- הודעות
- 1,846
- תודות
- 5,287
- נקודות
- 355
בהחלט
אבל אני בטוח שסברא זו של יאוש מקובלת אצלם לגמרי
משא''כ דרך פלפולי הגר''ח וחילוקיהם מסופקני מאוד מאוד
- מתחיל חוט ישעיהו מנחלת דן
- תאריך התחלה
אבל אני בטוח שסברא זו של יאוש מקובלת אצלם לגמרי
משא''כ דרך פלפולי הגר''ח וחילוקיהם מסופקני מאוד מאוד
אני לא יגיב בחריפות כאמור בפתיחת האשכול, אבל תדע שהגרג"נ היה יכול להסביר את הגדרותיו של הגר"ח בדרך הפלוספית כדרכו, המתבונן בהגדרות הגר"ח לעומק יוכל להגיע לזה, החילוק הוא שהגר"ח סבר שא"א לדון בצורה של סברות של הגיון, כיון שההתעסקות בה מאוד מגבילה מצד עומק תורתינו הק' מה שהיה ביכולת לראשונים, ולכן סבר לדון בהגדרות - במה ולא בלמה - שברור לי שהתלווה לזה ההגיון,
אביא ב' דוגמאות כדאי לראות את הגר"ח בענין לחי של אסוה"נ שאף שיש לה שיעור לא אמרינן בה כיתותי מכתת שיעורא, ומסביר הגר"ח דכיון שמחיצת הלחי הוא לא דין בהמחיצה, אלא דין בבהיקף, דהיינו נלענ"ד שכוונתו שהרי ענין כיתותא מכתת הוא מושג שדבר שצריך שיעור בעינן לה חשיבות בחפצא וכיון שזה עומד לשריפה ליכא את החשיבות וכאילו אין יחס למה שיש כאן דבר עם השיעור שצריך לה, ולכן היכא דבעינן שיעור מצד החפצא עצמה איכא חסרון, אבל היכא דבעינן לשיעור לא מצד עצם החפצא אלא מה שזה פועל דהיינו שהמחיצה תהיה מקפת מקום, וא"כ אף אם יהיה מחיצות קטנות נפרדות בגודל ס"מ אחד על השני בגובה י"ט הרי המקום מוקף ולא אכפת לן כלל אם למחיצה עצמה יש לה שיעור.
נראה הדבר כ"כ פשוט אחרי הסברו של הגר"ח - וכמו שהתבטא הבה"ל שכששואלים אתו - היינו את הבה"ל - שאלה יש שאלה ויש תירוץ, אבל כששואלים את בנו הגר"ח אחרי התשובה אין שאלה פשוט לא מובן מה קשה כלל - ואף שתוס' כן הקשו למה אין כיתותי מכתת בלחי ולא תירצו כהגר"ח צ"ע, ומ"מ אחרי שברמ' מבואר שאין חסרון בזה ביאר לן הגר"ח.
עוד דוגמה: ידוע מה שהגר"ח הורה למי ששכח מעריב במוצש"ק ומשלים בשחרית שיאמר הבדלה בחונן הדעת בתפילה הראשונה למרות שהראשונה היא של שחרית וההשלמה של מעריב היא השניה, נלענ"ד שאין הרבה שהיו כלל חושבים בצורה זו אם לא בדרך הגר"ח, למרות שיש מה לומר על עצם הפסק...
אפשר להביא עוד הרבה דוגמאות להנ"ל.
נערך לאחרונה:
- הודעות
- 1,846
- תודות
- 5,287
- נקודות
- 355
אבל דרכו אינה דרך רוב העולם כידוע
אולי ובאמת אין נ''מ כי רובא דרובא דהלומדים לא מגיעים לזה כולל בנו הגרי''ז ותלמידיו כידוע ששללו שיטת ההבנה של החזו''א לגמרי וא''כ מה הועילו חכמים בתקנתם
אבל למעשה התוצאה היא כנראה ניתוק מוחלט של הלימוד ממציאות החיים מה שבודאי מנוגד לכל ההלך ילך של התורה שבכתב ושבע''פ בכל דברי חז''ל
ובאמת הגר''ח חיבר על הרמב''ם שלא ביאר מקורותיו ולכן קל להעמיס עליו (וגם ע''ז אמר השרידי אש שהוא רמב''ם חדש כמבואר למעיין אוהב אמת לאמיתו וכמו שהבאתי בפנים) אבל בתור באור לסוגיות עצמם שמלאות בתאורים מן המציאות ומן ההבנות האנושיות למה לי קרא סברא הוא וכדאמרי אינשי ועוד רבות רבות משל למה הדבר דומה ועוד ועוד תמוה מאוד להכניס שיטה כזו
ממ''נ אי אזלינן בתר המציאות לפנינו הרי יש שיעור במציאות ואיכא חשיבות ואם הסברא של ראוי להשרף מבטל המציאות שלפנינו עד שלא ראויה ליחס כלל מה יעזור בהקף הרי דיינינן כמאן דליתא כלל ובתפיסת המציאות ההלכתית אין אנו יכולים לראות את המקום כמוקף מאחר והמחיצה צריכה להשרף.
מה מקור הסוגיא של הגר''ח בגמ' ?
הסברא נפלאה, ומה הקשר בינה לבין שיטת לימודו של הגר''ח ?
מחכים בציפיה דרוכה לברר אמיתה של תורה כרצון ה' יתברך
נכון מאוד, אבל זה מראה שמה שכתב הגר"ח עומד במציאות ההגיונית למעמיקים בה, ומה לך כי תלין עליה.
הגרי"ז לא הגיע לזה ? הוא הלך בשיטת הגר"ח וכהגר"ח כן הוא זצ"ל.
כבר הובא לעיל שהגר"ח סבר שאין לנו את היכולת לזה, ואפשר להגיע לדברים ממה שכ' לנו רבותינו ע"י הגדרה ברורה של דבריהם ולא מעבר לזה.
אבאר יותר, שיעור של דבר שהוצרך הוא בדבר שאני צריך את עצם הדבר בעצמו ובה אני מתעסק כדוגמת לולב אתרוג וכדו', משא"כ בלחי אין הענין בהלחי כלל מצד עצמו אלא במה שהוא פועל והתוצאה שהוא נותן שזהו ההקף.
לא דנים בכתותי מכתת שלא קיים, - זה פשוט לא נכון - דברים שא"צ שיעור אין בעיה של כיתותי מכתת, לא נאמר שהוא מבטל את המציאות, נאמר רק שהוא כמי שאין לו שיעור.
התפיסה היסודית להבחין במשמעות העמוקה של הענין, ברור שאפשר גם לומר אותה בדרך ההגיון שהרי מה הוא הבדלה ולמה בעינן לה בתפילה וכו' וכו'.
צריך להתיישב ואין הזמן מתאים כ"כ.
אביא עוד דוגמא לצורת הבנת הלימוד השונים.
החזו"א דן לדעת הרשב"א דמעמיד אדם בהמה על קמת חברו הוי אדם המזיק, וא"כ לענין שבת אדם שיעשנה יהיה חייב סקילה מצד עוקר דבר מגידולו, והרי תנן מעמיד אדם בהמתו ע"ג עשבים בשבת (שאין בזה איסור של שביתה כיון דהוי צורך הבהמה ולא נאסר אלא שלא תעשה הבהמה מלאכה לצורך האדם), וכ' החזו"א דיש חילוק נזיקין משבת, דבשבת שנוי לפני המקום המלאכה משא"כ במזיק שנוי לפני המקום ההיזק שעושה לחברו.
לא מצאתי התייחסות של הגר"ח והגרי"ז לזה, אבל מובן לכל שהיו אומרים אותו חילוק בדרך אחרת, דבשבת הוא דין במלאכה שעושה האדם ובמזיק הוא דין בתוצאה וכדו'.
נערך לאחרונה:
- הודעות
- 1,846
- תודות
- 5,287
- נקודות
- 355
הגיון אנושי אינו פילוסופיה אלא תפיסה טבעית של המציאות השוה לכל נפש להבינה לאחר העמקה
הגרי''ז קידש את חוסר אפשרות ההבנה כמו שידוע מראיתו (שהבאתי בפנים) מז שכבשו וחלקו
למעשה נשארים עם ההגדרה ולא מבינים באמת ואין נ''מ מה התכון הגר''ח
ברור שאין כזה דבר ללמוד ללא הבנה יסודית של הטעם והסברא בכל דבר
תביא דוגמאות מתי אין בעיה, נניח שאומרים שזה נחשב כקים באופן לא חשוב א''כ לכאורה זה יכול להוות בעיה גם בהקף שיורד מחשיבותו באופן כזה
והנה ההבדל היסודי
שבסברת החזו''א נפשך שלמה עם החילוק הברור בין ענין שבת ששייך ליחס שלך עם המלאכה ושאתה שובת אין בעיה בתוצרת העקיפה לבהמתך אבל בנזיקין ששיך ליחס שלך כלפי נזק חברך הרי הבהמה משמשת כיד ארוכה שלך בענין וממילא אתה חיב (למ''ד)
מה יעזור כאן דין בזה או דין בזה להבנת שרשי הדברים באובנתא דליבא ???
בבקשה אל תתפוס כאן את המילה פילוספיה - שהביאור שלה הוא עומק - אני מתכוון שהוא הגיע למה שכתבת. "תפיסה הטבעית של המציאות" מה לעשות שהעולם הוא עמוק ולא כל דבר הוא "שווה לכל נפש" להבינה אף לאחר העמקה.
הוא רק הוכיח שיש דברים שאנו לא יכולים להגיע להבנתם, וכי סבור אתה שהוא סבר שאף בעל המימרא לא כתב זאת בהבנה ?
יש שמבינים מה עומד מאחרי ההגדרה וכנ"ל.
טוב. אם זה ברור אז זה ברור ואין על מה לדון.
ההיקף הוא לא אסור בהנאה. אין סיבה שאם זה קיים לא בתורת שיעור למרות שצריך שההיקף יהיה מוקף בשיעור מסויים, אבל בלחי מצד עצמו אין בה שום ענין, הענין הוא במה שהוא יוצר, כביכול השיעור הוא לא בלחי, מה לעשות שא"א להקיף אם לא תקיף את כל מה שצריך להקיף, -
הנידון הוא אם לא אם יעזור או לא, אלא איך ראוי יותר לומר את הדברים שיהיו מדוייקים יותר, או שאף שלמרות חוסר דיוקם מ"מ הרווחנו את ההגיון שבזה וכנ"ל במה נחלקו לענ"ד.
נערך לאחרונה:
- הודעות
- 1,846
- תודות
- 5,287
- נקודות
- 355
נ''ל מצינו את הויכוח פחות או יותר לבנתיים
- הודעות
- 65
- תודות
- 467
- נקודות
- 46
מצורף כאן מאהלי המועד בעמ' 4
התיחסות ממרנא הגרד"ל
להבדלים בין שי' החזו"א להגר"ח
התיחסות ממרנא הגרד"ל
להבדלים בין שי' החזו"א להגר"ח
- הודעות
- 363
- תודות
- 1,324
- נקודות
- 151
איני יודע מה אתה מכנה היגיון,
כמובן השאלה קשה רק לבעלי ההיגיון הצרוף, ולא למי שנשאם ליבם לדעת ולהבין חכמת ועומק התורה.
מה אתה מתכוון אמיתי?? היזק זה הפסד החפץ, והנה הרי הוא נפסד, מה אכפ"ל האם הוא נראה או לאו ??
כמובן השאלה קשה רק לבעלי ההיגיון הצרוף, ולא למי שנשאם ליבם לדעת ולהבין חכמת ועומק התורה.
- הודעות
- 363
- תודות
- 1,324
- נקודות
- 151
נדמה לי שבמאזן הטענות, לבינתיים אתה בע"ח ענק !!!
זו לא חכמה להגיב על טענות של עומק ומחשבה, ולומר כמה משפטים שלענ"ד "בעלי היגיון צרוף" - ולפטור את כל הטוענים בלא כלום...
יש לי הרבה מה להגיב לך, אך לא אעשה זאת, מאחר שמה הואילה בכל קניניה אם גם את זה תפטור כדרכך בלא כלום,
לא אניס ראשי בין ההרים הרמים, דהיינו החזו"א והגר"ח זצללה"ה, אך עכ"פ אומר בתקיפות, אינך יודע ומבין את שיטתו של החזו"א !!!
כשהחזו"א היה לומד עד כלות כוחות - אין הכוונה שהיה לומד ונהיה עייף, אלא - היה מתייגע על סברות, וכמש"כ בכמה מקומות, שאין בו כח כבמתי שכתב את אותו הסימן, וכו' וכו'.
ואתה מגיב על כל הסוגיות הסבוכות שהקשה הרב @חכמה לחכימין והרב @אמרי פי והרב @בד קודש ועוד רבנים חשובים, ומפטיר להם כלאחר יד תשובות נבובות, בעוד שהחזו"א קודם שהיה עונה על אלו הקושיות היה מתייגע זמן רב,
והעיקר... שאנ"ס שמסקנתו גם לא הייתה יוצאת כשלך...
ומסתמא שגם ע"ז תכתוב כמה מילים, ותצא יד"ח...
- הודעות
- 1,846
- תודות
- 5,287
- נקודות
- 355
צר לי מאוד
אבל הויכוחים תלויים בהנחות מוקדמות של מה זה עיון ומה זה הגיון ואין לי מה להוסיף יותר כעת ממה שכתבתי
אבל הויכוחים תלויים בהנחות מוקדמות של מה זה עיון ומה זה הגיון ואין לי מה להוסיף יותר כעת ממה שכתבתי
אנא אל תאמר כן, אתה עושה לנו רע בלב.
ציטוט ממכתבו של החזו"א כמדומה להרב ש"ך, אבל אין זה הוגן להשתמש עם זה בכל מקרה...
אביא בהדגשה ממה שהתפרסם באוהלי תורה פסח תשפ"ו ממורינו הגרד"ל שליט"א בענין החזו"א והגר"ח - שכבר הביאו הרב "נאמן האוצר"
נערך לאחרונה:
- הודעות
- 1,846
- תודות
- 5,287
- נקודות
- 355
קראתי המצורף והוא מאוד יפה וחבל שהדגשת רק חלק
למעשה כמובן דעת החזו''א כמו שאמר מרן שם נקבעת ע''פ מכלול דבריו ולא ע''פ צימוקים
ומכלול דבריו ידועים לקהל תלמידיו ותלמידי תלמידיו שלא בדרך הגר''ח כלל ועיקר
- הודעות
- 168
- תודות
- 538
- נקודות
- 126
מה דפשיט לן למר @ישעיהו מנחלת דן איבעי לן למרנא הגרד"ל.
ציטוט משיחה שקיים עם הגר"י אדלשטיין בחוה"מ הובא באהלי מועד פסח.
ציטוט משיחה שקיים עם הגר"י אדלשטיין בחוה"מ הובא באהלי מועד פסח.
נערך לאחרונה:
- הודעות
- 116
- תודות
- 255
- נקודות
- 56
הדברים תמוהים, כמובן,
שהרי בתורה לא נאמר שום הלכה בנוגע להיזק שאינו ניכר, אז כיצד אפשר להתווכח מהו דין מזיק שבתורה אם לא ע"פ סברא? וגם לשון הגמרא הוא היזק שאינו ניכר "שמיה היזק" או "לא שמיה היזק", כך שנחלקו האם חשיב כנזק או לא.
ואליבא דאמת פשוט שהוא דבר מובן ומושכל, וכך גם שאר הדברים שהביא שם מבוארים ומושכלים בטעמם.
שהרי בתורה לא נאמר שום הלכה בנוגע להיזק שאינו ניכר, אז כיצד אפשר להתווכח מהו דין מזיק שבתורה אם לא ע"פ סברא? וגם לשון הגמרא הוא היזק שאינו ניכר "שמיה היזק" או "לא שמיה היזק", כך שנחלקו האם חשיב כנזק או לא.
ואליבא דאמת פשוט שהוא דבר מובן ומושכל, וכך גם שאר הדברים שהביא שם מבוארים ומושכלים בטעמם.
- הודעות
- 168
- תודות
- 538
- נקודות
- 126
מאיפה ההעזה? אני לא מבין אני מצטט לך גברא שבקי בכל התורה כולה מגיל בחרות, כשהוא אומר שהתורה היא לא סברות אנושיים עובר לו בראש כל התורה, ואתה כותב בלי למצמץ "ואליבא דאמת..." אליבא דאיזה אמת? הזוי.
ולגופש"ע;
ברור שמדברים על דבר מובן ומושכל (אף אחד לא חושב שכשלומדים גר"ח צריכים להשתמש עם משהו אחר חוץ מהשכל הישר..)
אלא השאלה היא מה מובן ומושכל? אם מובן שמי שהזיק צריך לשלם ולכן הוא חייב לשלם זאת אומרת התורה רק נותנת כעין הסכמה לשכל הישר שלך שמזיק צריך לשלם אומרת התורה שיש לזה תוקף, בזה כל אחד מבין (מקוה) שאין מה לחלק בין ניכר או לא שהרי ההזיק הוא בחיסור ממון ולא בנראות של החפץ.
אלא ההיפך הוא הנכון, מובן ומושכל שדיני התורה לא נותנים תוקף להיגיון שמי שהזיק צריך לשלם, אלא דיני התורה עצמם הם הם מחייבים מזיק לשלם, וזה כוונת הר"ן בדרשות שמשפטי התורה אלוקיים הם, מי שהזיק את חבירו צריך לשלם כי יש דין תורה שמזיק צריך לשלם. נקודה. אין שום עילה אחרת לזה. יכול להיות שהסברא שלך שצריך לשלם זה הטעם למה התורה חייבה את המזיק (וזה לא נוגע לשום דבר אם לא דרשינן טעמא דקרא), אבל מי מחייב אותו, למה בפועל הוא צריך לשלם כי התורה חייבה אותו.
ולכך, היות שלא ההיגיון מחייב אותו לשלם אלא דיני התורה, מובן ומושכל לכל בר דעת שבדין שהתורה קבעה יש גדרים מה הדין תורה, והבנת חז"ל בגדר דין מזיק שבתורה (לשון הגרד"ל) הוא שלא ניכר לא נחשב מזיק (בגופם של דברים אין לי חשק להיכנס להבנות בזה כי אני באמת לא מכיר את הסוגיא משורשה, דבר אחד ברור לי היגיון של משפטי הנכרים אין פה, מה שרק תגיד, זה יהיה היגיון בהבנת דין התורה של מזיק, לא בהיגיון הפשוט שאומר שמי שמזיק ממון חבירו חייב לשלם לו את זה, אדרבא תמצא לי בית משפט אחד בעולם שדן ככה בדיני ממונות: אם זה לא ניכר זה לא נחשב היזק ואתה פטור, זה נשמע מאד מושכל מבואר בטעם, ממש..).
ומובן ומושכל הוא לכל בר דעת
ולגופש"ע;
ברור שמדברים על דבר מובן ומושכל (אף אחד לא חושב שכשלומדים גר"ח צריכים להשתמש עם משהו אחר חוץ מהשכל הישר..)
אלא השאלה היא מה מובן ומושכל? אם מובן שמי שהזיק צריך לשלם ולכן הוא חייב לשלם זאת אומרת התורה רק נותנת כעין הסכמה לשכל הישר שלך שמזיק צריך לשלם אומרת התורה שיש לזה תוקף, בזה כל אחד מבין (מקוה) שאין מה לחלק בין ניכר או לא שהרי ההזיק הוא בחיסור ממון ולא בנראות של החפץ.
אלא ההיפך הוא הנכון, מובן ומושכל שדיני התורה לא נותנים תוקף להיגיון שמי שהזיק צריך לשלם, אלא דיני התורה עצמם הם הם מחייבים מזיק לשלם, וזה כוונת הר"ן בדרשות שמשפטי התורה אלוקיים הם, מי שהזיק את חבירו צריך לשלם כי יש דין תורה שמזיק צריך לשלם. נקודה. אין שום עילה אחרת לזה. יכול להיות שהסברא שלך שצריך לשלם זה הטעם למה התורה חייבה את המזיק (וזה לא נוגע לשום דבר אם לא דרשינן טעמא דקרא), אבל מי מחייב אותו, למה בפועל הוא צריך לשלם כי התורה חייבה אותו.
ולכך, היות שלא ההיגיון מחייב אותו לשלם אלא דיני התורה, מובן ומושכל לכל בר דעת שבדין שהתורה קבעה יש גדרים מה הדין תורה, והבנת חז"ל בגדר דין מזיק שבתורה (לשון הגרד"ל) הוא שלא ניכר לא נחשב מזיק (בגופם של דברים אין לי חשק להיכנס להבנות בזה כי אני באמת לא מכיר את הסוגיא משורשה, דבר אחד ברור לי היגיון של משפטי הנכרים אין פה, מה שרק תגיד, זה יהיה היגיון בהבנת דין התורה של מזיק, לא בהיגיון הפשוט שאומר שמי שמזיק ממון חבירו חייב לשלם לו את זה, אדרבא תמצא לי בית משפט אחד בעולם שדן ככה בדיני ממונות: אם זה לא ניכר זה לא נחשב היזק ואתה פטור, זה נשמע מאד מושכל מבואר בטעם, ממש..).
ומובן ומושכל הוא לכל בר דעת
- הודעות
- 168
- תודות
- 538
- נקודות
- 126
בסברא ישרה יש מקום לבעל דין לחלוק ואני לא אוחז שאסור להתווכח על הגרד"ל שלא תבין אותי לא נכון,
אבל בנוגע להסתכלות מרחבית על כל התורה כולה לדעת מה זה התורה, מהם כללי המשחק, ברור שהמוטיב הכי גדול הוא עד כמה אתה בקי בתורה, זה לא עוד איזה סברא,
חוץ מזה שאני באתי מכח ר' דוב להכחיש את הקונספציה שאתה מוביל שהחזו"א הוא המודל של סברות הגיוניות בתורה, הגרד"ל התחנך על חזו"א הוא יודע מילה או שתיים מספר חזו"א, והוא אומר בנחרצות ותקיפות שהתורה זה לא סברא, שים לב למשקל הטיעון שיש בזה.
בעיני אחר מילתו של הגרד"ל בענין אין כבר מה לדבר על זה בנוגע למשנת החזו"א בענין
- הודעות
- 1,846
- תודות
- 5,287
- נקודות
- 355
הבעיה היא שהגרד''ל תלמיד של החזו''א + הגר''ח והגרי''ז הלוי יחד ולכן אין שום מקום בשום צורה לייצג אותו כמכריע בדעת החזו''א
אם רצונך באמת בדעת החזו''א כלך לך אצל גדול תלמידיו בפועל כמו שהעיד הגראי''ל וגם הגרד''ל מכיר בכך הלא הוא הגר''ח גריינמן בסדר ספריו העצומה והמופלאה חידושים ובאורים ושם לא תמצא את לשונות הגרד''ל כמדומה (אני למדתי בספרים הללו הרבה)
- הודעות
- 168
- תודות
- 538
- נקודות
- 126
ו
ולא עלה על דעתו כלל להגיד אפי' ברמז קל לר' ישראל אדלשטיין שמה שהוא אומר מופרך לגמרי לפי אחד מרבותיו החזוא? מגוחך ממש
- הודעות
- 1,846
- תודות
- 5,287
- נקודות
- 355
ועוד יותר מגוחך להוכיח את הנושא ודאי בצורה חותכת וחד משמעית משיחה כזו או אחרת נגד דברי הגרד''ל עצמם שכדי להוכיח יש ללמוד את הספרים בעצמם ולא צימוקים
חברים מקוונים לאחרונה
- AVRAHAM
- MMH
- א. ל.
- אבא ביתך
- אבן בוחן
- אבקש
- אברך 11
- אברך מעמיק
- אברך קלאסי
- אגור
- אהבת ישראל
- אהרון. כהן. חיים. סופר. מומחה.
- אהרן הירש
- אוצר הדורות
- אור העולם
- אור זרוע לצדיק
- אורות
- אוריאל
- אוריה ק.
- אחד מארץ
- אחד מהפורום
- איד
- איישר חילי
- איכא אנא
- אילת השחר
- איש
- איש אחד היה
- איש אמת
- איש חסיד היה
- איש יהודי
- איש פשוט מאוד
- אך טוב וחסד
- אל'יהו
- אלחנן וינברג
- אלחנן מ
- אלי אילני
- אליהו חזן
- אליהו נחמן
- אמיתי
- אמר הקטן
- אמר ליה
- אמרי פי
- אמרי שפר
- אנש א'
- אנשיל
- אספן עתיקות
- אפרים
- אשר שלמה
- בודד על גג
- בין החכמים
- בינה לעתים
- בליש
- במחשבה תחילה
- בן יוסף
- בן עזאי
- בן עלייה
- בן פטורא
- בן תורה
- בניהו
- בעולם
- בעל דבר
- בעל החלומות
- בצלצלי שמע
- בקלם
- בר אביי
- ברכת שמעון
- גביהא בן פסיסא
- גברא זוטרא
- גמח
- גפטון
- דבר חפץ
- דוד בן ישי
- דוד המלך
- דקלים
- דרשן
- דרשני
- האיש השרוי בשמחה
- הבנש"ק
- החושב
- החפץ חיים
- היא אוצרו
- הלומד מכל אדם
- הלכה בפרשה
- המכיר את מקומו
- הנעלם שבמשה
- העמל
- הצעיר שבחבורה
- הרב הירושלמי
- השר מקוצי
- והב בסופה
- ונחנו מה
- זאת קומתך
- זיז שדי
- חדושא
- חוצניק
- חיים ארוכים
- חיינו
- חם ליבי
- חמש
- חן וחסד
- חפץ לזכות אחרים
- חקר הלכה
- חשבון נפש
- י הירשזאהן
- יא. well
- יאר
- יהודי פנימי
- יהודי פשוט ממש
- יהונתן איבגי
- יהושע בביאן
- יואל אלחנן
- יואל שילה
- יוסל שקדן
- יחיאל דוד
- ימינו תחבקיני
- יעקב 5
- יצחק א
- יצחקוב
- יצחקוש
- יקטן
- יקר מאד
- יראת ה'
- יש לחקור
- יש קונה עולמו
- ישעיהו מנחלת דן
- ישראל אדלר
- ישראל מאיר מליק
- ישראל משה
- ישרע'ס
- יתברך שמך בפי כל חי
- כה עשו חכמינו
- כותב
- כמעיין המתגבר
- כנסת-ישראל
- ל.מ.
- לב שומע
- לבי במזרח
- לי נראה
- מאן דכר שמיה
- מאריס01
- מבקשי תורה
- מה ידידות
- מי ישורנו
- מכנדבי
- מלפני אוריאל
- ממוני גבך
- ממזרח שמש
- מנחם1
- מרכז
- משה אמת ותורתו אמת
- משה נ
- משה שמואל
- מתיבות
- ן' מיגאש
- נאמן
- נאמן האוצר
- נדיב לב
- נהנה מקושיא טובה
- נהר מעדן
- נוירא
- נחמן ל.
- נפשי חמדה
- נקודה טובה
- ספיר ויהלום
- סתם איש
- עוז לו בך
- עוזי ומגני
- עושה פלא
- עטרת אב
- על קצה הקולמוס
- עמך
- ענף מעצי היער
- פארענצ'עס
- פותח שערים
- פז אופיר
- פנחס נחום
- פנחס ע
- פרידנזון
- פרייליך
- צמא דעת
- צפון 5
- צריך ביאור
- קוצר ברינה
- קטנטן
- קרית מלך
- ראם
- רבינא
- רוני
- רפאל העכט
- רפאל ממודיעין
- שטייגעניסט
- שלומי
- שלמה דייטש
- שמואל הקטן
- שמואל66
- שמחנו
- שמעון ן' יוסף
- שמש בגבעון
- תולדות
- תורת פיך
- תורתי
- תיבת גמא
- תיקו
- תלמיד אחד
- תלמיד חכמי הדור
- תנא קמא
- תשב"ר
- תשבץ
- תתאה גבר