נראה לפשוט

משתמש ותיק
gemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
הודעות
787
תודות
2,237
נקודות
306
אי' בגמרא כפוהו פרסים לאכול מצה יצא, וצ"ב מאימתי הפרסיים כופים ישראל לקיים מצוות, ותו אמאי דווקא פרסיים.

והביא כבו"ר הגר"א גרבוז שליט"א לבאר דמיירי על פסח דמרדכי ואסתר שגזרו תענית ג' ימים וג' לילות להעביר רוע הגזירה, ועלה קאי דאם כפוהו הפרסיים לאכול מצה בכדי שלא יתענה עכ"ד. ויש להוסיף דהא דמבואר דמ"מ יצא, צ"ל עפי"ד הגרע"א בתוקע בשופר בשבת דמקיים מצווה, וא"כ כש"כ הכא דהיה תקנה להתענות שאם עבר ואכל קיים מצווה ועי'.
 
ותו אמאי דווקא פרסיים.
הרוגטשובער עורר בזה בצפנת פענח, וכתב תירוץ נפלא. (אם כי יש לדון).
 
ביאור זה עלה במחשבתי זה מכבר, שימחתני שזכיתי לכווין להדר"ג הרר"א שליט"א.
על עצם הקושי':
אי' בגמרא כפוהו פרסים לאכול מצה יצא, וצ"ב מאימתי הפרסיים כופים ישראל לקיים מצוות,
אפשר דמיירי במצת טבל. שבכה"ג אינו עובר על הטבל וממילא מהניא לו לצאת יד"ח מצה.
אמנם יל"ע בזה, דהנה הא דכפי' על המצוות מועילה הוא כד' הר"מ הידועים על כפיית גט "אבל מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצוה וכו'... כיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גרש לרצונו". אכן, בציור הזה הרי הוא אינו רוצה באכילה זו לא מחמת יצרו הרע, ולמה תועיל הכפי'. ויל"ע בזה.
 
אמנם יל"ע בזה, דהנה הא דכפי' על המצוות מועילה הוא כד' הר"מ הידועים על כפיית גט "אבל מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצוה וכו'... כיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גרש לרצונו". אכן, בציור הזה הרי הוא אינו רוצה באכילה זו לא מחמת יצרו הרע, ולמה תועיל הכפי'. ויל"ע בזה.
כל מה שצריך להגיע לזה שתשש יצרו הוא באופן שאינו רוצה במצוה ובזה אומרים שהוא מחמת היצר וע"י כפיה תשש יצרו ויוצא יד"ח, אבל כאן שבעצם רוצה הוא בקיום המצוה ורק אינו רוצה בזה משום שזה טבל, אבל אם מוכרח הוא לאכול הטבל ודאי רוצה לצאת יד"ח.
 
אכתי תקשי אמאי כפוהו לאכול מצה כדי שלא יתענה יכולו לכפות אותו לאכול חמץ גם?
פשוט שכפאוהו ממה שהיה בבית הישראל, וחמץ הרי ב"י וב"י ברשות הישראל.
2. עוי"ל שעל חמץ ישראל ימסור נפש ולא יועיל הכפיה בזה ודו"ק.
 
כל מה שצריך להגיע לזה שתשש יצרו הוא באופן שאינו רוצה במצוה ובזה אומרים שהוא מחמת היצר וע"י כפיה תשש יצרו ויוצא יד"ח, אבל כאן שבעצם רוצה הוא בקיום המצוה ורק אינו רוצה בזה משום שזה טבל, אבל אם מוכרח הוא לאכול הטבל ודאי רוצה לצאת יד"ח.
לא ברור ששייך לחלק את הרצונות הללו.
כיון שצריך שיהי' רצון לעצם האכילה, והכא ליכא, דסו"ס אינו מעונין לאכול את מצת הטבל.
והא דרוצה לאכול מצה באופן כללי, לאכפ"ל מזה, דסו"ס את אכילת המצה הזו אינו מעונין, והוי אכילה באונס - שכלפי אונס כה"ג ל"ש ד' הר"מ וכמש"נ.
 
ביאור זה עלה במחשבתי זה מכבר, שימחתני שזכיתי לכווין להדר"ג הרר"א שליט"א.
על עצם הקושי':

אפשר דמיירי במצת טבל. שבכה"ג אינו עובר על הטבל וממילא מהניא לו לצאת יד"ח מצה.
אמנם יל"ע בזה, דהנה הא דכפי' על המצוות מועילה הוא כד' הר"מ הידועים על כפיית גט "אבל מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצוה וכו'... כיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גרש לרצונו". אכן, בציור הזה הרי הוא אינו רוצה באכילה זו לא מחמת יצרו הרע, ולמה תועיל הכפי'. ויל"ע בזה.
ועדיין קשיא למה שיאכילו אותו מצת טבל בכפיה הרי בכך יוצא ידי חובת מצה ולא עובר עבירה של טבל ומה הרוויחו. אבל תירוץ קמא איתא שפיר שהרוויחו שלא צמו
 
ועדיין קשיא למה שיאכילו אותו מצת טבל בכפיה הרי בכך יוצא ידי חובת מצה ולא עובר עבירה של טבל ומה הרוויחו. אבל תירוץ קמא איתא שפיר שהרוויחו שלא צמו
הם לא היו כאלה למדנים...
ויעויין לעיל - בפשטות הם צדקו..
 
הם לא היו כאלה למדנים...
ויעויין לעיל - בפשטות הם צדקו..
והם מספיק למדנים שטבל אסור באכילה עד שרצו לכופו לאוכלו, אתמהה.
ואני לתומי לא הבנתי השאלה בעיקר אם אין הדגש על פרסיים כמבואר בשו''ע. שמיירי בכה''ג שהמצה מזיקה לו לבריאותו ואינו רוצה לאוכלו שלא יינזק וזה ידעו הנכרים וכפוהו לאכול המצה כדי שיינזק.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון