דבר היושר

משתמש ותיק
gemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
הודעות
754
תודות
2,216
נקודות
296
למרבה הפלא רש"י כותב שכן.

הגמ' בביצה לט, ב דנה על אחד שהוציא מים מבור עולי בבל, והתכוון לקנות עבור חברו דמכל מקום אומר רב ששת שהממלא גופא קננהו ופירש"י (הו"ד בתוס' ב"מ י,א) "רב ששת סבר דקנה הממלא דכיון דלא קנה חברו הוא קנה ולכן הוי כרגליו".

ומסבירים את כוונתו גדולי רבותינו - דכל העניין בדעת לקניין הוא לא שהכוונה מועלת בעצם דין המעשה קניין, אלא היא רק ההיכי תמצי להגדיר את מעשהו כמעשה חזקה ולא כמעשה עודר בעלמא [בעודר בנכסי הגר], ועל כן ס"ל לרש"י אליבא דרב ששת, דהכא כשמגביה לצורך חברו עי"ז שמכוין לשם קניין לחברו - יש למעשה ההגבהה שם של מעשה קנין ועל כן שפיר מועיל גם לעצמו.

אבל מה נעשה שישנם גמרות במקרים דומים לזה שמוכיחים שאין כזה סוג של סברא, ובכגון ב"ב נג, ב שאם החזיק בשדה ע"ד לקנות חברתה, דחברתה ל"ק משום שלא החזיק בה, אבל אותה גופא לא קנה משום שזה לא היה בדעתו, וכך במקח טעות בב"ב פג, ב שיין ונמצא חומץ אי"ז מכר כלל, וגם אם שניהם ייחפצו במכר עליהם לעשות מעשה קניין חדש.

ולמרות שבשני המקומות הללו ניתן לומר את הסברא הנ"ל, שכל כמה שכבר אין למעשה הקניין שם של מעשה עודר בעלמא אלא שם של מעשה קניין אזי ממילא מהני למה שהוא בעצמו שס"ס הוא קעביד מעשה בהאי חפץ.
 
למרבה הפלא רש"י כותב שכן.

הגמ' בביצה לט, ב דנה על אחד שהוציא מים מבור עולי בבל, והתכוון לקנות עבור חברו דמכל מקום אומר רב ששת שהממלא גופא קננהו ופירש"י (הו"ד בתוס' ב"מ י,א) "רב ששת סבר דקנה הממלא דכיון דלא קנה חברו הוא קנה ולכן הוי כרגליו".

ומסבירים את כוונתו גדולי רבותינו - דכל העניין בדעת לקניין הוא לא שהכוונה מועלת בעצם דין המעשה קניין, אלא היא רק ההיכי תמצי להגדיר את מעשהו כמעשה חזקה ולא כמעשה עודר בעלמא [בעודר בנכסי הגר], ועל כן ס"ל לרש"י אליבא דרב ששת, דהכא כשמגביה לצורך חברו עי"ז שמכוין לשם קניין לחברו - יש למעשה ההגבהה שם של מעשה קנין ועל כן שפיר מועיל גם לעצמו.

אבל מה נעשה שישנם גמרות במקרים דומים לזה שמוכיחים שאין כזה סוג של סברא, ובכגון ב"ב נג, ב שאם החזיק בשדה ע"ד לקנות חברתה, דחברתה ל"ק משום שלא החזיק בה, אבל אותה גופא לא קנה משום שזה לא היה בדעתו, וכך במקח טעות בב"ב פג, ב שיין ונמצא חומץ אי"ז מכר כלל, וגם אם שניהם ייחפצו במכר עליהם לעשות מעשה קניין חדש.

ולמרות שבשני המקומות הללו ניתן לומר את הסברא הנ"ל, שכל כמה שכבר אין למעשה הקניין שם של מעשה עודר בעלמא אלא שם של מעשה קניין אזי ממילא מהני למה שהוא בעצמו שס"ס הוא קעביד מעשה בהאי חפץ.
החילוק ברור [לפחות מהמקור שהבאת], בההיא דביצה הרי נעשה קניין בהמים עצמם ואי"ז משנה בעבור מי נעשה, דסוכ"ס עשה בהם מעשה קניין והיה בדעתו שיהיה בהם קניין, אך לגבי שדה לא הייתה דעת קניין כלל לקנותה.
וביאור הדברים, דאף מה שמהני מעשה קניין דידיה לחבירו מהני משום כח קניין דידיה - דהיינו שבכח קניין שלו עצמו יכול לזכות לחבירו, ונמצא דעכ"פ נעשה כאן קניין דידיה אלא שאינו יכול להועיל לחבירו, אך גבי שדה הא לא נעשה מעשה קניין כלל באותה שדה כיוון שלא הייתה דעתו שיהיה מועיל לה כלל.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון