נ"ל שלא הבנת מש"כבגלל זה שמעתי שכוונת הרמב"ם בשאלתו הוא משהוא אחר לגמרי, והוא
הרי הרמב"ם עצמו שם כמה הלכות אח"כ כותב במפורש שמי שאומר שהשי"ת מכריח את האדם הוא מגולמי האומות וטפשי בני ישראל,
דהיינו שהרמב"ם בעצמו שולל דבר זה בפשיטות ואין אצלו שאלה על זה כלל
אבל שאלת ידיעה ובחירה זה שאלה אחרת לגמרי
על דרך משל להבדיל אלף הבדלות אדם שיודע מה שהשני יעשה מראש לא מכח נבואי רק מכח חכם עדיף מנביא - הוא מסתכל על האדם ומבין כוחותיו ודעותיו וכו' ועפ"ז הוא קולע בול מה יעשה האדם,
הרי שזאת אומרת שהאדם לא היה יכול לעשות אחרת כי הם המה תכנותיו,
וזה שאלת הרמב"ם הרי השם יתברך יודע מה תהא עשיית האדם לא מחמת שהוא מכריחו ח"ו (כי מי שאומר כך הוא מגולמי האומות וטפשי בני ישראל כמ"ש הרמב"ם), אלא הוא יודע כי הוא מכיר תכוונותיו של כל אחד ואחד, ולפ"ז קשה מאוד דאם סיבת הידיעה הוא מפני הכרת תכונות כל אדם ואדם ועפ"ז הוא יודע מראש וצדוק וכביכול קולע הרי שכל בן אדם לא היה יכול לעשות אחרת ומה ההבדל בין רבינו משה לכל אחד ואחד
לסיכום:
לא שידיעתו מכריח
אלא ידעיתו מראה לנו שהבן אדם לא יכול לעשות אחרת
וזאת הסתירה,
וע"ז מתרץ הרמב"ם שבאמת אין כן סתירה ושניהם הם נכונים במאה אחוז באופן שאינם מכחישים זה את זה,
רק אנו ברוב שפלות דעתינו איננו מסוגלים להבין איך זה לא סתירה, אבל באמת לאמיתו ליכא סתירה.
שמעתי מאחד מחכמי הדור שליט"א,
מאז אורו עיני כי תמיד היה קשה לי השאלה שלך, וכמה שבררתי אצל הבקיאים בענינים אלו לא קבלתי תשובה, וראיתי שגם אצלם זה בגדר הן ולאו ורפיה בידיה,
וחסדי השם יתברך שחמל עלי גם בזאת.
ואני לא הבנתי מה אתה כתבת
אלוקים לא יודע מה האדם יעשה רק משום שהוא מכיר את תכונות האדם. זה לבד לא מספיק, האדם "בוחר" יש לו "רצון חופשי", וזה בלא קשר לתכונות נפשו.
אלוקים פשוט יודע את העתיד, וידיעת העתיד מקנה לו ידע מה אני יעשה.
וממילא לא מתחיל הקושי שהצגת
