במהר"ל כתב לחלק בזה דמצה עשירה שיש בה מים ומי פירות דבכה"ג אמנם לא יוצא י"ח לחם עוני אך מ"מ כיון שיש בה גם מים באה לידי חימוץ ויוצא בזה יד"ח מצה, [וראי' מכל המנחות באות מצה ואף שנילושות בשמן] וכת' מה"ט דיאסר לאכול מצה כה"ג בע"פ ודלא כדעת התוס', אך במצה שאין בה מים כלל שאינה באה לידי חימוץ אף ידי מצה לא יוצא וממילא שרי לאוכלה בע"פ.
כן הביא הרב גרינוואלד
והרב רובין מוסיף שכמו"כ יש נידון לגבי נר שבת והרעק"א והמג"א לשיטתם אי מהני ע"י גוי
והעיר הרב רובין שבאו"ז כתוב שאפשר לשרוף חמץ ע"י גוי
והק' הגר"מ שמואלביץ שבהכרח לא צריך מעשה בתשביתו שהרי לר"ל אישו משום ממונו וכי צריך להצית בגופו של חמץ
והרב גרינוולד הק' אמאי בגדול לא ידחה עשה דוחה ל"ת וישרוף בשבת
הרב לובין שואל האם סברת המג"א שלא צריך מעשה האם הוא גם לפי ר"י
ר' שריאל רוזנברג דן שלפי הרמב"ם שאין תשביתו ביו"ט ורק בערב יו"ט בשביל בל יראה סגי להוציא מהבית בחמץ שאינו שלו
הדז'יקובער מעיר שיכול לבטל החמץ ברוב ואז לא יהיה בל יראה שרעק"א דן רק בתשביתו
והרב לובין שואל שלהצד שמספיק להוציא כבר בשבת יכלו להפקיר את הבית
ר' איתמר מק' שלא ניתנו עצים להסקה לא אוסר טלטלול אלא השתמשות ולשפוך נפט לא הוי השתמשות
דנים אולי אסור לשפוך נפט שלא להפסיד מצוות תשביתו וא"כ מוטב לחכות למצו"ש כדי לקיים תשביתו בשריפה
ועל זה הגרד''ל עדיין מאן ולא הבנתי למה
לא הבנתי הרי אין חיוב של בל יראה אלא של תשביתו ומה קשור מה שעבר קודם לזמן שמוציא מרשותו ולא עובר
לא הבנתי למה אולי כן יש הרב לובין באר שהגר''א מבוסס על דרשת ולא יראה לך וזה לא כתוב בתשביתו
לא הבנתי מנלן שאין לאכול ב פעמים מצה במקרה כזה
לא הבנתי הרי הדר הוא גם תוספת על המצוה וע''ז מיירי הבית הלוי
כנראה כונת הכותב הפוך רק בעניה ולא בעשירה אבל בכל מקרה לא הבנתי דברי הגרד''ל הרי הוכיחו שיש דין שימור גם במצה שאין בה חשש חימוץ ומה ענין ב מצוות לנדון
