מרש"י וחז"ל משמע שהלכו עשר פרסאות ליום, משמע גם בשבת, לפי הלכה דתחומין דרבנן אין קושיה (אמנם י"א י"ב מיל דאורייתא), וכן מצד הוצאה אפשר שהלכו במקומות שהם כרמלית.
עוד אפשר, שהיה בגדר חשש נפשות להשתהות במקום אחד, וזה מועיל לענין תחומין אך לכאו' לא לענין טלטול האשכול (ודוחק לומר שהיתה הוראת שעה לחלל ע"י האשכול והפירות), ולפי הדעות שכל שנים שעשאוה פטור גם בזה אינו יכול יש ליישב, ועוד יש ליישב שהיה "זה יכול וזה יכול".
עוד אפשר, דבאמת מצד איסור הוצאה והעברה ד"א היה אפשר לקחת פירות קטנים יותר ולעשות באופן של שנים שעשאוה או בשינוי אחר, ומה שלקחו פירות כ"כ גדולים זה מפני מחשבתן להניא ישראל מהכניסה לארץ, ובזה י"ל דראו בזה היתר של פיקוח נפש להביא פירות כ"כ גדולים, כדי שבזה יפחידו את העם, ויניאו אותם מליכנס לארץ ישראל, משום פיקו"נכביכול.
עי"ל שאולי הכל הותר מצד שהוא צרכי המלחמה, וכמו שמלחמה דוחה שבת, גם מעשה הריגול וכל הכרוך בו הותר. וצ"ע.
לשון הפסוק "במוט בשנים" לא משמע הכי, בפרט לפרש"י.
דווקא לרש"י מסתדר לכאו', אם שמונה מרגלים נשאו האשכול, לא מן הנמנע שעם קצת יותר מאמץ יכלו לשאתו גם שבעה או ששה.
כמדו' שהגמ' מוציאה מהחשבון של איך שהם נשאו את המשקל כמה אדם יכול לנשוא וכו' ומשמע שהוא בדוקא.
- הודעות
- 711
- תודות
- 2,842
- נקודות
- 196
אעתיק מה שכתבתי וליקטתי בענין זה
הנה יש לדון האם המרגלים הלכו גם בשבת, ואם הלכו בשבת יש לדון האיך נשאו את הפירות בשבת, והאם הלכו יותר מתחום שבת, ובשלמא על נשיאת האשכול י''ל דהיה ע''י שנים שעשו דליכא איסור תורה, אמנם יש לדון בגדרי זה אינו יכול וזה אינו יכול דליכא פטורא דשנים שעשו, וכן יש לדון בנשיאת הרימון והתאנה שלא היה ע''י שנים
ועיין תפארת יהונתן להרבי ר' יהונתן אייבשיץ זצ''ל שכתב וז''ל נראה לבאר למה שנים דידוע דארבעים יום הלכו וסבבו כל א''י בשוה ת' פרסה והכרחו לילך בשבת, רק בעת ההיא לא היה איסור תחומין, רק דתקשי על הוצאת משא דהוצרכו לשאת את הגפן רק דקיי''ל שנים שעשו מלאכה פטורין לכך וישאהו במוט בשנים לבל לחייב אחד מהן עכ''ל ועיין שם דהמעתיק הקשה דמבואר בגמ' ובתסו' שבת דף פז דשפיר איפקדו אתחומין עיי''ש
והנה באמת דבגוף הדבר אי הלכו בשבת או לא, בפשוטו כיון דהעונש היה יום לשנה יום לשנה, משמע דהלכו גם בשבת, דאי לא הלכו בשבת למה נענשו על יום זה, אמנם י''ל דאינו מוכרח שהרי לא בעינן שילכו בפועל ממשבכל יום לתור, אלא החשבון הוא על כל משך הימים שהיה עוסקים בענין לתור את הארץ ולכן שפיר השבת נכללת בתוכו
ועיין בספר שובע שמחות שכתב וז''ל וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום פרש"י ז"ל והלא ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה היא ומהלך אדם בינוני עשרה פרסאות ליום וכו' והם הלכו ארכה ורחבה וכו' עכ"ל, ושמעתי מפה קדוש כבוד אלמ"ו הרב החסיד האלהי המנוח מ' רבי יצחק זצלה"ה מלובלין בשם גדול אחד על פי דאיתא דלאחר שגלו ישראל מארצםא''י נתקטנה ואינה אלא מאה על מאה, ועל פי זה אמר דמסתמא גם קודם שבאו ישראל שמה גם כן לא היתה רק מאה על מאה ובהליכתן הלכו לארכה ולרחבה לרגל, הרי כ' יום ובחזירתן שבו באלכסון וכל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשא באלכסוכה [סוכה ח.] הרי י"ד יום הרי ל"ד יום חסר ששה ימים והן השבתות שבתוך הארבעים יום שלא הלכו בהן הרי החשבון מכוון ודו"ק, ומבואר דס''ל שאכן לא הלכו בשבת
אמנם בחת''ס [דף עג] ד''ה ויהיו כתב כי המקושש הקיל עצמו להעביר ד''א ברה''ר מדאמר מ''ר למרגלים ולקחתם מפרי הארץ וישאהו וישובו מתור הארץ והם הלכו גם בשבת ש''מ כי עכ''פ המדבר לאו רה''ר הוא אמנם בריש מס' שבת איתא כי דוקא כשישראל היה שרויין במדבר הוי רה''ר וכשאין שרויין שם הוי כרמלית לכן אף שהלכו המרגלים דרך המדבר גם בשבת אבל לא עשו כן במקום מחנה ישראל כי שם היה רה''ר בזמן שהיו ישראל שרויין שם וזה מה שהקדים הקרא לאמר ויהיו בנ''י במדבר ואח''כ אמר וימצאו איש מקושש עצים ביום השבת כי חטא בהעבירו ד''א מפני שהיה במקום של ויהיו בנ''י במדבר שהיו שם בנ''י ולא הקפיד כמו שהקפידו המרגלים לילך דוקא שלא במקום חניה עיי''ש, ומבואר דשפיר הלכו המרגלים גם בשבת, ולדברי החת''ס יש לדון אי הלכו בשבת כשהיו בארץ ישראל דשם שפיר היה מקום ישוב
ועוד דנו לומר שאינו מוכרח שלקחו איתם הפירות בדרך הליכתם, שהרי יותר מסתבר שרק בדרך חזירתן לקחו הפירות, וא''כ אינו מוכרח שהיה אז יום השבת ואולי הגיעו כבר חזרה למשה רבינו בימי חול
אבל ת''ח אחד כתב שלפי החשבון נמצא שחזרו ביום ראשון בשבוע, שהרי מ''ר שלחם בכ''ט סיון כמבואר בתענית דף כט. והלא ר''ח ניסן באותה שנה היתה ביום א' בשבוע שאז היתה יום שמיני למלואים, ולפי''ז נמצא דכ''ט סיון הוא ביום רביעי בשבוע, וכ''כ החת''ס [דף סא] ד''ה עוד שלח, עיין שם שמפרש דברי המדרש בזה עיי''ש, ולפי''ז נמצא דארבעים יום אח''כ כשחזרו לכלל ישראל היתה ביום א' בשבוע דו''ק ותשכח, וא''כ מוכרח שנשאו את הפירות גם בשבת, אבל מסתבר שכיון שזה היה כבר יום האחרון לחזרתן מסתבר שכבר היו אז במדבר מחוץ לישוב א''י
והנה גם בצמח דוד [דינוב] כתב כאן לפרש דברי המדרש מהו לפרוש לים הגדול קודם לשבת כך שנו רבותינו אין מפליגין בספינה בים הגדול ג' ימים קודם לשבת, ולכאורה מה שייך הלכה זו לפרשת שלח, אלא כיון שהמרגלים הלכו ארבעים יום וזה כולל השבתות וע''כ שפיר שייך הלכה זו לכאן, ובזה מובן מה שרצו בנ''י לרגום את יהושע וכלב וכמבואר ברש''י, ולכאורה למה מגיע להם עונש, אלא שהמרגלים היו אומרים אפס כי עז העם וע''כ דלדעתם הם היו במקום סכנה ומותר להם לברוח גם בשבת אבל יהושע וכלב שאמרו אל תראו את העם הארץ כי סר צלם מעליהם א''כ לפי דבריהם לא הותר להם לחלל שבת ולכן אמרו כל העידה לרגום אותם באבנים כדין סקילה עיי''ש,
ובספר בני בנימין כתב שהקשה לו רב אחד על דבר הצמח דוד שהרי אפ' אי תחומין של י''ב דאורייתא מ''מ אין בזה חיוב סקילה ורק מלקות גרידא, אלא כתב שם ליישב דברי דודו שמסתבר שהיו עמהם חפצים ולא מצינו שהיו עמהם חמורים שיכלו לשאת החפצים ולכן שפיר יש חיוב סקילה מצד מעביר ד''א ברה''ר עיי''ש
והנה משום סכנה יש להתיר רק הליכת חוץ לתחום, אבל נשיאת האשכול והחפצים לכאורה אין היתר משום סכנה, שהרי יש לו אפשרות להניח את חפציו וכן הפירות והאשכול שם במקומו ולא לקחת עימם, ואע''ג שהיה להם ציווי לקחת הפירות אבל מ''מ לכל היותר הו''ל רק מצוה דרבנן מפי משה[1], ולכאורה אי''ז דוחה שבת דאורייתא, ומעתה צ''ע דברי הבני בנימין הנ''ל
ובספר בני ישראל להבה הביא שהאדמו''ר מטאלנא שליט''א רשם שהבית ישראל שאל בשבת פרשת שלח תשי''ג האיך המרגלין הלכו בשבת, וכתב כיון שהלכו לתור את הארץ ע''פ הדיבור א''כ היה מותר להם גם בשבת עיי''ש, הגם דלכאורה הקב''ה אמר לו שלך לך לדעתך ולכאורה לא היה לגמרי ע''פ ציווי השם וצ''ב
אמנם באמת יעוין ברמב''ן כאן בתחילת הפרשה שכתב וז''ל והנראה אלי לפי פשט הכתוב כי לא הזכיר ה' למשה שאלתם ששאלו לשלח מרגלים ולא הסכמת משה עמהם וכו', אבל היה הענין כך ששאלו ישראל השליחות וייטב הדבר בעיני משה ואח''כ בא הדיבור אל משה כשאר הדברות ואמר לו סתם שלח לך אנשים וכו' והיה כל זה כי ה' חפץ למען צדקו שתהיה השליחות במצותו וכו' עכ''ל
ומבואר דאי''ז דבר פשוט כמו שפירש רש''י דהשליחות היה לדעתו של משה ואין הקב''ה מצוה לשלוח, אלא הרמב''ן הבין לפי פשט הכתוב דאחרי שבנ''י ביקשו לשלוח מרגלים כבר נעשה ציווי ה' שתהיה השליחות במצותו, ומעתה לפי''ז שפיר מובן דברי הבית ישראל שהיה ע''פ הדיבור ודוחה שבת
והנה יש שרצו לומר שלמרגלים בא''י היה להם כעין דין כיבוש מלחמה, וכמו שכל מלחמה דוחה שבת, שהרי בחזקוני מבואר שמשה רבינו לא שלח מרגל אחד משבט לוי כיון שהם לא נטלו חלק בארץ, הרי שענין המרגלים היה תחילתו של כיבוש א''י, ולכן שפיר זה דוחה שבת, ועיין בהמשך
והנה ראיתי בגליון מבאר הסופר גליון יא שרצה לתרץ הערת החת''ס האיך היה מותר לקחת מפירות הארץ הלא גזל עכו''ם אסור, ותירוץ דמותר מדין עדל''ת ואע''ג דבעלמא לא אתי עשה לדחות ל''ת דגזל מ''מ יש באחרונים בחלקת יואב ח''א סימן כז וכלי חמדה פרשת תולדות אות ה' שנקטו דבגזל נכרי שפיר אמרינן עדל''ת
וגם כתב שם לבאר דברי החת''ס בתורת משה שמבאר שאינו גזל עכו''ם כיון שא''י מוחזקת הוא לאבותינו, אבל תוס' בר''ה דף יג ס''ל דיש לגוי חלק במה שזרע, ושוב שפיר הוי ליה גזל עכו''ם, אלא משה רבינו סבר שמיד ייכנסו לא''י ויקנו גם הפירות ומה שזרעו רחמנא אפקריה והוא בכלל ואכלת שלל אויבך וכו' עיי''ש, וביאור בגליון הנ''ל דמה לי שמיד ייכנסו לא''י הלא סו''ס עד שלא נכנסו עדיין שייך להגוי ומה היתר יש לקחת, ולכן רצה לבאר דכוונת החת''ס הוא שביאת המרגלים לא''י כבר נחשב כתחילת כיבוש א''י וכן משמע ממה שהחת''ס הביא הפסוק של ואכלת שלל איובך, וזכר לדבר מה שמבואר בכתובות דף כה דיש ס''ד שנתחייבו בחלה מיד כשנכנסו המרגלים לארץ עיי''ש
ושלחתי להגליון להעיר שלכאורה זה אינו דהרי לא היתה מצות עשה שנצטוו מהקב''ה, אלא משה רבינו ציוה להם ובפשוטו באופן זה לא נחשב כמצות עשה דנימא שדוחה ל''ת הנאמר בתורה, ואפ' אי נימא שהיה בזה מצוה לקחת מפרי הארץ, אבל אי''ז גדר של מצוה דאורייתא דנימא דדוחה איסור גזל, אבל באמת דהדבר תלוי בהנ''ל, דלפי דברי הרמב''ן שפיר י''ל דהוי שליחות מאת הקב''ה ושפיר יתכן דדוחה שבת
ועוד כתבתי לבעל הגליון, בענין מה שרציתם לבאר דמשה רבינו סבר דמיד יבואו לא''י ויקנו גם הפירות וכבר חשיב ביאת המרגלים ככיבוש מלחמה וכדמשמע מהחת''ס שהביא הפסוק דואכלת שלל אויבך, יש לציין בזה דברי החת''ס פרשת לך לך דף מ''ג ד''ה תן שכתב לבאר בביאור מה דאמר א''א תן לי הנפש והרכוש קח לך דכיבושו של אברהם אבינו הוא תחילת כיבוש א''י ובמה שהחזירו הוי כממאס בארץ ישראל וכמעשה המרגלים חלילה, אלא ביאור שם דא''א סבר דאינו סימן יפה שבנ''י יכבשו א''י ע''י מלחמה וחרב וחנית ולכן לא רצה א''א שיהא תחילת קנינו ע''י כיבוש מלחמה, ולכן עכשיו אמר לו הקב''ה לתת לך את הארץ הזאת לרשתה היינו כירושה דאתי ממילא עיי''ש
וא''כ לכאורה עד שחטאו במרגלים לא היה צריך הקנין בא''י להיות ע''י כיבוש מלחמה וא''כ א''א לפרש דסבר משה שיש כאן קנין כיבוש מלחמה
אמנם באמת מצאתי בכלי חמדה פרשת ויקרא שהביא מדברי התרגום בשיר השירים עה''פ דודי לי בכרמי שבנ''י במדבר היה להם יין לנסכים ממה שלקחו אשכול ענבים מעין גדי, ונתקשה בכלי חמדה האיך כשר לנסכים הלא משמע דלקחו בע''כ מהגוים, ולבסוף כתב דבאמת א''י מוחזקת הוא לאבותינו אלא שיש להם במה שזרעו עכ''פ אם יגזלו מהן ישראל הוי לי בכלל כיבוש מלחמה והביא כן בשם הכפות תמרים דבכל גזל עכו''ם יש להתיר משום דהוי כמו כיבוש, מ''מ זה שגדל בשדה של ישראל והיה מצוה עליהם לכבוש את הארץ אע''ג שע''י חטא מרגלים נתאחר הזמן מ''מ מה שלקחו הוי בכלל כיבוש ואינו ככלל גזל כלל וצ''ע עוד
ומבואר דשפיר נקט דשייך בזה קנין משום כיבוש מלחמה, וא''כ כמו''כ י''ל כן במרגלים וכנ''ל, ולא בעינן דוקא שיהא במלחמה ממש, אלא כדברי הכפו''ת דבגל גזל עכו''ם הוי כמו כיבוש מלחמה
אמנם יש לציין לדברי הצפנת פענח כאן שביאור באריכות שהמרגלים לא רצו לקנות א''י בקנין כיבוש מלחמה באופן כללי שהרי אז יתקדשו האויר והגבולין וגם תחת הקרקע, ולכן רצו לקנות רק בחזקה שיהא כקנין באופן פרטי ואז אינו נתקדש האויר והקרקע עיי''ש באריכות
[1] ומצאתי שכ''כ הדברי יואל תנינא בפרשת ואתחנן [דף קכה] עיי''ש, וכך כתב גם מרנא החת''ס עה''ת דף סב מדפי הספר ד''ה שלח א' בענין מה שמבואר במדרש דאין יוצאין לשיירה ג' ימים אלא לדבר מצוה דלמצוה מותר כיון דשלוחי מצוה אינן ניזוקין א''כ לא נחשב כמתנה ע''מ לחלל שבת שהרי לא יינזק, אמנם סד''א דוקא מצוה דאורייתא מגנא ומצלא אבל לא מצוה דרבנן וקמ''ל כאן דאע''ג דאמר הקב''ה אני איני מצוך ואינו כמצוה דאורייתא ורק אם תרצה שלח ורצונו של משה לא הוה אלא מצוה דרבנן אפ''ה יגין ויציל המצוה ומותר לשלוח ג' ימים קודם שבת עייי''ש
הנה יש לדון האם המרגלים הלכו גם בשבת, ואם הלכו בשבת יש לדון האיך נשאו את הפירות בשבת, והאם הלכו יותר מתחום שבת, ובשלמא על נשיאת האשכול י''ל דהיה ע''י שנים שעשו דליכא איסור תורה, אמנם יש לדון בגדרי זה אינו יכול וזה אינו יכול דליכא פטורא דשנים שעשו, וכן יש לדון בנשיאת הרימון והתאנה שלא היה ע''י שנים
ועיין תפארת יהונתן להרבי ר' יהונתן אייבשיץ זצ''ל שכתב וז''ל נראה לבאר למה שנים דידוע דארבעים יום הלכו וסבבו כל א''י בשוה ת' פרסה והכרחו לילך בשבת, רק בעת ההיא לא היה איסור תחומין, רק דתקשי על הוצאת משא דהוצרכו לשאת את הגפן רק דקיי''ל שנים שעשו מלאכה פטורין לכך וישאהו במוט בשנים לבל לחייב אחד מהן עכ''ל ועיין שם דהמעתיק הקשה דמבואר בגמ' ובתסו' שבת דף פז דשפיר איפקדו אתחומין עיי''ש
והנה באמת דבגוף הדבר אי הלכו בשבת או לא, בפשוטו כיון דהעונש היה יום לשנה יום לשנה, משמע דהלכו גם בשבת, דאי לא הלכו בשבת למה נענשו על יום זה, אמנם י''ל דאינו מוכרח שהרי לא בעינן שילכו בפועל ממשבכל יום לתור, אלא החשבון הוא על כל משך הימים שהיה עוסקים בענין לתור את הארץ ולכן שפיר השבת נכללת בתוכו
ועיין בספר שובע שמחות שכתב וז''ל וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום פרש"י ז"ל והלא ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה היא ומהלך אדם בינוני עשרה פרסאות ליום וכו' והם הלכו ארכה ורחבה וכו' עכ"ל, ושמעתי מפה קדוש כבוד אלמ"ו הרב החסיד האלהי המנוח מ' רבי יצחק זצלה"ה מלובלין בשם גדול אחד על פי דאיתא דלאחר שגלו ישראל מארצםא''י נתקטנה ואינה אלא מאה על מאה, ועל פי זה אמר דמסתמא גם קודם שבאו ישראל שמה גם כן לא היתה רק מאה על מאה ובהליכתן הלכו לארכה ולרחבה לרגל, הרי כ' יום ובחזירתן שבו באלכסון וכל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשא באלכסוכה [סוכה ח.] הרי י"ד יום הרי ל"ד יום חסר ששה ימים והן השבתות שבתוך הארבעים יום שלא הלכו בהן הרי החשבון מכוון ודו"ק, ומבואר דס''ל שאכן לא הלכו בשבת
אמנם בחת''ס [דף עג] ד''ה ויהיו כתב כי המקושש הקיל עצמו להעביר ד''א ברה''ר מדאמר מ''ר למרגלים ולקחתם מפרי הארץ וישאהו וישובו מתור הארץ והם הלכו גם בשבת ש''מ כי עכ''פ המדבר לאו רה''ר הוא אמנם בריש מס' שבת איתא כי דוקא כשישראל היה שרויין במדבר הוי רה''ר וכשאין שרויין שם הוי כרמלית לכן אף שהלכו המרגלים דרך המדבר גם בשבת אבל לא עשו כן במקום מחנה ישראל כי שם היה רה''ר בזמן שהיו ישראל שרויין שם וזה מה שהקדים הקרא לאמר ויהיו בנ''י במדבר ואח''כ אמר וימצאו איש מקושש עצים ביום השבת כי חטא בהעבירו ד''א מפני שהיה במקום של ויהיו בנ''י במדבר שהיו שם בנ''י ולא הקפיד כמו שהקפידו המרגלים לילך דוקא שלא במקום חניה עיי''ש, ומבואר דשפיר הלכו המרגלים גם בשבת, ולדברי החת''ס יש לדון אי הלכו בשבת כשהיו בארץ ישראל דשם שפיר היה מקום ישוב
ועוד דנו לומר שאינו מוכרח שלקחו איתם הפירות בדרך הליכתם, שהרי יותר מסתבר שרק בדרך חזירתן לקחו הפירות, וא''כ אינו מוכרח שהיה אז יום השבת ואולי הגיעו כבר חזרה למשה רבינו בימי חול
אבל ת''ח אחד כתב שלפי החשבון נמצא שחזרו ביום ראשון בשבוע, שהרי מ''ר שלחם בכ''ט סיון כמבואר בתענית דף כט. והלא ר''ח ניסן באותה שנה היתה ביום א' בשבוע שאז היתה יום שמיני למלואים, ולפי''ז נמצא דכ''ט סיון הוא ביום רביעי בשבוע, וכ''כ החת''ס [דף סא] ד''ה עוד שלח, עיין שם שמפרש דברי המדרש בזה עיי''ש, ולפי''ז נמצא דארבעים יום אח''כ כשחזרו לכלל ישראל היתה ביום א' בשבוע דו''ק ותשכח, וא''כ מוכרח שנשאו את הפירות גם בשבת, אבל מסתבר שכיון שזה היה כבר יום האחרון לחזרתן מסתבר שכבר היו אז במדבר מחוץ לישוב א''י
והנה גם בצמח דוד [דינוב] כתב כאן לפרש דברי המדרש מהו לפרוש לים הגדול קודם לשבת כך שנו רבותינו אין מפליגין בספינה בים הגדול ג' ימים קודם לשבת, ולכאורה מה שייך הלכה זו לפרשת שלח, אלא כיון שהמרגלים הלכו ארבעים יום וזה כולל השבתות וע''כ שפיר שייך הלכה זו לכאן, ובזה מובן מה שרצו בנ''י לרגום את יהושע וכלב וכמבואר ברש''י, ולכאורה למה מגיע להם עונש, אלא שהמרגלים היו אומרים אפס כי עז העם וע''כ דלדעתם הם היו במקום סכנה ומותר להם לברוח גם בשבת אבל יהושע וכלב שאמרו אל תראו את העם הארץ כי סר צלם מעליהם א''כ לפי דבריהם לא הותר להם לחלל שבת ולכן אמרו כל העידה לרגום אותם באבנים כדין סקילה עיי''ש,
ובספר בני בנימין כתב שהקשה לו רב אחד על דבר הצמח דוד שהרי אפ' אי תחומין של י''ב דאורייתא מ''מ אין בזה חיוב סקילה ורק מלקות גרידא, אלא כתב שם ליישב דברי דודו שמסתבר שהיו עמהם חפצים ולא מצינו שהיו עמהם חמורים שיכלו לשאת החפצים ולכן שפיר יש חיוב סקילה מצד מעביר ד''א ברה''ר עיי''ש
והנה משום סכנה יש להתיר רק הליכת חוץ לתחום, אבל נשיאת האשכול והחפצים לכאורה אין היתר משום סכנה, שהרי יש לו אפשרות להניח את חפציו וכן הפירות והאשכול שם במקומו ולא לקחת עימם, ואע''ג שהיה להם ציווי לקחת הפירות אבל מ''מ לכל היותר הו''ל רק מצוה דרבנן מפי משה[1], ולכאורה אי''ז דוחה שבת דאורייתא, ומעתה צ''ע דברי הבני בנימין הנ''ל
ובספר בני ישראל להבה הביא שהאדמו''ר מטאלנא שליט''א רשם שהבית ישראל שאל בשבת פרשת שלח תשי''ג האיך המרגלין הלכו בשבת, וכתב כיון שהלכו לתור את הארץ ע''פ הדיבור א''כ היה מותר להם גם בשבת עיי''ש, הגם דלכאורה הקב''ה אמר לו שלך לך לדעתך ולכאורה לא היה לגמרי ע''פ ציווי השם וצ''ב
אמנם באמת יעוין ברמב''ן כאן בתחילת הפרשה שכתב וז''ל והנראה אלי לפי פשט הכתוב כי לא הזכיר ה' למשה שאלתם ששאלו לשלח מרגלים ולא הסכמת משה עמהם וכו', אבל היה הענין כך ששאלו ישראל השליחות וייטב הדבר בעיני משה ואח''כ בא הדיבור אל משה כשאר הדברות ואמר לו סתם שלח לך אנשים וכו' והיה כל זה כי ה' חפץ למען צדקו שתהיה השליחות במצותו וכו' עכ''ל
ומבואר דאי''ז דבר פשוט כמו שפירש רש''י דהשליחות היה לדעתו של משה ואין הקב''ה מצוה לשלוח, אלא הרמב''ן הבין לפי פשט הכתוב דאחרי שבנ''י ביקשו לשלוח מרגלים כבר נעשה ציווי ה' שתהיה השליחות במצותו, ומעתה לפי''ז שפיר מובן דברי הבית ישראל שהיה ע''פ הדיבור ודוחה שבת
והנה יש שרצו לומר שלמרגלים בא''י היה להם כעין דין כיבוש מלחמה, וכמו שכל מלחמה דוחה שבת, שהרי בחזקוני מבואר שמשה רבינו לא שלח מרגל אחד משבט לוי כיון שהם לא נטלו חלק בארץ, הרי שענין המרגלים היה תחילתו של כיבוש א''י, ולכן שפיר זה דוחה שבת, ועיין בהמשך
והנה ראיתי בגליון מבאר הסופר גליון יא שרצה לתרץ הערת החת''ס האיך היה מותר לקחת מפירות הארץ הלא גזל עכו''ם אסור, ותירוץ דמותר מדין עדל''ת ואע''ג דבעלמא לא אתי עשה לדחות ל''ת דגזל מ''מ יש באחרונים בחלקת יואב ח''א סימן כז וכלי חמדה פרשת תולדות אות ה' שנקטו דבגזל נכרי שפיר אמרינן עדל''ת
וגם כתב שם לבאר דברי החת''ס בתורת משה שמבאר שאינו גזל עכו''ם כיון שא''י מוחזקת הוא לאבותינו, אבל תוס' בר''ה דף יג ס''ל דיש לגוי חלק במה שזרע, ושוב שפיר הוי ליה גזל עכו''ם, אלא משה רבינו סבר שמיד ייכנסו לא''י ויקנו גם הפירות ומה שזרעו רחמנא אפקריה והוא בכלל ואכלת שלל אויבך וכו' עיי''ש, וביאור בגליון הנ''ל דמה לי שמיד ייכנסו לא''י הלא סו''ס עד שלא נכנסו עדיין שייך להגוי ומה היתר יש לקחת, ולכן רצה לבאר דכוונת החת''ס הוא שביאת המרגלים לא''י כבר נחשב כתחילת כיבוש א''י וכן משמע ממה שהחת''ס הביא הפסוק של ואכלת שלל איובך, וזכר לדבר מה שמבואר בכתובות דף כה דיש ס''ד שנתחייבו בחלה מיד כשנכנסו המרגלים לארץ עיי''ש
ושלחתי להגליון להעיר שלכאורה זה אינו דהרי לא היתה מצות עשה שנצטוו מהקב''ה, אלא משה רבינו ציוה להם ובפשוטו באופן זה לא נחשב כמצות עשה דנימא שדוחה ל''ת הנאמר בתורה, ואפ' אי נימא שהיה בזה מצוה לקחת מפרי הארץ, אבל אי''ז גדר של מצוה דאורייתא דנימא דדוחה איסור גזל, אבל באמת דהדבר תלוי בהנ''ל, דלפי דברי הרמב''ן שפיר י''ל דהוי שליחות מאת הקב''ה ושפיר יתכן דדוחה שבת
ועוד כתבתי לבעל הגליון, בענין מה שרציתם לבאר דמשה רבינו סבר דמיד יבואו לא''י ויקנו גם הפירות וכבר חשיב ביאת המרגלים ככיבוש מלחמה וכדמשמע מהחת''ס שהביא הפסוק דואכלת שלל אויבך, יש לציין בזה דברי החת''ס פרשת לך לך דף מ''ג ד''ה תן שכתב לבאר בביאור מה דאמר א''א תן לי הנפש והרכוש קח לך דכיבושו של אברהם אבינו הוא תחילת כיבוש א''י ובמה שהחזירו הוי כממאס בארץ ישראל וכמעשה המרגלים חלילה, אלא ביאור שם דא''א סבר דאינו סימן יפה שבנ''י יכבשו א''י ע''י מלחמה וחרב וחנית ולכן לא רצה א''א שיהא תחילת קנינו ע''י כיבוש מלחמה, ולכן עכשיו אמר לו הקב''ה לתת לך את הארץ הזאת לרשתה היינו כירושה דאתי ממילא עיי''ש
וא''כ לכאורה עד שחטאו במרגלים לא היה צריך הקנין בא''י להיות ע''י כיבוש מלחמה וא''כ א''א לפרש דסבר משה שיש כאן קנין כיבוש מלחמה
אמנם באמת מצאתי בכלי חמדה פרשת ויקרא שהביא מדברי התרגום בשיר השירים עה''פ דודי לי בכרמי שבנ''י במדבר היה להם יין לנסכים ממה שלקחו אשכול ענבים מעין גדי, ונתקשה בכלי חמדה האיך כשר לנסכים הלא משמע דלקחו בע''כ מהגוים, ולבסוף כתב דבאמת א''י מוחזקת הוא לאבותינו אלא שיש להם במה שזרעו עכ''פ אם יגזלו מהן ישראל הוי לי בכלל כיבוש מלחמה והביא כן בשם הכפות תמרים דבכל גזל עכו''ם יש להתיר משום דהוי כמו כיבוש, מ''מ זה שגדל בשדה של ישראל והיה מצוה עליהם לכבוש את הארץ אע''ג שע''י חטא מרגלים נתאחר הזמן מ''מ מה שלקחו הוי בכלל כיבוש ואינו ככלל גזל כלל וצ''ע עוד
ומבואר דשפיר נקט דשייך בזה קנין משום כיבוש מלחמה, וא''כ כמו''כ י''ל כן במרגלים וכנ''ל, ולא בעינן דוקא שיהא במלחמה ממש, אלא כדברי הכפו''ת דבגל גזל עכו''ם הוי כמו כיבוש מלחמה
אמנם יש לציין לדברי הצפנת פענח כאן שביאור באריכות שהמרגלים לא רצו לקנות א''י בקנין כיבוש מלחמה באופן כללי שהרי אז יתקדשו האויר והגבולין וגם תחת הקרקע, ולכן רצו לקנות רק בחזקה שיהא כקנין באופן פרטי ואז אינו נתקדש האויר והקרקע עיי''ש באריכות
[1] ומצאתי שכ''כ הדברי יואל תנינא בפרשת ואתחנן [דף קכה] עיי''ש, וכך כתב גם מרנא החת''ס עה''ת דף סב מדפי הספר ד''ה שלח א' בענין מה שמבואר במדרש דאין יוצאין לשיירה ג' ימים אלא לדבר מצוה דלמצוה מותר כיון דשלוחי מצוה אינן ניזוקין א''כ לא נחשב כמתנה ע''מ לחלל שבת שהרי לא יינזק, אמנם סד''א דוקא מצוה דאורייתא מגנא ומצלא אבל לא מצוה דרבנן וקמ''ל כאן דאע''ג דאמר הקב''ה אני איני מצוך ואינו כמצוה דאורייתא ורק אם תרצה שלח ורצונו של משה לא הוה אלא מצוה דרבנן אפ''ה יגין ויציל המצוה ומותר לשלוח ג' ימים קודם שבת עייי''ש
מתוך עלון הרב קולדצקי פרשת שלח
יג כג. ויכרתו משם אשכול ענבים וישאוהו במוט. נחלקו הבבלי והזוהר האם יהושע וכלב השתתפו בסחיבת המוט. לדעת הבבלי סוטה לד הם לא השתתפו, ולדעת הזוהר שלח קס ב. הם השתתפו בסחיבת המוט. וצ''ע במה נחלקו?
ויש ליישב דהנה בשבת צב: שניים שעשו מלאכה בשבת פטורים אא''כ זה מלאכה שכ''א לא יכול לעשות לבד אז חייבים אפי' כשעשאוהו שניים. ורבי שמעון פוטר גם בכה''ג ותמיד שניים שעשוהו פטורים. והרי הפירות שם היו גדולים באופן גדול מאוד, והדרך לישא את זה היה רק ע''י שניים יחד וא''כ יש בזה חילול שבת, כי המרגלים הלכו גם בשבת כדכתיב במספר ימים אשר תרתם את הארץ יום לשנה יום לשנה, ז''א שהם טלטלו ג''כ בשבת, ובכה''ג דזה אינו יכול וזה אינו יכול חייבים אפי' שניים שעשאוהו.
והטעם שחיללו השבת כי היתה להם סכנה לעמוד במק''א כי יתפסו אותם, והמרגלים סברו שחובה עליהם להביא לארץ את האשכול כדי להראות שפירותיה משונים וכך גם העם משונה ולשיטתם הוי ג''כ בשביל הצלת נפשות. אבל יהושע וכלב סברו שאסור להם לשאת את הענבים כי זה לא סכנה להיכנס לארץ הזאת, והענבים זה לא סימן לכך, לכן הם לא נשאו את הענבים. אבל הזוהר שזה רשב''י שס''ל שאין חילול שבת בשניים הנושאים יחדיו את הענבים, לכך לפי הזוהר יהושע וכלב יכלו לסחוב בשבת מדין שניים שעשאוהו. והם סחבו את זה בשביל לקיים ציווי משה והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ.
יג כג. ויכרתו משם אשכול ענבים וישאוהו במוט. נחלקו הבבלי והזוהר האם יהושע וכלב השתתפו בסחיבת המוט. לדעת הבבלי סוטה לד הם לא השתתפו, ולדעת הזוהר שלח קס ב. הם השתתפו בסחיבת המוט. וצ''ע במה נחלקו?
ויש ליישב דהנה בשבת צב: שניים שעשו מלאכה בשבת פטורים אא''כ זה מלאכה שכ''א לא יכול לעשות לבד אז חייבים אפי' כשעשאוהו שניים. ורבי שמעון פוטר גם בכה''ג ותמיד שניים שעשוהו פטורים. והרי הפירות שם היו גדולים באופן גדול מאוד, והדרך לישא את זה היה רק ע''י שניים יחד וא''כ יש בזה חילול שבת, כי המרגלים הלכו גם בשבת כדכתיב במספר ימים אשר תרתם את הארץ יום לשנה יום לשנה, ז''א שהם טלטלו ג''כ בשבת, ובכה''ג דזה אינו יכול וזה אינו יכול חייבים אפי' שניים שעשאוהו.
והטעם שחיללו השבת כי היתה להם סכנה לעמוד במק''א כי יתפסו אותם, והמרגלים סברו שחובה עליהם להביא לארץ את האשכול כדי להראות שפירותיה משונים וכך גם העם משונה ולשיטתם הוי ג''כ בשביל הצלת נפשות. אבל יהושע וכלב סברו שאסור להם לשאת את הענבים כי זה לא סכנה להיכנס לארץ הזאת, והענבים זה לא סימן לכך, לכן הם לא נשאו את הענבים. אבל הזוהר שזה רשב''י שס''ל שאין חילול שבת בשניים הנושאים יחדיו את הענבים, לכך לפי הזוהר יהושע וכלב יכלו לסחוב בשבת מדין שניים שעשאוהו. והם סחבו את זה בשביל לקיים ציווי משה והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ.
- הודעות
- 2,202
- תודות
- 10,219
- נקודות
- 555
להרבנים @נהנה מקושיא טובה @החפץ חיים
יעוי' במהר"ל צינץ בספרו קומץ המנחה (דרוש ז' פר' שלח) דפירש דהמרגלים הלכו אף בשבת מחמת שהיה שעת הסכנה, והיו רשאים להכניס עצמם לשעת סכנה, משום שהיו מהלכים לצורך מצוה שנאמר על פי ה', ע"ש.
אך כמובן יש להאריך בזה האם השילוח של המרגלים היה מצוה או לא.
יעוי' במהר"ל צינץ בספרו קומץ המנחה (דרוש ז' פר' שלח) דפירש דהמרגלים הלכו אף בשבת מחמת שהיה שעת הסכנה, והיו רשאים להכניס עצמם לשעת סכנה, משום שהיו מהלכים לצורך מצוה שנאמר על פי ה', ע"ש.
אך כמובן יש להאריך בזה האם השילוח של המרגלים היה מצוה או לא.
הצעיר שבחבורה
בית המדרש/הלכה ומנהג
חבר צוות
מנהל תוכן
מנהל פורום
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
פרסם 15 מאמרים!
- הודעות
- 5,706
- תודות
- 16,757
- נקודות
- 655
היכן כתוב?
וראה
עירובין ותחומין - האם יש איסור לילך חוץ לתחום על ידי קפיצת הדרך | הלכה ומנהג
מי שהולך ע''י קפיצת הדרך, האם יש לו איסור לילך מחוץ לתחום בשבת?
forum-otzar-hatorah.co.il
במחילה, דבריו נפלאו ממני, וכבר כתב לעיל
ובוודאי שכן הוא פשטות המקראות, שהרי
וַֽיַּעֲל֖וּ וַיָּתֻ֣רוּ אֶת־הָאָ֑רֶץ מִמִּדְבַּר־צִ֥ן עַד־רְחֹ֖ב לְבֹ֥א חֲמָֽת׃ וַיַּעֲל֣וּ בַנֶּ֘גֶב֮ וַיָּבֹ֣א עַד־חֶבְרוֹן֒ וְשָׁ֤ם אֲחִימַן֙ שֵׁשַׁ֣י וְתַלְמַ֔י יְלִידֵ֖י הָעֲנָ֑ק וְחֶבְר֗וֹן שֶׁ֤בַע שָׁנִים֙ נִבְנְתָ֔ה לִפְנֵ֖י צֹ֥עַן מִצְרָֽיִם׃ וַיָּבֹ֜אוּ עַד־נַ֣חַל אֶשְׁכֹּ֗ל וַיִּכְרְת֨וּ מִשָּׁ֤ם זְמוֹרָה֙ וְאֶשְׁכּ֤וֹל עֲנָבִים֙ אֶחָ֔ד וַיִּשָּׂאֻ֥הוּ בַמּ֖וֹט בִּשְׁנָ֑יִם וּמִן־הָרִמֹּנִ֖ים וּמִן־הַתְּאֵנִֽים׃
וראה במלבי"ם שכתב "ובאו בחזרתם עד נחל אשכול ושם היה סוף מהלכם, ולכן כרתו משם זמורה למלאות מ"ש להם ולקחתם מפרי הארץ"
ייש"כ, נפלא מאוד!
ואז לא היה שבת בסוף?היכן כתוב?
וראה
עירובין ותחומין - האם יש איסור לילך חוץ לתחום על ידי קפיצת הדרך | הלכה ומנהג
מי שהולך ע''י קפיצת הדרך, האם יש לו איסור לילך מחוץ לתחום בשבת?
במחילה, דבריו נפלאו ממני, וכבר כתב לעיל
ובוודאי שכן הוא פשטות המקראות, שהרי
וַֽיַּעֲל֖וּ וַיָּתֻ֣רוּ אֶת־הָאָ֑רֶץ מִמִּדְבַּר־צִ֥ן עַד־רְחֹ֖ב לְבֹ֥א חֲמָֽת׃ וַיַּעֲל֣וּ בַנֶּ֘גֶב֮ וַיָּבֹ֣א עַד־חֶבְרוֹן֒ וְשָׁ֤ם אֲחִימַן֙ שֵׁשַׁ֣י וְתַלְמַ֔י יְלִידֵ֖י הָעֲנָ֑ק וְחֶבְר֗וֹן שֶׁ֤בַע שָׁנִים֙ נִבְנְתָ֔ה לִפְנֵ֖י צֹ֥עַן מִצְרָֽיִם׃ וַיָּבֹ֜אוּ עַד־נַ֣חַל אֶשְׁכֹּ֗ל וַיִּכְרְת֨וּ מִשָּׁ֤ם זְמוֹרָה֙ וְאֶשְׁכּ֤וֹל עֲנָבִים֙ אֶחָ֔ד וַיִּשָּׂאֻ֥הוּ בַמּ֖וֹט בִּשְׁנָ֑יִם וּמִן־הָרִמֹּנִ֖ים וּמִן־הַתְּאֵנִֽים׃
וראה במלבי"ם שכתב "ובאו בחזרתם עד נחל אשכול ושם היה סוף מהלכם, ולכן כרתו משם זמורה למלאות מ"ש להם ולקחתם מפרי הארץ"
יכול להיות, צריך לבדוק עם התאריכים
הצעיר שבחבורה
בית המדרש/הלכה ומנהג
חבר צוות
מנהל תוכן
מנהל פורום
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
פרסם 15 מאמרים!
- הודעות
- 5,706
- תודות
- 16,757
- נקודות
- 655
לכה"פ לא היתה סכנה בשביתתם, שהרי כבר סיימו את ה'ריגול'.
חברים מקוונים לאחרונה
- AVRAHAM
- MMH
- א אלף
- א. ל.
- אב חי
- אבי אב
- אבינועם
- אבן בוחן
- אבריימי
- אברך
- אברך 11
- אברך קלאסי
- אברם דב
- אגור
- אהבת ישראל
- אהרון. כהן. חיים. סופר. מומחה.
- אהרן הירש
- אודי הררי
- אוצר הדורות
- אור זרוע לצדיק
- אור יהל
- אורח
- אורי
- אחד התלמידים
- אחד מארץ
- אחד מהפורום
- אי"ש צעיר
- איישר חילי
- אילת השחר
- איש
- איש אמת
- איש חסיד היה
- איש יהודי
- איש פשוט מאוד
- איש תורה
- אל'יהו
- אלחנן מ
- אליהו נחמן
- אלעזרי
- אם היו
- אמרי שפר
- אמתע חסיד
- אני יודע
- אנשיל
- אסוף אסיפם
- אפיקי מים
- אפרים זינגר
- ארז בלבנון
- אריק
- ארנפלד
- ארצישראל
- בדליג
- בינה לעתים
- בית תפילה
- בליש
- במה אברך
- במחשבה תחילה
- בן אליהו
- בן יוסף
- בן עזאי
- בן פטורא
- בן שמן
- בן תורה
- בניהו
- בנימין לוריא
- בעל דבר
- בעל החלומות
- בפקודיך אשיחה
- בצלאל שוסטר
- בצלצלי שמע
- בר אביי
- ברזילאי
- ברנש
- גבעוניסט
- גברא זוטרא
- גימפלוביץ
- גלגולים
- גמח
- גפטון
- גרינפלד
- דבר ה'
- דבר חפץ
- דברי התלמיד
- דוד או
- דוד בן ישי
- דוד המלך
- דוד יואל לשס
- דור דור
- דור ודור
- דורש
- דיסקיט
- דקלים
- האיש השרוי בשמחה
- הבא ללמד
- הבאר
- הבור רי"ק
- הבנש"ק
- הגיגי קודש
- הגראי"ש
- החושב
- החפץ חיים
- היגיון התורה
- הישיביש
- הכהן
- הלך אחר חכמים
- הלכה בפרשה
- הלכתא למשיחא
- המביט
- המוכר
- המירער בוחער
- הנעלם שבמשה
- הנשר
- הצעיר שבחבורה
- הרב הירושלמי
- הרב מרודוש
- הרב קותי
- השר מקוצי
- והב בסופה
- וידעת היום
- וישמחו בי חברי
- ולא כלום
- ונחנו מה
- זאת קומתך
- זוזיא
- זיז שדי
- חד צורבא
- חדוותא דליבא
- חדושא
- חוצניק
- חוקר תורני
- חידודא
- חיינו
- חכם הרזים
- חם ליבי
- חנני
- חסידישער כולל יונגערמאן
- חפץ לזכות אחרים
- חריף ובקי
- י הירשזאהן
- יאיר החושב
- יגיעת התורה
- יהודי וזהו
- יהודי מא"י
- יהודי פנימי
- יהודי פשוט ממש
- יואל שילה
- יוסל שקדן
- יוסף אומץ
- יוסף ברנדויין
- יוסף גליקמן
- יוסף חיים פנחס
- יושב אהל
- יושב בישיבה
- יושב ודורש
- יחיאל דוד
- ימה של תורה
- יעקב 5
- יעקב הסופר
- יצחק א
- יצחקוב
- יצחקוש
- יקטן
- ירא אלקים
- יש לחקור
- יש מאין
- יש קונה עולמו
- יש תקוה
- ישי הכהן
- ישעיהו מנחלת דן
- ישראל אדלר
- ישראל גליק
- ישראל לייב
- ישראל מאיר מליק
- יששכר חמור גרם
- יתרון האור
- כותב
- כלפי לייא
- כמעיין המתגבר
- כרי
- כתלמיד הדן בפני רבו
- ל.מ.
- לחושבי שמו
- ליבי בתורתך
- ליטאי כבד
- למדן צעיר
- למה זה תשאל לשמי?
- מאירלה
- מבקש האמת
- מה ידידות
- מוישי יעקבזון
- מוישי שטיין
- מחזה אברהם
- מילין יקירין
- מכנדבי
- ממגד שמים
- ממוני גבך
- ממלמדי השכלתי
- מנורה בדרום
- מרדכי זנגר
- משה אמת ותורתו אמת
- משה ד.
- משה נ
- משה פיק
- משה שפירא
- משה6
- משתוקק לקרבתך
- נאמן
- נאמן האוצר
- נדיב לב
- נהנה מקושיא טובה
- נהר מעדן
- נובהרדוקר
- נוח לבריות
- נחום
- נחמן ל.
- נחמן פופר
- נעם
- נפקא מינא
- נפשי חמדה
- נתאי הארבלי
- נתנאל לב
- סנה בוער
- עבדא דקב"ה
- עוז לו בך
- עוזי ומגני
- עולם התשובה
- עורך תורני
- עושה פלא
- עמך
- ענף מעצי היער
- עפר זמיר בן יעקב
- עץ החיים
- פותח שערים
- פנחס ע
- פרידנזון
- צדק ומשפט
- צמא דעת
- צריך ביאור
- קבל האמת ממי שאמרו
- קהלת בניהו
- קונחם
- קוצר ברינה
- קטן
- קטנטן
- קרית מלך
- ר נחשון
- ר' חיים
- ראם
- רב בת״ת
- רב פאל
- רבי דוד
- רימון
- רכזניק
- רפאל ממודיעין
- רפי סמוטני
- ש.ב.ה.
- שבחת
- שוכן אהל
- שומע כעונה
- שיל"ת
- שירת העשבים
- שלמה ו.
- שלמה וינר
- שמואל51
- שמחנו
- שמעון ן' יוסף
- שקדן וחוקר
- תולדות
- תורת הישיבה
- תורת חסד
- תורתו
- תלמיד אחד
- תמיד בשמחה
- תתאה גבר
