשונינו על יד החכם ר' יעקב בן מלמד ז"ל. ושם אמר דבר וזה לשונו שהתיבות שידובר בהם מורות תחילה על הענינים אשר בנפש והאותיות הנכתבות מורות תחילה על אלו התיבות. וכמו שהאותיות הנכתבות ר"ל הכתב אינו אחד בעצמו לכל האומות, כן התיבות שיסופר בהם על הענינים אינן אחדות (זהות) בעצמן אצל כל אומה. ולזה היתה הוראת אלו בהסכמה לא בטבע. אבל הענינים אשר בנפש הם אחדים בעצמם לכל. כמו שהענינים אשר בנפש המושכלים להם ומורים עליהם והם אחדים ונמצאים בטבע לכל. ועוד אמר שם והתיבות תדמנה אל הענינים המושכלים כי כמו שהדבר אפשר שהוא מושכל מבלתי שיתואר באמת ובשקר כן התיבה אפשר שהיא מובנת מבלתי שתתואר באמת ולא בשקר וכמו שאפשר שהמושכל מן הדבר יתואר באמת ובשקר כן התיבה כבר יהיה מה שיובן ממנה מתואר באמת ובשקר. והאמת והשקר ישיגו הענינים המושכלים והתיבות עליהם כשהרכיב קצתם על קצת או נחלק קצתם מקצת אבל כשנחלקו נפרדים לא יורו על האמת ולא על השקר אלה הם דבריו:
ואם כן כבר יובן מדבריו שהלשונות כולן הסכמיות הן, לא טבעיות כמו שזכר הרב גם כן במורה והביא גם הוא ראייה מן "ויקרא האדם שמות" וכו'. ואף על פי כן מצאנו שהשם בחר בנו ובלשוננו ובמכתבנו. והורנו אמונות וקבלות נבחרות אצלו משאר הענינים הנמצאים אצל זולתו מאלו הנזכרים ומן הדומה להם. כמו שנבחר בטבע בענינים רבים זולת ענינים אחרים רבים, כפי הנגלה מטבע המציאות. והבחירה הזאת אין ראוי לדון אותה על פי אדם זולת הנביאים אשר נשלמו אצל השם יותר מזולתם משאר חכמי בני אדם. והם הנבחרים מהשם אשר יחדם להיותם שלוחיו ומלאכיו, להורות אמיתת האמונה. ואין מי שיקשה על זה:
 
ספר מצרף לחכמה ליש"ר ז"ל - הקדמה
וזה לשון המכתב הרב הנדפס בראש ספר 'נובלות חכמה' לאמור: כי אהבה רבה אהבתיך על כן כל אשר שאלו עיניך לא אצלתי ממך, וזה דרכך תמיד לאמור לי ברכני גם אני אבי, ואתה כאיש תבונות עלית למרום לקחת מתנות לשם שבו ואחלמה, למה איפה רמיתני ותגנוב את לבבי, הלא כתבתי לך שלישים, אל תגל, אף תטיף, ואל תעזר. ולא הטית אוזן וזרית דברים כבושים על פני חוצות, שטו העם ולקטו כירק עשב נתת להם, אהה, מה נכבד היום בהגלות נגלות לריקים דברים עתיקים. ודאי, אי אפשר לתקן את אשר עוית, רק במטותא שים קנצי למלין ונקית וכו'. וכבר הודעתיך שאם אין לי מזל בבנים וקניינים אבל יפה כח מזלי בספרים, ואין עוד ספר יקר בעולם שחשקתיו ולא השגתיו, ולפעמים נדדתי כמה מאות פרסה בים וביבשה כדי לראות ספר קטן, גם שכמה פעמים הבלים נפלו לי בנעימים, וכן כל הספרים של האלוף מהו' אלכסנדר מפרנקפורט בקבלה באו לידי, אבל אינם מספיקים כי תלמידיו היו הכותבים לא הוא. ואני בוטח במי שלקחני מבית אבי וטלטלתי חצי הישוב, שיזכני גם לעלות ולבוא בארץ הצבי ואקרא בספר 'עץ החיים', ואז אגבר חילים באלה הדברים הנעלמים וכו', כי בקהל הפילוסופים אל תחד עוד כבודי ודבר אריסטו היה לי לחרפה, ולקלס כל היום וכו'. והיה לך לחלקו בפרקים או מאמרים וכו' (אני עשיתי כרצון הרב בע"ה). ואני בוטח בה' להוציא לאור ספר אחד גדול הערך שיועיל לרבים יותר מספר היד לרמב"ם ז"ל, וזכרו לא יסוף עד ביאת הגואל ועד בכלל, ורק בו ובספר 'בשמת' אתפאר על רוב תועלתם, לא על גודל חכמתי, כי יודע אני שאין בי כלום, ובורח אני ממה שרודפים אחרי בני גילי להקרא בשם גאון וראש גולה, לא חפצתי בשם מורינו וכו' עכ"ל הרב זצ"ל:

ספר עקידת יצחק להחוקר האלהי ר"י עראמה זצ"ל עם פירוש הרב היש"ר זצ"ל. ואם יש לנו פירוש על מטמון יקר זה מאת החוקר לכל תכלית מוהר"ר חיים יוסף פאלאק זצ"ל המכונה בשם 'מקור חיים', מ"מ בת קול הדאבה מנהמת כיונה בלב דורשי קדמוניות ישרון על אבידת פירוש היש"ר זצ"ל, כי בפירוש 'מקור חיים' לא נמצא תועלת רק לבני אדם הבינונים להורותם ביאור המלות בנופך דיליה, אבל בפירוש היש"ר בודאי יאות לקרותו מעין חיים נחל נובע מקור חכמה, באשר היה חכם נפלא מאין כמוהו ואין חכמה אשר לא טבל בשמנה רגל 'ישרה', וכשם שיוסף גלה האבן מעל באר יצחק ועשה אזנים לתורתו, כן אם היה יצחק אחר מיתת יוסף אז בודאי עשה פירוש על ספריו המחוכמים הרים גבנונים, חבל על דאבדין דלא משתכחין. ספר עצם השמים כתב הרב זצ"ל בסוף ספר ה'אילם': בטלתי ראיות אריסטוטלוס בגשם החמישי אחת לאחת כל הכתוב בספר 'השמים' (הוא ספר 'השמים והעולם' העתקת רבי זרחיה הספרדי ללה"ק, או 'כללי השמים והעולם' מאריסטוטלוס העתקת רבי משה אבן תבון), וקראתיו 'עצם השמים' עכ"ל. ומזאת ניכר גודל חכמתו של היש"ר זצ"ל מרבי משה אבן תבון ורבי זרחיה הספרדי זצ"ל והר"ם מנרבוני שעשו פירוש עליו, כי בעיניהם היו דברי אריסטו בספר 'השמים והעולם' ישרים למוצאי דעת, והיש"ר זצ"ל הרס וימגר כל הכתוב בו ממסד ועד הטפחות, וגדולי האומות האצילו לו כבוד בשביל זה. והשם הוא מלשון הכתוב (שמות כ"ד י') 'וכעצם השמים לטוהר', פי' (ויקרא רבה כ"ג סי' ח') נקיין מן עננין יעוי"ש, וקיימא בחוורתא תדיר דלא אתערבו גוונין באחרא ואיהו עצם דלא אשתני לעלמין (זוה"ק בראשית דף מ"ב ע"א יעוי"ש ובין, ועי' זוה"ק בשלח דף ס"ו ע"ב, פנחס דף רנ"ה רע"א, ועי' עקידה שער ל"ו), והיש"ר זצ"ל ראה כי ספר זה הוא בגד לבן אין בו כתם השגיאה קראו 'עצם השמים' כמחזי שמיא לברירו.
 
ספר עמק המלך - הקדמה שניה - פרק ג
פרק שלישי:
השלשה כתות אשר זכרנו עתה, נבטל סברותם בקיצור מופלג, הכת הראשונה הם אותם שיתרחקו ממנו באומרם כי אין הכרח להאמין בנעלם התורה וסודותיה. והאלהים טח עיניהם מראות ואזניהם משמוע, וכל זה ימשוך בדבקם בפילוסופיא הכוזבת, ויספיקו עצמם מילדי הנכרים [ישעיהו ב' ו' הרד"ק], ומעמידים סברות אריסטו וחביריו בתורתינו הקדושה, אוי להם ואבוי להם. ואין עתה להאריך בסברות המזוייפות, הלוא תראה בפירוש התורה להחכם השלם אברבנאל בפרשת כי תצא [מהדורת תשכ"ד רל"א רל"ד] , הוא סותר דבריהם המכחישים סוד הגלגול. ובעונותינו הרבים ראיתי קונטריס אחד שכתב חכם אחד מארץ איטליא, ואומר שכל מי שהוא מאמין בסוד הגלגול שהוא מין. ועונו גדול מנשוא, לא יהיה לחטאתו כפרה, כי דבר סרה על התנא הקדוש האלהי רשב"י זלה"ה, האומר בספר הזוהר בכמה מקומות מסוד הגלגול. כגון בסבא פרשת משפטים, ובפרט בפרשת כי תצא, בזוהר חדש דף ק"ז עמוד א' וזה לשונו, 'רבי שמעון אמר, נפשא דהיא משפעא דיסודא עילאה, כד איהי חבת, אשא דלעילא שלטא עליה זן בזיניה'. רצה לומר גיהנם של מעלה פועל לפי הכלל של מין במינו, 'ובגופא שלטא עליה אשא דלרע', רצה לומר של מטה, 'ושלמא על כל ישראל', 'ומאן דאמר, דמאן דאזיל בהאי עלמא בלא בנין, דאתי זמנא אחריתי לעלמא (דאתי) הדין, אמר קשוט'. "ועוד, אינון חייביא דשאטין באוירא עד דמרצי חובייהו, ובתר נכנסין פעם שנייה בגוף כדי לצרף אותו, ואם יצדק שוב אינו נכנס פעם אחרת, ואם לאו פעם שלישית. שנאמר, 'הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר' [איוב ל"ג כ"ט]:

והנה החכם הזה היה בעל תלמוד וחשוב מאוד בפוסקים ודינים, ואמר בעצמו שלא עלתה ארוכה בידו להבין רזי תעלומות, וגם לא היה לו ממי ללמוד, כאשר כתב בעצמו. ונמשך מזה היותו רך הלבב לכתוב נגד המינים ואפיקורסים האלה, החולקים על דברי התנא הגדול והקדוש רשב"י זלה"ה, כאשר עשה האברבנאל ז"ל בפרשת כי תצא הנ"ל, שכתב עליהם ביד רמה. שנמשכו אחרי ספרי אריסטו וחביריו, ואחרי סברותיהם, ושם התיר קשריהם וספיקותיהם, שהקשו על סוד הגלגול. ואין ספק החולק על דברי התנא הזה, בודאי ראוי הוא לקרותו מין:

ספר עמק המלך - שער א - פרק א
ועוד הפרק הזה נותן הבנה נכונה, 'לתת לפתאים ערמה' [משלי א' ד'], הם החמורים הטפשים אריסטו וחביריו, האומרים בספריהם שהעולם הוא קדמון, ובודאי כסיל בחושך הולך. ונאמר, 'וימנע מרשעים אורם' [איוב ל"ח ט"ו] כי אור, ורז הקבלה האמיתיית, חושבנא דדין כחושבניה דדין, שאינם יודעים אריסטו וחבריו שאור עצמותו היה ממלא מקום הראוי להבראות בתוכו העולמות, ואם לא היה פונה מקום לעולמות, לא היה יכול להיות מצב להעמיד בתוכו העולמות. ונמצא פניית המקום היתה הבריאה ראשונה, כנדרש בכתוב, 'הנה מקום אתי, הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו' [בראשית רבה ס"ח], ואיך יעלה על לב האדם להיות העולם קדמון, אחר שלא היה מקום פנוי, ועל זה נאמר, 'מי פתי יסור הנה' [משלי ט' ד'] 'לתת לפתאים ערמה' [כדלעיל]. ואין לך דבר שאינו מרומז בתורתנו הקדושה, וזהו הסוד שנקרא הקב"ה 'המקום', ועליו נאמר 'ברוך המקום', והמבין יבין. והנה 'אל י"י', יאיר עינינו בתורתו הקדושה 'יגל יעקב ישמח ישראל'. ברוך י"י לעולם אמן ואמן:


ספר עמק המלך - שער ה - פרק נה
ולכן חכמי יון עשו ספרי חכמת הפילוסופיא, שרוצים להכריח בדרך החקירה, מציאות אלהות ומציאות העולם, אבל עם כל זה סברותיהם הוא מן הקליפה של נוגה ופסולת. שמגשימים הנסים וענייני התורה, אשר הם עולים על הטבע והגשמיות, כיון שהניסים באים מן העולמות שאין בהם גשמיות, על ידי הדבור של השמות המבוארים בעולמות בי"ע, בסייעתא דקב"ה ושכינתיה, וזהו דווקא בספרי הפילוסופיא האלהיית. אבל אריסטו וחביריו טעו במינות הרבה מאוד, שהוא קליפת עבודה זרה ממש, באומרו שהעולם הוא קדמון חס וחלילה, והחמורים הטפשים הללו לא היו יודעים סוד הפסוק, 'הנה מקום אתי' [שמות ל"ג כ"א] שעליו אמרו רז"ל הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו [בראשית רבה ס"ח י]. ואם לא היה פונה מקום לעולמות לא היה נברא העולם, ואיך יהיה העולם קדמון, וכל השגה שלהם באה מן השפע שמשיגה קליפת יון, בזמן שהטיקלא היא בטומאה, והם סברות נכריות מזויפות, ואין כאן מקומו. ונחזור לענינינו, בשנת של"ב לאלף הששי נפטר האר"י זלה"ה בעונותינו הרבים, וב' שנים למד בא"י עם תלמידיו אחר שבא ממצרים לא"י, דהיינו שנת של"א ושל"ב, ואלמלא היה קיים בחיים עד שנת של"ה, והם השתי שנים שאמר בצערו 'ואלמלא הייתי קיים ה' שנים בא"י הייתי מביא הגאולה'. וזאת היתה העת רצון שאמר דניאל, "אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה" [דניאל י"ב י"ב] רצה לומר, ימים הם שנים, ודוגמתו הרבה במקרא. ומספר האלף שנים הם שנות אלף החמישי של הוד שנאמר, 'כל היום דוה' הוא אותיות הוד, וכן הוא אומר בזוהר בלק, 'לא ישלטו עממין בישראל, יתיר מאלף שנין'. ואותן הקע"ב שנים של אלף הרביעי הוא כנגד נצח, שהוא ה עקב ימין של יעקב, שהוא ז"א שאחזו החיצונים בקצתו ולא בכולו, שנאמר 'וגם נצח ישראל לא ישקר' [שמואל א' ט"ו כ"ט ב] כולו, שהוא רק קע"ב של אל
 
ספר חסד לאברהם - מעין ה - נהר כה
עוד מצאתי כתוב בין דברי האלהי כמוהר"ר חיים ויטא"ל ולא ידעתי אם הוא ממהרי"א זלה"ה, וז"ל זמרי נתגלגל בר' עקיבא, והכ"ד אלף שמתו במגפה היו הכ"ד אלף תלמידים של ר' עקיבא שמתו בין פסח לעצרת. ואשת טורנוסרופס היתה גילגול כזבי עצמה, ונתגירה וזכתה להעמיד את ישיבתו שזהו היתה אחד מהג' דברים שהעשיר [את] ר' עקיבא. וענין הפרים של אליהו היו דתן ואבירם שנתחלל שם שמים על ידם כנודע, ונתקנו פה, ואבירם היה הפר שבא לחלק נביאי הבעל, לפי שהיה יותר אביר לב בענין המחלוקת, ואלו היו שמעון הפריץ וחביריו שמתו על קידוש השם. ודע כי אריסטו היה ניצוץ מאבטליון, בשביל שלמד לתלמידים שאינם הגונים שנעשו צדוקים, ולכן אריסטו היה מכחיש התורה, ולבסוף חזר בתשובה אם לא בדברי רז"ל, ואח"כ נתקן באנטונינוס שהיה לומד עם רבינו הקדוש ז"ל. וענין תמר ומלכת שבא ורחב היו גילגול א', והיינו ר"ת של תמ"ר, ושלשתן אירע להם דבר א' שהנה תמר ילדה תאומים, גם מלכת שבא ילדה משלמה שנים, ורחב הצילה הב' שלוחים כנודע:
 
ספר עבודת הקודש - חלק ג פרק טז
כתב בספר דרך אמונה שלו מאמר ב' שער שלישי בזה הלשון, ולהתיר הספקות נאמר כי החכמה היונית איננה חכמת החקירה המופתית הנאמרת, כי חכמת החקירה היא חכמה שכלית והיא לאדם במה שהוא אדם אם כן היא חכמה אנושית לא חכמה יונית, והחכמה הנקראת חכמה יונית היא דבר מיוחד לאומת יון לא לאומה אחרת, וכבר נודעה חכמת שלמה ע"ה שקובל ממנו היות אלו החכמות באות מספריו, כי נאבדו לאורך הזמנים, ונעתקו ללשונות האומות הזרות, אם כן אלו החכמות הן הנה חכמות אנושיות לא חכמות יוניות, וגם הן הנה חכמות שכליות ופנימיות לא חכמות חצוניות, שהחכמות החיצוניות הן חכמות אחרות, גם הפלוסופים מכחישים אותם, וכבר אמר אריסטו בד' מספרו כלל ג' כשהביא דעות החכמים הקודמים הכוזבים על מהות הזמן ואינו זר שנביא מאמרי החצוניים על זה שהיו אז בלי ספק חכמים בחכמה חצונית, שתקרא חצונית למען לא תלך מהלך השכל והמופת, והוא מאמר קדום מורגל באומות שנטו אל החקירות המופתיות. אבל החכמה היונית שנמנעה מהלומדים היהודים היא על שני פנים, האחד היא חכמת דת חגיהם וקרבנות הנעשים לאלהיהם המדומה ולעבודות הנהוגות אז שזו היתה חכמה אצלם, וגם בה טענות מיופות מולידות תת האלהות לאלהיהם המדומה וכו', זאת היתה חכמה יונית אצלם ידיעה שבה וממנה היו מיסדים אלהותם הבדוי, והיו מחייבים אלהות לנעבד הזר שהיו עובדים, והיו מסדרים תפלות ומזבחות וקרבנות ועבודות בטענותיהם, זאת מין אחד ממיני החכמות היוניות:
מין שני והוא חכמת ההלצה אצלם, שהיו מדברים ומליצים בהלצות זרות מעיני ההמון, והיא הנקראת חכמת המשלים וההלצות, וזו היא שיחת הדקלים לפי דעתי וכו', הנה אלה הם שני חלקי החכמה היונית האסורה אצל בני ישראל:
אם האחד הוא דבר מבואר מאד שהיא אסורה על היהודי ללמדה, לפי שכבר יבא לשער איזו טענה היותה אמיתית או מסופקת, או יבא להרהר שמא היא אמיתית או לא, ולא רבים שיהיה להם קיום והעמדה ולא יניעם שום מאמר, כי גם החכמים מסוכנים בזה, ומזה החלק אסר ר' יהושע במסכת פאה למידת חכמה יונית מפני המסורות, ר"ל מפני עמי הארצות, שאיפשר שיקיימו ממנה ומהטענות הנעשות בה טפשות הרבה וכו':
אמנם השני היא חכמה מפוארה אצלם בחצרות המלכים ובטירותם ידברו בה בלי ספק, כמו שנודע מטיטוס שהיה הלציי והגיוני, מדבר במשלים והלצות, שזו היא מה שהתירו לר"ג וכל ביתו שהיו קרובים למלכות, למען ידברו בה בחצר המלך ובבית המלכות עם הפרשים ואנשי המעלה המלכים,
 
ספר מנחת קנאות - הקדמה:
בעזה"י:
קנא קנאתי לה' בראותי ס' מנחת קנאות הלז כ"י ביד ה"ה הרבני המופלג מו"ה מרדכי ליב נ"י מבראד, אשר קנא לה' ה"ה רבן של ישראל הרשב"א ז"ל דבריו דברי אלהים חיים מלהבים כלהבת בוערת ביראת ה' ותורתו להקיד דברי התורה הזאת בידי המתרפים ולאמץ ידים רפות ולחזק ברכים כושלות ולשונו לשון זהב מה מתוק מדבש אמרי נועם, ע"כ אשרינו שזכינו לשיחתו ולאורו, יהי ה' עמו להוציאו לאור חדש בדפוס ההוקם פק"ק ולכשיגמור אי"ה אקח א' במחיר בל"נ אי"ה והריני חותם לכבוד התורה פק"ק פ"ב יום א' יו"ד למב"י תקצ"ז לפ"ק:
משה הק' סופר מפפ"דמ:
תולדות חייו של ר' אבא מארי:
בן ר' משה בן יוסף הירחי, דון אשטרוק:
ר' אבא מארי מלוניל מחכמי צרפת הדרומית חי במאה הראשונה לאלף הששי. הוא עמד במשא ומתן של הלכה עם כמה מחכמי דורו:
בזמנו התחילו יושבי פרובינצא לעזוב עסק התורה ועסקו רק בפילוסופיה ובפרט בכתבי אריסטו ונטו אחרי דבריו גם באלקות עד שכפרו ממש בפשטות התורה ובחידוש העולם והנסים (תשובת הרשב"א, סימן תי"ד):
להתפשטות רעיונות כאלה סייע הרבה הספר "מלמד התלמידים" של ר' יעקב אנאטולי. ספר זה היה נפוץ מאוד ונתקבל על חוגי חובבי הפילוסופיה בספרד ובצרפת הדרומית. היו נוהגים לקרוא בו באזני הקהל בשבת אחרי הצהרים. פירושיו של ר' יעקב אנאטולי ודומהו לבשו צורות משונות. למשל, אברהם ושרה רומזים לחומר וצורה; שנים עשר השבטים הם י"ב מזלות; יצחק ורבקה _ רמז על השכל הפועל והנשמה המתבוננת; עמלק הוא יצר-הרע; הסיפור בספר בראשית על מלחמת ארבעת המלכים נגד החמשה, הריהו מלחמת ארבעת היסודות נגד חמשת החושים; אפילו משה רבנו, שדבר עם אלקים פה אל פה, אינו אלא משל, וכו'. דעות כאלה הובעו לפני קהל רב מעל בימות בתי-הכנסת, בחוצות-עיר ואפילו בכינוסי-משפחה (עפ"י אגרתו של ר' שלמה בן יצחק מלוניל שנדפס ב"לטרבודה", שנה ד', עמ' ):
ר' אבא מארי הרגיש את הסכנה הגדולה שעמדה ליהדות בזמנו. לכן יצא לקנא קנאה גדולה ועורר את חכמי דורו, וביחוד את גדול הדור שבספרד, ר' שלמה בן אדרת (הרשב"א) להטיל חרם על העסק בפילוסופיה לצעירים עד מלאת להם עשרים וחמש שנים. נוסף על זה כתב ר' אבא מארי את חיבורו "ספר הירח", שבו מנה חמשה עיקרים שכל הכופר בהם אין לו חלק ונחלה בדת ישראל, א) מציאות ה', ב) אחדותו, ג) אי-גשמיותו, ד) בריאת יש מאין; ה) השגחה. (ספר הירח נדפס עם ה"מנחת קנאות"):
תעמולתו של ר' אבא מארי גרם לפילוג בקהילת מונטפלייר, ונתחדשה המחלוקת על לימוד הפילוסופיה בקהילות צרפת וספרד. אך הרא"ש שישב בטולדו חיזק ידי ר' אבא מארי במלחמת-מצוה זו (ע"י שו"ת הרא"ש, סימן כ' כ"א). לבסוף קיבל ר' אבא מארי את חתימת ר' קלונימוס בן טודרוס הנשיא מנרבונה לטופס החרם המוצע, ולאחר שחתם עליו הוא עצמו, נשלח גם אל הרשב"א כדי שהוא ועוד גדולי ספרד יחתמו עליו. מתנגדי החרם כגון ר' יעקב בן מכיר הכריזו חרם שכנגד. גם בעל המאירי מפרפיניאן ור' ידעי' הפניני בעל בחינת עולם יצאו נגד ר' אבא מארי (מנחת קנאות, עמוד ). אבל פתאום נשתקט המחלוקת בשל גירוש צרפת בשנת ה' אלפים ששים ושש ( ). ר' אבא מארי עזב את מונטפלייר והתישב בארליש ואחר כך בפרפיניאן. מתנגדי החרם רצו להשפיע על השלטונות שיגורש ממקומו. אבל דבר זה לא עלה בידם. (מנחת קנאות ). בעיר הזאת פרסם את חליפת-המכתבים בקשר עם תעמולת החרם בשם "מנחת קנאות". מלבד הספר הזה הניח אחריו תשובות אחדות בהלכה ושלש קינות. אחת מהן על מות הרשב"א:
יאותים דברי השבח והלל שגמר עליו הרא"ש, "אותך ראיתי צדיק אזור בגבורה, עטוי מעיל קנאה לכבוד התורה. לבוש שריון צדק להשיב מלחמתה השערה, חגור חדשה להכות פורצי גדרה" (מנחת קנאות עמוד ):
הספר "מנחת קנאות" שאני מוציא אותו עכשיו מחדש בלוית תוכן הענינים מפורט נדפס רק פעם אחת בשנת תקצ"ח ( ) בהסכמת המאור הגולה ר' משה סופר - ה"חתם סופר" זצ"ל, והוא עכשיו יקר המציאות מאד. כדאי שהספר הזה, הכולל את המקורות והתעודות של תקופה זועפה בחיי עמנו, ימצא ביד כל תלמיד חכם השואף לעמוד על תכנה וטיבה. למיותר לציין שרוב כותבי על תקופה זו התבטאו ברוח המשכילים שנגדם נלחם בכל עוזו ר' אבא מארי. כדאי שכל המקורות על מלחמת-אלקים שנכתבו על טהרת הקודש על ידי קדושי עליון יפוצו ברבים:
וכמו שזיכני השי"ת להוציא לאור ספר זה כן יזכני להוציא עוד כרך שני של כל חליפת-המכתבים המפיצה אור על מלחמת המצוה שנתהווה לפני שש מאה וחמשים שנה, ושעדיין לא נתקבצו לאכסניא אחת:
 
שפתי כהן על דברים פרק כא פסוק י
כי תצא למלחמה על אויביך וגו'. זו היא המלחמה הגדולה שהיא מלחמת היצר שהוא לוחם תמיד, אלכסנדרוס מוקדון חזר מהמלחמה אחר שלוש שנים שצר על מדינה ועשה מלחמה גדולה עד שכבשה ובחזרתו יצא לקראתו אריסטו שהיה חכם גדול ומלומד ואמר לו נצחת מלחמה הקטנה נשאר לך לנצח מלחמה הגדולה, אמר לו יש גדולה מזו אמר לו כן זו מלחמה שהיא תמידית מלחמת היצר, ואיזהו גבור הכובש את יצרו, וכן אמרו ז"ל פרק החליל (סוכה נ"ב.) אמר רבי יצחק יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום שנאמר (בראשית ו', ה') רק רע כל היום, אמר ריש לקיש יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו שנאמר (תהלים ל"ז, ל"ב) צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו, אם כן אויבך הוא האויב האמיתי שהוא אויב לנפש, כי אויב בשר ודם הוא לגוף אבל זה הוא אויב לנפש, זהו שיסד הפייטן, זדון לבי עשה לנפשי אשר לא יוכל אויבי עשוהו, ואמר כי, לומר לא בכל פעם כי פעמים שאתה צריך לו:
 
דברי אריסטו על אהבה המובאים בפי' הרמב"ם לאבות פ"א מ"ו, מובאים כמדומני בנוסחאות דומות בעוד ראשונים ובהגר"א על משלי.
ומה טוב מאמר אריסטוטלו "האוהב אחד הוא, והאוהבים שלושה מינים, אוהב תועלת אוהב מנוחה ואוהב מעלה". ואמנם אוהב תועלת כאהבת השותפים, ואהבת המלך ומחנהו. ואמנם אוהב מנוחה הוא שני מינים, אוהב הנאה ואוהב בטחון. אמנם אוהב הנאה, כאהבת הזכרים לנקבות וכיוצא בהם. ואמנם אוהב בטחון הוא שיהיה לאדם אוהב תבטח נפשו בו לא ישמר ממנו לא במעשה ולא בדיבור, ויודיעהו כל ענייניו הטוב מהם והמגונה מבלתי שירא ממנו שישיגהו בכל זה חסרון לא אצלו ולא זולתו, כי כשיגיע לאדם בטחון באיש זה השיעור ימצא מנוחה גדולה בדבריו ובאהבתו הרבה. ואוהב מעלה הוא שיהיה תאוות שניהם וכוונתם לדבר אחד והוא הטוב, וירצה כל אחד להעזר בחבירו בהגיע הטוב ההוא לשניהם יחד, וזה האוהב אשר צווה לקנותו והוא כאהבת הרב לתלמיד והתלמיד לרב.
 
אני רואה לנכון לציין במה שכתבתי בענין באשכול אחר.
זה קצת ארוך, ומדבר בהרחבה על חכמת שלמה לעומת חכמת משה אדון הנביאים, אבל הדברים מגיעים בסוף ממילא לביאור דברי הרמב"ם על אריסטו, ולדעתי זו הייתה אמיתת כונתו, והבוחר יבחר.
 
דברי אריסטו על אהבה המובאים בפי' הרמב"ם לאבות פ"א מ"ו, מובאים כמדומני בנוסחאות דומות בעוד ראשונים ובהגר"א על משלי.
הדברים מובאים גם בדברי הגר"א בשיר השירים (ה, ב), אמנם שם הוא מוסיף סוג נוסף של אהבה, אהבה רביעית של התקשרות נפשית בלא סיבה עיי"ש.
 
הדברים מובאים גם בדברי הגר"א בשיר השירים (ה, ב), אמנם שם הוא מוסיף סוג נוסף של אהבה, אהבה רביעית של התקשרות נפשית בלא סיבה עיי"ש.
אכן, האהבה הרביעית היא כמים הפנים לפנים.
אך זה לא סותר את דברי אריסטו אלא מוסיף עליהם.
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון