אתה שאלת שאלה מהפסוק ולא מהרמב"ם, אז השבתי שמהפסוק אין שום הכרח, וכמו שמפרש שם רש"י,
שיטת הרמב"ם בנושא הזה היא שיטה יחידאית שנחלקו עליה כל חכמי דורו.
כאמור, רש"י לא נחלק עליה, רש"י מבאר את הפסוק כי כמו שאתה הבאת - על זה הפסוק מדבר.
הרמב"ם הוציא מזה את היסוד שלו שמקובל על כולם.
לא יתכן שכל הפסוקים בתנ"ך וכל דברי חז"ל ביחס לקב"ה הם משלים.
כאמור, אתה בשכלך הקטן לא יתכן לך, אבל הרמב"ם בשכלו העצום כן מבין זאת.
ובויכוח בינך לבין הרמב"ם...
ראשית, ברור שאין דבר כזה רצון שאינו אישיות, אולי יש מכונה שפולטת עולמות לפי חוקים סדורים ולא תמיד, אך זהו לא רצון.
(גם הרמב"ם מסכים על כך, ובמו"נ ח"ב פי"ח והלאה הרמב"ם מאריך לנסות להסביר את רצון ה' לפי תפיסתו).
ברור שיש כזה דבר רצון ד', ועד כמה שברור שהוא אינו אישיותי, גם ברור שהוא אינו מה שאנו מכנים רצון.
לכן צריך הרמב"ם לפרש אותו, בדיוק כמו שצריך לפרש את הידיעה.
שנית, זהו ממש לא תירוצו של הרמב"ם על ידיעה ובחירה, אי אפשר להפריח הסברים ברמב"ם בלי שום היכרות עם תפיסתו,
התירוץ של הרמב"ם הוא שידיעת ה' נובעת ממהותו ואינה חיצונית לו, כיון שלפי שיטתו - כל דבר שקורה לה' הוא חלק ממהותו של ה',
וכמו שהסברתי לעיל, רצוי לקרוא ואז לחלוק.
לא ראיתי הבדל בין מה שאמרתי למה שאמרת...
התירוץ של הרמב"ם הוא שמאחר וידיעת ד' אינה נוספת על מהותו אלא היא היא מהותו - כשביאור הדברים שידיעתו איננה ידיעה אישיותית - לכך אין בינה לבין הידיעה סתירה.
רח"ק הוא שיטה יחידאית בעניין הבחירה, אך הוא ממש לא שיטה יחידאית בעניין מהותו של הקב"ה, אלו שני סוגיות שונות לחלוטין,
בנוגע לסוגיית מהותו של הקב"ה - שיטת הרמב"ם דחוקה ובלתי אפשרית, הן מבחינה פילוסופית והן מבחינת המקראות ודברי חז"ל והמסורת.
הבאת שני שיטות, זה עדיין לא כולם.
מעניין לדעת כיצד מבאר רבינו יונה, הרמב"ן, הכוזרי, העקרים, דרך ד', ועוד ועוד.
במחילה, אך אתה פשוט לא מכיר את ההיסטוריה.
בתקופת הראשונים נשרפו ספרי הרמב"ם ע"י רבי שלמה מן ההר בגלל שכתוב שם שלקב"ה אין גוף, וחכמי צרפת שלחו לרמב"ן מכתב
שבו הם מלינים על כך שהרמב"ם סובר שלה' אין גוף,
התפיסה שאחד מעיקרי האמונה הם שלה' אין גוף היא שיטת הרמב"ם, ונחלקו עליו בכך כל חכמי ישראל.
במחילה, אך אתה פשוט מסלף.
היו אכן, הרבה מאוד מחכמי צרפת שהתנגדו למו"נ ואולי שרפוהו (מחלוקת היסטוריונים), אך לעומת זאת היו הרבה שהסכימו עימו, למשל כל המקובלים בדורו אחזו כמוהו הן מבחינת פילוסופיה והן מבחינת פירשון הפסוקים, רבינו יונה שבתחילה התנגד חזר בו בסוף, ובדורות מאוחרים הסכימו עימו רוב חכמי ישראל.
עכ"פ - על התפיסה של הרמב"ם בהשארת הפילוסופיה האריסטוטלית שהקב"ה הוא ישות סטטית שאין בה שינויים - הם אפילו לא חלמו, כמובן.
הרמב"ם כותב זאת מפורשות, מדוע הראב"ד לא השיג?
לכל אדם יש נשמה שאינה גוף, ושם קורים השינויים של האדם, הרצונות והתחושות והרגשות הם בנשמה ולא בגוף, גוף אינו יכול להרגיש כלום.
ושוב, הרמב"ם עצמו חשב שהקב"ה לא משתנה לא בגלל שהוא לא גוף, אלא בגלל תפיסתו הרדיקלית בנוגע למהותו של הקב"ה,
וכמו שהסברתי כאן. (צריך רק לקרוא בשימת לב, זה הכול).
השינוי הוא בגוף. הרצון הוא בנשמה.
אדם חסר הכרה לא יכול לשנות מאומה כי גופו לא ברשותו, מה שמשתנה בחסר הכרה הוא רק מה שמשתנה על ידי מערכות הגוף עצמם.
ועי' בפי' על יסודי התורה.