ומ"מ כבר נכתב באשכול דומה בשם "האם יש מצוה לאכול מצה כל ז" וכן באשכול "חמשה עשר חמשה עשר לגזירה שווה" לרכך את ההבנה שיש בכוונת הגר"א עי"ש שהועתק ביאור של הגרג"נ והועתק כאן של הגרי"ל מינצברג, ו(כן הובא שם דברי האבני נזר), וע"ע שהועתק כאן הסבר בדברי הגר"א של בעל החוט שני, שאין הכוונה שזה מצוה אלא בזה שמראה שאוכל מצה הרי מוכח שנזהר מצווי הבורא על איסור אכילת חמץ, וכמש"כ שם שהוא מצוה על דרך השללי - ולכן נזכר שהגר"א היה אוכל חמץ במוציו"ט שיהיה ניכר וכו'.
ונמצא שכביכול באוכל מצה יש בה מן הצווי שלא לאכול חמץ, אבל האם אדם שלא מעוניין כ"כ לאכול פת, ומשום המצווה יאכל פת, נראה דאף הגר"א לא נתכוון לזה, האם יש איזה ענין בכל זאת לאכול פת מצה ולא דברים אחרים מפני יקרת כבוד הד' שניכר ע"י כן שלא אוכל חמץ מסתבר שכן, וכך נהג הגר"א מפני חיבוב המצוה, [ואולי כעין זה ענין לשחוט בהמה כדי לאוכלו שמראה שעושה כמצוות הי"ת, ומ"מ לענין מצה יותר יש שזה מודגש וניכר שאין דרך כל השנה לאכול בסעודת פת רק מצה, ועכשיו רואים שמשנה את מה שהוא רגיל וניכר לכל שעושה רצונו י"ת].