- הודעות
- 17
- תודות
- 33
- נקודות
- 2
הנה מצאנו לראשונים בב"מ דף י', שס"ל שקניין ד"א מועיל גם במציאה ובמ"מ והנה מתבאר ברמב"ן שהגדר בד' אמות שמצד הפקר ב"ד הפקר הפקירו את הרשות בד"א מכל העולם, והקנו לו בקניין גמור את הד"א ואזי הוא יכול לקנות עם זה בחצר. [ויש לעיין בזה בסוגייה של קניין דרבנן מהני לדאורייתא שברמב"ם מצד אחד מדוייק שגדרה קקניין חצר שקונה עם ההרשותו, ומצד שני ס"ל שקניין דרבנן ל"מ מדאו', ואולי אפשר לומר שקונה מצד החלק שלו בזה כממון ציבור, שאז א"צ בהקנאה, וצ"ע.] !!
ועכ"פ אם הגדר ששויוהו חז"ל כרשותו וקונה בחצר, קצת צ"ע לשיטת הראשונים שמחלקים בד"א בין מתנה לכל מציאה, דהלא אם זה מוגדר למעשה קניין לכאו' לא אמור להיות נפק"מ בין מציאה למתנה.
ואשר על כן נ"ל בס"ד, שלראשונים הסוברים ששייך לחלק בד"א בין מציאה למומ"מ שחצר מצד שליחות ,וראוי להקדים בזה במקצת את גדר שליחות בקנינים, שהנה בכל מעשה הקניין שעניינו לחייב קציצה של מקח וממילא משמעותו שהחפץ הופך להיות מוגדר שלי, וקביעת הקציצה חלה בקניין
[נ.ב "ולפי החזו"א צריך לבאר שבשליחות קנינים מה שמהני אפי' שאין מעשה המבטא גמ"ד, היינו לפי שאין צורך שהקונה יגמור מציאותית את דעתו, אלא מחייב הקציצה הוא העמדת מעשה קניין במקח, ואין דין שמציאותית זה יפעל אצלו גמ"ד, אלא שיפעל מעשה שהוא סיבה לחייב ובכך מהני שליח, ואכמ"ל"]
ועכ"פ אם הגדר ששויוהו חז"ל כרשותו וקונה בחצר, קצת צ"ע לשיטת הראשונים שמחלקים בד"א בין מתנה לכל מציאה, דהלא אם זה מוגדר למעשה קניין לכאו' לא אמור להיות נפק"מ בין מציאה למתנה.
ואשר על כן נ"ל בס"ד, שלראשונים הסוברים ששייך לחלק בד"א בין מציאה למומ"מ שחצר מצד שליחות ,וראוי להקדים בזה במקצת את גדר שליחות בקנינים, שהנה בכל מעשה הקניין שעניינו לחייב קציצה של מקח וממילא משמעותו שהחפץ הופך להיות מוגדר שלי, וקביעת הקציצה חלה בקניין
ולפ"ז בכל גדרי שליחות לפי דרכו של הגר"ח יש דין שהקונה יעשה את המעשה המועיל לדין הקניין המחייב את המקח, וא"כ צ"ל בגדר השליחות שיש בה ב' חלקים, א' המינוי ב' השליחות. כלומר שבכל שליחות יש את החלק שהשליח מוגדר כעושה העשייה שלי [ע"י המינוי] וכן יש את החלק שהתורה קובעת שבכלל המעשה שלי כלול גם מעשה הנעשה ע"י המינוי שלי, כלומר מחמתי, וכנ"ל בשליחות לפי הגר"ח, וא"כ, יתכן ליישב את הקושייה לעיל שבאמת הד"א חשובות כמופקרות אלא שצורת הקניין בכה"ג היא מצד חצר מצד שליחות, וא"כ יתכן ובאמת מצד הקניין עצמו האמת שלא ניתן לחלק בין מציאה למתנה כלל, אלא שכדי שיחול המעשה קניין צריך לחדש שגם עשיה זו מועילה להחשב כעשייה שלו ,ובזה חלקו חז"ל בין מציאה למתנה, ולפ"ז החילוק הוא בחידוש התורה בשליחות, ולא הגדר הקניין
[נ.ב "ולפי החזו"א צריך לבאר שבשליחות קנינים מה שמהני אפי' שאין מעשה המבטא גמ"ד, היינו לפי שאין צורך שהקונה יגמור מציאותית את דעתו, אלא מחייב הקציצה הוא העמדת מעשה קניין במקח, ואין דין שמציאותית זה יפעל אצלו גמ"ד, אלא שיפעל מעשה שהוא סיבה לחייב ובכך מהני שליח, ואכמ"ל"]