קרח מאי שנא חטא העגל שנענשו בנ''י על שלא מיחו, ובחטא קרח ועדתו לא נזכר כלום על שלא מיחו

[נהנה מקושיא טובה]

חטא העגל נענשו בני ישראל אע''ג שרק שלשת אלפים עבדו בפועל אבל כל השאר היה להם חלק במה שלא מיחו כמבואר במפרשים, וצ''ב למה כאן בחטא קרח ועדתו שבאמת הקב''ה רצה לכלות את בנ''י ואמר הבדלו מתוך העדה ואכלה אותם כרגע רק מכח משה רבינו שהתפלל האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצף הקב''ה נמנע, וביאור הרמב''ן שהקב''ה רצה לכלות את בנ''י כיון שהיה כולם מהרהרים אחרי רבם וכמרהרים אחרי השכינה וחייבין מיתה ביד''ש ומשה ואהרן למדו זכות שלא חטא במעשה אלא קרח והוא הגורם והמפתה אותם וראוי שהוא לבדו ימות
וצ''ב למה לא מצינו כלל חומר הענין בבנ''י על שלא מיחו בו בקרח?

 

[הצעיר שבחבורה]

וצ''ב למה לא מצינו כלל חומר הענין בבנ''י על שלא מיחו בו בקרח?​

לחץ כדי לכווץ...

על מה ימחו? והרי משה העמיד זאת לבירור על ידי הקטורת, ומה יעשו העם?

וראיתי במלבי"ם שהזכיר לגבי הקטורת "משה השיב הרי לא חטאו במעשה ומדוע יכלה אותם, שאם מפני שלא מיחו בידם מלהקטיר קטורת זרה הרי עשו זה עפ"י צווי של משה"​

 

[נהנה מקושיא טובה]

על מה ימחו? והרי משה העמיד זאת לבירור על ידי הקטורת, ומה יעשו העם?​

לחץ כדי לכווץ...

אני לא מדבר על מחאה על הקטרת הקטורת
אלא על עצם מה שחולק על משה
והלא הבאתי דברי הרמב''ן שכתב יש לשאול אם ישראל לא חטאו ולא מרדו ברבם למה היה הקצף עליהם לאמר ואכלה אותם כרגע, ואם גם הם מרדו כקרח וכעדתו איך יאמרו משה ואהרן האיש אחד יחטא וכו' ועיי''ש שכתב לבאר דמתחילה היה לב העם עם משה ואהרן, ואח''כ בשעת ההקטרה אמר להם קרח כי בכבוד כולם הוא מקנא וייטב הדבר בעיניהם וכו' וטענת משה רבינו היה שקרח הוא הגורם והוא המפתה אותם וראוי שהוא ימות לבדו עיי''ש

וע''ז אני שואל הלא גם בחטא העגל נימא שערב רב הם גרמו לבנ''י לחטוא ורק להם מגיע העונש?

 

[ישעיהו מנחלת דן]

חטא העגל נענשו בני ישראל אע''ג שרק שלשת אלפים עבדו בפועל אבל כל השאר היה להם חלק במה שלא מיחו כמבואר במפרשים

לחץ כדי לכווץ...

אפשר שלא מיחו היה סוג של הסכמה שבשתיקה לכל המהלך משא''כ בקרח מתי שמשה אמר להם סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים הם זזו מה שמראה שקרח הטעה אותם אבל לא תמכו באמת

 

[הצעיר שבחבורה]

אלא על עצם מה שחולק על משה

לחץ כדי לכווץ...

ואף ע"ז כתבתי שהרי משה העמיד זאת לבירור, ומה תועיל מחאה?

 

[נהנה מקושיא טובה]

ואף ע"ז כתבתי שהרי משה העמיד זאת לבירור, ומה תועיל מחאה?

לחץ כדי לכווץ...

הלא ע''ז הבאתי דברי הרמב''ן שנתקשה למה רצה הקב''ה לכלות את כולם, וכתב שבעצם כולם הלכו יחד עם קרח, וטענת משה רק היה שקרח הוא הגורם כיון שהוא מפתה את כולם, וע''ז אני טוען שגם בחטא העגל כך שהערב רב הם הגורמים?

 

[הצעיר שבחבורה]

הלא ע''ז הבאתי דברי הרמב''ן שנתקשה למה רצה הקב''ה לכלות את כולם, וכתב שבעצם כולם הלכו יחד עם קרח, וטענת משה רק היה שקרח הוא הגורם כיון שהוא מפתה את כולם, וע''ז אני טוען שגם בחטא העגל כך שהערב רב הם הגורמים?

לחץ כדי לכווץ...

מקופיא, ערבת כאן שני נושאים.
א. מה שלא נענשו על המחשבה.
ב. מה שלא נענשו על שלא מיחו.
האומנם?

 

[נהנה מקושיא טובה]

מקופיא, ערבת כאן שני נושאים.
א. מה שלא נענשו על המחשבה.
ב. מה שלא נענשו על שלא מיחו.
האומנם?

לחץ כדי לכווץ...

לא דיברתי על מחשבה
כתוב ברמב''ן שכל בנ''י סברו יחד עם קרח, וזה לא רק מחשבה גרידא, ורק טענת משה היה שקרח הוא הגורם, וא''כ ה''ה בחטא העגל הערב רב הם הגורמים

 

[הצעיר שבחבורה]

כתוב ברמב''ן שכל בנ''י סברו יחד עם קרח, וזה לא רק מחשבה גרידא, ורק טענת משה היה שקרח הוא הגורם, וא''כ ה''ה בחטא העגל הערב רב הם הגורמים

לחץ כדי לכווץ...

הבה נראה את דברי הרמב"ן בפנים..
רמב"ן במדבר טז כא

אבל הטעם, כי מתחלה היה לב העם אחרי משה ואהרן, וכאשר לקחו קרח ועדתו איש מחתתו וישימו עליהם קטרת ועמדו פתח אהל מועד עם משה ואהרן, אז קרא קרח לכל העדה ואמר להם כי בכבוד כולם הוא מקנא, וייטב הדבר בעיניהם ונקהלו כלם לראות אולי יישר בעיני האלהים ותשוב העבודה לבכוריהם, וזה טעם ויקהל עליהם קרח את כל העדה (פסוק יט). והנה נתחייבו כליה שהיו מהרהרים אחרי רבם, והם כמהרהרים אחרי השכינה ומוותרים על נבואת נביא בלבם וחייבין מיתה בידי שמים. ומשה ואהרן למדו עליהם זכות, שלא חטא במעשה אלא קרח, והוא הגורם והוא המפתה אותם, וראוי הוא שימות לבדו לפרסם ולהודיע ענשו לרבים:

הרי אינו כותב שכל בני ישראל השתוו וסברו יחד עם קרח לחלוק על משה.
אלא שמתחלה היה לב העם אחרי משה ואהרן... ואחרי שאמר להם קרח כי בכבוד כולם הוא מקנא.. "נקהלו כלם לראות אולי יישר בעיני האלהים ותשוב העבודה לבכוריהם".. לא שהסכימו עם קרח, אלא חשבו שאולי יישר בעיני האלוקים... ובכל זאת חטאו כאן במחשבה ש"הרהרו" אחרי רבם. אך אין חטאם כחטא קרח ח"ו.

ואציין את שכתב המלבי"ם "ועם מפני שהיה להם איזה הרהור וספק במחשבה, הלא אתה אלהי הרוחות וידעת ציורי הרוח ומחשבותיו, וידעת שעדיין לא אבדה האמונה מכליותיהם".​

 

[נהנה מקושיא טובה]

אכן צודק
אבל הרמב''ן כתב

הבה נראה את דברי הרמב"ן בפנים..
רמב"ן במדבר טז כא

הנה נתחייבו כליה שהיו מהרהרים אחרי רבם, והם כמהרהרים אחרי השכינה ומוותרים על נבואת נביא בלבם וחייבין מיתה בידי שמים. ​

לחץ כדי לכווץ...

הרי דמטעם הרהור אחרי רבם בעצם נתחייבו מיתה, וא''כ מהו הטענה שקרח הוא הגורם, למה זה סיבה לפטור אותם? אטו מי שגורם להשני לעשות עבירה הרי הגורם הוא החייב ולא מי שעשה העבירה
וא''כ גם בחטא העגל הלא כולם עבדו רק במחשבה כמבואר ברמב''ן פרשת כי תשא, ולא היה חיוב מיתה בידי אדם, וא''כ נימא ג''כ שהערב רב הם הגורמים?