הנה ראיתי בספר למיסבר קראי שכתב בתוך דבריו כדבר פשוט דנראה דאפ' אי נימא דשבט מנשה גם צריכין לעבור חלוצים מ''מ אם אחד מהשבט לא עבר לכאורה בודאי אינו מפסיד לכל השבט לקבל חלקם בעבר הירדן
[1]
והנה באמת הלא מפורש בפסוקים ביהושע [ד יב] ויעברו בני ראובן ובני גד וחצי שבט המנשה חמושים לפני בני ישראל כאשר דיבר אליהם משה בארבעים אלף חלוצי הצבא עברו לפני ה' למלחמה אל ערבות יריחו, הרי מפורש דרק עברו ארבעים אלף, והלא במנין השבטים בשבט ראובן וגד הלא מבואר בפרשת פנחס הרבה יותר מכך והיו מאה ועשר אלף חמשת מאות ושמונים איש ביחד, הרי מפורש שלא כולם עברו
ועיין בחומת אנך ביהושע [ד ד] שכתב ויעברו בני ראובן וכו' פירש הרב כלי יקר ז"ל דכל שבטי ראובן וגד וחצי מנשה כלם עברו את הירדן ונשארו מהם כמ' אלף ללכת עם ישראל וכו' ע"ש ולא שמיע לי דקרא קאמר חמושים כאשר דיבר אליהם משה ומוכח לקיים תנאם,
אך מ"ש דלא עברו עם ישראל כל יוצא צבא מהם כי אם הנבחרים והגבורים והם מ' אלף דוקא נראה הדבר מוכרח כמ"ש הוא ז"ל עכ''ל
ובאמת מפורש הדבר בהמשך שם [כב ח] ברש''י וז''ל עה"פ חלקו שלל איביכם עם אחיכם וז"ל ויש פותרין עם אחיכם שנשארו לשמור את הערים עם הנשים והטף ולא עברו את הירדן עם החלוצים גם הם נטלו חלק בבזה עכ"ל הרי שלא כולם עברו את הירדן, אמנם הרד''ק שם חולק וכתב וז''ל ומי שמפרש עם אחיכם האנשים אשר הניחו בארץ הגלעד לשמור הערים אין לו טעם כי נשיהם וטפם הוא שהניחו עכ"ל
שוב מצאתי בפירוש נזר הקודש על המדרש רבה בפרשת ויחי [צח כא] שגם עמד בזה שבמנין השבטים הלא היו הרבה יותר מארבעים אלף וכתב וז''ל ולכן נ"ל דכולא בחדא מחתא מחחינהו והוא דבכמה דוכתי בספר יהושע משמע שחמיד בזמן המלחמה היה מחנה ישראל קבוע במקום מיוחד ואע"פ שהלכו לכבוש הארץ לארכה ולרחבה מ"מ לא כולם הלכו למלחמה אלא קצתם והשאר נשאר במחנה בגלגל והיינו לפי שלא יצאו למלחמה כל איש הירא והרך לבב ואשר לא נסה באלה לעמוד בקשרי המלחמה אלא אנשים רשומים שהיו מלומדי מלחמה והאחרים נשארו במחנה בגלגל אבל מ"מ גם הם היו לעזר ולהועיל לאנשי המלחמה לשמור כלים ואת הנשים והטף ולהמציא להם מזון וטרף ואם היה צורך שעה להוסיף עוד עם למלחמה מאז היו מוכנים אלו הנשארים במחנה להוסיף מהם לעת הצורך וכיוצא בו וכו' וכל שכן שבט ראובני וגדי וחצי שבט המנשי שבודאי היה ראוי להם יותר להיותם במחנה בגלגל הסמוך לעבר הירדן כדי שיהיו סמוכים למקום נשיהם וטפם לעבר הירדן להיות להם לעזר ולהועיל לעת הצורך פן תקראנה להם מלחמה וכמקרה אשר קרה להם באמת לבסוף וכמבואר באגדתין עכ''ל
והנה באמת מוכרח הדבר לומר שכולם ממש עברו את הירדן שהרי כל המעמד של הר גריזים והר עיבל שקיבלו בזה את התורה באלה ובשבועה כבמואר ברש''י פרשת כי תבוא [כז כו], ואטו נימא שהיו שנשארו בעבר הירדן ולא נכללו בכלל הברית בהר גריזין והר עיבל, הלא מפורש בגמ' סוטה דף לז: כל החשבון שעל כל מצוה ומצוה מ''ח בריתות של שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים, ואי נימא שרק עברו ארבעים אלף איש וכל השאר נשארו הרי לא מדויק החשבון, וע''כ מוכרח שכל שבט בני גד ובני ראובן נכנסו לא''י ולא רק ארבעים אלף איש.
שוב ראיתי שהדבר מפורש שם בתוס' דף לו. ד''ה מאי והחציו שהביאו מהירושלמי פ''ז דסוטה ה''ד דבהר גריזים היו אנשים מועטין יותר מהאנשים שעמדו בהר עיבל וא''ר יוסי בן בון אילו היה שם כל שבטו של לוי היו שוין למה שלא בא משבט ראובן אלא מ' אלף חלוצי צבא וכו' עיי''ש, ומבואר שאכן לא עמדו שם רק ארבעים אלף איש
[2], ומעתה תיקשי להיפוך, דהיינו על הנזר הקודש שפירש שכולם עברו את הירדן ורק לא כולם הלכן כל הזמן למלחמה, א''כ לכאורה במעמד הר גריזים והר עיבל שפיר מסתבר דכולם היו שם ולא רק ארבעים אלף איש ויל''ב
ועיין העמק דבר כאן בפרשה שכתב וז''ל ועבר לכם כל חלוץ וגו' לא שילכו כמה חלוצי מלחמה וכו' וכמה ישארו בבית לא כן אלא כל חלוץ עכ''ל
