ידוע בחז"ל חומרת איסור תלמידי חכמים, עד שאמרו בחלק שהמבזה תלמיד חכם נקרא אפיקורוס ואין לו חלק לעוה"ב,
וכן בפרק כל כתבי אמרו שלא חרבה ירושלים אלא מפני שביזו בה תלמידי חכמים, עוד אמרו "כל המבזה תלמיד חכם אין רפואה למכתו", ועוד הרבה כיו"ב.
האיסור כשלעצמו ידוע ופשוט,
אלא שמ"מ יש בדבר מבוכה לא קטנה,
שלאורך ההסטוריה וגם בימינו, אנו נתקלים במחלוקות בין ת"ח, ולעיתים מצינו שמשתמשים במילים חריפות ובזיונות אחד כלפי חבירו.
וככל שהחוגים מתרבים ומתפרדים, בצידם מתרבות המחלוקות, שלעיתים הופכות למלחמות.
וכאן תלמידים ואנשים מן הצד נכנסים במבוכה, האם זה בסדר? ואם כן, אז גם לי מותר לדבר כך? האם מותר לתלמיד לומר ולפרסם דברי ביזוי שאמר רב פלוני על אלמוני? האם יש כח ביד ת"ח אחד לפסול ת"ח אחר? איך תלמידי התלמיד חכם המבוזה צריכים לנהוג?
ועוד כהנה שאלות.
ולענ"ד יש בזה ערפל ובלבול רב, וראוי לברר ענין זה כדרכה שלתורה ממקורות ההלכה, דבר שפעמים רבות יכול לשפוך אור על התנהגות הגדולים, ועל ההנהגה הנכונה כלפי זה.
לכן בעז"ה אעלה כמה אשכולות בענין, שידונו כל אחד בשאלה ספציפית, ויקושרו לאשכול זה.
אבקש מאוד, שהדיון יהיה הלכתי בלבד, ולא להתחיל לדון במסגרת זו בדוגמאות ובדמויות ספציפיות מימינו אנו ומהדורות האחרונים, אלא רק דברים שנחשבים בקונצנזוס ויש ללמוד מהם (אולי כמח' ר"י אייבשיץ ור"י עמדין). אני מקוה שלאור הדיונים פה, הגדרים בענין יתבהרו יותר, ויהיה בבחינת "ואידך זיל גמור".
(ואני מוסר מודעא, שאם בכל זאת יעלו באשכולות הללו דברים שיש בהם משום ביזוי תלמידי חכמים, מאיזה חוג שיהיה, הרי אני מוסר על כך מחאתי הנמרצה מראש).
