כת"ר העיר על ספר הפרדס לרש"י ז"ל (הל' ציצית סימן לו) שכתב דלפני הנר חייב בציצית גם בלילה, והעיר, דלמה כתב הרמ"א (הל' ציצית סימן יח) דבליל יום הכפורים יקדים ללבוש את הטלית מבעוד יום. וכן תמה, דאיך שייך לומר שאם הדליק נר בלילה תשתנה הלילה ממציאותה ותעשה יום.
ספר הפרדס אין בידי עכשיו. אבל לדידי איני רואה שום קושיא. ובראשונה יש להקדים דמצינו כעין זה אם נרות דולקות בלילה שיהיה להלילה דין יום - בסמ"ע חו"מ (סימן ה ס"ק ז) לענין לדון בלילה. שהביא שם בשם קובץ ישן דאין קונין בקנין סודר בלילה אלא לאור הנר או לאור הלבנה וכו'. ומסיים ע"ז הסמ"ע, דנראה לו הלכה ולא למעשה, לכופו לדון בלילה אף שהנרות דולקות. והש"ך שם השיג עליו. ובתומים (שם, ס"ק ג אורים ס"ק ז) כתב שאין לדין הסמ"ע שורש בגמרא וכן השיגו על הסמ"ע כל האחרונים - עיין פנים מאירות (ח"ג סי' לט) ושבות יעקב (ח"א סימן קלא) נודע ביהודא מהד"ק (אהע"ז סימן נח). והתמיהה על הסמ"ע היא אמנם תמיהה קיימת משום שהאיסור לדון בלילה הוא משום דמקיש ריבים לנגעים דכתוב שם ביום למעט לילה וע"ז יש לתמוה כמו שכתב כת"ר, דאיך שייך לומר שאם הדליק נר בלילה תשתנה הלילה ממציאותה ותעשה במציאותה יום. משא"כ לענין ציצית בלילה, שהרי בציצית נמי לא הוזכר בתורה דלילה פטור. אלא ילפינן מקרא דוראיתם אותו. ובשבת (דף כז ע"ב) פריך הגמרא דמנ"ל למעוטי לילה דילמא למעוטי סומא, ומתרץ כשהוא אומר אשר תכסה בה הרי כסות סומא אמור, עכ"ל הגמרא. א"כ מבואר דהמיעוט הוא דבעינן וראיתם, א"כ שפיר אומר רש"י דאם הדליק נר בלילה חייב בציצית דלאו בזמן לילה תליא, אבל היכא דבעינן לילה, לא נדרש מעצמנו טעמא דקרא וע"י הדלקת הנר לא פקע שם לילה, ושאני ציצית דלא נזכר בתורה למעט לילה אלא בשעת ראיה תליא מילתא.
ויעויין בב"י או"ח (סימן תרצה) שהביא בשם א"ח וז"ל: סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי חובתו, י"מ כעין לילה שאין אבוקה כנגדו דרך שמחה ויו"ט. ומפשטות דבריו לכאורה משמע, שאם אבוקה כנגדו אף בלילה יוצא. וקשה, שהרי הטעם של סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא יד"ח, הוא משום דיום כתיב בה - ימי משתה. וכיצד תשתנה הלילה ממציאותה ותעשה יום בהדלקת הנר. אולם בפר"ח שם כתב דמ"ש הב"י שי"מ כעין לילה שאין אבוקה כנגדו, היינו אף ביום ובבית אפל, אבל בלילה ואבוקה כנגדו אין מועיל.
והנה זה עתה השגתי בשאלה את ספר הפרדס, וז"ל: ונ"ל דבלילה לפני הנר שפיר דמי להתעטף דהא לא קתני דאסור להתעטף אלא פטור הוא מלהתעטף, עכ"ל. ואם נפרש דברי רש"י הללו כפשטן דעל ידי אור הנר דינו כיממא אינו מובן סיום דבריו דבלילה פטור מציצית אבל אין איסור. דא"כ למה לו אור הנר, תפ"ל דגם בלא נר שריא להתעטף ועכצ"ל דנר לישנא יתירא הוא ואולי טעות הדפוס. ועיקר דברי רש"י שם, דבזמן הפטור אין טעם לאסור משום בל תוסיף, ואור הנר מאן דכר שמיה.
עוד קשה הך לישנא דלפני הנר, דהא בשו"ע (או"ח סימן יח סעיף א) הוזכרו שתי שיטות שיטת הרמב"ם ושיטת הרא"ש. וא"כ ממ"נ, לשיטת הרא"ש דכסות יום חייב אף בלילה, א"כ מה יוסיף לן אור הנר, הא בלא"ה חייב בלילה. ובהגהות מיימוניות (פ"ג מהלכות ציצית) אומר, דרש"י כהרא"ש ס"ל. גם קשה לי הלשון שפיר דמי, הו"ל למימר דמחויב הוא בציצית. שו"ר דזה לא קשה. דהא קיימ"ל טלית חובת גברא ואינו מחוייב להתעטף בטלית. ועוד קשה מאד לשון רש"י שפיר דמי להתעטף דקאי על העטיפה, אבל לשיטת הרא"ש עדיין קשה, דבלי אור הנר נמי הדין כן. לכאורה היה נראה דרש"י אינו מחליט דאור הנר דינו כיום אלא ספוקי מספקא ליה ושיטת רש"י כהרמב"ם וכמו שכתב הב"י (סימן יח), דרש"י כהרמב"ם דתליא בזמן ולא בכסות לילה ויום. ולכן אומר רש"י דשפיר דמי דשמא בשביל אור הנר דינו כשל יום וחייב ולא לחוש לשמא אינו יום ויעבור על בל תוסיף, דהתוס' בר"ה (דף כח ע"ב ד"ה ומנא תימרא) כתבו דכל שהוא עושה משום ספק אין בזה משום בל תוסיף. ולפי זה מיושב הכל.
ומה שכת"ר חוקר ביום בבית אפל אם פטור מציצית. לענ"ד נראה דחייב. ובגמרא מנחות (דף מג ע"א) מקשה ומה ראית לרבות כסות סומא ולהוציא כסות לילה מרבה אני כסות סומא שישנו בראיה אצל אחרים ומוציא אני כסות לילה שאינה בראיה אצל אחרים, עכ"ל הגמרא. הרי לפנינו ריבויא ומיעוטא ונמסר לחכמים למעט ולרבות מה דמסתבר ילפינן וגם בבית אפל מסתבר יותר לרבות מקרא דאשר תכסה בה דגם בבית אפל ישנה בראיה אצל אחרים ובית אפל עדיף מסומא. וזה אין להקשות דאם נאמר דבהדלקת הנר חייב בציצית בלילה א"כ מהאי טעמא גם בלילה בלא נרות דולקות יהא חייב בציצית הואיל דישנה בראיה אצל אחרים הנמצאים אצל נרות דולקות, דזה אינו. דלילה לא נקרא ישנה בראיה אצל אחרים לאור הנר דמעצמותו הוא חושך ומחוסר מעשה להדלקת הנר.
ומה שכת"ר מקשה דאם נאמר דבהדלקת הנר חייב בציצית, א"כ לא הוי מצוה שהזמן גרמא. הרי תוס' בקדושין (דף לה ד"ה ותפלין) מקשים לשיטתם דכסות יום חייב בציצית גם בלילה היכי חשיב להאי מצוה שהזמן גרמא. ומתרצים דכיון שתלוי חיובו במה שהזמן גרם לבישתה ביום וכו'. וכן נאמר לענין קושיתו, דמ"מ זמן גרמא דביום חייב גם בלילה /בלי נר/ ובלילה פטור בלי נר.
ומה שכת"ר מוכיח מהר"ן בקדושין דנר לא מהני לחיובא דלילה וזה דלא כרש"י. תמיהני, דבלא"ה שיטת רש"י דלא כהר"ן. דהגהות מיימוני כתב דרש"י ס"ל כשיטת הרא"ש דכסות יום חייב בציצית בלילה אף בלא נר כלל. ועוד למאן דרוצה לומר דנר מחייב בציצית בלילה ע"כ דס"ל דע"י נר חשיב דישנה בראיה ואתרבי מהאי קרא דאשר תכסה בה דלא נתמעט מראיה אלא לילה בלא נר, א"כ מי יאמר דהר"ן מחולק ע"ז, אפשר דהר"ן יסבור דחשיב ישנה בראיה אצלו ולא גרע מסומא דחייב בציצית.
ומפני חולשתי ל"ע אקצר ואניח השאר למכתב השני. והשי"ת ברחמיו ישלח לנו גואל צדק ויהי אור הלבנה כאור החמה וכשיאיר לנו הלילה מידי שמים אפשר שגם לילה יהי' אז בכלל וראיתם אותו להתחייב במצות ציצית. ושמעתי טעם על המנהג שמוציאין את הציצית בזמן קדוש הלבנה: משום שבקדוש - לבנה אנו אומרים ויהי אור הלבנה כאור החמה - ואז יהיו חייבים בציצית גם בלילה.