בבלי קדשי מזבח - ברשות מי הם? (1 צופה)

[ליחדא שמיה]

ידוע מה שיסד הגר"ח שישנו חילוק מהותי בין קדשי מזבח לקדשי בדק הבית, שקדשי בדק הבית מצד הדיני ממונות שבהם הם שייכים להקדש, אך קדשי מזבח בעצמותם שייכים למי שהקדיש אותם, והאיסור להשתמש בהם הוא משום הקדושה שחלה בהם וייחדה אותם לגבוה. [ובזה ביאר הגר"ח את מה שאמרו בב"ק עו' בגזל קרבן מחבירו שאין בזה שינוי רשות כיון דמעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן].

ויש לתמוה בזה תמיהה גדולה, דהלא בקידושין כח' ב' הביאה הברייתא את הדין של אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט, ואמרי' התם 'כיצד, אמר שור זה לעולה, בית זה להקדש' וכו', ומבואר שגם הקרבנות נמצאים ברשות גבוה, דאל"כ אי"ז שייך לדין אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט, וצע"ג.

 

[אברך קלאסי]

וכן יש לעורר בדברי הגר''ח מדעת הרי''ף שדין מעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן הוא גם בקדשי בד''ה[והאריך בזה רמב''ן במלחמות], וגם התוס' שחלקו בזה משמע מטעם אחר ולא מחילוק הגר''ח, וצ''ע.

 

[צריך ביאור]

זכורני שהגר"א וסרמן (איני זוכר איפה הוא כותב זאת) חולק עליו בעניין זה.

 

[מחכה]

ועוד דלכאורה אם השור של ראובן ורק שחל עליו חיוב ע''ד נדר, הרי יכול להישאל על נדרו.

 

[נסכא דר' אבא]

ועוד דלכאורה אם השור של ראובן ורק שחל עליו חיוב ע''ד נדר, הרי יכול להישאל על נדרו.

לחץ כדי לכווץ...

באמת יכול להישאל, וגם בקדשי בדה"ב יכול להישאל, ובתוס' פסחים מ"ו: משמע דאפי' אתי ליד גזבר יכול להישאל.

 

[חילך לאורייתא]

ידוע מה שיסד הגר"ח שישנו חילוק מהותי בין קדשי מזבח לקדשי בדק הבית, שקדשי בדק הבית מצד הדיני ממונות שבהם הם שייכים להקדש, אך קדשי מזבח בעצמותם שייכים למי שהקדיש אותם, והאיסור להשתמש בהם הוא משום הקדושה שחלה בהם וייחדה אותם לגבוה. [ובזה ביאר הגר"ח את מה שאמרו בב"ק עו' בגזל קרבן מחבירו שאין בזה שינוי רשות כיון דמעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן].

ויש לתמוה בזה תמיהה גדולה, דהלא בקידושין כח' ב' הביאה הברייתא את הדין של אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט, ואמרי' התם 'כיצד, אמר שור זה לעולה, בית זה להקדש' וכו', ומבואר שגם הקרבנות נמצאים ברשות גבוה, דאל"כ אי"ז שייך לדין אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט, וצע"ג.

לחץ כדי לכווץ...

אולי אפי' לתרף כך :בקידושין כח ע''ב כדאמרו “אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט”, אין הכרח שהכוונה היא שבכל הקדש נעשה אותו סוג קנין ממוני שיש במכירה להדיוט. הברייתא מונה יחד “שור זה עולה, בית זה הקדש”, אבל אפשר לומר שהצד השוה הוא רק זה: שאין צריך מעשה קנין, אלא עצם האמירה מחילה חלות גמורה לגבוה. בקדשי בדק הבית החלות היא קנין ממון להקדש בעצם החפץ; בקדשי מזבח החלות היא קדושת הקרבן וייעודו לגבוה, אבל לא נפקע ממנו שם בעלים לענין “תורא דראובן”. הגמרא בקידושין עצמה מדברת בלשון “אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט”, ובברייתא שם מובא “שור זה עולה, בית זה הקדש” כדוגמאות לקניחלות ע״י אמירה בלבד.

 

[מחכה]

יכול להישאל,

לחץ כדי לכווץ...

ובדיוק לכן צריך הסברה בלשון 'אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט'

 

[ליחדא שמיה]

אולי אפי' לתרף כך :בקידושין כח ע''ב כדאמרו “אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט”, אין הכרח שהכוונה היא שבכל הקדש נעשה אותו סוג קנין ממוני שיש במכירה להדיוט. הברייתא מונה יחד “שור זה עולה, בית זה הקדש”, אבל אפשר לומר שהצד השוה הוא רק זה: שאין צריך מעשה קנין, אלא עצם האמירה מחילה חלות גמורה לגבוה. בקדשי בדק הבית החלות היא קנין ממון להקדש בעצם החפץ; בקדשי מזבח החלות היא קדושת הקרבן וייעודו לגבוה, אבל לא נפקע ממנו שם בעלים לענין “תורא דראובן”. הגמרא בקידושין עצמה מדברת בלשון “אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט”, ובברייתא שם מובא “שור זה עולה, בית זה הקדש” כדוגמאות לקניחלות ע״י אמירה בלבד.

לחץ כדי לכווץ...

לא הבנתי, אם הברייתא באה להביא דוגמאות לחלויות שעובדות בלא מעשה, אפשר להביא הרבה דוגמאות, הגמרא רצתה להוכיח שכחה של פעולת האמירה להקדש היא ככוחה של המסירה להדיוט, וכמו שהמסירה בהדיוט מצריכה להעביר את הבעלות כך גם האמירה להקדש, ועל זה הקשיתי שלדברי הגר"ח בשור לעולה הבעלות לא עוברת.

 

[יאשע בער]

ידוע מה שיסד הגר"ח שישנו חילוק מהותי בין קדשי מזבח לקדשי בדק הבית, שקדשי בדק הבית מצד הדיני ממונות שבהם הם שייכים להקדש, אך קדשי מזבח בעצמותם שייכים למי שהקדיש אותם, והאיסור להשתמש בהם הוא משום הקדושה שחלה בהם וייחדה אותם לגבוה. [ובזה ביאר הגר"ח את מה שאמרו בב"ק עו' בגזל קרבן מחבירו שאין בזה שינוי רשות כיון דמעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן].

ויש לתמוה בזה תמיהה גדולה, דהלא בקידושין כח' ב' הביאה הברייתא את הדין של אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט, ואמרי' התם 'כיצד, אמר שור זה לעולה, בית זה להקדש' וכו', ומבואר שגם הקרבנות נמצאים ברשות גבוה, דאל"כ אי"ז שייך לדין אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט, וצע"ג.

לחץ כדי לכווץ...

איני מונח בסוגיא,
אך אעתיק מתוך דברי היפה מראה [לסיצין] בקידושין שם:

 

[חילך לאורייתא]

לא הבנתי, אם הברייתא באה להביא דוגמאות לחלויות שעובדות בלא מעשה, אפשר להביא הרבה דוגמאות, הגמרא רצתה להוכיח שכחה של פעולת האמירה להקדש היא ככוחה של המסירה להדיוט, וכמו שהמסירה בהדיוט מצריכה להעביר את הבעלות כך גם האמירה להקדש, ועל זה הקשיתי שלדברי הגר"ח בשור לעולה הבעלות לא עוברת.

לחץ כדי לכווץ...

נו א''ל דבאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט אין הכרח שהדמיון הוא בתוצאת הבעלות, אלא בגמר החלות. בהדיוט המסירה גומרת את הקנין, ובגבוה האמירה גומרת את חלות ההקדש. אלא שבבדק הבית חלות ההקדש היא קנין ממון להקדש, ובקדשי מזבח החלות היא קדושת הגוף וייעוד הקרבן, ואינה מוכרחת להפקיע לגמרי שם בעלים לענין תורא דראובן.

 

[הרב מרודוש]

עי' חולין קלט' דמשמע דמקדיש פטור משילוח משום שהוא מזומן

 

[חילך לאורייתא]

נו א''ל דבאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט אין הכרח שהדמיון הוא בתוצאת הבעלות, אלא בגמר החלות. בהדיוט המסירה גומרת את הקנין, ובגבוה האמירה גומרת את חלות ההקדש. אלא שבבדק הבית חלות ההקדש היא קנין ממון להקדש, ובקדשי מזבח החלות היא קדושת הגוף וייעוד הקרבן, ואינה מוכרחת להפקיע לגמרי שם בעלים לענין תורא דראובן.

לחץ כדי לכווץ...

עי' חולין קלט' דמשמע דמקדיש פטור משילוח משום שהוא מזומן

לחץ כדי לכווץ...

נצחני גם נצחני ! חוזר בי !