דרך הלימוד בעולם הישיבות

אמרי פי · 22 מרץ 2026

ישעיהו מנחלת דן אמר:
כבר היה מעשה ביהודי שנשפט בפני שופט גוי בחו''ל והבין השופט שהיהודי יכל לרמות מבלי שיתפס ושאלו הגוי למה לא עשה כן וענהו שזה לא מתאים וזה גזל וכו והשופט לא הצליח להבין הרי לא היו תופסים אותך...

לא זה ההלוך ילך בערכותיהם, א"צ להגזים, עכ"פ כלפי חוץ הם משתמשים כביכול בסברות של צדק ויושר והגיון.

ישעיהו מנחלת דן · 22 מרץ 2026

אמרי פי אמר:
״הלכה למעשה״ [מהספר 'הרב מבריסק' ח"ב עמ' 127]

מורה־הוראה אחד ״נטפל״ לו לרבי חיים והקניטו על כך שעיקר עסקם של ראשי הישיבות ומרביצי התורה ברוב־דברים ופלפולים, ולא ב״הלכה למעשה״.
תשובתו של רבי חיים לאותו רב, תורה שלימה היא וצריכה לימוד. ומעשה שהיה, כך היה:
בסעודות שבת ה״שבע ברכות״ של רבי משה בן הגר״ח שנערכו בעיירה פרוז׳ינא ־ מקום מגורי חותנו הגי׳ר אליהו פיינשטיין זצ״ל , השתתף אף הג״ר אליעזר גורדון רבה של העיר טלז, וראש הישיבה הגדולה והידועה שבמקום.
התפתחה שיחה של תורה בין הגאונים, ורבי חיים שאל את רבי לייזער, במה עוסק הוא בתלמודו. רבה של טעלז השיב כי כעת עובר הוא על קושיותיו של רבי עקיבא אייגר בגליונותיו על השו״ע, במאמץ ליישבם ולומר עליהם תירוצים מרווחים.
נענה רבי חיים ואמר: יאמר לי מר את אחת מן הקושיות של הרעק״א והתירוץ שתירצתם אותה, ואני אומר לכם מה הם התירוצים שתירצתם על יתר הקושיות.
וכך, לאחר שרבי אליעזר טעלזער הציג בפני רבי חיים את תירוצו על אחת הקושיות, החל רבי חיים מונה והולך מקושיא לקושיא ואומר: על קושיא זו תירצתם מן הסתם כך וכך, ורבי אליעזר עונה לעומתו: הן, אכן כך תירצתי, וכן על זה הדרך. וכך, מילאו גאוני העולם אלו את זמן השמחה בשעשועי דאורייתא.
והנה, בסעודת ה״שבע ברכות״ השתתף אף רב באחת מערי פולין שהיה עד למשא ומתן התורני המפולפל, וכל העת הראה פנים זועפות בהפטירו,;׳נא, יא, אבער וואס מיט הלכה למעשה ־ ומה עם הלכה למעשה״?! לאמור: מדוע אתם מתעסקים אך בפלפולי דאורייתא בעלמא - כביכול - ומזניחים את חלק ההלכה...
שני הגאונים לא מצאו לנכון להגיב על דבריו, וגם כאשר בסעודת שחרית שלמחרת חזר המחזה ונשנה, כשאותו רב לא מרפה בשאלתו ״מה עם הלכה למעשה״, לא הגיבו לדבריו והמשיכו לעסוק בשלהם, כשעל השולחן עולים בזו אחר זו קושיותיו של הגרעק״א בסדר ״אורח חיים״, ומנותחות לנתחיהן.
בעת הסעודה השלישית, כשהרב ההוא המשיך להפריח את אותה שאלה לחלל החדר שוב ושוב, החליט רבי חיים להדרש אליו, ולהגיב לדבריו:
״אתם עוסקים ב׳הלכה למעשה׳״? פנה אליו, ״אם כן אציג נא בפניך שאלה למעשה שהתעוררה אצלינו בבריסק, ותאמר מה לדעתך יש לפסוק במקרה כזה״.
הלה סבר וקיבל, ורבי חיים פתח בתיאור המקרה:
עובדא הוה, שלקראת חתונה בבית אחד מתושבי העיר בישלו כמות הגונה של בשר, והמשרתת הגויה הכניסה אל קדרת הבשר שעל האש בבלי דעת, חתיכת בשר נבלה שנקנה עבור החתול. הואיל ובקדרה נתבשלו חתיכות רבות בגדלים שונים והרוטב כבר נשפך, לא היה ניתן לעמוד על הדבר אם כנגד חתיכת בשר הנבלה היו שישים חתיכות בשר כשרה - שאילו כן היה הדין פשוט להיתר. ובכן, באו אלי בעלי השמחה, אמר רבי חיים, ושאלו כדת מה לעשות. ומה תאמרו אתם על כגון דא?
נענה אותו רב ואמר, כי הדין פשוט, מאחר והנידון הוא על תערובת של ״מין במינו״ - בשר אסור בבשר כשר, הרי שמדאורייתא ודאי שהבשר נתבטל בהיתר, שבמין במינו די בביטול חד בתרי,13) וכל מה שעל ההיתר להיות פי שישים מן האיסור בכדי לבטלו, אינו אלא מדרבנן, והיות שישנו ספק אם היו חתיכות בשר ההיתר פי ששים מן האיסור, די בכך כדי להתיר את כל הבשר שהלא קיימא לן דספק של דרבנן, לקולא.
״אז למעשה״, אמר רבי חיים, ״אתם אומרים כי כל הבשר מותר באכילה״?
- אכן, השיב הרב.
״אולם שכחתם פרט אחד״, המשיך רבי חיים ואמר, ״שאף כי אמנם מחמת איסורו של בשר הנבלה הריהו נידון כמין במינו כלפי בשר הכשר, הרי שיש כאן עוד דבר האסור, כי הלא ברור שרק הבשר הכשר נמלח והוכשר ואילו מחתיכת הבשר האסור שהושלכה לקדרה לא הוצא הדם האסור מן התורה באכילה, ודם כלפי הבשר הכשר מין בשאינו מינו הוא ־־ ותערובת מין בשאינו מינו אסורה מדאורייתא, עד כי יהיו בה ששים חתיכות היתר כנגד חתיכת האיסור,05 ואם כן במקרה שלפנינו אף כי שמא היה ששים כנגד ההיתר, מכל מקום מכדי ספק דאורייתא לא יצאנו, וקיימא לן, ספק דאורייתא לחומרא.
״אוי, ודאי, ודאי״, הגיב אותו רב לשמע הטענה, ״אכן הצדק עמכם, וכל הבשר אסור באכילה מפני תערובת הדם של הנבלה...״
״לא כי״, הגיב רבי חיים, ״בעצם, אף משום הדם אין לאסור את כל הבשר, שהלא אף כי איסור אכילת דם דאורייתא הוא, אין זאת אלא בדם כמות שהוא, אולם בדם שהתבשל, אין איסורו אלא מדרבנן,06 וכיון שכך, עדיין בנידון דידן יש להכשיר את הבשר ולדונו כספק דרבנן - שמא היה ששים כנגד האיסור - שהולכים בו לקולא, והבשר מותר באכילה.
״אוי וי" תפס הלה את ראשו, ״איר זענט גירכעט, מותר מותר, הבשר אכן מותר באכילה״!
מותר, אומרים אתם? המשיך רבי חיים, וכי איך תאמר שהדבר מותר? אמנם, דם שנתבשל אינו אסור אלא מדרבנן, אולם במה דברים אמורים, בדם של בהמה כשרה שכל עיקר איסורו אינו אלא משום דם, ובזה הוא" שקיימא לן שכשנתבשל איסורו מדרבנן גרידא, אך בנידון דידן שהיה זה דם של בהמת נבלה, הרי שמלבד האיסור שמחמת אזהרת ״לא תאכלו על הדם״ עוד יש בו איסור משום ״יוצא מן הטמא״, שקיימא לן שכל היוצא מן הטמא, טמא, והריהו אסור כמוהו, שעל כן חָלב בהמה טמאה ושל טרפה אסור, אף שאין הוא כעצם הבשר.
ושוב הופך הנידון שלפנינו לנידון דאורייתא - משום ״יוצא״ - שכל ספק בו עלינו להחמיר.
- ״אכן״, הגיב הלה, ״יש כאן גם נידון של איסור דאורייתא, והבשר איפוא אסור באכילה״.
״עתה, הסכת ושמע״, אמר לו רבי חיים, ״שאליבא דאמת אינו כן, והבשר מותר באכילה. כי בעצם, חלוקים בדין זה טרפה ונבלה לגמרי. שהנה התוס׳ בפסחים הוכיחו שאיסור אכילת דם נבלה אינו משום שנידון אף הוא כחתיכת הנבלה ואסור באיסור שמחמת הבשר, אלא איסורו של דם איסור נפרד הוא מחמת שם ׳דם׳ ואינו כרוך באיסור הנבלה. עוד כתבו התוספות במסכת ביצה שרק ביצת טרפה אסורה מדאורייתא מדין ״יוצא מן האיסור״, שהרי נתגדלה ורבתה מתרנגולת טרפה האסורה, אולם ביצת נבלה אין לאוסרה מחמת כן, שהלא כל עוד היה העוף חי, עדיין היה מותר, ולא נאסר משום נבלה אלא לאחר מותו, שאז כבר פסק גידולה של הביצה, ונמצא שאין לאוסרה משום ״יוצא מן האיסור״ כלל.
על פי זה יש לומר, אמר רבי חיים, שהוא הדין גם לגבי דם; רק דם של טרפה ניתן לומר עליו שהוא גדל באיסור ויש בו משום ״יוצא מן האיסור״ מלבד עצם האיסור של אכילת דם, אך דם נבלה שלא גדל באיסור, וכאמור בדברי התוס׳ לענין ביצה, שוב אין לנו לאוסרו משום יוצא מן הנבלה, ואין איסורו אלא משום דם, וכדברי התוספות דפסחים שאין שם נבלה עליו, וכיון שכך, אם הוא התבשל הרי שאז איסורו אלא מדרבנן, וכל שיש ספק גרידא המתירו, כמו בנידון זה שאפשר שהיו ששים היתר כנגד האיסור, הרי שיש לפסוק להיתר משום ספיקא דרבנן לקולא.
״יא, יא, גירכעט ־ אכן כן הצדק עמך, הבשר מותר״, הגיב הלה.
״עתה תראה״, אמר רבי חיים לאיש בסיימו את ׳שיעורו, ״איך דנים אצלנו בבריסק בשאלות של ׳הלכה למעשה׳״!

סיפור מפורסם מאוד שכל בעלי הלומד'ס מנפנפים בו כתשובה ניצחת לבעלי היושר וההלכה
אבל מה לעשות שמקרה אחד לא מלמד על הכלל בשום אופן וצורה וכמוש''כ בקונטרס על ז שכבשו וחלקו
ובאמת אין ספק שכלשון הח''ח זצ''ל ר' חיים איז אגאון ועפר אנחנו תחת כפות רגליו בתחום הזה של הפלפול
אבל תורה היא וללמוד אנו צריכים ואין לדין אלא מה שעיניו רואות ובמציאות רוב מוחלט לגמרי של הסוגיות המעשיות אין שם יד ורגל לשיטת הגר''ח כלל ועיקר
ואולי המעיין ימצא דרך ליישב גם הסיפור המופלא הלז ואולי לא אבל אינו מוכיח כלום לנדון

ישעיהו מנחלת דן · 22 מרץ 2026

אמרי פי אמר:
לא זה ההלוך ילך בעכותיהם, א"צ להגזים, עכ"פ כלפי חוץ הם משתמשים כביכול בסברות של צדק ויושר והגיון.

בהחלט
אבל אני בטוח שסברא זו של יאוש מקובלת אצלם לגמרי
משא''כ דרך פלפולי הגר''ח וחילוקיהם מסופקני מאוד מאוד

אמרי פי · 22 מרץ 2026

ישעיהו מנחלת דן אמר:
רוב מוחלט לגמרי של הסוגיות המעשיות אין שם יד ורגל לשיטת הגר''ח כלל ועיקר

אני לא יגיב בחריפות כאמור בפתיחת האשכול, אבל תדע שהגרג"נ היה יכול להסביר את הגדרותיו של הגר"ח בדרך הפלוספית כדרכו, המתבונן בהגדרות הגר"ח לעומק יוכל להגיע לזה, החילוק הוא שהגר"ח סבר שא"א לדון בצורה של סברות של הגיון, כיון שההתעסקות בה מאוד מגבילה מצד עומק תורתינו הק' מה שהיה ביכולת לראשונים, ולכן סבר לדון בהגדרות - במה ולא בלמה - שברור לי שהתלווה לזה ההגיון,

אביא ב' דוגמאות כדאי לראות את הגר"ח בענין לחי של אסוה"נ שאף שיש לה שיעור לא אמרינן בה כיתותי מכתת שיעורא, ומסביר הגר"ח דכיון שמחיצת הלחי הוא לא דין בהמחיצה, אלא דין בבהיקף, דהיינו נלענ"ד שכוונתו שהרי ענין כיתותא מכתת הוא מושג שדבר שצריך שיעור בעינן לה חשיבות בחפצא וכיון שזה עומד לשריפה ליכא את החשיבות וכאילו אין יחס למה שיש כאן דבר עם השיעור שצריך לה, ולכן היכא דבעינן שיעור מצד החפצא עצמה איכא חסרון, אבל היכא דבעינן לשיעור לא מצד עצם החפצא אלא מה שזה פועל דהיינו שהמחיצה תהיה מקפת מקום, וא"כ אף אם יהיה מחיצות קטנות נפרדות בגודל ס"מ אחד על השני בגובה י"ט הרי המקום מוקף ולא אכפת לן כלל אם למחיצה עצמה יש לה שיעור.

נראה הדבר כ"כ פשוט אחרי הסברו של הגר"ח - וכמו שהתבטא הבה"ל שכששואלים אתו - היינו את הבה"ל - שאלה יש שאלה ויש תירוץ, אבל כששואלים את בנו הגר"ח אחרי התשובה אין שאלה פשוט לא מובן מה קשה כלל - ואף שתוס' כן הקשו למה אין כיתותי מכתת בלחי ולא תירצו כהגר"ח צ"ע, ומ"מ אחרי שברמ' מבואר שאין חסרון בזה ביאר לן הגר"ח.

עוד דוגמה: ידוע מה שהגר"ח הורה למי ששכח מעריב במוצש"ק ומשלים בשחרית שיאמר הבדלה בחונן הדעת בתפילה הראשונה למרות שהראשונה היא של שחרית וההשלמה של מעריב היא השניה, נלענ"ד שאין הרבה שהיו כלל חושבים בצורה זו אם לא בדרך הגר"ח, למרות שיש מה לומר על עצם הפסק...

אפשר להביא עוד הרבה דוגמאות להנ"ל.

ישעיהו מנחלת דן · 22 מרץ 2026

אמרי פי אמר:
אני לא יגיב בחריפות כאמור בפתיחת האשכול, אבל תדע שהגרג"נ היה יכול להסביר את הגדרותיו של הגר"ח בדרך הפלוספית כדרכו,

אבל דרכו אינה דרך רוב העולם כידוע

אמרי פי אמר:
המתבונן בהגדרות הגר"ח לעומק יוכל להגיע לזה,

אולי ובאמת אין נ''מ כי רובא דרובא דהלומדים לא מגיעים לזה כולל בנו הגרי''ז ותלמידיו כידוע ששללו שיטת ההבנה של החזו''א לגמרי וא''כ מה הועילו חכמים בתקנתם

אמרי פי אמר:
החילוק הוא שהגר"ח סבר שא"א לדון בצורה של סברות של הגיון, כיון שההתעסקות בה מאוד מגבילה מצד עומק תורתינו הק' מה שהיה ביכולת לראשונים, ולכן סבר לדון בהגדרות - במה ולא בלמה - שברור לי שהתלווה לזה ההגיון,

אבל למעשה התוצאה היא כנראה ניתוק מוחלט של הלימוד ממציאות החיים מה שבודאי מנוגד לכל ההלך ילך של התורה שבכתב ושבע''פ בכל דברי חז''ל
ובאמת הגר''ח חיבר על הרמב''ם שלא ביאר מקורותיו ולכן קל להעמיס עליו (וגם ע''ז אמר השרידי אש שהוא רמב''ם חדש כמבואר למעיין אוהב אמת לאמיתו וכמו שהבאתי בפנים) אבל בתור באור לסוגיות עצמם שמלאות בתאורים מן המציאות ומן ההבנות האנושיות למה לי קרא סברא הוא וכדאמרי אינשי ועוד רבות רבות משל למה הדבר דומה ועוד ועוד תמוה מאוד להכניס שיטה כזו

אמרי פי אמר:
אביא ב' דוגמאות כדאי לראות את הגר"ח בענין לחי של אסוה"נ שאף שיש לה שיעור לא אמרינן בה כיתותי מכתת שיעורא, ומסביר הגר"ח דכיון שמחיצת הלחי הוא לא דין בהמחיצה, אלא דין בבהיקף, דהיינו נלענ"ד שכוונתו שהרי ענין כיתותא מכתת הוא מושג שדבר שצריך שיעור בעינן לה חשיבות בחפצא וכיון שזה עומד לשריפה ליכא את החשיבות וכאילו אין יחס למה שיש כאן דבר עם השיעור שצריך לה, ולכן היכא דבעינן שיעור מצד החפצא עצמה איכא חסרון, אבל היכא דבעינן לשיעור לא מצד עצם החפצא אלא מה שזה פועל דהיינו שהמחיצה תהיה מקפת מקום, וא"כ אף אם יהיה מחיצות קטנות נפרדות בגודל ס"מ אחד על השני בגובה י"ט הרי המקום מוקף ולא אכפת לן כלל אם למחיצה עצמה יש לה שיעור.

ממ''נ אי אזלינן בתר המציאות לפנינו הרי יש שיעור במציאות ואיכא חשיבות ואם הסברא של ראוי להשרף מבטל המציאות שלפנינו עד שלא ראויה ליחס כלל מה יעזור בהקף הרי דיינינן כמאן דליתא כלל ובתפיסת המציאות ההלכתית אין אנו יכולים לראות את המקום כמוקף מאחר והמחיצה צריכה להשרף.
מה מקור הסוגיא של הגר''ח בגמ' ?

אמרי פי אמר:
נראה הדבר כ"כ פשוט אחרי הסברו של הגר"ח - וכמו שהתבטא הבה"ל שכששואלים את הבה"ל שאלה יש שאלה ויש תירוץ, אבל כששואלים את בנו הגר"ח אחרי התשובה אין שאלה פשוט לא מובן מה קשה כלל - ואף שתוס' כן הקשו למה אין כיתותי מכתת בלחי ולא תירצו כהגר"ח צ"ע, ומ"מ אחרי שברמ' מבואר שאין חסרון בזה ביאר לן הגר"ח.

עוד דוגמה: ידוע מה שהגר"ח הורה למי ששכח מעריב במוצש"ק ומשלים בשחרית שיאמר הבדלה בחונן הדעת בתפילה הראשונה למרות שהראשונה היא של שחרית וההשלמה של מעריב היא השניה, נלענ"ד שאין הרבה שהיו כלל חושבים בצורה זו אם לא בדרך הגר"ח, למרות שיש מה לומר על עצם הפסק...

הסברא נפלאה, ומה הקשר בינה לבין שיטת לימודו של הגר''ח ?

אמרי פי אמר:
אפשר להביא עוד הרבה דוגמאות להנ"ל.

מחכים בציפיה דרוכה לברר אמיתה של תורה כרצון ה' יתברך

אמרי פי · 22 מרץ 2026

ישעיהו מנחלת דן אמר:
אבל דרכו אינה דרך רוב העולם כידוע

נכון מאוד, אבל זה מראה שמה שכתב הגר"ח עומד במציאות ההגיונית למעמיקים בה, ומה לך כי תלין עליה.

ישעיהו מנחלת דן אמר:
אולי ובאמת אין נ''מ כי רובא דרובא דהלומדים לא מגיעים לזה כולל בנו הגרי''ז ותלמידיו כידוע ששללו שיטת ההבנה של החזו''א לגמרי וא''כ מה הועילו חכמים בתקנתם

הגרי"ז לא הגיע לזה ? הוא הלך בשיטת הגר"ח וכהגר"ח כן הוא זצ"ל.

ישעיהו מנחלת דן אמר:
אבל למעשה התוצאה היא כנראה ניתוק מוחלט של הלימוד ממציאות החיים מה שבודאי מנוגד לכל ההלך ילך של התורה שבכתב ושבע''פ בכל דברי חז''ל

כבר הובא לעיל שהגר"ח סבר שאין לנו את היכולת לזה, ואפשר להגיע לדברים ממה שכ' לנו רבותינו ע"י הגדרה ברורה של דבריהם ולא מעבר לזה.

ישעיהו מנחלת דן אמר:
ממ''נ אי אזלינן בתר המציאות לפנינו הרי יש שיעור במציאות ואיכא חשיבות ואם הסברא של ראוי להשרף מבטל המציאות שלפנינו עד שלא ראויה ליחס כלל מה יעזור בהקף הרי דיינינן כמאן דליתא כלל ובתפיסת המציאות ההלכתית אין אנו יכולים לראות את המקום כמוקף מאחר והמחיצה צריכה להשרף.

אבאר יותר, שיעור של דבר שהוצרך הוא בדבר שאני צריך את עצם הדבר בעצמו ובה אני מתעסק כדוגמת לולב אתרוג וכדו', משא"כ בלחי אין הענין בהלחי כלל מצד עצמו אלא במה שהוא פועל והתוצאה שהוא נותן שזהו ההקף.
לא דנים בכתותי מכתת שלא קיים, - זה פשוט לא נכון - דברים שא"צ שיעור אין בעיה של כיתותי מכתת, לא נאמר שהוא מבטל את המציאות, נאמר רק שהוא כמי שאין לו שיעור.

ישעיהו מנחלת דן אמר:
הסברא נפלאה, ומה הקשר בינה לבין שיטת לימודו של הגר''ח ?

התפיסה היסודית להבחין במשמעות העמוקה של הענין, ברור שאפשר גם לומר אותה בדרך ההגיון שהרי מה הוא הבדלה ולמה בעינן לה בתפילה וכו' וכו'.

ישעיהו מנחלת דן אמר:
מחכים בציפיה דרוכה לברר אמיתה של תורה כרצון ה' יתברך

צריך להתיישב ואין הזמן מתאים כ"כ.
אביא עוד דוגמא לצורת הבנת הלימוד השונים.

החזו"א דן לדעת הרשב"א דמעמיד אדם בהמה על קמת חברו הוי אדם המזיק, וא"כ לענין שבת אדם שיעשנה יהיה חייב סקילה מצד עוקר דבר מגידולו, והרי תנן מעמיד אדם בהמתו ע"ג עשבים בשבת (שאין בזה איסור של שביתה כיון דהוי צורך הבהמה ולא נאסר אלא שלא תעשה הבהמה מלאכה לצורך האדם), וכ' החזו"א דיש חילוק נזיקין משבת, דבשבת שנוי לפני המקום המלאכה משא"כ במזיק שנוי לפני המקום ההיזק שעושה לחברו.
לא מצאתי התייחסות של הגר"ח והגרי"ז לזה, אבל מובן לכל שהיו אומרים אותו חילוק בדרך אחרת, דבשבת הוא דין במלאכה שעושה האדם ובמזיק הוא דין בתוצאה וכדו'.

ישעיהו מנחלת דן · 22 מרץ 2026

אמרי פי אמר:
נכון מאוד, אבל זה מראה שמה שכתב הגר"ח עומד במציאות ההגיונית למעמיקים בה, ומה לך כי תלין עליה.

הגיון אנושי אינו פילוסופיה אלא תפיסה טבעית של המציאות השוה לכל נפש להבינה לאחר העמקה

אמרי פי אמר:
הגרי"ז לא הגיע לזה ? הוא הלך בשיטת הגר"ח וכהגר"ח כן הוא זצ"ל.

הגרי''ז קידש את חוסר אפשרות ההבנה כמו שידוע מראיתו (שהבאתי בפנים) מז שכבשו וחלקו

אמרי פי אמר:
כבר הובא לעיל שהגר"ח סבר שאין לנו את היכולת לזה, ואפשר להגיע לדברים ממה שכ' לנו רבותינו ע"י הגדרה ברורה של דבריהם ולא מעבר לזה.

למעשה נשארים עם ההגדרה ולא מבינים באמת ואין נ''מ מה התכון הגר''ח
ברור שאין כזה דבר ללמוד ללא הבנה יסודית של הטעם והסברא בכל דבר

אמרי פי אמר:
אבאר יותר, שיעור של דבר שהוצרך הוא בדבר שאני צריך את עצם הדבר בעצמו ובה אני מתעסק כדוגמת לולב אתרוג וכדו', משא"כ בלחי אין הענין בהלחי כלל מצד עצמו אלא במה שהוא פועל והתוצאה שהוא נותן שזהו ההקף.
לא דנים בכתותי מכתת שלא קיים, - זה פשוט לא נכון - דברים שא"צ שיעור אין בעיה של כיתותי מכתת, לא נאמר שהוא מבטל את המציאות

תביא דוגמאות מתי אין בעיה, נניח שאומרים שזה נחשב כקים באופן לא חשוב א''כ לכאורה זה יכול להוות בעיה גם בהקף שיורד מחשיבותו באופן כזה

אמרי פי אמר:
התפיסה היסודית להבחין במשמעות העמוקה של הענין, ברור שאפשר גם לומר אותה בדרך ההגיון שהרי מה הוא הבדלה ולמה בעינן לה בתפילה וכו' וכו'.

צריך להתיישב ואין הזמן מתאים כ"כ.
אביא עוד דוגמא לצורת הבנת הלימוד השונים.

החזו"א דן לדעת הרשב"א דמעמיד אדם בהמה על קמת חברו הוי אדם המזיק, וא"כ לענין שבת אדם שיעשנה יהיה חייב סקילה מצד עוקר דבר מגידולו, והרי תנן מעמיד אדם בהמתו ע"ג עשבים בשבת (שאין בזה איסור של שביתה כיון דהוי צורך הבהמה ולא נאסר אלא שלא תעשה הבהמה מלאכה לצורך האדם), וכ' החזו"א דיש חילוק נזיקין משבת, דבשבת שנוי לפני המקום המלאכה משא"כ במזיק שנוי לפני המקום ההיזק שעושה לחברו.
לא מצאתי התייחסות של הגר"ח והגרי"ז לזה, אבל מובן לכל שהיו אומרים אותו חילוק בדרך אחרת, דבשבת הוא דין במלאכה שעושה האדם ובמזיק הוא דין בתוצאה וכדו'.

והנה ההבדל היסודי
שבסברת החזו''א נפשך שלמה עם החילוק הברור בין ענין שבת ששייך ליחס שלך עם המלאכה ושאתה שובת אין בעיה בתוצרת העקיפה לבהמתך אבל בנזיקין ששיך ליחס שלך כלפי נזק חברך הרי הבהמה משמשת כיד ארוכה שלך בענין וממילא אתה חיב (למ''ד)
מה יעזור כאן דין בזה או דין בזה להבנת שרשי הדברים באובנתא דליבא ???

חכם הרזים · 22 מרץ 2026

ישעיהו מנחלת דן אמר:
סיפור מפורסם מאוד שכל בעלי הלומד'ס מנפנפים בו כתשובה ניצחת לבעלי היושר וההלכה

תתחיל לדבר לגופו של כענין בלבד ולא לעשות שנאת חינם בין לומדי תורה כולם

אמרי פי · 22 מרץ 2026

ישעיהו מנחלת דן אמר:
הגיון אנושי אינו פילוסופיה אלא תפיסה טבעית של המציאות השוה לכל נפש להבינה לאחר העמקה

בבקשה אל תתפוס כאן את המילה פילוספיה - שהביאור שלה הוא עומק - אני מתכוון שהוא הגיע למה שכתבת. "תפיסה הטבעית של המציאות" מה לעשות שהעולם הוא עמוק ולא כל דבר הוא "שווה לכל נפש" להבינה אף לאחר העמקה.

ישעיהו מנחלת דן אמר:
הגרי''ז קידש את חוסר אפשרות ההבנה כמו שידוע מראיתו (שהבאתי בפנים) מז שכבשו וחלקו

הוא רק הוכיח שיש דברים שאנו לא יכולים להגיע להבנתם, וכי סבור אתה שהוא סבר שאף בעל המימרא לא כתב זאת בהבנה ?

ישעיהו מנחלת דן אמר:
למעשה נשארים עם ההגדרה ולא מבינים באמת ואין נ''מ מה התכון הגר''ח

יש שמבינים מה עומד מאחרי ההגדרה וכנ"ל.

ישעיהו מנחלת דן אמר:
ברור שאין כזה דבר ללמוד ללא הבנה יסודית של הטעם והסברא בכל דבר

טוב. אם זה ברור אז זה ברור ואין על מה לדון.

ישעיהו מנחלת דן אמר:
נניח שאומרים שזה נחשב כקים באופן לא חשוב א''כ לכאורה זה יכול להוות בעיה גם בהקף שיורד מחשיבותו באופן כזה

ההיקף הוא לא אסור בהנאה. אין סיבה שאם זה קיים לא בתורת שיעור למרות שצריך שההיקף יהיה מוקף בשיעור מסויים, אבל בלחי מצד עצמו אין בה שום ענין, הענין הוא במה שהוא יוצר, כביכול השיעור הוא לא בלחי, מה לעשות שא"א להקיף אם לא תקיף את כל מה שצריך להקיף, -

ישעיהו מנחלת דן אמר:
הנה ההבדל היסודי
שבסברת החזו''א נפשך שלמה עם החילוק הברור בין ענין שבת ששייך ליחס שלך עם המלאכה ושאתה שובת אין בעיה בתוצרת העקיפה לבהמתך אבל בנזיקין ששיך ליחס שלך כלפי נזק חברך הרי הבהמה משמשת כיד ארוכה שלך בענין וממילא אתה חיב (למ''ד)
מה יעזור כאן דין בזה או דין בזה להבנת שרשי הדברים באובנתא דליבא ???

הנידון הוא אם לא אם יעזור או לא, אלא איך ראוי יותר לומר את הדברים שיהיו מדוייקים יותר, או שאף שלמרות חוסר דיוקם מ"מ הרווחנו את ההגיון שבזה וכנ"ל במה נחלקו לענ"ד.

ישעיהו מנחלת דן · 22 מרץ 2026

אמרי פי אמר:
בבקשה אל תתפוס כאן את המילה פילוספיה - שהביאור שלה הוא עומק - אני מתכוון שהוא הגיע למה שכתבת. "תפיסה הטבעית של המציאות" מה לעשות שהעולם הוא עמוק ולא כל דבר הוא "שווה לכל נפש" להבינה אף לאחר העמקה.

הוא רק הוכיח שיש דברים שאנו לא יכולים להגיע להבנתם, וכי סבור אתה שהוא סבר שאף בעל המימרא לא כתב זאת בהבנה ?

יש שמבינים מה עומד מאחרי ההגדרה וכנ"ל.

טוב. אם זה ברור אז זה ברור ואין על מה לדון.

ההיקף הוא לא אסור בהנאה. אין סיבה שאם זה קיים לא בתורת שיעור למרות שצריך שההיקף יהיה מוקף בשיעור מסויים, אבל בלחי מצד עצמו אין בה שום ענין, הענין הוא במה שהוא יוצר, כביכול השיעור הוא לא בלחי, מה לעשות שא"א להקיף אם לא תקיף את כל מה שצריך להקיף, -

הנידון הוא אם לא יעזור או לא, אלא איך ראוי יותר לומר את הדברים שיהיו מדוייקים יותר, או שאף שלמרות חוסר דיוקם מ"מ הרווחנו את ההגיון שבזה וכנ"ל במה נחלקו לענ"ד.

נ''ל מצינו את הויכוח פחות או יותר לבנתיים

נאמן האוצר · 26 מרץ 2026

מצורף כאן מאהלי המועד בעמ' 4
התיחסות ממרנא הגרד"ל
להבדלים בין שי' החזו"א להגר"ח

יראת ה' היא חכמה · 27 מרץ 2026

איני יודע מה אתה מכנה היגיון,

ישעיהו מנחלת דן אמר:
ההיזק לא נתפס בתפיסה אנושית כהיזק אמיתי

מה אתה מתכוון אמיתי?? היזק זה הפסד החפץ, והנה הרי הוא נפסד, מה אכפ"ל האם הוא נראה או לאו ??

כמובן השאלה קשה רק לבעלי ההיגיון הצרוף, ולא למי שנשאם ליבם לדעת ולהבין חכמת ועומק התורה.

יראת ה' היא חכמה · 27 מרץ 2026

ישעיהו מנחלת דן אמר:
נ''ל מצינו את הויכוח פחות או יותר לבנתיים

נדמה לי שבמאזן הטענות, לבינתיים אתה בע"ח ענק !!!

זו לא חכמה להגיב על טענות של עומק ומחשבה, ולומר כמה משפטים שלענ"ד "בעלי היגיון צרוף" - ולפטור את כל הטוענים בלא כלום...

יש לי הרבה מה להגיב לך, אך לא אעשה זאת, מאחר שמה הואילה בכל קניניה אם גם את זה תפטור כדרכך בלא כלום,

לא אניס ראשי בין ההרים הרמים, דהיינו החזו"א והגר"ח זצללה"ה, אך עכ"פ אומר בתקיפות, אינך יודע ומבין את שיטתו של החזו"א !!!
כשהחזו"א היה לומד עד כלות כוחות - אין הכוונה שהיה לומד ונהיה עייף, אלא - היה מתייגע על סברות, וכמש"כ בכמה מקומות, שאין בו כח כבמתי שכתב את אותו הסימן, וכו' וכו'.

ואתה מגיב על כל הסוגיות הסבוכות שהקשה הרב @חכמה לחכימין והרב @אמרי פי והרב @בד קודש ועוד רבנים חשובים, ומפטיר להם כלאחר יד תשובות נבובות, בעוד שהחזו"א קודם שהיה עונה על אלו הקושיות היה מתייגע זמן רב,
והעיקר... שאנ"ס שמסקנתו גם לא הייתה יוצאת כשלך...

ומסתמא שגם ע"ז תכתוב כמה מילים, ותצא יד"ח...

ישעיהו מנחלת דן · 27 מרץ 2026

צר לי מאוד
אבל הויכוחים תלויים בהנחות מוקדמות של מה זה עיון ומה זה הגיון ואין לי מה להוסיף יותר כעת ממה שכתבתי

אמרי פי · 27 מרץ 2026

ישעיהו מנחלת דן אמר:
צר לי מאוד

אנא אל תאמר כן, אתה עושה לנו רע בלב.

ישעיהו מנחלת דן אמר:
אבל הויכוחים תלויים בהנחות מוקדמות

ציטוט ממכתבו של החזו"א כמדומה להרב ש"ך, אבל אין זה הוגן להשתמש עם זה בכל מקרה...

ישעיהו מנחלת דן אמר:
מה זה עיון ומה זה הגיון ואין לי מה להוסיף יותר כעת ממה שכתבתי

אביא בהדגשה ממה שהתפרסם באוהלי תורה פסח תשפ"ו ממורינו הגרד"ל שליט"א בענין החזו"א והגר"ח - שכבר הביאו הרב "נאמן האוצר"

ישעיהו מנחלת דן · 27 מרץ 2026

אמרי פי אמר:
אנא אל תאמר כן, אתה עושה לנו רע בלב.

ציטוט ממכתבו של החזו"א כמדומה להרב ש"ך, אבל אין זה הוגן להשתמש עם זה בכל מקרה...

אביא בהדגשה ממה שהתפרסם באוהלי תורה פסח תשפ"ו ממורינו הגרד"ל שליט"א בענין החזו"א והגר"ח - שכבר הביאו הרב "נאמן האוצר"

קראתי המצורף והוא מאוד יפה וחבל שהדגשת רק חלק
למעשה כמובן דעת החזו''א כמו שאמר מרן שם נקבעת ע''פ מכלול דבריו ולא ע''פ צימוקים
ומכלול דבריו ידועים לקהל תלמידיו ותלמידי תלמידיו שלא בדרך הגר''ח כלל ועיקר

חכמה לחכימין · 13 אפריל 2026

מה דפשיט לן למר @ישעיהו מנחלת דן איבעי לן למרנא הגרד"ל.
ציטוט משיחה שקיים עם הגר"י אדלשטיין בחוה"מ הובא באהלי מועד פסח.

רעיון ומושג · 13 אפריל 2026

חכמה לחכימין אמר:
מה דפשיט לן למר @ישעיהו מנחלת דן איבעי לן למרנא הגרד"ל.
ציטוט משיחה שקיים עם הגר"י אדלשטיין בחוה"מ הובא באהלי מועד פסח.

הדברים תמוהים, כמובן,
שהרי בתורה לא נאמר שום הלכה בנוגע להיזק שאינו ניכר, אז כיצד אפשר להתווכח מהו דין מזיק שבתורה אם לא ע"פ סברא? וגם לשון הגמרא הוא היזק שאינו ניכר "שמיה היזק" או "לא שמיה היזק", כך שנחלקו האם חשיב כנזק או לא.

ואליבא דאמת פשוט שהוא דבר מובן ומושכל, וכך גם שאר הדברים שהביא שם מבוארים ומושכלים בטעמם.

חכמה לחכימין · 14 אפריל 2026

רעיון ומושג אמר:
הדברים תמוהים, כמובן,
שהרי בתורה לא נאמר שום הלכה בנוגע להיזק שאינו ניכר, אז כיצד אפשר להתווכח מהו דין מזיק שבתורה אם לא ע"פ סברא? וגם לשון הגמרא הוא היזק שאינו ניכר "שמיה היזק" או "לא שמיה היזק", כך שנחלקו האם חשיב כנזק או לא.

ואליבא דאמת פשוט שהוא דבר מובן ומושכל, וכך גם שאר הדברים שהביא שם מבוארים ומושכלים בטעמם.

מאיפה ההעזה? אני לא מבין אני מצטט לך גברא שבקי בכל התורה כולה מגיל בחרות, כשהוא אומר שהתורה היא לא סברות אנושיים עובר לו בראש כל התורה, ואתה כותב בלי למצמץ "ואליבא דאמת..." אליבא דאיזה אמת? הזוי.

ולגופש"ע;

ברור שמדברים על דבר מובן ומושכל (אף אחד לא חושב שכשלומדים גר"ח צריכים להשתמש עם משהו אחר חוץ מהשכל הישר..)

אלא השאלה היא מה מובן ומושכל? אם מובן שמי שהזיק צריך לשלם ולכן הוא חייב לשלם זאת אומרת התורה רק נותנת כעין הסכמה לשכל הישר שלך שמזיק צריך לשלם אומרת התורה שיש לזה תוקף, בזה כל אחד מבין (מקוה) שאין מה לחלק בין ניכר או לא שהרי ההזיק הוא בחיסור ממון ולא בנראות של החפץ.

אלא ההיפך הוא הנכון, מובן ומושכל שדיני התורה לא נותנים תוקף להיגיון שמי שהזיק צריך לשלם, אלא דיני התורה עצמם הם הם מחייבים מזיק לשלם, וזה כוונת הר"ן בדרשות שמשפטי התורה אלוקיים הם, מי שהזיק את חבירו צריך לשלם כי יש דין תורה שמזיק צריך לשלם. נקודה. אין שום עילה אחרת לזה. יכול להיות שהסברא שלך שצריך לשלם זה הטעם למה התורה חייבה את המזיק (וזה לא נוגע לשום דבר אם לא דרשינן טעמא דקרא), אבל מי מחייב אותו, למה בפועל הוא צריך לשלם כי התורה חייבה אותו.

ולכך, היות שלא ההיגיון מחייב אותו לשלם אלא דיני התורה, מובן ומושכל לכל בר דעת שבדין שהתורה קבעה יש גדרים מה הדין תורה, והבנת חז"ל בגדר דין מזיק שבתורה (לשון הגרד"ל) הוא שלא ניכר לא נחשב מזיק (בגופם של דברים אין לי חשק להיכנס להבנות בזה כי אני באמת לא מכיר את הסוגיא משורשה, דבר אחד ברור לי היגיון של משפטי הנכרים אין פה, מה שרק תגיד, זה יהיה היגיון בהבנת דין התורה של מזיק, לא בהיגיון הפשוט שאומר שמי שמזיק ממון חבירו חייב לשלם לו את זה, אדרבא תמצא לי בית משפט אחד בעולם שדן ככה בדיני ממונות: אם זה לא ניכר זה לא נחשב היזק ואתה פטור, זה נשמע מאד מושכל מבואר בטעם, ממש..).

ומובן ומושכל הוא לכל בר דעת

ישעיהו מנחלת דן · 14 אפריל 2026

חכמה לחכימין אמר:
מאיפה ההעזה? אני לא מבין אני מצטט לך גברא שבקי בכל התורה כולה מגיל בחרות, כשהוא אומר שהתורה היא לא סברות אנושיים עובר לו בראש כל התורה, ואתה כותב בלי למצמץ "ואליבא דאמת..." אליבא דאיזה אמת? הזוי.

ולגופש"ע;

ברור שמדברים על דבר מובן ומושכל (אף אחד לא חושב שכשלומדים גר"ח צריכים להשתמש עם משהו אחר חוץ מהשכל הישר..)

אלא השאלה היא מה מובן ומושכל? אם מובן שמי שהזיק צריך לשלם ולכן הוא חייב לשלם זאת אומרת התורה רק נותנת כעין הסכמה לשכל הישר שלך שמזיק צריך לשלם אומרת התורה שיש לזה תוקף, בזה כל אחד מבין (מקוה) שאין מה לחלק בין ניכר או לא שהרי ההזיק הוא בחיסור ממון ולא בנראות של החפץ.

אלא ההיפך הוא הנכון, מובן ומושכל שדיני התורה לא נותנים תוקף להיגיון שמי שהזיק צריך לשלם, אלא דיני התורה עצמם הם הם מחייבים מזיק לשלם, וזה כוונת הר"ן בדרשות שמשפטי התורה אלוקיים הם, מי שהזיק את חבירו צריך לשלם כי יש דין תורה שמזיק צריך לשלם. נקודה. אין שום עילה אחרת לזה. יכול להיות שהסברא שלך שצריך לשלם זה הטעם למה התורה חייבה את המזיק (וזה לא נוגע לשום דבר אם לא דרשינן טעמא דקרא), אבל מי מחייב אותו, למה בפועל הוא צריך לשלם כי התורה חייבה אותו.

ולכך, היות שלא ההיגיון מחייב אותו לשלם אלא דיני התורה, מובן ומושכל לכל בר דעת שבדין שהתורה קבעה יש גדרים מה הדין תורה, והבנת חז"ל בגדר דין מזיק שבתורה (לשון הגרד"ל) הוא שלא ניכר לא נחשב מזיק (בגופם של דברים אין לי חשק להיכנס להבנות בזה כי אני באמת לא מכיר את הסוגיא משורשה, דבר אחד ברור לי היגיון של משפטי הנכרים אין פה, מה שרק תגיד, זה יהיה היגיון בהבנת דין התורה של מזיק, לא בהיגיון הפשוט שאומר שמי שמזיק ממון חבירו חייב לשלם לו את זה, אדרבא תמצא לי בית משפט אחד בעולם שדן ככה בדיני ממונות: אם זה לא ניכר זה לא נחשב היזק ואתה פטור, זה נשמע מאד מושכל מבואר בטעם, ממש..).

ומובן ומושכל הוא לכל בר דעת

חבל על ההתקפות מרנא הגרד''ל כבודו במקומו מונח וכולנו תלמידיו
ולגש''ד כתבתי בזה לפני כמה הודעות בטעמא דהזק שאינו ניכר ע''ש

משתמש רגיל

משתמש מוביל

משתמש מוביל

משתמש רגיל

משתמש מוביל

משתמש רגיל

משתמש מוביל

משתמש ותיק

משתמש רגיל

משתמש מוביל

מנהל פורום דרכי תלמוד/הגות ומוסר/בנתיבות הישיבה

קבצים מצורפים

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש מוביל

משתמש רגיל

קבצים מצורפים

משתמש מוביל

משתמש רגיל

משתמש רגיל

משתמש רגיל

משתמש מוביל

נושאים דומים