זאת תורת העולה:
א. ברמב"ן פירש דהיו כאן ב' דברים (חטא המרגלים וחטא מי מריבה), וצירף משה את שני החטאים הללו יחד לפי ששניהם גרמו לעונש המשותף שלא ייכנסו לארץ ישראל.
ב. ובאור החיים הקדוש (וכעין זה ב
ספורנו) הקשה על הרמב"ן מהקשר הפסוקים, וביאר ע"פ חז"ל (תענית כט.) שבעוון המרגלים נקבעה בכייה לדורות בליל ט' באב שבו נחרב הבית; ומאידך (סוטה ט.) אילו משה נכנס ובנה את המקדש לא היה נחרב לעולם משום מעשה ידיו הנצחיים, ומתוך כך היה חלילה כליונם של ישראל במקום חורבן הבית (מדרש תהלים עט). לכן נגזר במרגלים שימות במדבר כדי לשפוך חמתו על עצים ואבנים, ומה שמת במי מריבה הוא משום שאילו קידש שם שמים בסלע היו ישראל חוזרים לטהרתם שלפני המרגלים והייתה השבועה מותרת.
ג. ובכלי יקר ביאר ע"פ פרשת חוקת (במדבר כ' י"ב) שנאמר "יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי", 'האמנתם' בלשון מפעיל – שלא גרמתם לישראל להחזיקם באמונה. ואילו היו ישראל חזקים באמונה, לא היה צורך גדול כל כך לעשות בפניהם מעשה ניסים מופלא (כמו דיבור אל הסלע המראה את כוח ה' באופן גדול בהרבה מאשר הכאה במטה שיש בה צד סגוליות), אלא שהמרגלים גרמו ששבו להיות בנים לא אמון בם (כדברי משה "ובדבר הזה אינכם מאמינים בה'"), ומתוך שחטא המרגלים החליש אמונתם, נעשה עונשו של משה גדול כל כך על שלא גרם להם להאמין בסלע. (וכעין זה פירש בספר
פנים יפות).
ד. ועוד כתב בכלי יקר בדרך נוספת, שבעקבות חטא המרגלים נגזר על ישראל להתעכב במדבר מ' שנה, ומתוך כך נפטרה מרים ונסתלקה הבאר, ורק מחמת חסרון הבאר באו לידי חטא מי מריבה שבעטיו נגזר על משה שלא ייכנס לארץ.
ה. ובספר פנים יפות כתב עוד, דהנה משה היה יכול להתפלל שיוסיפו לו שנים לחיות, אלא שעל ידי שחטאו במרגלים ונגזר עליהם להישאר עוד מ' שנה במדבר, כלו שנותיו של משה במדבר ולא זכה שיוסיפו לו עוד שנים לעבור את הירדן.
ו. ובספר העמק דבר פירש, שחטא המרגלים היה בזה שביקשו ישראל להנהיג עצמם בהליכות הטבע (ע"י ריגול הארץ), ודבר זה גרם למשה שלא הראה להם בסלע שמילוי צורכיהם אינו אלא על ידי התורה והתפילה, ומתוך כך בא לידי חטא מי מריבה.
ז. ויש לבאר בעומק הדברים בדרך המשלבת את יסוד מעלת המקדש הנצחי, דע"י שמשה היכה בסלע גרם לישראל להיות בדרגה פחותה, ואילו נכנס לארץ ובנה מקדש נצחי, כשהיו חוטאים בעתיד בע"ז היה הקב"ה משמידם חלילה משום שלא ניתן להחריב את המקדש; אולם אילו היו נכנסים לארץ בשנה השנייה מיד לאחר מתן תורה, היו ישראל בדרגה עליונה ולא היו חוטאים בע"ז כלל ושוב לא היה צורך להענישם, ומה שגרם להם לרדת ממדרגתם העליונה עד שהוצרכו למי מריבה כדי לעלות שוב, הוא חטא המרגלים.
ח. ובשם הגרי"ז זצ"ל פירש, שמעיקרא היה משה מיועד להכניס את דור המדבר, וכיון שחטאו במרגלים ולא היו ראויים להיכנס, עדיין נשאר מיועד להכניס את הדור הבא, ורק אח"כ הפסיד זכותו במי מריבה; אולם אילו לא חטאו דור המדבר במרגלים, הייתה הגזירה שמשה יכניסם קיימת ועומדת ולא היה יכול להפסיד זכות זו, ורק מפני שחטאו וכבר לא היו נכנסים בעצמם, שוב נפתח הפתח שיפסיד את זכות ההכנסה של הדור הבא ע"י חטא מי מריבה.
ט. ויש לבאר באופן מחודש עוד, מדוע משה ואהרן לא דיברו אל הסלע אלא היכוהו, ומדוע קראו לישראל "שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים", והרי אותו לשון כתוב באותו עניין "מַמְרִים הֱיִיתֶם עִם ה'" על חטא המרגלים; אלא שמשה מחמת חטא המרגלים לא האמין עוד בכוחם ובמעלתם של ישראל והתייחס אליהם כבר כממרים גמורים שאינם ראויים לנס של דיבור אלא להכאה, ומתוך שלא רצה להקדיש את השם לעיניהם מטעם זה, קיבל את עונשו הכרוך ומיוסד על חטא המרגלים.
תשוח"ח לרב
@אברך מישיבת מיר על התשובות [כמעט כולם]
